נכון, טירוף מה שהולך בארץ, אבל
זה לא אומר שנפסיק לצחוק, לצאת, לשמוע מוסיקה, ללכת להופעות (שבטח יבוטלו
) ולהפגש עם חברים. אתמול באמצע בילוי עם ילדיי, העיניים כל כמה זמן הופנו לשמיים, כי המסוקים לא הפסיקו לטוס מעל (היינו בקרב בסיס ח"א) ואחריהם הגיע הרעש של מטוסי הקרב כמה פעמים - אין זה אומר שהפסקתי את הפעילות השגרתית שלי. הדודה מאמריקה כבר התקשרה בהיסטריה שנבוא אליה כולנו כבר השבוע. חברה טובה הציעה את הממד שלה אם יתחילו ליפול טילים על ת"א. SO? אני ממשיכה לחיות כרגיל, אבל - עם תחושה מגעילה בלב ובנפש, פחד עצום כאמא לילדים, דבוקה לחדשות וקופצת מכל מבזק; דאגה ומחשבה על תושבי הצפון וחיילי צה"ל (בשטח, בים ובאויר). ואם מפגש פורום יעלים לשעה-שעתיים את כל זה - מה רע?