אין שם אף סצינה חסרת פשר ../images/Emo13.gif
מקבייב לא באמת אמר לעצמו, טוב, כאן כדאי לי להכניס סצינה חסרת פשר. הסרט בנוי מאפיזודות נפרדות, והן מתקשרות אחת לשניה במסרים שמאחריהן, בסיפורי משנה שנמשכים עד הסוף ובמעברונים קצרים. למעשה, אלה לא אפיזודות אלא שרשרת מערכונים. אבל כדי להבין את זה צריך לאוורר את הסטיגמה שיש לנו על מערכונים. מערכונים לא תמיד היו בסגנון יוסי בנאי והגשש החיוור, גם לא מונטי פייטון. במאות קודמות ברחבי אירופה העם היה זוכה למופעים ארסיים וגרוטסקים שהתעסקו בעיקר במעשי האצולה וחצרות המלוכה, שתוארו באור מגוחך ואכזרי. שזה לכשעצמו היה קתרזיס משובח עבור השכבות העניות. המערכונים האלה היו מוצגים בשווקים ע"י להקות משחק נודדות. הם היו רוויים בסאטירה צולפנית, הומור גרדומים והרבה ציצי ותחת על הבמה. מי שראה סרטים כמארה-סאד בוודאי זוכר דוגמאות כאלה. על המסורות האלה דושן מקבייב נשען בסרט מתוק. הוא עושה מעשה ליצן שווקים כשהוא בא לתקוע סיכות בישבנה של המהפכה. הוא לא סתם הילד שצועק המלך הוא עירום. כלומר, הוא כן, אבל באותו משפט הוא גם צועק פיפי וקקה ופין ופות. ואיכשהו בסרט מתוק זה מחזיק מים. לדעתי. אולי זה בגלל שמקבייב הולך עוד צעד רחוק יותר ומכסח גם את העם בעצמו, את ההמונים שהולכים כצאן לכל מקום שרועה מספיק חזק יוביל אותם - גם לטבח וגם למהפכה. הכל היינו הך. ועם המערכונים כשלעצמם - תתמודדו, זה כיף.