ישראל סרוג

[איסתרא בלגינא]

חסרון תודעתנו כחסרון של הבריאה

שנינו הסכמנו כי ישנן שתי שאלות נפרדות של 'צמצום': האחת מקשה על מקום כבודו ממש (איך יש מקום לבריאה אם הבורא בכל מקום?), והשנייה מקשה על איכותה הסופית של הבריאה (איך תתכן בריאה חסרה אם הבורא הוא שלם בכל פעולותיו?). אמרתי שבעל התניא, ונפש החיים (ואחרים כמותם) נדרשו בעיקר לשאלה הראשונה. תשובתם היא שהמדובר בצמצום בתודעתנו בלבד. אתה מקשה על כך: "אם כן החסרון והצמצום קיימים, ולא רק בתודעתנו". כלומר אתה חוזר ושואל את הקושיה השנייה על איכות הבריאה. זו שאלה נפרדת שאינה קשורה לתשובת בעל התניא ונפש החיים על השאלה 'איך יש מקום אם ה' בכל מקום'. לגופה של שאלתך זו, שוב צריך לערוך חלוקה בין תודעתנו לבין תודעת הבורא. הפורמולה "הוא יכול לברוא חסרון" נראית לי לא מספקת. כי אחרי שנברא החסרון, שוב אין עולמו (ה'מצוי' בתודעת הבורא בכח) נקרא שלם. רק תפיסה טראנסדנטית של הבורא מסוגלת לכלכל קיומו של חסרון אבל לא תפיסה אימננטית. הפתרון של חלוקה בין תודעתנו לתודעתו הוא כזה: החסרון איננו אלא אשליה. אבל אנחנו מוגבלים מכדי להבין את שלמותה.

 

[פגוש בדב שכול]

לא הסכמנו

": האחת מקשה על מקום כבודו ממש " - אמרתי שאין שאלה כזו ואין שום עסק בו. אפילו בספירת כתר נאמר "במופלא ממך אל תדרוש" וכ"ש באינסוף. ומה תדרוש ומה תקשה באינסוף? "והשנייה מקשה על איכותה הסופית של הבריאה " - לא. השנייה היא דרך ההדרגה שלקח לו יתברך בבריאת העולם והנהגתו. שים לב. לא בבריאה אנו עוסקים אלא בו. כפי שרצה להתגלות בעולמו ולא כפי עצמותו. "כי אחרי שנברא החסרון, שוב אין עולמו (ה'מצוי' בתודעת הבורא בכח) נקרא שלם" - אומר שוב. אין אנו עוסקים בתודעתו. הוא נשגב מכדי שניחס לו איזה מושג בעולם ובכלל זה תודעה. הרי אצלו יתברך כל הנצח כולו כהרף עיין. והמצב השלם שאליו יגיעו העולמות בסוף מעשה הוא כבר אצלו אחד עם תחילת המחשבה. אבל לא באור אינסוף המקיף עוסקת החכמה. אלא במה שהוא מנהיג בתוך העולם הזה שאכן נברא חסר, בכדי שיוכל האדם להיות שותף בתיקונו והשלמתו, והוא קבע חוקים וסדרים שעל פיהם מונע כל הגלגל עד שיגיע בהכרח לשלמות באחרונה. ודרכי הנהגת ההדרגה הם המתבארים בחכמה והכל בתוך החלל שנעשה לאחר הצמצום שהוא מה שכבש את כל יכלתו בברוא נבראיו והנהגתם. ושם נעשה חיסרון וניתן מקום לחושך שמתוכו לבסוף יוכר האור. ולפיכך תבין, ששאלות אלו שלדברך העסיקו את בעל התניא או אחרים, לא העסיקו לא את הזהר ולא את האר"י.

 

[איסתרא בלגינא]

הספירות הם כסות נוחה להתיחסות אליו

ודאי צדקת כשקבעת כי הדיון לא נסוב על א"ס עצמו. אבל בינינו, הרי כל העיסוק בספירות או "בדרך ההדרגה שלקח לו יתברך..כפי שרצה להתגלות בעולמנו" מעסיקה את העוסקים בכך רק משום שזו הדרך הקרובה ביותר לדבר על הבורא עצמו. נכון שאפשר לומר 'במופלא ממך אל תדרוש' וכו' וכו', אבל הרי אם התשובה "שכל המושגים שלנו לא תופסים כלל בו" היתה מניחה את הדעת ואת הסקרנות, כי אז לא היה הרבה טעם לכל הדיון בספירות ובמתווכי ההאצלה בין א"ס לבין עולמו. במילים אחרות, ודאי שאין הקושיה מפורשת על מקום כבודו ממש, אבל על פי תוכנה, היא מכוונת להקשות את שאלת המקום לעולם בהינתן שהוא מקומו של עולם ולית אתר פנוי מיניה.