יצחק בשביס זינגר
יצחק בשביס-זינגר (1904-1991) "בין מדפים אלה של ספרים קדושים חש קלמן את עצמו מוגן. מעל לכל ספר ריחפה נשמתו של המחבר. במקום זה הייתה השכינה שורה" ("האחוזה") נולד בשנת 1904, בנם השני של הרב פנחס מנדל זינגר, מחסידי טומאשוב, ואשתו, בת שבע זילברמן - בתו של הרב מבילגורי. יצחק זינגר, כתיבתו ודמויות גיבוריו הושפעו כולם מן הניגוד בין הוריו: אביו היה תלמיד חכם, רב ודיין ואילו אמו הייתה אישה שכלתנית, שלימדה את עצמה עברית, גילתה בקיאות רבה בכתבי הקודש ולמעשה ניהלה את הבית וגידלה את הילדים (את השפעתה של האם הנערצת ניתן לראות בדמות אמו של יעקב, גיבור הרומן "העבד"). הוא נולד בעיירה לאנשטין- עיירה יהודית קטנה בפולין,"שטאטל" טיפוסי. בגיל ארבע עבר עם משפחתו לרובע עני וצפוף בוורשה, שם קיבל חינוך יהודי מסורתי, כולל לימודי עברית ודיני יהדות. תקופות ארוכות מילדותו בילה אצל סביו בעיירה בילגוראז' ונראה שמשם שאב את דמות העיירה היהודית שהשתקפה בספריו. בגיל 16 החל ללמוד בבית המדרש "תחכמוני", על מנת להעשות לרב, אך עזב את הלימודים ונסע אל בילגראז', שם התפרנס מלימוד עברית. כעבור ארבע שנים, חזר לוורשה בעקבות אחיו הגדול, יהושע-ישראל. בעקבות אחיו הסופר גם החל לכתוב ובגללו אף שינה את שמו: כדי להיבדל מאחיו הוסיף לשמו את שמה העברי של אמו הנערצת - בת שבע (Batsheba הפך ל-bashevis). הוא החל לכתוב בתקופה שבין מלחמות העולם. במקביל לכתיבה, בשביס-זינגר התפרנס בוורשה מהגהה של מוסף ספרותי ומתרגום ספרים מגרמנית ליידיש. סיפוריו הראשונים נכתבו בעברית, אך לאחר זמן-מה הבין שאם ברצונו שדבריו ייקראו, עליו לכתוב בשפת אמו ועמו - יידיש. בוורשה נשא אישה ונולד בנו ישראל. בשנת 1935 נדד שוב בעקבות אחיו, הפעם לאמריקה. שם עבדו שניהם, בעיתון היידישאי ''פורווערטס''. בעיתון זה המשיך לפרסם סיפור או שניים בשבוע, במשך 40 שנה. מרבית ספריו עוסקים בתיאור החיים בעיירה היהודית הטיפוסית, בעיקר במאה ה-19. ניתן למצוא הדים רבים לזוועות השואה, אך הוא כמעט ואינו עוסק בה במפורש. מוטיב בולט ביצירותיו של בשביס-זינגר הוא ההתלבטות בין האמונה לכפירה. בכתיבתו ניכר כי הוא אוהב את הדת היהודית, את כתבי הקודש ואת האל, אך סולד מן החיים המסורתיים וממנהגי העיירה היהודית בגולה: "אפילו קיימו הבריות את המצוות שבין אדם למקום, הרי הפרו בלב קל את המצוות שבין אדם לחברו...יהודים ויהודיות, שנכונו בדרך כלל ליהרג על כל איסור וחומרה, דיברו בגלוי לשון-הרע, הלכו רכיל, ביזו עניי העיר..." (העבד, חלק ראשון, פרק שישי, ד'). הוא לא מתעלם מאמונות אחרות: שדים, נביאים ואמונות תפלות מככבים במרבית ספריו. בנוסף, בספריו בולטת הביקורת נגד האל, למשל על כך שגם לאחר זוועות, עולם כמנהגו נוהג. בין ספריו: "השטן מגוריי" (1935), "משפחת מושקט" (1950), "העבד" (1962), "האחוזה" (1967), "אויבים-סיפור אהבה" (1972), "שושה" (1978), "הגולם" (1983). בשנת 1978 זכה בפרס נובל לספרות, בנימוקי השופטים נכתב: " הפנטזיות הפסיכולוגיות הבלתי נדלות וחדות הבחנתו של המחבר, יצרו מיקרוקוסמוס, או במידת מה מיקרו-כאוס מאוכלס היטב בדמויות עצמאיות ומשכנעות במיוחד." (בתרגום חופשי מאוד). את נימוקי השופטים ניתן לקרוא במלואם כאן: http://www.nobel.se/literature/laureates/1978/press.html . את נאום הזכייה פתח ביידיש, על מנת לחשוף את השפה בפני קהל גדול ככל האפשר. (את הנאום המלא אפשר לקרוא כאן: http://www.nobel.se/literature/laureates/1978/singer-lecture.html). יצחק בשביס זינגר נפטר בשנת 1991 ונקבר בניו-ג'רזי.
