אמנם כבר ידעתי את זה, אבל בכל זאת, מרגיש צורך לפרסם את אירועי היממה האחרונה בחיי. כן, אני יודע מראש שאת אלו שמשוכנעים שאין אלוקים זה לא ישכנע ואלו שמאמינים שיש לא זקוקים לזה. ובכל זאת, כאמור, מרגיש צורך לכתוב את הדברים.
אבי שיח' מתקרב לגיל 98. בס"ה הוא בריא, דמנציה חלקית, נכה פיזית, אבל לא עם מחלות מטורפות שמסכנות את חייו בטווח זמן מיידי.
במוצאי יום כיפור קיבלנו הודעה מבית האבות בו הוא נמצא, כי מספר דיירים נדבקו בקורונה. זאת פעם ראשונה שזה קורה במוסד הזה, שמקפיד מאוד על הנהלים והצליח להישמר מהנגיף עד כה. מבחינת אבי שיח' זה כלל שהמחלקה שלו הוכנסה לבידוד, אך לא מעבר לכך.
ביום שישי האחרון עודכנו שיש לו חום. מאחר ויש לו גם פצעים ברגל שאינם מחלימים, לא יכולנו לדעת ממה נובע החום. אמנם הראש הלך אוטומטית לקורונה, אבל באותה קלות זה יכול היה להיות זיהום מתפתח ברגל (או במקום אחר), שפעת, וכל דבר אחר.
בשבת קיבלנו הודעה שהוא נמצא חיובי לקורונה. הוא הועבר למחלקה שהוקמה לשם כך במוסד. למרות שהמדדים שלו בס"ה היו לא רעים (לא תקינים, אבל לא סטיה היסטרית), מצבו הוגדר כ"לא טוב" על-ידי הצוות המקצועי.
נדרשנו, הילדים שהם גם אפוטרופוסים לגופו, להכריע אם אנו רוצים שיפונה לבית חולים. אחותי התנגדה נחרצות בכל תנאי ובכל מקרה. אני התניתי את זה במצבו, כאשר אמרתי שאם הוא מגיע למצב של סבל ממשי (למשל מצוקה נשימתית), אני כן בעד פינוי מאחר והמוסד לא יודע לטפל בזה. לעומת זאת כל עוד הוא לא באמת סובל, גם אם מצבו מתדרדר, אני בעד השארתו במוסד. זאת בין השאר או בעיקר משיקולים פסיכולוגיים, כאשר ברור ששם הוא מכיר את המקום, את הצוות, וזה משפיע עליו לחיוב יחסית למקום חדש לחלוטין ומנוכר כמו בית חולים. זאת מעבר לרמת האכפתיות של הצוות במוסד בו מכירים אותו וכו'.
הבוקר בשעה מוקדמת קיבלתי טלפון מהמוסד שהסטורציה שלו ירדה ל83%, ושבהתאם להוראותי הם מתכוננים לפנותו לבית החולים. שאלתי, לפני שאתן אוקיי סופי, מה מצבו הקליני. כלומר האם הוא סובל ממצוקה נשימתית ממשית (מה שאומר סבל ממשי עבור החולה), או שמדובר בירידה בסטורציה מבלי שזה ניכר עליו מעבר למכשירים. מבחינתי התשובה משנה את דעתי לגבי כן או לא פינוי.
האחות התקשרה, בזמן שאני על הקו השני, לאחות שנמצאת במחלקת הקורונה, וביקשה ממנה להיכנס לחדרו של אבי ולבדוק בדיוק את הנקודה הזאת. לתדהמתי היא חוזרת אלי לאחר מספר רגעים (של התלבטות קשה מבחינתי) ומעדכנת שמדובר בטעות והסטורציה שלו היא בעצם 96%.
