ירידה לצורך עלייה

david999

New member
ירידה לצורך עלייה

שלום לכולם . הסבר למה שאני מקשקש כל הזמן . עד היום שמעתם על המושג ``נשמה`` , אך מי יודע מה היא הנשמה , אל אילו רבדים היא חולשת כיצד היא פועלת וכו` . כל הזמן אני נתקל בנושא הגילגולי הנשמות , כאשר תיאור והבנה כללית של המושג נשמה די נפוץ וריבוי השגיאות הבלבול מצריך עיון מחדש . אנסה לתאר את הקשר בין המודעות הנשמה תפקידה יעודה והדרך לתיקון שכולם אמורים לעשות . רובחת הדעה שנשמה היא האני האמיתי , שהיא מעבר לעולם הגשמי והיא יושבת בנפש היושבת בגוף . ותיאורה החיצוני לעולם הגשמי מתואר כאור , כניצוץ של האדם הראשון כחלק בלתי נפרד של הנצח ,כרוח אלוהים וכו`. אתאר את מובנה המובנה בעולמינו , אתחיל לתארה מעולמינו מהמציאות ואטפס מעלה , (כמו בסולם יעקב המלאכים קודם כל עולים). אז , אנו נולדים לתוך העולם , לומדים ,תוך כדי התהוותנו בעולם , על הסובב לנו , ומפתחים תפישות שונות ומצבי הכרה שונים , ומשוטטים בין חלקי העולם וחשים שיש לנו תודעה שמתהווה למחשבה למילים למושגים לצורות חיים וחיפושי הסברים על מהותינו וקיומינו . אותה התהוות שהיא עברנו , המקיפה את המודעות שלנו מרגע לידתינו מכונה בשם נשמה . אותו מרחב מתהווה של עולמינו הפנימי שהוא עברנו החוייתי הרגשי והשכלי וכו` מרגע לידתינו מכונה בשם נפש . בהבדל מהנשמה שמציגה את מה שמקיף את מודעותינו דהיינו עולם המציאות . לעולמינו הפנימי ישנם אין סוף תיאורים וצורות הסתכלות או הבדלה על עולם ``המציאות`` המקיף אותנו . בתוך האין סוף הזה אנו מתהווים כמהויות נבדלות המבדילות את העולם המקיף אותנו ועוברות בין הבדלה אחת לאחרת ,הכולל את הבנתינו העצמית המתפתחת בהתאמה למרחב הקיום -המציאות שבה נולדנו , צורת התחדשות זו של הכרתינו כתהליך בו מתגברת מודעותנו ביחס ישר לקיומינו הפנימי המתחדש , מכונה בשם גוף , ובו כאמור הבדלתינו מתגברת בכל תחום של תודעת קיומינו הפנימי . אז כך שבכל רגע אנו עוברים בין הבדלה אחת לאחרת , אז אותו תחום של הכרה מאופיין על ידי מהות הנבדלת מההכרה והיא המחליטה מה מתוך חלקי המודעות מעבירים , בהתאמה להתהוותנו בעולם המציאות . למהות זו קוראים צדיק . כלומר הצדיק בתוכינו הוא זה המחליט באיזה עולם אנו חיים . ואילו עולמות נחייה בהם , והוא יסוד הבחירה החופשית , ומך האני האמיתי. ועכשיו לתכלס למציאות , ראינו שאנו