הזכרת לי נשכחות...
כמו כל אחד יש לי גם סיפורים על רכב שנדפק ופעמים שדפקתי רכבים. אבל הסיפור שהזכרת לי מגיע מאנגליה, אי-שם לפני כעשור. עשינו טיול משפחתי שבמסגרתו נסענו מצרפת לאנגליה. לאחר שהגענו למדינה באמצעות מעבורת, הייתה לנו נסיעה של כשעה ללונדון, שם מראש הזמנו חדרים בבית מלון (כשר אגב). אלא שמשאית כלשהי שהתהפכה גרמה לפקק ענק בכביש הראשי ללונדון. עמדנו כשעתיים בפקק בלי תזוזה כלל, כשהחלטנו לנסות לרדת מהכביש הראשי ולנסוע דרך הכפר (במובן הרחב של המילה, לא כפר ספציפי).
הבעיה הייתה ראשית שלהגיע ליציאה מהכביש המהיר לקח לנו עוד זמן רב, שנית שבזמנו היה ג'י.פי.אס. (עוד לא ווייז), אבל הוא רק כיוון אותנו כל הזמן חזרה לכביש המהיר, כלומר זה עוד לא היה מהסוג המתעדכן לפי פקקים, ולי לא היה שמץ של מושג כיצד להגיע ללונדון דרך הכפר (פשוט המשכנו לנסוע בכיוון הכללי מתוך תקווה שמתישהו הג'י.פי.אס. יכוון אותנו נכון, מה שאכן קרה בסוף). בעיה נוספת הייתה שכבר היה מאוחר מאוד בלילה, כאשר כל הכבישים עמוסים בשלג וכמעט לא ניתן היה להתקדם בדרכים הכפריות.
בקיצור בשלב מסוים מצאנו את עצמנו על כביש קטן וצר בתוך איזשהו כפר (ממשי). נאלצתי לעבור בין מספר כלי רכב, כאשר בגלל האחיזה הגרועה בכביש עקב השלג והקרח שהיה מתחתיו, היה לי ברור שאדפוק את אחד הרכבים אם אשחרר את בלם היד. ניסיתי פה, ניסיתי שם, אך היה ברור לחלוטין שאדפוק את אותו רכב. עכשיו מעבר לכך שסתם לא כיף לדפוק לאנשים את הרכב, כמובן שעם רכב שכור, במדינה זרה, זה עוד פחות נעים ורצוי. לאחר לבטים הלכנו ודפקנו על הדלת של הבית הקרוב ביותר לאותו רכב, מתוך תקווה שזה הבעלים. לא נעים, השעה 2 לפנות בוקר. אבל זה היה או זה, או לחכות בקור עד הבוקר עם 4 ילדים קטנים, או לדפוק לו (ולעצמנו) את הרכב.
לקח כמה רגעים עד שהבן אדם התעורר ויצא אלינו. הסתבר שהוא לא בעל הרכב שעמדתי לדפוק ולא היה לו מושג של מי הרכב. אבל לאחר שיחת היכרות קצרה ו1000 התנצלויות, הסתבר שהוא עובד באותו תחום שאשתי ואני עבדנו אז בארץ (רפואת חירום). מפה לשם, הוא יצא איתנו עם כמה אתי חפירה, יחד פינינו את השלג מסביב כל הרכבים, כך שהייתה לי אחיזת כביש טובה ויכולתי להמשיך בנסיעה בלי לדפוק אף אחד.
אני תוהה אם גם הוא זוכר את הסיפור, בו הוא נאלץ לקום באמצע הלילה לעזור לכמה זרים בקור אימים, כמו שאנחנו זוכרים אותו לטובה
.
אגב כשחזרנו לארץ הסתבר שהורי שמרו לנו את העיתון בישראל למחרת אותו היום. הפקק תואר כפקק הארוך ביותר, גם מבחינת אורכו וגם מבחינת זמן הימשכו, בהיסטוריה של אנגליה. ואנחנו היינו חלק מזה
.
