לחישות סגולות
New member
יקירתי,
אני מוצא את עצמי עכשיו, עם המון מילים בראש, מנסה לסדר אותם, במכתב אחד. יש הרבה מה להגיד, הרבה תחושות, מחשבות - רצון לשתף. זה נכון, אנחנו רק בהתחלה ואני מבחינתי רואה עוד הרבה לפנינו, אנחנו עדין עסוקים בשלבי הגישושים של מה אוהב מה לא אוהב - מה אוהבת מה לא אוהבת. או במילים אחרות - להכיר אחד את השני הכי עמוק שאפשר. אני מרגיש עכשיו, שאני לא מצליח לחוש אותך מספיק, בזמנים שאנחנו ביחד. לא בגלל אני ואת. אלא בגלל אני את והסביבה... ונכון, אין ספק שסביבה היא חלק בלתי נפרד ממערכת זוגית, היא חלק גדול בו למען האמת, החברים שלי החברים שלך התחושה הרגעית שחולפת בי כרגע היא שאני רוצה להרגיש אותך עוד יותר קרובה אלי, לא מעצם זה של יותר מידי ואז מגיע תחושת ה"חנק", אלא, זו התחושה הפשוטה, שעוברת בי רגעים אלה... רוצה להרגיש את הביחד הזה, הכי חזק והכי קרוב שאפשר. וברור לי שיהיו לנו עוד אינספור הזדמנויות. ושוב.. האבל הזה נדחף פה. הפגישות האחרונות שלנו, לא הספיקו למצות את עצמם, לפחות מבחינתי... וזה ברור מאליו שזה מכורח הנסיבות. ומעבר לזה... התחושות שאת מעבירה בי כשאני מדבר איתך, במיוחד שאני רואה את העיניים שלך, מעבירות בי המון. המון - טוב. המון בטוח. ומעל הכל המון אהבה. יש עוד כ"כ הרבה לתת מעצמי וגם, לקבל בחזרה. תודה לך, על מי ומה שאת. ותודה על התחלה נפלא... ומשאיר אותך עם שיר קטן: מילים ולחן: לאה שבת חמניות מול שמש בוא נלך לגן נחפש ענן נדלג מעל השלוליות כבר לא ילדים, מאז עברו שנים לקחנו אחריות כמו גדולים. בוא ונידלק כל הלילה כי זה הזמן שלנו לאהוב חמניות מול השמש עוד יום הופך לאמש זה זמן להיות. בוא נלך לרקוד לא נשים גבולות בוא נפסיק לחשוב ברע וטוב.
אני מוצא את עצמי עכשיו, עם המון מילים בראש, מנסה לסדר אותם, במכתב אחד. יש הרבה מה להגיד, הרבה תחושות, מחשבות - רצון לשתף. זה נכון, אנחנו רק בהתחלה ואני מבחינתי רואה עוד הרבה לפנינו, אנחנו עדין עסוקים בשלבי הגישושים של מה אוהב מה לא אוהב - מה אוהבת מה לא אוהבת. או במילים אחרות - להכיר אחד את השני הכי עמוק שאפשר. אני מרגיש עכשיו, שאני לא מצליח לחוש אותך מספיק, בזמנים שאנחנו ביחד. לא בגלל אני ואת. אלא בגלל אני את והסביבה... ונכון, אין ספק שסביבה היא חלק בלתי נפרד ממערכת זוגית, היא חלק גדול בו למען האמת, החברים שלי החברים שלך התחושה הרגעית שחולפת בי כרגע היא שאני רוצה להרגיש אותך עוד יותר קרובה אלי, לא מעצם זה של יותר מידי ואז מגיע תחושת ה"חנק", אלא, זו התחושה הפשוטה, שעוברת בי רגעים אלה... רוצה להרגיש את הביחד הזה, הכי חזק והכי קרוב שאפשר. וברור לי שיהיו לנו עוד אינספור הזדמנויות. ושוב.. האבל הזה נדחף פה. הפגישות האחרונות שלנו, לא הספיקו למצות את עצמם, לפחות מבחינתי... וזה ברור מאליו שזה מכורח הנסיבות. ומעבר לזה... התחושות שאת מעבירה בי כשאני מדבר איתך, במיוחד שאני רואה את העיניים שלך, מעבירות בי המון. המון - טוב. המון בטוח. ומעל הכל המון אהבה. יש עוד כ"כ הרבה לתת מעצמי וגם, לקבל בחזרה. תודה לך, על מי ומה שאת. ותודה על התחלה נפלא... ומשאיר אותך עם שיר קטן: מילים ולחן: לאה שבת חמניות מול שמש בוא נלך לגן נחפש ענן נדלג מעל השלוליות כבר לא ילדים, מאז עברו שנים לקחנו אחריות כמו גדולים. בוא ונידלק כל הלילה כי זה הזמן שלנו לאהוב חמניות מול השמש עוד יום הופך לאמש זה זמן להיות. בוא נלך לרקוד לא נשים גבולות בוא נפסיק לחשוב ברע וטוב.