מתהווים כהחלטות של הצדיק בתוכינו , נשאר היחס למציאות לעולמינו החומרי ולעצמיותינו הגשמית . מרגע לידתנו הצדיק או נקודת האני פועל כמבדיל את היחסיות של התהוותינו הצדקת בעולם החומרי הנקרא נצח. ובו הצדיק באופן יחסי מבדיל מישורי הבדלה המתקיימים כמציאותנו . אז מה מידת ההשפעה תכלס על העולם החומרי על המציאות . נו , צריך לדעת , אז כך ,עצם קיומינו הוא תהליך אם יעד המתייחס לתחום הקיום הפרטי האישי והכללי של היקום כולו . באופן פרטי היעד כולל מסגרת של מרחב מודעויות כתחום המתקיים עבור הצדיק (האני)כהבדלות של תחומי מודעות שהם מישורי קיום המציאות בהם אנו עוברים כאשר אנו מבדלים , דהיינו מקומות גשמיים בעלי מימדים וזמן בהם אנו בעלי קיום חולף ועובר ביחס להבדלתינו . והם חלק מהתגברות כללית של סך כל ההעברות של תודעות האנשים הצדיקים שהם מקיימים את התחדשות עולמינו ותהליך זה מכונה גורל . ככל שנתחבר לצדיק שבנו נוכל לשנות את עולמינו הפנימי והחיצוני על ידי העברות חלקי מודעות , מרגע הלידה ועד עכשיו וסידורם באופן הנוח לנו, שזו פעילות של קיום מתחדש הנקרא אור בהיר . הקשורה להתפתחותינו עד לרגע זה , ולגורלינו האישי במסגרת הכללית , לאושרינו יחסינו לעולם ויחס העולם כלפינו . סוג נוסף של התחדשות הוא יצירה חדשה של מרחבי קיום עבור מודעותנו המתחדשת , הנקרא אור זהר . אם כן לצדיק אפשרויות לפעול במה שהיה בעולמו , וליצור דבר חדש , להיות כבורא . התיקון הכללי והאישי שהוא יעד מהות וקיום הצדיק (האני) ונקרא עץ החיים , ומובנו להיות באחדות עם הבורא , כבורא . הצדיק כבורא אור זהר - נכתב באותיות השפה העברית כ- צ``ב = 92 . הצדיק כנברא לתוך העולם הסובב , נקרא כוח הסבל , מלשון סבל , ואף הוא שווה ל-92 = סבל . תיאור מסלול התהוות הצדיק במרחב החומר נקרא נצח , עד התאחדותו אם הבורא , ויציאתו מהנצח . שהוא סיום התיקון הפרטי עבורו . אז ישנו תהליך של ירידת הצדיק בלידה לעולם , וישנו מסלול עלייתו , וכיצד בבחירתו החופשית הפרטית הוא מתקן . ואיזו מידה של חיבור יש בין ההכרה לצדיק , וכיצד הופכים להיות בוראים מנבראים . ומה הקשר בין כל זה ליהדות לארץ הקודש למצוות לשפתינו , בתוך ההכרה הבונה מגדלי בילבול . הרי הצדיק היורד לעולם נקרא צר . וקיומו היורד לעולם כתחום נקרא צרות . ומציאותו היחסית המקיפה לו נקראת מיצר . וקיומו כנברא בעולם הוא סבל . ויציאתו
 

