יש בקרים

[א י ל ה]

יש בקרים

כמו הבוקר הזה למשל, שבהם אנחנו קמים, כולנו, ויוצאים איש איש אל עולמו. הקטן לבית הספר, היותר גדול לעבודה, ואני "מוציאה" אותם, ופונה לעולמי שלי. ויש בקרים, והם רבים בימים אלו, שהפרידה שלי מהם מלווה בחרדות פנימיות, קשות. אני נותנת לו נשיקת פרידה ומאחלת לו יום טוב ובראש חולפות לי מחשבות, שאולי זו הפעם האחרונה שאראה אותו, ותמונות של פיגועים, ומוות זרוע דם, ואנשים בוכים. אני מלווה אותו להסעה, ואנחנו יושבים יחד על המדרכה ואנחנו צוחקים, ומחבקים, ומדברים, וכשהוא עולה להסעה, אני חושבת לעצמי, מה יקרה אם הוא לא יחזור אליי יותר. וכל נימי נפשי מזדעזעים. ואני אומרת לעצמי, אלה הפחדים, זו לא המציאות. למרות שה"פחדים" האלה טפחו בצורה מציאותית מאוד על פניי לפני 3 ימים, כשהדי ה"בום" החזק שפוצץ את הקניון האחרון הרעידו את חלונות ביתי. ובכל זאת, אני אומרת לעצמי, הם אנשים של אור, הם מוגנים. ובכל זאת, אני אומרת לעצמי, בסופו של דבר, הרי זו בחירה. הם בוחרים בחיים. ובכל זאת, אני אומרת לעצמי, היקום לא נותן לאדם להתמודד עם מה שאינו יכול להתמודד. ובכל זאת הם באים, הפחדים. ובכל זאת, גם אם כל ישותי זועקת נגד, אין לי יכולת לעצור מלחמה שיכולה להיות איומה ונוראה, שמתרגשת ובאה. ובכל זאת, החרדות קשות. יש פה מישהו איתי?

 

[טיפה בוכה טיפה צוחקת]

אני ! תמיד !../images/Emo24.gif

 

[טיפה בוכה טיפה צוחקת]

"אצלי הכל בסדר.."../images/Emo7.gif

בוקר אור אילה! גועל נפש של כותרת נכון? אבל בכל זאת אני בוחרת בה כי בדרך כלל נדמה לי שאני מחוסנת מחרדות, ולא תמיד אני יודעת איך להתייחס אליהן אצל אחרים, אבל מעת לעת אני מוצאת את עצמי מדמיינת את אותו סצנריו נורא שבו בני לא ישוב הביתה.וגם אצלי עולות דוקטרינות רוחניות שמחזירות מייד הכל למקום. ובאמת באמת אין לי מה לומר על זה. התחושות שלך עברו חזק דרך המילים, הלוואי שקצת יירגע,בטוח יירגע(אצלך בפנים אני מתכוונת),רק שיירגע מהר! שיחזור האיזון ונמשיך..

 

[Tal_Ya_Tal]