יצחק בשביס-זינגר (1904-1991) "בין מדפים אלה של ספרים קדושים חש קלמן את עצמו מוגן. מעל לכל ספר ריחפה נשמתו של המחבר. במקום זה הייתה השכינה שורה" ("האחוזה") נולד בשנת 1904, בנם השני של הרב פנחס מנדל זינגר, מחסידי טומאשוב, ואשתו, בת שבע זילברמן - בתו של הרב מבילגורי. יצחק זינגר, כתיבתו ודמויות גיבוריו הושפעו כולם מן הניגוד בין הוריו: אביו היה תלמיד חכם, רב ודיין ואילו אמו הייתה אישה שכלתנית, שלימדה את עצמה עברית, גילתה בקיאות רבה בכתבי הקודש ולמעשה ניהלה את הבית וגידלה את הילדים (את השפעתה של האם הנערצת ניתן לראות בדמות אמו של יעקב, גיבור הרומן "העבד"). הוא נולד בעיירה לאנשטין- עיירה יהודית קטנה בפולין,"שטאטל" טיפוסי. בגיל ארבע עבר עם משפחתו לרובע עני וצפוף בוורשה, שם קיבל חינוך יהודי מסורתי, כולל לימודי עברית ודיני יהדות. תקופות ארוכות מילדותו בילה אצל סביו בעיירה בילגוראז' ונראה שמשם שאב את דמות העיירה היהודית שהשתקפה בספריו. בגיל 16 החל ללמוד בבית המדרש "תחכמוני", על מנת להעשות לרב, אך עזב את הלימודים ונסע אל בילגראז', שם התפרנס מלימוד עברית. כעבור ארבע שנים, חזר לוורשה בעקבות אחיו הגדול, יהושע-ישראל. בעקבות אחיו הסופר גם החל לכתוב ובגללו אף שינה את שמו: כדי להיבדל מאחיו הוסיף לשמו את שמה העברי של אמו הנערצת - בת שבע (Batsheba הפך ל-bashevis). הוא החל לכתוב בתקופה שבין מלחמות העולם. במקביל לכתיבה, בשביס-זינגר התפרנס בוורשה מהגהה של מוסף ספרותי ומתרגום ספרים מגרמנית ליידיש. סיפוריו הראשונים נכתבו בעברית, אך לאחר זמן-מה הבין שאם ברצונו שדבריו ייקראו, עליו לכתוב בשפת אמו ועמו - יידיש. בוורשה נשא אישה ונולד בנו ישראל. בשנת 1935 נדד שוב בעקבות אחיו, הפעם לאמריקה. שם עבדו שניהם, בעיתון היידישאי ''פורווערטס''. בעיתון זה המשיך לפרסם סיפור או שניים בשבוע, במשך 40 שנה. מרבית ספריו עוסקים בתיאור החיים בעיירה היהודית הטיפוסית, בעיקר במאה ה-19. ניתן למצוא הדים רבים לזוועות השואה, אך הוא כמעט ואינו עוסק בה במפורש. מוטיב בולט ביצירותיו של בשביס-זינגר הוא ההתלבטות בין האמונה לכפירה. בכתיבתו ניכר כי הוא אוהב את הדת היהודית, את כתבי הקודש ואת האל, אך סולד מן החיים המסורתיים וממנהגי העיירה היהודית בגולה: "אפילו קיימו הבריות את המצוות שבין אדם למקום, הרי הפרו בלב קל את המצוות שבין אדם לחברו...יהודים ויהודיות, שנכונו בדרך כלל ליהרג על כל איסור וחומרה, דיברו בגלוי לשון-הרע, הלכו רכיל, ביזו עניי העיר..." (העבד, חלק ראשון, פרק שישי, ד'). הוא לא מתעלם מאמונות אחרות: שדים, נביאים ואמונות תפלות מככבים במרבית ספריו. בנוסף, בספריו בולטת הביקורת נגד האל, למשל על כך שגם לאחר זוועות, עולם כמנהגו נוהג. בין ספריו: "השטן מגוריי" (1935), "משפחת מושקט" (1950), "העבד" (1962), "האחוזה" (1967), "אויבים-סיפור אהבה" (1972), "שושה" (1978), "הגולם" (1983). בשנת 1978 זכה בפרס נובל לספרות, בנימוקי השופטים נכתב: " הפנטזיות הפסיכולוגיות הבלתי נדלות וחדות הבחנתו של המחבר, יצרו מיקרוקוסמוס, או במידת מה מיקרו-כאוס מאוכלס היטב בדמויות עצמאיות ומשכנעות במיוחד." (בתרגום חופשי מאוד). את נימוקי השופטים ניתן לקרוא במלואם כאן: http://www.nobel.se/literature/laureates/1978/press.html . את נאום הזכייה פתח ביידיש, על מנת לחשוף את השפה בפני קהל גדול ככל האפשר. (את הנאום המלא אפשר לקרוא כאן: http://www.nobel.se/literature/laureates/1978/singer-lecture.html). יצחק בשביס זינגר נפטר בשנת 1991 ונקבר בניו-ג'רזי.