dafna l

New member
דויד שלום

קראתי את רוב מאמריך בעיון רב ולא פעם אחת ואינני מצליחה להבינם עד הסוף משהו בתהליך ההבנה שלי פגום? מדוע אינני מבינה את דבריך עד תומם ודבריך מענינים מאד. מחכה להסבר . בברכת שנה טובה וחג שמח וכשר
 

david999

New member
לדפנה .

שלום , ותודה על גילוי הלב . הרעיון הוא הלב כפעולת הבורא בעולם . וכתיבתו ברמת הלב , בו מתחברים עולמות הרגש המעשה והחשיבה , לאמת צרופה אחת . הסבר נוסף הוא הוצאה של הסמל ממהותו הסמלית ומילואו בתוכן , חשיבתי התואם לרגשות ולחווית קליטת הסמל בהכרה ,כך שהבסיס הקודם של הסידור ההגיוני הפנימי של הסמל משודרג , לראיית האמת בלב . כמו זרע שלאט לאט פורח , בתחילה הדבר אינו מובן , אך הוא נקלט בנשמה ומשם בחוויותיך האישיות הוא מחלחל כשדרוג של ההבנה של העולם כיחידה אחת של הגיון הלב , אז אין מה לדאוג ההבנה נמצאת בנשמתך וכך תמיד היה , עצם הניסיון ההתמודדות אם הטקסט , מעורר את תשתית החיבור בין נשמתך ללבך , כשלהבת העולה מעצמה , כדימוי הדלקת נר חייך באש האלוקית שבלב . התיסכול בניסיון להבין נובע מהמרחק בו הלב נמצא לנשמה . כמו שהגדרתי בטקסט את רעיון הסבל ומקורו , כחוסר התחברותינו למהותינו הבוראת . אם לא הבנת מושג או הסבר ספציפי , כתבי לי , ואנסח עבורך הסבר מפורט . יכולתי לומר את הדברים על רגל אחת , אך ללא תשתית לאחיזה בדברים האור היה בורח מהכלי . מה שקורה בדרך כלל שקוראים טקסט , מבינים רק זוית אחת ולא מכלול של זוויות , כך שמפנימים רק רסיסי אמיתות , וממשיכים לחיות את אורך חיינו הגשמי כמעט ללא שינוי ,וכך טקסט אחר טקסט כולם מובנים לנו אז מה פיספסנו , יש לדעת שעודף אינפורמציה גורם לנו לפתח ראיית מצומצמת של הדברים , ראיית מנהרה של ההכרה וכדי להגיע ליעד הלב שאינו ההכרה יש לסובב את המנהרה את ההכרה כלומר לפעול מתוך היסח הדעת , וליישר את המוח והעשיה דרך הלב . הלב הינו האחדות של כל הזוויות האפשריות כמיקשה אחת הכוללת את הקיום עצמו כבורא . לב = בעולם המעוצב (ל)כבורא (ב). הרעיון הוא ליטוע בלב כל אחד את האמת האלוקית , כך שלא יצטרכו לשאול מה זה , לכל אחד זה יהיה מובן , ודרכו ליעד זה תהיה מובטחת . ולא יגיע למצב הידוע בבדיחה על אותו איש שהתבודד שבעים שנה במערה כנזיר אם סיגופים ומנטרות כדי ללמוד את משמעות הקיום . ולאחר שבעים שנה ירד מההר וכל בני האדם באו לשמוע את חוכמתו , ושאלו אותו בודהה גורו ישו משה מוחמד ספר לנו מה משמעות הקיום , והאיש ענה בקול ברור העולם הוא כמו גוייבה טעימה , גוייבה טעימה אנו הקהל בהשתוממות , אתה בטוח ????... אז האיש ענה בענוה טוב אז אולי לא . אין לי רצון לקדם מכירות של גוייבה זו או אחרת , רק האמת שתהיה בלב כל אחד וזהו . מקווה שעניתי לשאלת ליבך . דוד
 