ומעיניין לעניין-באותו עניין../images/Emo59.gif

קיבלתי את המכתב הזה במייל עם הכותרת הזאת: "מכתב לאלוהים עם תשובתו... מ ד ה י ם !!! לא לפספס אף מילה..." ואחרי הכותרת הזאת, הגיע הדבר הבא. מה דעתכם?! "אלוהים שלום. ערב טוב. מצטערת אם העשן שעולה מכדור הארץ מפריע לך לישון. פשוט עובר עלינו כאן למטה לילה לא פשוט. לא משהו רציני, אתה יודע. לא איזו שיטפון גדול שמטביע רבבות חיילים מצרים, לא איזה ניפוץ של שתי חתיכות אבן לשם הפאתוס , אלא משהו קטן,שאנחנו קוראים לו פיגוע. אלוהים, אתה יודע מה זה ילדים, נכון? ילדים זה מה שאנחנו אחרי שאתה מביא אותנו לעולם ולפני שאתה מחליט לקחת אותנו ממנו. אז אתמול, 17 ילדים קטנים, כאלה שעוד הולכים לבית ספר, הכינו את עצמם לערב של כיף. הם התלבשו, הסתרקו, התאפרו ויצאו למקום שבו חשבו שיהיה להם הכי טוב. ואתה יודע מה? לשם שינוי הם לא חשבו על כל הבעיות שיש מסביבם, הם ידעו שיום שישי בערב ושהם הולכים למסיבה, וששם לא יקרה להם כלום. אבל הם טעו. כשהם עמדו בתור, עם הפלאפון ביד ו שטר של 100 שקל מההורים בכיס, נעמד לידם אדם אחר, וברגע אחד החליט להרוג את כולם. ולהרוג את הנפש של עוד רבים אחרים שהיו שם. ושל הרבה משפחות. אז תגיד לי אלוהים, נהנית אתמול? היה לך כיף לראות את כל הדם שנשפך על הרצפה המלוכלכת של הדולפינריום? היה לך כיף לראות ילדים קטנים נגמרים עוד לפני שהתחילו? היה לך כיף לראות 17 אמהות ו-17 אבות מאבדים את הניצוץ בעיניים לעד? אז נכון, הילדים רקדו ביום שישי בערב. אז נכון, הבנות לבשו שמלות קצרות. ונכון, אולי כל זה היה כדי ללמד אותם לקח. אולי אתה פשוט האבא המכה של כולנו בשמיים, שבמקום לחנך את הילדים שלו הוא מרביץ להם. אלוהים, עשה לי טובה. קפוץ שניה לחדר ליד ותעיר את אללה. תגיד לו ששוב הצליח לו, ששוב עזרת לו. אבל אולי פעם אחת גם תזכור לבקש ממנו טובה חזרה? ואני לא מדברת על טובה של מטענים קטנים. אני מדברת על טובה של שלום. של שקט. של חיים. אלוהים יקר, אולי אני, מהבית הקטן שלי, נקודה בגלאקסיית השמש, לא יכולה להבין את התוכנית הגדולה שלך. אבל בכל זאת, אני רוצה לומר לך דבר אחד. אנחנו מתעייפים פה. אנחנו כבר לא מאמינים, אנחנו כבר לא יודעים מה לעשות, ואנחנו מאבדים מהר מאוד את כושר ההבחנה שלנו בין טוב לרע. ואם לא תשנה משהו לטובה פה, בקרוב תצטרך לברוא לך עוד עולם, כי פה כבר לא יהיה לך עם מי לשחק. אלוהים, חיים זאת מתנה. ומתנות לא לוקחים חזרה." תשובת אלוהים: "ועכשיו בצר לך, את פונה אלי . בתי, הילדים היקרים לא נהרגו בגלל שנסעו בשבת. גם אולם השמחות לא קרס בגלל שרקדו ריקודים מעורבים. הילדים שנמחצו במגרש הכדורגל, לא נפצעו בגלל שנסעו למשחק בשבת. לעולם לא הייתי פוגע בילדיי האהובים בגלל סיבות כאלו שוליות. אם הייתי רוצה שכל ברואיי יהיו אנשים אדוקים ושומרי מצוות, הייתי בורא אותם כאלה. הרי אני יצרתי אותם, זוכרת? לא. אני נתתי לכם את החיים במתנה, ויחד איתם נתתי לכם את הזכות לבחור, את היכולת להבחין בין טוב ורע, את האפשרות לעצב מתוך החומרים שאני יצרתי עולם משלכם. כל אלו שמתו בזמן האחרון, מתו בגלל הבורות, האנוכיות, העצלנות והחולשה שלכם. מאוד קל לך לשבת ולכתוב מכתב תלונה , ולהטיח בי את מותם של הילדים החפים מפשע האלו. אני הבאתי לילדים האלו את החיים במתנה, יצרתי להם עולם עם פרחים ,טכנולוגיה ואהבה. מה את עשית למענם? אם את רוצה שלא ירצחו ילדים חפים מפשע – צאי למלחמה או בחרי בשלום. אם את רוצה שרצפות לא יקרסו – פעלי להחמרת התנאים להיתרי בניה. אם את רוצה שגברים לא יכו את נשותיהם – הילחמי על ענישה יותר מרתיעה. אם את רוצה שילדים לא ירמסו במגרש כדורגל – דרשי את הורדת הגדרות או חנכי את חברייך. נתתי לכם פרחים – ואתם קוטפים אותם נתתי לכם ים – ואתם מזהמים אותו נתתי לכם מכוניות – ואתם נוהגים בהן בפראות נתתי לנשים את היכולת ללדת – ואתם שוכחים אותם במכונית נתתי לגברים חוזק פיזי – ואתם מכים את נשותיכם. אני נותן לכם את הכלים – אתם יכולים לבנות בהם ארמונות או לנפץ קירות הבחירה היא שלכם, התוצאה על אחריותכם בלבד. נכון ילדתי, הבאתי לך את החיים במתנה וכמו כל מתנה – את היא זו שתבחר מה לעשות בה ואיך להשתמש בה בכל דרך שתבחרי, אני אביט בך מלמעלה ואוהב אותך." ---------------------------------------------------------------------- אשמח לקבל תגובות L&L TALYA

