יצירת מעגל חברים

[MayFebruar]

גם אני חושבת שאת לא צריך לצאת רק עם

בן זוגך. אל תחששי לצאת לבד, במיוחד אם יהיו אנשים שאת מכירה, אני בטוחה שיהיה לך נחמד בסופו של דבר וזה לרוב עדיף מאשר להישאר בבית.

בגלל שלבובי יש יותר חברים, אני תמיד מעודדת אותו להיפגש איתם בלעדי. לרוב הוא לא רוצה וזה די חבל לי, אני לא רוצה שהוא ישאר בבית ויפסיד חברים בגללי. במילא לרוב משעמם לי איתם ועם השיחות שלהם על משחקי מחשב, ואני לא סובלת כשאני לבד בבית.
אם שנינו מוזמנים אני תמיד אגיד לבובי שכדאי ללכת והוא לרוב יהסס. הנורבגים לא תמיד עושים מסיבות וארוחות, אז כשיש הזמנה אני תמיד שמחה ללכת (מעניין שדווקא כשהולכים לחמותי אני עושה פרצוף

). פעם ב- זה לא ביג דיל. ואם יש משהו שחשוב לו שאבוא, אז בטח שאלך אפילו אם לא בא לי, זה רק כמה שעות.

בקיצור, אל תתחמקי. אם הוא לא רוצה, לא צריך. אני בטוחה שאנשים שמכירים אותו יבינו.

ואת מוזמנת להשתתף בפורום! הוא לא בלעדי לישראלים באירופה. ברוכה הבאה

 

[מיס פרלין]

ברוכה הנמצאת..

זה לא בידיוק המצב שהוא מעודד אותי להפגש עם אנשים.. אבל בסדר.. הדיון הזה עורר אצלי מחשבות.. ואולי גם פעולות בהמשך...

 

[ניריתסקוטלנד]

אני באירופה ובעלי בדיוק כמו בעלך.

הוא אוהב להיות "אנחנו". הוא לא צריך "תוספות".

אם מזמינים והוא לא רוצה ללכת, אני הולכת לבד. כולם מכירים אותו ויודעים שהוא לא רוצה, אז לא צריך.
דרך אגב, גם כשגרנו בישראל זה היה ככה, אבל שם כמובן היה לי הרבה יותר נוח.

 

[מיס פרלין]

כן זה נוח שכולם מכירים אותו כבר..

אבל לכי תסבירי לאנשים חדשים, שמעו אני נשואה אבל אין לבעלי תוכניות להזיז את עצמו לפגוש אתכם.. בעיה לא?

 

[ניריתסקוטלנד]

ראיתי שהשירשור המשיך בנושא, ואני

מצטרפת באיחור.

מה שאני רוצה רק להגיד, זה לא כולנו צריכים אותו דבר, מן הסתם ידעת מיהו כאשר התחתנת איתו. תקבלי אותו כמו שהוא, כנראה שיש לכם נושאים משותפים אחרים.

אם את צריכה את החברה, תצרי לך חברה שנוח לך להיות בה. זה מה שאני עשיתי, וכאשר יש אירוע שלא נוח לי להיות בו ללא בן זוג, הוא עושה את המאמץ ומגיע.

בהצלחה.

 

[MayFebruar]

 

[broken mirror]

ההורים שלי בדיוק כאלה

לאבא שלי אין צורך בחיים חברה ואימא שלי טיפוס די פעיל חברתית.
בגדול, היא פשוט קיבלה את זה וכבר בערך 30 שנה אפשר למצוא אותה לבד או עם חברה בחתונות, מפגשים עם חברים, טיולים..
והיא בסדר גמור עם זה כי בפעמים שגוררים את אבא שלי בכוח גם ככה זה הופך לריב מיותר ונאלצים לצאת די מוקדם בחזרה.

חייבת לציין שזה נעשה יותר גרוע ככל שהוא מתבגר, ככה עוד פחות בא לו על סיטואציות חברתיות, לא בשביל להפחיד אלא בשביל להדגיש שתקבלי את זה שבעלך כזה ותתחילי לדאוג לעצמך כי נשמע שזה חסר לך.

 

[מיס פרלין]

כן יש זוגות כאלה. כנראה.

תודה על השיתוף.

 

[tch111]

הכרתי כמה זוגות כאלה

והזוגיות שלהם לא החזיקה מעמד כלכך הרבה שנים.
אישתי ואני לא יוצאים בד"כ בנפרד, בערב בכלל לא ומפגשים עם חברים תמיד ביחד, פשוט טוב לנו יחד, לעיתים מאוד רחוקות אישתי יוצאת עם חברות אחה"צ לקפה קצר.