למי שלא בקי נספר שסטורציה 83% עם חמצן, מלמדת על חוסר מסוגלות של הגוף (ריאות) להתמודד עם הנגיף. זה מצב של רגע לפני הנשמה מסייעת ואולי אפילו של רגע אחרי. 96% לעומת זאת, זה מצב תקין לחלוטין, גם אם הוא מתקבל בעזרת חמצן.
שוין, נרגענו.
אחרי כשעה שוב הגיע דיווח שמצבו קשה. התלבטתי אבל החלטתי לבסוף לבקש בפייסבוק, בו אני לא מרבה לכתוב, מכל חברי וקוראים אחרים לומר תהלים ו/או להתפלל לרפואתו. דקות לאחר מכן יצאתי מהבית (לבצע בעצמי בדיקת קורונה, לבקשת והרגעת המשפחה) ולא הסתכלתי בדרך בפייסבוק או בנייד בכלל. מספר שעות מאוחר יותר קיבלתי טלפון יזום מהאחות האחראית. כבר חששתי לנורא מכל כשהיא הזדהתה, אבל אז היא הפתיעה והודיעה לי חגיגית שמצבו של אבי שיח' מצוין (הגדרה שלה). הוא ירד מהמיטה, אכל כרגיל, אין לו חום (36.8 לעומת 39.6 בערב שבת), סטורציה 96% קבועה, נראה טוב ובס"ה מתנהג כרגיל ולא ניתן לראות עליו (או על המדדים שלו) שיש לו קורונה.
לאחר שנכנסתי הביתה, ראיתי בפייסבוק את כמות הלייקים לפוסט שלי מהבוקר, כמו גם ברכות כתובות, מה שהעיד מבחינתי על כך שכמות לא מבוטלת של אנשים אכן נענתה לבקשתי ואמרה תהלים או התפללה לרפואת אבי שיח'.
אז נכון, יהיה מי שיקרא לזה מקריות. ונכון, המצב של היום לא מחייב שיהיה כך גם מחר. הכל ידוע. ובכל זאת. ממצב קשה, דרך אמירת תהלים ותפילה מעין קבוצתית, עד למצב מצוין תוך שעתיים שלוש.
אני מחייך היום
.
תודתי לקב"ה ולכל אלו שנענו לבקשתי מהבוקר.
אבי שיח' מתקרב לגיל 98. בס"ה הוא בריא, דמנציה חלקית, נכה פיזית, אבל לא עם מחלות מטורפות שמסכנות את חייו בטווח זמן מיידי.
במוצאי יום כיפור קיבלנו הודעה מבית האבות בו הוא נמצא, כי מספר דיירים נדבקו בקורונה. זאת פעם ראשונה שזה קורה במוסד הזה, שמקפיד מאוד על הנהלים והצליח להישמר מהנגיף עד כה. מבחינת אבי שיח' זה כלל שהמחלקה שלו הוכנסה לבידוד, אך לא מעבר לכך.
ביום שישי האחרון עודכנו שיש לו חום. מאחר ויש לו גם פצעים ברגל שאינם מחלימים, לא יכולנו לדעת ממה נובע החום. אמנם הראש הלך אוטומטית לקורונה, אבל באותה קלות זה יכול היה להיות זיהום מתפתח ברגל (או במקום אחר), שפעת, וכל דבר אחר.
בשבת קיבלנו הודעה שהוא נמצא חיובי לקורונה. הוא הועבר למחלקה שהוקמה לשם כך במוסד. למרות שהמדדים שלו בס"ה היו לא רעים (לא תקינים, אבל לא סטיה היסטרית), מצבו הוגדר כ"לא טוב" על-ידי הצוות המקצועי.