 

[א י ל ה]

איך

אלוהים הגיע הנה פתאום?? מי דיבר על עונש? איפה הוזכרה האשמה, או הטחה? אני מסכימה עם כל מילה שהוא אומר, אלוהים שפה, ואין לי ולוּ טענה אחת כלפיו. אני מרגישה שאכן, הוא אוהב ויאהב אותי בכל מצב. אם אלך במיני ומחשוף, או בגרביונים ושַל, אם אערוך פיקניק ביום כיפור, או אצום ואתייסר, אם אדליק את כל האורות בבית ובחצר בשבת, או שאשב בלי לזוז מחשש עבודה, אם אחיה את חיי כאן על האדמה, או אם אעבור לעולם הנשמות. הוא גדול מספיק בשביל לקבל אותי כך או כך. הוא כן. בני האדם, חלקם לפחות, קצת פחות. כי אני, אני באמת בוחרת לקבל את מתנת החיים באהבה. אני לא קוטפת את הפרחים. אני לא מזהמת את הים. אני לא נוהגת בפראות. אני לא שוכחת ילדים באוטו. ואני לא מכה, לא נשים ולא גברים. ובכל זאת אני חיה בעולם שבו הפרחים נקטפים והים מזדהם והנהיגה פרועה והילדים נשכחים במכוניות והאנשים מוכים. מכל הכיוונים מוכים. זאת המציאות שסביבי. מציאות שללא ספק, בני אדם יוצרים. והמציאות הזאת נוגעת בי. נוגעת ומעוררת את הפחד. הפחד לשלום יקיריי. מה, לא אנושי? או, לא "רוחני"?

 

[טיפה בוכה טיפה צוחקת]

"הוא היה כאן קודם..(אלוהים)"../images/Emo101.gif

גם אני קראתי,גם את המכתב וגם את התגובה של טליה. לא שמעתי שם רמז לזה שאת מאשימה את אלוהים. אני נורא אשמח לשמוע איך את ראית את זה יותר בפירוט. אם אני out of line את מוזמנת להתעלם מהתגובה שלי. ואצטט את daime edna :i put it in a nicely way !

with love !