 

[כבר לא טינקרבל]

הפערים האלו

אולי נחמדים בהתחלה כמו כל פער בין בני זוג. אני לא מאמינה בהפכים נמשכים. אם לבני זוג אין תחומי עניין דומים (לא חובה בהכל אבל לפחות חלק) אחרי כמה שנים הם ילמדו שאין להם מה לעשות ביחד.
עם השנים הפער הופך לתהום.
אם לא תמצאו את עמק השווה את תמצאי את עצמך עוד כמה שנים הולכת לארועים לבד, מתישהו גם מסיבות לא יהיו כי ככה זה עם השנים, חברויות מצטמצמות ואז מה תעשי?

אני בישראל פורחת באנגליה פחות. מה לעשות אנגליות הן לא בדיוק הקאפ אוף טי שלי ואני לא מתה על המפגשים החברתיים בפאב.
יש דברים שבעלי עושה לבד ויש מפגשים שאני הולכת איתו. אז כן אני צריכה להסביר שוב ושוב שאני לא אוהבת לשתות הרבה אלכוהול, הרבה פעמים אני מבקשת מהם לחזור על מה שהם אומרים (במיוחד לחבר של בעלי מלידס) וכו' וכו'
אני לא אבודד את עצמי חברתית ואני משתדלת הרבה פעמים לבלוע את הצפרדע.

(באירלנד זה שונה כי אני מאוד אוהבת את החברים שלנו שם)

 

[tch111]

מסכים איתך, הפכים קיצוניים נמשכים רק במגנט

בזוגיות, כמו שכתבת צריך להיות יותר ממעט משותף.

 

[מיס פרלין]

אני אמצא את עצמי הולכת לאירועים לבד. ו?..

בהודעה לפנייך מספרת מישהי שההורים שלה זוג כזה 30 שנים..

אני מאמינה שאפשר למצוא דרכים לשמור על זוגיות גם מבלי להופיע לכל מקום ובכל זמן יחד.. אנחנו החודש 9 שנים בני זוג (אמנם נשואים מתוכן 3 וחצי..) , לא יודעת מי בידיוק קובע כמה זה "הרבה" זמן..

למי שהגיב שזוגיות כאלה לא מחזיקות הרבה זמן.. אולי זה לא הרבה מאד כרגע, אבל מבוטחני שזה גם בהחלט יכול להיות לנצח (או לכל הפחות כמו בסרטים, Until death do us part..) יש לנו צרכים חברתיים קצת אחרים, ואכן קיים פער זה לא אומר שאין פתרון בתוך הזוגיות..

 

[MayFebruar]

מסכימה

ואני לא מאמינה שיש זוג שאוהב בדיוק את אותם דברים. לדעתי, התפשרויות הן חלק ממערכת יחסים.

 

[BALEDIN]

אני לא במצב הזה ממש אבל

בן הזוג שלי (כן גם אני מעדיפה את זה על בעלי - חיבים מילה חדשה)
צריך הרבה פחות חברה ממני
ואם אני לא הייתי יוזמת
החיים החברתים שלנו לא היו משהו

אז פעם בשבוע לפחות אני רואה חברה לבד בלעדיו
ופעם בשבוע אני הולכת לחוג פיסול
גם בשביל החברה
וגם בשביל הפיסול

ובסופי שבוע לרוב אנחנו רואים חברים בשישי בערב
והיו פעמים שהלכתי לבד - אומנם לא הרבה
ושום דבר רע לא קרה
כי לי ממש בה ללכת
ולו ממש לא בה ללכת

ולפעמים ממש לא בה לו ללכת
ולי פחות מפריע ולא הולכים
ולפעמים ממש בה לי והוא מתפשר וכן הולכים
למרות שפעם בשבוע כל עוד הוא לא יוזם כלום
לא אכפת לו
והוא במהלך הזמן די התחיל להנות מזה

אולי תוכלי לראות ולהבין מה באמת מפריע לו
במפגשים חברתים
אם זה ליזום מפגש
או משהו אחר
כל אחד ומה שמניע אותו
ולפעמים זה יכול להיות כל האבדל

 

[מיס פרלין]

פעם בשבוע כל שבוע חברים זה נשמע לי הרבה

וגם אם זה כמעט כל שבוע ..

