יקירי,

[תזזית שקטה]

יקירי,

פעם היו לי מאגרי ענק של רגש, והיום נותרתי מרת הביצות. מלאות צחנה וטיט של זבל, מיובשות וריקניות. האמן לי, כי אני מתגעגעת לרגעי אהבה אמיתית, זו שלא נותנת מנוח, כזו שלא תניח לי לחשוב. באמת מאסתי ברציונליזציה ובלוגיקה של יום יום. אבל אין לי, אין לי מאין יקירי שלי! אין לי כח, אין לי נחת, אין לי טעם, אין לי את תמצית התכלית. האמן לי יקירי כי כל שרציתי אי פעם, אך ורק, זהו רוך של חיבוק. יקירי, הגוף שלי כהה למגע, פי יבש, ואני נוקשה כפגר! חושי מצלוקים מכדי לנעום. הלוואי ויכולתי לאהוב אותך- אבל אני לא.

 

[מושיט לך יד]

יש עוד תקווה...

האהבה לא תמיד מרגישה כל כך נפלא. במיוחד כשמרגישים ייאוש, קשה להרגיש גם במקביל אהבה. את מרגישה עכשיו חוסר, אבל את יודעת שלאהוב אותו, לשם כך את חייה. תאהבי את עצמך, תקווי לטוב, ותיראי שהאהבה הזאת עוד תפרח ואת תתמלאי באושר ובחיים.