 

[א י ל ה]

פירוט, בבקשה: (אוף, יצא ארוך)

מהכותרת "מעניין לעניין באותו עניין" הסקתי שמדובר בענייני, שהרי בשרשור "שלי" מדובר. המכתב לאלוהים שהובא כאן, הוא מכתב שבו נערה כלשהי מאשימה את אלוהים ב"מצב", ואם יורשה לי לצטט מדבריו של אלוהים שפה: "מאוד קל לך לשבת ולכתוב מכתב תלונה , ולהטיח בי את מותם של הילדים החפים מפשע האלו", גם הוא חווה את המכתב כהאשמה, אני לא המצאתי את זה. מכיוון שמכתב ההאשמה הזה הובא בהתייחס לדבריי שלי על ה"מצב", חשתי צורך להבהיר שאין בי כל האשמה לאלוהים. וזה מה שעשיתי. זה הפירוט. זה שימח אותך? ויחד עם כל זה, יש כאן עוד משהו שמפריע לי. בעקבות חילופי מילים בכתב עם טליה וחילופי מילים בע"פ איתך, טיפה, שניהם פרטיים ולכן לא אביא אותם פה, ובעקבות דברים שנכתבו פה הן על ידך והן ע"י טליה, הבנתי שיש פה רצון למשהו אחר. את, טיפה, ביקשת דיאלוג בגובה הלב, בניגוד לזה הקיים, שאותו הגדרת כ"דיאלוג שנשאר ברמת החלפת תובנות,רעיונות,דעות וכו´". ביקשת דיאלוג שבו תוכלי "לשתף בחווייה של מצוקה כלכלית, בלי לקבל מבול של ´היי,זו אמונה, היקום הוא שפע, אין משהו אחר, החסר הוא השתקפות של...´" רצית שהפורום יהווה מרחב מוגן, שאפשר להיות אנושי בתוכו... וטליה הזמינה ל"נימה אישית יותר בפורום", והתייחסה לכך ש"אין אנשים ´העוסקים ברוח´ ששים לשטוח את ענייניהם הלא ´רוחניים´, כי´הם כבר לא במקום ההוא´", יחד עם ההכרה ש"עד שלא נקבל את המציאות שאנו חווים, לא נוכל לשנותה", ואף הזמינה אחרים להתבטא. אז זה מה שעשיתי. התבטאתי. בנימה אישית. לקחתי את הבמה והבאתי עניין "לא רוחני", אך כזה שנחווה כ"מציאות" אצלי. הבאתי אותו מהלב, לא כתובנה, לא כדעה, לא כרעיון. הבאתי אותו כשיתוף, עם כאב, אך מתוך לקיחת אחריות ולא כהאשמה, מתוך תקווה למצוא מרחב מוגן, קולות ש"יהיו איתי" במצוקה שלי, ולא כאלה שימהרו לפתור אותה או לשפוך עליי "פתרונות", או "ביקורת", או ימהרו לשנן באוזניי את כתביו של חכם כזה או אחר. אבל זה לא מה שחוויתי. מהמכתב שהדביקה פה טליה חוויתי אי הבנה. חוויתי אמירה סמויה של "אלוהים לא אשם במצב", כשאני מעולם לא האשמתי. בדיוק כפי שבניסיון קודם של דיאלוג, שבו ניסיתי להביע קושי בקיום דיאלוג עם אנשים, שמחוסר מילים אחרות כיניתי "לא רוחניים" - ההתייחסות שקיבלתי הייתה שאל לי "לשכנע" אף אחד. ואני, לרגע לא דיברתי ולא הזכרתי את הפועל "שכנע" בשום הטייה. דיברתי על ניסיון לדיאלוג. וממך, טיפה, חוויתי ציניות בהתייחסות. כן, שלחת לי חיבוק ואמרת שאת איתי תמיד. תודה. ואז סיפרת שאצלך החרדות אינן קיימות ואיחלת לי רפואה שלמה. תודה גם על זה. ובהתייחסות הזאת כאן חוויתי... איך לומר? משהו שכבר מתקרב למעין לעג, או "תפסתי אותך". בבחינת "אף אחד לא אמר שהאשמת, מה את קופצת?! נה נה נה נה נה נה". כאילו הכנת הקרקע לומר לי "זאת רק החוויה שלך, תבדקי אותה". תודה שוב. וזה כבר ממש ארוך כאן, אז רק עוד מילים ספורות. אני הרגשתי שנזרקה כפפה. אני הרמתי אותה. עשיתי ניסיון, כנה ואמיתי מבחינתי. ולא מצאתי הד. אולי זו טעות, לבוא לפורום שעובד בצורה X ולנסות לבדוק אם הוא יכול לעבוד בצורה Y. אולי, אם יש לי צורך ב-Y, אחפש מקום שעובד כך. זו החוויה שלי. כן, שלי. מה שבטוח, לא חוויתי כאן מרחב מוגן, או אמפתיה מכל סוג שהוא. ומכיוון שהצורך שלי הוא בהבנה והקשבה, וכן, אמפתיה, הפער שאני חווה הוא גדול. לכן, נראה לי שאני אסוג מעט בחזרה לפינה הקטנה והיפה שלי עכשיו. עשיתי ניסיון, והוא לא צלח. ההבנה שלי אומרת, שכאן לא המקום לחפש את מה שאני מבקשת. לפחות לא כרגע. ותודה למי שהתמיד וקרא עד לכאן, א י ל ה