בכל מקרה הוא טוען שמתי שאנחנו בחברת אנשים אחרים אני לא מקדישה לו מספיק תשומת לב או משהו..

הוא ניתק קשר עם כל החברים שהיו לו לפני שהכיר אותי..

הייתי רוצה להגיד שהוא לא אוהב את החברים שלי, אבל זה לא יהיה נכון - כי אין אנשים אחרים שהוא כן אוהב - וזה לא שהוא לא אוהב אותם - הוא רק לא נזקק לחברתם..

תודה על השיתוף..

 

[smaak]

פשושיק אותו דבר

אין לו צורך בחברים, מפגשים חברתיים, והוא מעדיף באופן כללי להימנע.

אבל כשאנחנו נפגשים עם חברים שלי הוא מאוד חברותי ומשתלב נהדר.

אין לי חברים שהוא לא אוהב. הוא מחבב את כל החברים שלי,
ובדרך כלל אנחנו נפגשים במסגרות משפחתיות, והוא מגיע ברצון. בדרך כלל אני לא שואלת אותו והוא מסכים באופן מיידי.

מה אני עושה? יוצרת את הקשרים החברתיים שלי, מתחזקת אותם בלי קשר אליו. אני ממש לא צריכה אותו בשביל זה, ואין לי בעיה ללכת לבד למפגשים.

 

[nettyka]

לא פשוט

אני הגעתי לכאן (צרפת) לפני שנה.
חבריו של בני זוגי אינם בסביבה הקרובה כך שמתראים במקרה הטוב פעם בשנה.
אז באמת הצטרפתי ל meetup אבל לא הצלחתי לייצר משם חברות שנמשכת. אם כי הכרתי אנשים נחמדים.
מקורסי השפה שלמדתי - רק השנה יש התחלה של חברות וגם זה משהו שלי ולא של שנינו.
הכרנו זוג ישראלי מקסים דרך פייסבוק והאמת שדרכם יצא להתארח בערבים בהם היו שם עוד אנשים.
זה רק התחלה של התהוות של מעגל חברתי.
בקיצור- קחי לך זמן בעניין הזה.
הצעות שלי meetup ותחביבים
וכן ליזום ליזום ליזום - לא יודעת אם יש לך פייסבוק אבל לבדוק אם יש איזה קבוצת ישראלים באזורך ואם יש פעילות להצטרף.
צריך לנסות לייצר המון הזדמנויות לפני שמשהו באמת תופס. - לפחות מההתרשמות שלי.

 

[SupermanZW]

מוצאים אנשים ממסגרות משותפות ו/או בעלי עניין

משותף ולא צריך להינעל רק על אנשים מסוג מסויים.

 

[smaak]

אצלי לפחות

עד שהתחלתי להתערבב עם האוכלוסייה המקומית בגלל המאפייה, היו לי מעט מאוד חברים מקומיים.
ברגע שהייתי מעורבת בחיי היומיום, זה השתפר. לפני כן עבדתי בחברה שעבדו בה בעיקר מהגרים מכל מיני מקומות, או מקומיים דוברי צרפתית (זה היה בבריסל), ובואי נאמר שגם שם לא מצאתי מישהו שעניין אותי עד כדי כך שרציתי להישאר בקשר מחוץ לעבודה.
חוץ מהישראלים, שעם חלקם אני עדיין בקשר ועם חלקם לא.

חוץ מזה הצטרפתי לוועד ההורים בבית הספר של יאן והכרתי המון אנשים, ובהמשך נודבתי לכל מיני יוזמות חברתיות, מזמינים אותי מדי פעם לדבר בבית הספר התיכון הגדול שלנו, בשנה שעברה העברתי שתי הרצאות, והשנה גם כן, אבל בנושא אחר.

המסקנה העיקרית שלי חוזרת לאותו מקום- רכישת השפה במידה שמאפשרת לך להתערות בחיים.
וגם אני מדברת שלוש שפות כל יום, לפעמים גם ארבע, אם יש לקוח שמדבר צרפתית. זה לא קל, אבל אפשרי.

ומסקנה עיקרית מספר שתיים- לא היו לי וכנראה לא יהיו לי החברויות שיש לי עם חברים מישראל, אין לי ציפייה לזה, וכך אני גם לא מתאכזבת. זה לא כך בכל מקום, אבל אצלי כן.

 

[נעמה מאמסטרדם]

למה צריך חברים כשיש אויבים ?

הרבה יותר מומלץ
וג'יגולו על פני בן זוג בכלל פותר את כל הבעיות איתם אתם מסתבכים