בעיני תפקיד המנחה
והוועדה (אם יש כזו) הוא בין היתר לעזור לסטודנט להגדיר את הגבולות, שכן למנחה יש יותר נסיון וידע לגבי מה מעשי ומה לא. בתחום שלי לא מקובל לכתוב ספרים אז המקרה של הקרבת הרמה כדי לסיים מהר ולהכניס את התיקונים לספר לא מוכר לי. כן מוכרות לי דיסרטציות שנמשכו ונמשכו- בין היתר כי מבחינת המנחים הסטודנט הוא כוח עבודה זול. מנחים שדורשים זאת, או שמאפשרים לעבודה להתמשך עוד ועוד, מועלים בעיני בתפקידם ופוגעים בסופו של דבר בסטודנט. בין דיסרטציה מינימליסטית, שמספיקה בדיוק כדי לעמוד בדרישות מתלמיד מחקר ולפרסם 3-4 מאמרים בכתבי עת טובים, לבין דיסרטציה מקיפה ביותר שנמשכת עשר שנים אני בוחר בראשונה. אני לא מקבל את הטענה המרומזת שקיצור פוגע בתקפות העובדתית והלוגית של הטיעון, או באיכות המחקר. המאמר של ווטסון וקריק שבו פרסמו לראשונה את המודל של מבנה ה DNA ושעבורו זכו בפרס נובל (בלי להיכנס לשאלת הגניבה ו/או גזילת הקרדיט מרוזלינד פרנקלין),תפס בקושי שני עמודים בנייצ'ר. זה לא אומר שלא עומד מאחוריו מחקר, סינתזה משמעותית של מידע ממקורות שונים, ולא גורע מפריצת הדרך המשמעותית שהוא היווה. בשני העמודים האלה גלומות כל-כך הרבה משמעויות ואני בכלל לא בטוח שאילו היו מפרסמים את המודל במאמר של עשרה או עשרים עמודים האימפקט שלו היה גדול יותר. בעיני, אגב, המאמר הזה הוא מאסטרפיס אמיתי, במיוחד בגלל היכולת לומר כל-כך הרבה בכל-כך מעט מילים. לעומתך, ככל שאני כותב יותר אני מבין שיותר קל לכתוב באריכות (שלא לומר טרחנות) ולעטוף את הטיעונים והרעיונות בהרבה מלל שלא אומר כלום מאשר לכתוב בתמציתיות ולעניין, בצורה בהירה ומעניינת לקורא. כמו קוסם, גם לי היו מאמרים שנדרשתי לקצר (למשל מאמר שהעורך הסכים לקבל בתנאי שאהפוך אותו ל brief report) או מאמרים שנדחו ע"י כתב עת אחד בגרסה ארוכה (ובצדק) והתקבלו ע"י כתב עת לא פחות נחשב בגרסה מקוצרת. אני לא חושב שהקיצור פגע כהוא זה באיכות העבודה ולפחות במקרה השני אף שיפר אותה.
