ישראל סרוג

[מטטרון]

ישראל סרוג

הגיע הזמן לטקסט חדש. הפעם משהו טיפה יותר מורכב, אבל לא בסיפורי ילדים עסקינן הרי... מדובר במקובל שזכה להיות הראשון להפיץ את תורת האר"י ברבים, בשלב שבו ויטאל עוד כתב/ערך את כתביו העבים ולמד עם חבורה סגורה של אנשים.עד היום לא ברור אם היה בצפת בכלל או לא, וקל לחשוב שהוא "הוסיף מוטיבים משלו", אך אם זה כך, זה נעשה בצורה מעניינ במיווחד. במהלך המאה ה-18 ויטאל התחיל להשיב מלחמה, אך אישים כמו הגר"א והבעש"ט עדיין התייחסו לכתבים סרוגיים ברצינות. במאה ה-19 שכחו אותו והכתבים יוחסו לויטאל או לאר"י עצמו. הם השפיעו על מקובלים רק בשלבים שמעל אדם קדמון. מרגע שויטאל מתחיל לדבר הם הלכו איתו.הקטע הוא הפתיחה של הפירוש של סרוג לספרא דצניעותא. תהנו. "ועתה נתחיל לפרש שיטת הלשון של ספרא דצניעותא וזה לשונו: 'ספרא דצניעותא ספרא דשקיל במתקלא'…ומדקאמר 'ספרא דשקיל במתקלא' [כלומר: ספר השקול במאזניים] משמע שהספר עצמו שקיל במתקלא. לכן צריך אתה לומר שזה הספר הנזכר כאן, רוצה לומר המלבוש הנ"ל שקבועים בו אותיות התורה… שקיל במתקלא כלומר ש[אור] חצי המלבוש התחתון, אשר גנוז בתוך היסוד [של חצי המלבוש העליון]… ואח"כ נכנס חוט אחד של אינסוף בתוך הכתר הנקרא אדם קדמון לתת לו חיות וצורה של המתקלא. שהמתקלא הוא גנוז ביסוד של חצי המלבוש העליון שבתוכו גנוז אור שמתוכו יוצא חוט שבתוכו יש מתקלא. וכאמור שוקל אותו אינסוף במאזניים שלו ונותן כוח מתקלא באדם קדמון זה. וכדי להודיעך הבנת תיבת מתקל"א צריך אתה לדעת שהטהירו לגבי מלכות הוא בינה. וכמו שהבינה מהותה אות מ' כמו שנאמר בזוהר בהרבה מקומות…כך הטהירו הוא מ' [מתוך "מתקלא"]. וכבר ידעת שהמקום הפנוי של חצי המלבוש התחתון שעלה למעלה ונתהווה בתוך אותו המקום הפנוי הטהירו…ואותו המקום הפנוי הוא בסוד ת' של תה"ו ובה"ו [מתוך תיבת "מתקלא"]… וכשנתפשטה הת' למטה בתוך האויר [הוא המקום הפנוי] הזה נעשית צורת ק' [מתוך "מתקלא"]. וכבר ידעת שהטהירו לגבי האויר הוא בסוד נקבה, מפני שאויר קדמון בוקע ונכנס לתוך הטהירו שהיא בינה כאמור. והת' והק' שהם באויר קדמון שבוקע ונכנס בטהירו הן בסוד זכר. וזהו אחד מתיקוני המתקלא, כי מתקלא קרי זכר ונקבה…הל' של מתקלא מורה על תיקון אחר שלעניין המתקלא, שהוא ההכרעה הנרמז בסוד ל'…בצורת [שלושה] קוין, ומורה על ג' ווין…שנחלקו בסוד מכריעין דהיינו נצח בימין והוד בשמאל ויסוד באמצע…ואח"כ [נקבעו הג' ווין] בצורת א' [מתוך "מתקלא"] ברישא דאין, שהוא המתקלא."