Tal_Ya

New member
מורה נבוכים

לדוד, לדפנה וכל היתר. גם אני , כמוכם, קוראת את מאמריו של דוד בעניין שוב ושוב, מתוך נסיון להבין מהו הגורם, הגורם לי לחפש את אותה החכמה בתרבויות אחרות ולא בזו של שפת אמי. מרגע שהתחלתי להתעניין בנושאים רוחניים (וזה קרה בשלב מאד מוקדם בחיי), ניסיתי להתחבר לטקסטים של הקבלה ומצאתי עצמי נדחית על ידם שוב ושוב. כאילו משהו מאד ברור במבנה השפה, גרם לי לסלוד ממנה, בלי שום קשר לאמיתות שהיא מבטאת. (כיום, יש לי מושג למה אלי, באופן אישי זה לא מדבר.) לעומת זאת, התחברתי בקלות רבה לטקסטים של ``הקורס בניסים`` ושל הודות והאופנישדות. (הכתבים ההודיים העתיקים). בשלב מוקדם מאד של דרכי הרוחנית, הבינותי, שכל `מתחילי הדתות`, (משה, ישוע, מוחמד, בודהה וכו`) הגיעו בעצם, להבנה של האמת הצרופה. להארה. לא היתה להם שום כוונה ליסד דת חדשה, אלא רק להצביע על האמת. כל אחד מהם, בדורו, ניסה להעביר את המסר לאנושות, בדרך שנראתה לו מתאימה ליכולת התפישה האנושית באותה תקופה בה חי. מי שיצר את הדתות, אלו הם תלמידיהם של אותם מוארים, שהלכו אחריהם מתוך דביקות, אך ללא ההארה והיו כעיוור המוליך את הפיסח. כך שבכל שפה נשתרשו מושגים אחרים, לאותן הבנות. למשל, הנשמה, היא אותו חלק טהור המכיל את התכונות האלוהיות. היא `עוטפת אותנו` מבחוץ וחדורה בנו מבפנים. זהו כח החיים. הנקרא גם: `הגוף השישי` או ``שכבת החשמל, ההיפר``. שכבה זו, היא ``התודעה השמימית``. ``המודעות הבלתי מותנית``. כלומר, הנשמה. (זוהי השכבה, שממנה עוזבת הנשמה את הגוף, כאשר הוא קמל. כאשר אדם נפטר, הנשמה עוזבת את הגוף, דרך השכבה הזאת. כאשר רואים בשכבה הזאת, את הצבע האפור, הלא נעים, נדע שיומו של אדם זה, הגיע!) מה שדוד מכנה צדיק, אפשר לקרוא גם ``העצמי העליון`` או ``העצמות המודעת`` או ``האדם הנאור שבפנים`` או.‘ Buddha Nature`זה בהחלט היינו הך. מה שדוד מכנה `גורל` אפשר להחליף במושג קארמה. המשמעות שונה, מפני ש`גורל` מתקשר למשהו פטאליסטי שקבוע מראש, בעוד ש`קארמה`, מוסבר כחוק הסיבה והתוצאה ומדבר על בחירה חפשית. אותה בחירה של ה `צדיק` של דוד או של ה Higher Self`` כפי שאני רואה אותו. כשמדברים על `תיקון` הקונוטציה שלי היא, שכרגע משהו מקולקל וצריך לתקנו. ב`עצמי האמיתי` אין שום דבר מקולקל!!! רק בתפישה שלנו!!! לכן אני מעדיפה את המונח `שיעור` או `התנסות` שיש בהם תפישה רחבה יותר של הבחירה החפשית איך להביט על העולם. כי זה הדבר היחיד שאמור להשתנות על מנת להגיע להארה רוחנית. גם בודהה דיבר על הסבל. הסבל בו אנו חיים בעולם הזה, כל עוד ישנה בערות (Ignorance). כל עוד אנו רואים את `המציאות` בדרך של נפרדות. גם שבט המאיה דיבר על `ידע הלב`. ידע הבא מתוך הבנה פנימית שנובעת תוך כדי התעמקות פנימה והשתקפות עצמית. ידע שנובע מתוך חיבור בלתי אמצעי אל כל הידע הקיים ביקום. ועל כן, ידיעה שבאה מן הלב, היא ידיעה ברורה ובטוחה ואינה זקוקה לחיזוקים והוכחות. כך שכולם לימדו את אותו דבר עצמו. אך כל אחד השתמש בשפה (שהיא מוגבלת כי היא נובעת מן התפישה ) שאותה הבינו האנשים שאליהם הוא פנה. בדיוק כפי שאפשר ללמד היסטוריה, גיאוגרפיה או מתמטיקה בעברית, באנגלית, בצרפתית או בגרמנית. החומר לא ישתנה. רק השפה בה נעשית הלמידה משתנה. שפה מטבעה היא דבר מוגבל. בשפה ישנן תבניות. היות שההבנה הרוחנית קשורות ביציאה מהתבנית, מהצורה, מהמטריצה, קשה מאד ללמד את הידע הזה, דרך המוגבלות של השפה. על כן, ישנן תרבויות, בהן נשלחים אלו החפצים בלמידת האמת, להתבודד בשתיקה ולהקשיב לידע הנובע מבפנים. (מדיטציה = תשומת לב). אז שתהיה לכולנו שנה טובה, שנת שלום, אור ואהבה (ללא מרכאות). L&L TALYA
 