 

[נגמלת1]

אנחנו רק בני אדם...

את החרדות שאת חווה, גם אני חווה. יום יום ברמה זו או אחרת. זה טבוע בי - וגם בזכרונות ילדותי המוקדקמים הם כבר שם...כך שאני לא יכולןה להאשים אירוע חיוני זה או אחר בהפיכתי לאדם חרד ומפוחד. זה בי. באתי עם זה. וה"מציאות" שאנו רואים סביבינו בעולם הזה שהיא יצירות של אלפי תודעות שקיימות סביבך וסביבי וסיביב כולנו-ל עוזרת לנו בכלל לגדול מעבר לחרדות- ממש לא!!!!!!!!! מתוך ההבנה שבאתי הנה ככה. שאחד הדברים הראשונים שחשתי בחיי היה פחד- ואח"כ חרדות בדיוק כמו שלך) הבנתי שזה אחד התיקונים הגדולים שלי כאן. ואולי גם שלך? ללמוד לסמוך על היקום, על האור ועל האמת- ללמוד ליצור את המציאות שלנו עד כנה שאנחנו יכולים ומסוגלים. שילחי לילדייך בועות הגנה והאמיני שהם מוגנים. עיטפי כל אחד ואת עצמך באור והגנה - והאמיני ששום רע לא יאונה להם, אלא אם זוהי בחירתם שלהם. יש מקומות גיאגרפיים המוקפים באנרגיות קשות גסות ואגרסיביות- וקשה לאנשים רבים לשרוד בתוך כל זה. זה מובן וברור- ומי שמרגיש כך, זכותו לנסות ולהחליף סביבה, או לנסות ולהחליף גישה, או לנסות ולהחליף אמונה או את הכול ביחד- כל מה שעובד ומקל על האדם להתקרב אל עצמו ולעשות את תיקוניו- לגיטימי ומקובל. מאוג מבינה- מאוד מאוד מאוד אפילו...ושולחת לך חיבוק של תמיכה ככל יכולתי.

 

[נגמלת1]

../images/Emo46.gif../images/Emo46.gif מסכת תיקונים!!!!!!!!!!!1

מוקדקמים- מוקדמים יכולןה- יכולה חיוני- חיצוני ל עוזרת- לא עוזרת כנה- כמה מאוג- מאוד ואםלא הבנת כלום מהמכתב מרובה טעויות הדפסה שלי ( נשבר לי מזה כבר)!!! אני לא אאשים אותך. מקלדת דפוקה!