 

[מטטרון]

פרשנות

נראה שבעייה שהדירה הרבה יותר שינה מעיני סרוג מאשר מעיני ויטאל היתה בעיית הקשר בין האינסוף לסופיות. אצל ויטאל ישנו צמצום היוצר הפרדה חדה וחלקה בין התחומים (הוא אפילו לא מזכיר רשימו בשלב של הצמצום הראשון). סרוג אינו מקבל עמדה זו. החומר והצורה הראשוניים של כל דבר בעולם חייב לבוא מאינסוף, ואפילו הרשימו הדק ביותר של אינסוף הוא עצמו אינסופי (בעייה שאיתה רמח"ל למשל לא מתעסק כלל). אצל סרוג, הצמצום פותח פתח לקיומם של "עולמות אינסוף", שלעומתם חלל הטהירו- מקום עולמות אבי"ע או הבריאה המוגבלת- הוא מעין מלכות. בהתחלה היה הבדל מוחלט בין האויר הקדמון- הוא רשימו דאינסוף שנשאר אחרי קיפול המלבוש, והטהירו- הנוצר מרשימו חצי המלבוש עצמו. במלים אחרות, בין האינסופיות לסופיות (שכן למלבוש כבר יש מידות מדוייקות). אולם הפרדה זו היא שגרמה לשבירה. אין לי מקום להיכנס לתפיסת השבירה של סרוג, אך היא בפירוש נוגעת לבעיה של כלי סופי המנסה להכיל אור אינסופי, בניגוד לויטאל שמדגיש את בעיית הדין הקשה שהובילה לשבירה. התיקון נגרם ע"י אור המלבוש התחתון- שהלביש לפני הקיפול בהצלחה את אינסוף במקום שבו נמצא אח"כ חלל הטהירו. והוא גורם לשלושה דברים- התכללות האויר בטהירו בסוד זכר ונקבה, יצירת פרצופים על דרך שלושה קוים מהספירות העגולות, והתלבשות הפרצופים אלו באלו. מה קורה כאן? ראשית האויר הקדמון חודר את חלל הבריאה כול—לא עוד הבדלה, אלא חדירה הדדית. זיכרו שהאויר הוא חכמה והטהירו בינה- וקיבלתם את הרעיון שהחכמה ממלאת את הבריאה כולה. האויר, כמו החכמה האינסופית, נותר "בלתי נתפס" כדברי סרוג, אך בא לידי ביטוי בבריאה כולה ומוכל בתוכה. באותו זמן הספירות חדלות לתפוס כל אחת מקום בפני עצמה וממלאות גם הן את הבריאה כולה על דרך אבי"ע. גם הן חדלות להיות מופשטות ו"מתארכות" עד שהן מוכלות בבריאה כולה. וכך הבריאה מביאה את כולן לידי ביטוי, מה שאומר שהפרצופים יכולים להתלבש אלו באלו. כפי שאני מבין את תהליך התיקון לפי סרוג, הוא שואף למיזוג של האינסופי והסופי בתהליך שבו הבריאה הסופית כולה הופכת בהדרגה לכלי ביטוי לחכמה אינסופית.

 

[מוטי32]

רבי ישראל סרוק זיע"א תן פרטים עליו

 

[מטטרון]