נדרשנו, הילדים שהם גם אפוטרופוסים לגופו, להכריע אם אנו רוצים שיפונה לבית חולים. אחותי התנגדה נחרצות בכל תנאי ובכל מקרה. אני התניתי את זה במצבו, כאשר אמרתי שאם הוא מגיע למצב של סבל ממשי (למשל מצוקה נשימתית), אני כן בעד פינוי מאחר והמוסד לא יודע לטפל בזה. לעומת זאת כל עוד הוא לא באמת סובל, גם אם מצבו מתדרדר, אני בעד השארתו במוסד. זאת בין השאר או בעיקר משיקולים פסיכולוגיים, כאשר ברור ששם הוא מכיר את המקום, את הצוות, וזה משפיע עליו לחיוב יחסית למקום חדש לחלוטין ומנוכר כמו בית חולים. זאת מעבר לרמת האכפתיות של הצוות במוסד בו מכירים אותו וכו'.
הבוקר בשעה מוקדמת קיבלתי טלפון מהמוסד שהסטורציה שלו ירדה ל83%, ושבהתאם להוראותי הם מתכוננים לפנותו לבית החולים. שאלתי, לפני שאתן אוקיי סופי, מה מצבו הקליני. כלומר האם הוא סובל ממצוקה נשימתית ממשית (מה שאומר סבל ממשי עבור החולה), או שמדובר בירידה בסטורציה מבלי שזה ניכר עליו מעבר למכשירים. מבחינתי התשובה משנה את דעתי לגבי כן או לא פינוי.
האחות התקשרה, בזמן שאני על הקו השני, לאחות שנמצאת במחלקת הקורונה, וביקשה ממנה להיכנס לחדרו של אבי ולבדוק בדיוק את הנקודה הזאת. לתדהמתי היא חוזרת אלי לאחר מספר רגעים (של התלבטות קשה מבחינתי) ומעדכנת שמדובר בטעות והסטורציה שלו היא בעצם 96%.
למי שלא בקי נספר שסטורציה 83% עם חמצן, מלמדת על חוסר מסוגלות של הגוף (ריאות) להתמודד עם הנגיף. זה מצב של רגע לפני הנשמה מסייעת ואולי אפילו של רגע אחרי. 96% לעומת זאת, זה מצב תקין לחלוטין, גם אם הוא מתקבל בעזרת חמצן.
שוין, נרגענו.
אחרי כשעה שוב הגיע דיווח שמצבו קשה. התלבטתי אבל החלטתי לבסוף לבקש בפייסבוק, בו אני לא מרבה לכתוב, מכל חברי וקוראים אחרים לומר תהלים ו/או להתפלל לרפואתו. דקות לאחר מכן יצאתי מהבית (לבצע בעצמי בדיקת קורונה, לבקשת והרגעת המשפחה) ולא הסתכלתי בדרך בפייסבוק או בנייד בכלל. מספר שעות מאוחר יותר קיבלתי טלפון יזום מהאחות האחראית. כבר חששתי לנורא מכל כשהיא הזדהתה, אבל אז היא הפתיעה והודיעה לי חגיגית שמצבו של אבי שיח' מצוין (הגדרה שלה). הוא ירד מהמיטה, אכל כרגיל, אין לו חום (36.8 לעומת 39.6 בערב שבת), סטורציה 96% קבועה, נראה טוב ובס"ה מתנהג כרגיל ולא ניתן לראות עליו (או על המדדים שלו) שיש לו קורונה.
לאחר שנכנסתי הביתה, ראיתי בפייסבוק את כמות הלייקים לפוסט שלי מהבוקר, כמו גם ברכות כתובות, מה שהעיד מבחינתי על כך שכמות לא מבוטלת של אנשים אכן נענתה לבקשתי ואמרה תהלים או התפללה לרפואת אבי שיח'.
אז נכון, יהיה מי שיקרא לזה מקריות. ונכון, המצב של היום לא מחייב שיהיה כך גם מחר. הכל ידוע. ובכל זאת. ממצב קשה, דרך אמירת תהלים ותפילה מעין קבוצתית, עד למצב מצוין תוך שעתיים שלוש.
אני מחייך היום
.תודתי לקב"ה ולכל אלו שנענו לבקשתי מהבוקר.
