דרך ירמיה, כנראה
וגם משום שאין פורום תושב"ע בתפוז (זה שהיה נסגר, למיטב ידיעתי). מכל מקום, משמעות המילה 'גולם' בלשון חכמים היא קודם כל כלי שלא נגמרה מלאכתו. גולמי כלי מתכות, למשל, הם כלים שכבר יש להם צורת כלי (להבדיל מגרוטאות, שהן סתם חתיכות, או עֶשֶת, שהיא גוש מתכת) אך חסר דבר-מה בעיבודם. מכאן התרחבה המשמעות לדברים אחרים שאינם שלמים, למשל 'גולם' כתואר לאדם טיפש, להבדיל מהאדם השלם - החכם (מאוד רמב"מיסטי, נכון?), האשה היא גולם קודם שנבעלה ע"י הגבר, ואדם הראשון היה מוטל גולם (כלומר גוש חומר, או בשר, נטול חיים) עד שהאל הטיל בו נשמה. הרבה יותר מאוחר התגלגלה המשמעות לאותו אדם שנברא באופן מלאכותי. אגב, המילה 'גולם' מופיעה פעם אחת במקרא, בתהילים, וכנראה היא פשוט שם נרדף ל'גוף' (אנושי). על יצירת אנשים ובע"ח באופן מלאכותי מסופר בבבלי סנהדרין, סה ע"ב: אמר רבא: אי בעו צדיקי ברו עלמא <אם רצו הצדיקים, היו בוראים עולם>, שנאמר "כי עונותיכם היו מבדילים <בינכם לבין אלהיכם; רוצה לומר, אלמלא העוונות אין הבדל בין כח הצדיקים לכחו של האל. מדרש נועז ביותר>" וגו'. רבא ברא גברא שדריה לקמיה דר' זירא. הוה קא משתעי בהדיה ולא הוה קא מהדר ליה. אמר ליה: מן חבריא את, הדר לעפריך! <רבא - ההוא מהמאמר הקודם, כן? - ברא אדם ושלח אותו לר' זירא. היה (ר' זירא) משוחח איתו ולא היה משיב לו (אותו אדם). אמר לו (ר' זירא): מן הַחַבֵרִים (כלומר החכמים, האמוראים) / הַחַבָּרִים (כלומר, מכשפים בבליים) אתה, שוב לעפרך!> רב חנינא ורב אושעיא הוו יתבי כל מעלי שבתא ועסקי בספר יצירה, ומיברו להו עיגלא תילתא, ואכלי ליה. <ר"ח ור"א היו יושבים כל ערב שבת ועוסקים בספר יצירה (ובחלק מכתבי היד: הלכות יצירה), ובוראים להם עגל משולש, ואוכלים אותו> האם יש קשר בין ספר/הלכות יצירה שנזכר כאן לבין החיבור האניגמטי הנושא שם זה - ספק גדול. אין בספר הנ"ל שום הנחיה מעשית, אלא רק תיאור של בריאת העולם והאדם ע"י עשר ספירות (אין קשר לספירות הקבליות) וכ"ב אותיות. אף ייתכן שהכותרת 'ספר יצירה' הוענקה לו בגלל הסוגייה הזו.