פרטים

טוב, לא הרבה ידוע על ישראל סרוג, שזהותו אבדה מזיכרון האומה במאה ה-19 ושוחזרה ע"י גרשם שלום. ידוע שבראשית המאה ה-17 הופיע באיטליה והחל ללמד את תורת האר"י, תוך שהוא מתרכז בעולמות עליונים ומתאר את התיקון מאבא ואמא ואילך בקיצור נמרץ (בעוד אצל ויטאל זהו רוב הדיון). ישנו, כאמור, ויכוח אם היה בעצמו בצפת או ששמע על תורת האר"י מיד שניה, אך ישנם ללא ספק ישויות אצל סרוג, ובעיקר המלבוש ו"אדם קדמאה סתימאה", שלא מופיעות (במשמעות שיש להן אצלו) בשום מקום אחר בכתבי האר"י וגוריו. בין תלמידיו המפורסמים היו מנחם עזריה דפאנו, שהיה תלמיד תלמידו של קורדובירו והיה נאמן לשיטתו עד גיל מאוחר, בו פגש את סרוג, הוכה בהלם מקבלת האר"י ושינה את תפיסותיו לחלוטין. שני תלמידים יותר מובהקים שלו הם אברהם הררה ושבתאי שפטל הורביץ, ששניהם בכתביהם מנסים להציג את תורת האר"י (ובמיוחד תורת הצמצום שלו) ברוח הפילוסופיה הניאופלטונית של הרנסאנס רחמנא לצלן. כאמור, במשך מרבית המאה ה-17 היה סרוג המקור העיקרי לקבלת האר"י באירופה, ויש לו השפעה עצומה, בין השאר על נתן העזתי, נביא התנועה השבתאית. אולי בשל כך גם נשכח בהדרגה במהלך המאה ה-18, תוך שתורתו זוכה למעמד יותר ויותר "אזוטרי" ביחס לכתבי ויטאל שהולכים ומתפשטים (עץ חיים גם הודפס במאה ה-18 (קוריץ, 1784). תהליך זה הושלם במאה ה-19, כאשר סרוג נשכח לחלוטין ועבודותיו העיקריות- "לימודי אצילות" ו"פירוש על הספרא דצניעותא" הודפסו ופורסמו תוך שהם מיוחסים לויטאל. כל מה שסרוג מדבר עליו מעל לאדם קדמון נחשב לידע אזוטרי במיוחד של ויטאל והתקבל על דעת המסורת הקבלית (למשל על ידי אלישוב, מבית מדרשו של הגר"א, וע"י יוסף חיים, מבית מדרשו של הרש"ש). מאדם קדמון ואילך נשכחה גרסתו, ששונה בפרטים רבים מגישת ויטאל. דרך אגב, בכל המקומות בהם חולק הגר"א על דברי ויטאל הוא למעשה מעדיף את גרסת סרוג (ו"עמק המלך" של בכרך המושפע מסרוג) על פני ויטאל.

 

[מוטי32]

רוב תודות וברכות על המידע החשוב

אחי ידידי היקר תחילה וראש אודיעך את מר ליבי מדוע כבודו נוקט בלשון חסרת תוארי כבוד בעת הזכירו שמות חכמי ישראל כמו רבנו ישראל סרוק ומהרח"ו וכל כיוצא בהם.כבר הורונו חז"ל כל המזכיר צדיק ואינו מברכו עובר בעשה שנאמר "זכר צדיק לברכה " אחר שגיליתי דעתי בזה אבקשך אנא אל תקפיד עלי כי האמן לי אני מאהבה אומר לך זאת לעניין מאד שמחתי לראות את דבריך והריני מעריך מאד את טרחתך למעני אכן נתחדשו לי בזה כמה עניינים שרבי אברהם הררה זצ"ל היה תלמיד מהרי"ס וכמו כן מה שכתבת כי להגרי"ח היה קשר עם חכמת מהרי"ס יש קצת לתמוה לגבי הגרי"ח לאור מה שכתב הרש"ש זיע"א בנהר שלום.ועיין הקדמת ספר כנפי יונה הנד"מ ובהקדמת ספר משנת חסידים הוצאת אהבת שלום. כמו כן יש לציין את הרב הלבוש (מהר"ם יפה)ואת בעל ספר "באר שבע" כמעבירי המסורה של מהרי"ס באשכנז. יש לציין כמו כן את ספר כוזרי שני המסתייע מכתבי תלמידי מהרי"ס בספר כוזרי שני מאמר ד.ועיין שו"ת חכם צבי שמשבחו והוא היה מקובל כנראה מתוך כתביו שו"ת חכם צבי ובתשובות בנו הגאון יעב"ץ. לגבי גישת הלש"ם שמעתי כי הגאון מהר"ם שרעבי זיע"א לא היה נוהג ללמדו בישיבה. האם זה נכון ולמה? האם נכונה השערתי כי שינויי מנהגי הקבלה בין הספרדים לאשכנזים נובעת מתפוצת קבלת מהרי"ס.? בשולי המכתב- רצוני להעיר כי גישת מהרי"ס כבר היתה לעולמים ראה בשו"ת הרמ"א סימן ז בהערות המגיה.בשם ספר תורת העולה מהרב שבתי דונאלו ז"ל ושוב תודה לך המון אור ואהבה שמחה חיים ושלום לכל עם ישראל וענה אמן (ולו בסתר לבבך) נ"ב ראה מה שכתבתי לגבי הזוהר בפורום נטעים.הייתי שמח לשמוע את בקורתיך החדה

 

[מטטרון]

ותודה לך...