 

[Tal_Ya_Tal]

אילההההה../images/Emo42.gif../images/Emo92.gifאל תסגי לנו לאח

מצטערת אם זה נשמע לך כמו לגלוג. לחלוטין לא!!! מצאתי לנכון להביא את המכתב הלזה אל תוך השרשור, רק בגלל העובדה שהוא מתיחס לפיגועים, שהם מה לעשות, חלק בלתי נפרד מן ה´מציאות´ היומיומית שאנו חווים כאן. ובעצם, זה היה על מנת להביע אמפטיה עם תחושתייך. ראיתי בחלקו הראשון של המכתב משהו תמים וילדותי מעט, מנקודת ראות של ילדה (בלי כל כוונה להשוות אלייך). הבאתי את המכתב, על מנת ליצור טריגר נוסף ולפתח את הנושא שבו אנשים חווים פחד, אשמה ולעתים גם משליכים אותה. ´דגדג לי´ נורא לכתוב: "מה דעתכם? מי ענה במקום אלוהים?!?" אבל הבלגתי על הדחף, במטרה לתת שהות ובימה, לפתח את הנושא. אני מתבוננת על הצורך שלי להגיב. וב-א-מ-ת מודה לכולכם, שנרתמתם לעזור להרים את הפרוייקט הזה. ואני ב-א-מ-ת מתכוונת לכך. אני אשמח אם תשהיי אתנו בפורום מתוך נוחות ולא מתוך תחושה של ´ניסיתי ולא הלך. הם עוד לא מוכנים.´ מה לעשות, אנחנו לומדים לאאאאאאטטט

כך או אחרת, אני שמחה שאת כאן

L&L TALYA

 

[טיפה בוכה טיפה צוחקת]

סליחות../images/Emo23.gif

היי אילה! אוופס! אני מקווה שמעבר למילים את לא שוכחת מי כותב אותם. כשקראתי את תגובתך ל"מכתב", באמת עלתה בי שאלה? באמת רציתי לדעת מה שמעת שם,כי אני שמעתי משהו אחר. לרגע לא חוויתי לעג,ציניות, או פטרוניזם כלפי מה שביטאת, חשבתי שאפשר לדון בזה עניינית מעל גבי הפורום, אולי זה לא מתאים,לכן לקחתי בחשבון שזה לא יקרה. בקשר לפורמט של הפורום, לא נראה לי שיש משהו מגובש כרגע. הכיוון עדיין לא מסתמן, יש עוד הרבה דעות,ורעיונות של אנשים שעוד לא הביעו את דעתם, ולי באופן אישי אין מושג לאן זה יוביל ואולי זה ימשיך להשתנות תוך כדי. גם אני במצב של לחפש את עצמי בפורום. ואני תורמת את רעיונותי,תחושותי,ותגובותי חסרות הטאקט ! נורא רציתי לפגוש אותך,לא הצליח לי ואני מצטערת. אני גם מאד אצטער אם תחליטי לפרוש מהפורום, אני חושבת שאת יכולה לתרום רבות לצביונו בכלל ולהנאתי בפרט. עוד משהו שאני למדה מהדיאלוג הזה הוא שכדאי לקרוא שוב את מה שכותבים לפני ששולחים. לא נהגתי לעשות כך. לא נתתי לך אמפטיה,נכון. לא הייתי רגישה מספיק למצב הרוח שלך בבוקר,sorry! אבל בואי נמשיך לתרום לפורום שמייצג הוויה שכל כך קרובה ללבנו. התלבטתי אם להמשיך את הדיאלוג בפורום או לעבור לשיחה פרטית. אבל ראבאק,זה הקטע ,דוגמא נהדרת איך מנהלים את הדיאלוג בגובה העיניים, אם תרצי, כי אפשר בקלות להכנס לטרמינולוגיה רוחנית,ושתינו,ובטח את אלופות בזה. ועל זה נאמר:"הזהרו בתפילותיכם,פן יינתן לכם.."

 

[מאמעניו]

../images/Emo47.gifאלוהים מאשים?

תסלחו לי אבל קשה לי מאד להתחבר "לתשובה של אלוהים" לדעתי אלוהים לא יושב עם פנקס ומחשב חשבונות. בנו יש ניצוץ אלוהי ,להלוהים אין ניצוץ אנושי. אני כותבת רק את דעתי מחשבותי ורעיונותי. אין לי עניין להעליב אף אחד. אני מתנצלת מראש. אני מאחלת לעצמי את התבונה התובנה והבינה שינחו אותי לטוב.

