אולי הייתה הצדקה להפיכה
לאחר כהונה מארקסיסטית, שהובילה למחאה המונית, תלונות מבית המשפט העליון על התעלמות מהחלטותיו, וסכנה ממשית להפיכה קומוניסטית.
אבל לאחר שסכנה זו הוסרה, ואיינדה התאבד,
לא הייתה הצדקה להשתלטותו של פינושה על המדינה והפקעת הדמוקרטיה באופן קבוע.
לכאורה,
הסירוס האירופי היה טעות.
בפועל - כל עוד "מפלגת הפיתוח" הודרה מהשלטון - הפופולריות שלה עלתה. ואין תוחלת לעידו שלטון מיעוט מצטמצם.
עלייתו של ארדואן - הובילה לקריסה דמוגרפית - דווקא בקרב תומכיו (שלמרות הצמיחה, התלות בתמיכה ממשלתית מקבעת אותם בעוני ונחשלות)
הטעות האירופית היא היום - כשארדואן ביטל תוצאות בחירות ועיוות חקיקה כדי להנציח את שלטון מפלגתו,
והאירופים מתעלמים.
בדיוק באופן דומה,
האירופים איימו על השאה ללא הרף וחתרו תחת שלטונו, בטענה שאינו דמוקרטי,
אך תומכים באייתולות שהחליפו אותו ושיעבדו את האוכלוסיה.