לגבי רבי יוסף חיים מבגדד, גם אני התפלאתי למצוא בכתביו התייחסות ברורה לרב ישראל סרוג, ראה דעת ותבונה פרק ג', וכנראה לא נאסר על הלימוד בו לגבי פרטים שמעל לאדם קדמון. לגבי השערתך על השוני בין הקבלה של הספרדים והאשכנזים, אין ספק שזו השערה מעניינת וקטונתי מלומר, אם כי ברור שהיתה לקבלת הרב סרוג השפעה גדולה באירופה ולא במזרח ובצפון אפריקה. חוץ מזה אודה לך אם תתן לי יותר פרטים על הספר "באר שבע" שציינת, שלא שמעתי עליו, ואני חובב במיוחד ספרים השייכים לזרם הקבלה הסרוגית.

 

[מוטי32]

ספר באר שבע

אני כותב כרגיל מתוך הזיכרון על פי מה שראיתי הספר לפני מספר שבועות כמדומה נכתב הספר על ידי רבי יששכר חכם אשכנזי. הספר נקרא באר שבע מפני שבו הוא נותן השלמות לדברי "בעלי התוספות" על הש"ס לשבע מסכתות. הספר זכה להסכמות נלהבות מגאוני אשכנז.כמדומה ביניהם הלבוש.(הוא הגאון אשר פירש ספר ריקאנטי במסעו לעבר איטליה ללמוד חכמת העיבור ממהר"ש אבוהב והיה האיש תקיף בדעתו שר ונגיד בישראל ועשה עשרה לבושים) כמו כן נשלח הספר באופן נדיר לחכמי צפת לצורך הסכמה וניתן לו. העניין כי הוא היה מקובל מפי מהרי"ס כמובא בהקדמת הספר. ופירש כמה ענינים על פי הנגלות.אמנם דעתו דעת ישרה ונתחבב על רבנו הגר"א (ואף הוזכר בביאורי הגר"א על השו"ע.)וידוע כי הגאון בעשר נפות ניפה מעיינותיו. וכיוון דאתא לידן נימא בה מילתא הרי ידוע מחלוקת הראשונים לגבי ההוא סבא המוזכר בש"ס (עיין תוספות סוכה דף נב עמוד א)וכמו כן ידועה היא דעת רבי יוסי בר חלפתא(עיין פ"ק דעבודה זרה שהיה הוגה את השם בציבורא)אשר סבירא ליה במסכת בבא בתרא דאליהו עדיין חי הוא וכן הוא במדרש סדר עולם סוף פרק א.ע"ש.וראה בתוס בבא בתרא. והנה הרב באר שבע כתב כי מאי דאמרינן " תנא דבי אליהו" לאו אלינהו הנביא זה אלא תנא אחר שכך שמו "אליהו" ומכאן צריך לעיין מה שכתב הגרי"ח כי יש לגרוס בתפילה "תנא דבי אליהו זכור לטוב" משמע היינו אליהו הנביא ועיין פרק ג דמועד קטן ופרק קמא דקידושין בהך דרב המנונא.ואמאי פליג. אלא דנראה דלא פליגי.והבן.

 

[מוטי32]

לפני השינה

ובמה שכתבתי יתורצו כל הקושיות המובאות כנגד הרב ז"ל ועיין ספר החזיונות במה שהודיעו למהרח"ו אודות אליהו.זל"ט. (וע"ע גמרא שבת בהך דעורות דגים.ובכתובות בהך דרב ענן.ובירושלמי תרומות בהך דרבי יהושע בן לוי.ובמדרש שוח"ט על הך דמערתא דרשב"י .ובכתובות על הך סכינא דריב"ל.ובמסכת ד"א דאייתי בסדר רב עמרם גאון בר ששנא בסדר ימי הספירה.כלשון רבי יוסי "ועדיין הוא קיים ".ועיין לשון התיקונין ובמש"כ ע"ז בשו"ת רב פעלים.ומה שכתב בספר חזון עובדיה מהך דהמגיד.הוא אייתי ליה מהמשנה שהיא סוד עץ הדעת.המתהפך.וכבר כתוב בספר הגילגולים כי הרב ז"ל אמר שהמגיד טעה.כי הוא מהאצילות.והך מתיניתין דקאמרן היינו שולחן ערוך בפעם אחת .כמוש"כ בספר יסוד המשנה בהערה למטה מהגר"ר מרגליות ז"ל.) ובהך דהרש"ש דאייתי הגרי"ח.ידיע דיש פליגי.אמנם כוונת הגרי"ח ברורה והיינו לגבי הך דדמי להאר"י ולא סתם גילוי.