 

[Tal_Ya_Tal]

אז מי לדעתך מאמ, ענה במקומו?../images/Emo42.gif?

L&L TALYA

 

[מאמעניו]

../images/Emo42.gifטליה,אני מאמינה

כי ישות טובה כמו אלוהים לא מאשימה ולא מענישה. ישויות אור באות לבנות, הן מלמדות לא מאשימות ולא מענישות. מי ששואל יכול גם לענות במשחק תפקידים. זו דעתי בלבד.שבת נוחה ושקטה.

 

[Tal_Ya_Tal]

פה אמרת../images/Emo42.gifמאמעניו../images/Emo25.gif../images/Emo42.gif

אלוהים אינו סולח!!! מפני של-ע-ו-ל-ם אין הוא מאשים. וחייבת להיות האשמה, לפני שסליחה תופסת מקום. אלוהים אינו שופט. ואין האשמה ללא שיפוטיות. על כן, אלוהים לא יכול היה לאמר משהו כמו: " נתתי לכם פרחים – ואתם קוטפים אותם נתתי לכם ים – ואתם מזהמים אותו נתתי לכם מכוניות – ואתם נוהגים בהן בפראות נתתי לנשים את היכולת ללדת – ואתם שוכחים אותם במכונית נתתי לגברים חוזק פיזי – ואתם מכים את נשותיכם." או:"אם את רוצה שלא ירצחו ילדים חפים מפשע – צאי למלחמה או בחרי בשלום. אם את רוצה שרצפות לא יקרסו – פעלי להחמרת התנאים להיתרי בניה. אם את רוצה שגברים לא יכו את נשותיהם – הילחמי על ענישה יותר מרתיעה. אם את רוצה שילדים לא ירמסו במגרש כדורגל – דרשי את הורדת הגדרות או חנכי את חברייך." אלו תפישות אנושיות מאאאאאאדדדדדדדדד שיפוטיות. ´צאי למלחמה או בחרי בשלום´?!?! האם יש אפשרות שכזאת בכלל? האם אצבעות יד אחת יכולות ´להלחם´ האחת בשניה מבלי שכל היד תיפגע?!?! אם כולנו אחד, נגד מי היא תלחם?!?! לא כנגד עצמה?!? ואם כך הוא הדבר, האם לא תחסום לעצמה את הדרך להבנה גבוהה יותר?!?! מפני ש"השכל המרשיע שרוי ביאוש, בלי תקוה לעתיד שעשוי להציע עוד מלבד יאוש נוסף. ואולם הוא רואה את שפיטתו את העולם כבלתי-הפיכה. ואין הוא רואה שבכך הוא דן את עצמו ליאוש הזה. הוא חושב שאינו מסוגל להשתנות, כי מה שהוא רואה מעיד כי שיפוטו נכון. הוא אינו שואל, כי הוא חושב שהוא יודעו מטיל ספק בהיותו בטוח שהוא צודק." /קורס בניסים/שיעור 121/ספר עבודה לתלמידים/חלק ראשון. L&L TALYA

 

[מאמעניו]

טליה, אני תמיד שמחה על הסכמה../images/Emo141.gif

 

[טיפה בוכה טיפה צוחקת]

../images/Emo12.gif../images/Emo42.gif../images/Emo4.gif../images/Emo39.gif../images/Emo6.gif../images/Emo141.gif !

 

[א י ל ה]

אהמ...

קראתי. תודה על ההתייחסויות. הבנתי דברים. אני עומדת בפני סופשבוע (מרגעים אלה ממש) מלא מחויבויות, אירועים ועניינים, ואין לי כרגע זמן להקדיש לתגובה ארוכה ונעימה יותר. אז רק: תודה, באמת, מהלב, ואני בינתיים פה, נותנת מקום והזדמנות לתהליך... שבת שלום לכולם, א י ל ה