david999

New member
לטליה

שלום . את מה שאמרת לגבי השפות אני ככלל מסכים בהבדל קטן , של שני שפות , הארמית והעברית . הארמית היא שפת התיכנות של היקום , מהם מורכבים המלאכים הישויות שאיתם את מתקשרת , וכן כל דבר ביקום . ואילו העברית תבניתה היא שפת הנשמה . להסבר : חסד = 72 = עב . עב= הוא מה שנמצא בעולם כבורא . דהינו אין סוף זוויות הסתכלות של התודעה על כל קיום אפשרי . שיחדיו כפעולת ההסתכלות נקראת אור , זהו מרחב הנקרא נצח . נצח הינו התהוות ההסתכלות באין סוף , היוצרת מרחב בו המסתכל נקרא צדיק , ושאר חלקי האין סוף שאינם חלק מהתהוות הסתכלותו הם משולים להשתקפות במראה , המעוצבת על ידי אוסף זוויות המסתכל , ובלשון הקבלה היא אור חוזר המעוצב לפי הצדיק המתבונן , (צדיק באמונתו יחיה).וזה מקור הגשמיות והחומריות אז נצח = בהתהוות כצדיק המתבונן בחומריות = 148 = קמח . קמח הינו מרחב הקיום הנוצר מהסתכלות הצדיק זו הקרקע המקיפה אותו כחומריות , קמח = בקרקע כמקיף החומרי . כאשר הצדיק מתבונן במרחב קיומו החומרי , הוא פועל כמשנה את זוויות ההסתכלות הסובבות לו בתוך עולמו , בקרקע בה הוא נמצא . חסד = בחומריות כמסובב ההבדלה . אז מקור קיומו של הצדיק נובע מהאור הנובע מהאלוקות , ראיה זו של שדה הנצח היא מוארות . ופה הקשר השפה כמבטאת את הנשמה . דרגה זו של הארה נקראת מרכבת החסד והיא מיוחסת לאברהם אבינו , אולם בתוך החסד ישנם מדרגות הארה עד שמגיעם למדרגת חסד של חסד , שהיא האלוקות עצמה . המדרגות השונות הם רעיון שורש הנשמה , וחסד של חסד הוא מדרגת היהודים , כמסתכלים בנצח . וזאת על ידי מרכבת הנצח שהיא מרכבתו של משה רבינו , שהראה לנו את דרך הסתכלות הנצח שבנצח , האור ופועלו עץ החיים . וכיצד מגיעים למדרגת החסד של החסד . איך מתעלים מעל הנצח כנצח שבנצח , וזה השלטון בעולם הבא והוא שייך רק לנשמות יהודיות . כשמתגיירים מקבלים נשמה שמקורה הוא מהחסד שבחסד . אז הצדיק יורד לעולם ונולד בו , וחיי את חייו אין סוף פעמים (ואני מתכוון לשנות חייך בעולם הזה)עד שהוא מתקן או מפנים את ראיית הנצח שבנצח וזה עשיית המצוות בתורה , וכך הוא מגיע לחסד שבחסד , וכל שאר דרגות המוארות אינם רלונטיות עבור היהודי . זה סוף בית הספר של הגילגולים ודרגות המוארות . ולגבי תרבויות ושפתם אין זה רלוונטי עבורינו . אלה אם רוצים לחזור אחורה לדרגת אור פחותה , ולנושא הצבעים . עבור הצדיק , המרחב של עולמו , מורכב מצורה צבע וצליל . צורה = לצדיק כקיומו היורד למודעות . צבע = לצדיק כבורא העולם . צליל = לצדיק כמעצב העולם היחסי לעולם המעוצב . רעיון שמיעת הצבעים וראיית הקולות במעמד הר סיני . לצבעים עצמם , לבן - בעולם המעוצב כבורא הקיום החולף מהקיום . ענבר - בעולם כהתהוות הנברא לירידה . מיוחסים להשתקפות במראה כמרכיבי העולם החומרי מהאין סוף . דמות אדם ולא האור . כחול - בכוונה כמעצב המרחב המתקיים לעולם המעוצב . זהו צבע הרחמים בו נראים כוונות הצדיק או האלוקות , וקשורים כמובן לצליל , (עיצוב העולם) ומיקומם בגרון כידוע לך . ואני חושב בלי להמשיך לפרט , שהפעם דברי הובנו . דוד
 
למעלה