 

[פגוש בדב שכול]

מטט

אין לי הספר. מה פירושן של הסוגריים המרובעות?

 

[מטטרון]

בסוגריים מרובעות

הוספתי אני דברים בכדי להקל על הקורא, ואם אתה רוצה את הספר כלשונו, פשוט תתעלם מהם.

 

[פגוש בדב שכול]

אה

כי לא הסתדר לי. כי בהתחלה הוא אומר "ואותו המקום הפנוי הוא בסוד ת" ואח"כ - "וכשנתפשטה הת' למטה בתוך האויר [הוא המקום הפנוי]" וא"כ האויר לא יכול להיות המקום הפנוי כי המקום הפנוי הוא ת' ות' התפשטה בתוך האויר. ולפי זה יתכן שהמקום פנוי הוא בפנימיות א"ק כידוע לאחר עלית אור נה"י דא"ק מעל הפרסא, והאויר א"כ יהיה מבחוץ במקום התפשטות הנקודים והוא ק' - דקיימו בחד סמכא. אולי. ואולי לא. לא הכל מסתדר לי כאן אבל הבלבול הזה בכלל עשה לי קצר.

 

[jhon86]

מה דעתכם כי כל עניין הבריאה ו

הצמצום ופנויי המקום הוא בבחינת לעיננו בלבד שהרי תורת האצילות והצמצום עברה גיגולים רבים מהמקובלים הראשונים שגרסו את עניין האצילות כפשוטו דרך הארי שגרס התהפכות כלומר הסתלקות קודם התפשטות ואילו החסידות מדברת על צמצום באור שלא כפשוטו באור בלבד ולעיננו בלבד כלומר הכל הוא לעיננו בלבד! הרי זה בסוד האור הגנוז על כן פגוש אין מקום ואין זמן מעיני הבורא אלא מדרגות אלה מתקימות מעיני הנברא ועל פי מדרגתו וזה כל סוד הצמצום

 

[מטטרון]

למה?

הכל טוב ויפה, אבל למה שהמשנה החסידית הזאת תהווה את "כל סוד הצמצום"? למה שבעיית הווצרות הרע מתוך הטוב המוחלט, הווצרות המוגבל מתוך הבלתי מוגבל והווצרות הסופי מתוך האינסופי לא יהיו גם חלקים או פנים של סוד הצמצום אצל אנשים שונים? הראיה שאתה מביא לדברך היא ש"תורת הצמצום עברה גלגולים רבים..."- זו נשמעת לי ראייה לכך שיש לה פירושים רבים ותפקידים רבים, ושלא הכל מתנקז לתוך החסידות דווקא כאמת היחידה.

 

[musaka]

אתה שואל כמו התינוק הזה מהפירסומת

אבל למה???...

 

[musaka]

הוטלה כאן פצצה נראה איך זה יתעכל...

בינתיים מטטרון שואל למה חחחחחחחח נראה איזה עוד תגובות צופן לנו העתיד... כל הכבוד לג'ון

 

[פגוש בדב שכול]

כשאתה אומר - לפי תורת החסידות

אני לא יודע למה אתה מתכוון. יש בכלל דבר כזה? ומאיזה אדמו"ר לקחת הדברים? ןשאר האדמורים גם כתבו כך? מה זה בכלל תורת החסידות ומה המכנה המשותף של כל החסידויות למיניהן חוץ מפריקת עול והתרסה והורדת התורה לשפל נמדרגה? ולעניין עצמו, שהכל לעינינו, לזה אני מסכים לחלוטין. וזו דעת הקבלה כולה וברמח"ל זה מבואר במקומות רבים. אבל כל מה שנברא ובכלל זה אנו ועינינו העיורות הכל הוא בערכינו ולעינינו. אצלו יתברך הכל בתכלית השלמות והוא לא השתנה מפעולה לפעולה ובטח שלא צמצם עצמו או הצתמצם או נחסר. וכל מה שאנו מדברים, בין הצמצום ובין עולמות א"ק ובין ובין הנהגת הפרצופים - הכל בערכינו, לענינו ולתפיסתינו. וזה הוא הצמצום והקו הנכנס לתוכו - שגזרה חכמתו יתברך לפעול בבריאת והנהגת העולם פעולות אשר על אף שיוצאות ממנו בכל יכלתו, מגיעות לעינינו בגבול. אבל לפי ההבנה הפשטנית במושג לעינינו שהצגת כאן והציגו גם אחרים, שאל את עצמך - זה, שלעינינו נראה צמצום וחסרון, דהיינו החסרון הזה של עינינו אשר אינם רואים את השלמות כפי שהיא, האם זה חסרון בפועל או שרק לעינינו?

 

[איסתרא בלגינא]

פירוש חסידי לתורת הצמצום

בעל התניא כתב על כך. באגרת לחסידיו משנת תקנ"ז הוא אומר כי מסורת החסידים מפי אליהו היא שיש להבין את הצימצום שלא כפשוטו, והרציונל מאחורי ההוצאה מפשוטו הוא הרצון להבין את האל כאימננטי בבחינת לית אתר פנוי מיניה כלל.

 

[פגוש בדב שכול]

ודאי שלא כפשוטו

אבל גם אחרי שאמרת שהצמצום אינו כפשוטו, עדיין נשאר מקום כאן לאינסוף פירושים של הבל. הרמח"ל, בנוסף על קבעו שהצמצום אינו כפשוטו - לומר שצמצם עצמו חלילה, גם ביאר לנו מה הוא כן הצמצום - שכבש הוא יתברך את כל יכלתו בבריאת העולם והנהגתו שלא לפעול כפי ערכו אלא כפי ערך הנבראים שרצה לברוא. בהדרגה, בדכים מגבלות, רציונאליות וניתנות להבנה. ועוד נכלל בזה שברא ברעיות חסרות ופגומות אפילו בערכם. ותיקון הפגמים והחסרונות האלו הוא כל עבודתנו. "מסורת החסידים מפי אליהו " - גם זה קסם פיוטי?

 

[איסתרא בלגינא]

צמצום על פי רמח"ל

הדברים שהזכרת מרמח"ל עוסקים בשאלת כוחו של הבורא האנסופי לברוא משהו סופי. הבעיה שהעסיקה את בעל התניא עוסקת בשאלה כיצד יתכן 'מקום' שיש בו סופיות, אם הבורא האינסופי, אין סוף ל'מקומו', ואם כן לא נותר מקום שאפשר לומר עליו שהוא סופי. לכן אכן נתנסח רעיון הצמצום כמושג 'גיאוגרפי' של צמצום מקום. אם ניישם את העקרון של רמח"ל ("שכבש הוא יתברך את כל יכולתו") גם לשאלה זו, נאמר שהבורא יכול 'לכבוש עצמו' לא רק באיכות פעולותיו אלא גם ב'מקום' כבודו, וזו אמירה יותר רדיקלית ויותר בעייתית לעיכול. הפתרון של בעל התניא (ונפש החיים כתב דברים דומים למדי) היה לומר שמצידו של הבורא לא חל שום צמצום, והוא רק צמצם את תודעת נבראיו המבינים זאת מצידם כצמצום מקומו.

 

[פגוש בדב שכול]

אלא מה?

"בשאלה כיצד יתכן 'מקום' שיש בו סופיות, אם הבורא האינסופי, אין סוף ל'מקומו'" - אין שאלה כזו ואין מה לעסוק בה. אין לנו שום עסק בבורא כפי שהוא ולא בכל יכלתו האינסופית ואין כאן שאלות ולא עיסוק ולא כלום. האין זה ברור? הוא כל יכול ואינסופי ומה תשיג בו ומה יקשה לך בו? ואם בזה העסיק עצמו בעל התניא, אז אפשר להבין את התוצאות. אבל גם לשיטתך אשאלך - "רק צמצם את תודעת נבראיו" - אמור נא לי, היות תודעת נבראיו מצומצמת, האם זה חיסרון? וא"כ החיסרון והצמצום קיימים ולא רק בתודעתינו. כי הוא כל יכול וביכלתו לברוא חיסרון.