יפנית או קוראנית

karnush72

New member
גם אני חשבתי שעברית שפה קלה עד

שהתחלתי ללמד אותה. ביפנית יש כללים ברורים ואילו בעברית לא תמיד. עברית היא שפת האם שלנו ולכן נראית לנו הגיונית אבל כשמנסים ללמד אותה היא בהחלט מתגלה כשפה קשה. עכשיו אני מבינה את בעלי שהתלוננן כל הזמן כשלמד באולפן בארץ.
 

GnomeBubble

New member
מה גם שאין חומר טוב ללימוד עברית

כמו ביפנית. רוב חומר הלימוד מנסה ללמד שפה שמעולם לא דיברו ולעולם לא ידברו - לא בארץ ולא בשום מקום אחר בעולם. או שאולי בשנות החמישים באמת אמרו פעם לחנווני (לא המוכר במכולת!) או לזבנית במרכול (לא הקופאית בסופרמרקט) "הב לי במתוטא שתי כיכרות לחם ומעט קמח למען אוכל להכין אפיפיות לבני משפחתי." אני אתעתק את זה, ואני מקווה שאני לא טועה: Hav Li Bimtuta Shtei Kikrot Lechem Um'at Kemach Lema'an Uchal Le'achin Afifiyot Livnei Mishpachti. גם אם מישהו באמת ינסה לבטא את זה לא ישמע ככה. אני כמובן קצת מגזים, אבל למה כל-כך כואב ללמד אנשים איך מדברים באמת? אם נשאיר את הנימוס (ובדרך כלל לא עושים את זה) "תביא לי בקשה שני לחם וקצת קמח, ככה מספיק שאני יוכל להכין עוגיות לילדים" ובתעתיק (כמובן שיכולים להיות הרבה גוונים של הגיה): Tavi Li Vaksha Shnei Lechem Vektsat Kemach Kacha Maspik Shani Yuchal Lachin Ugiyot Layladim. למה היפנים לא מתביישים ללמד את הזרים שפה מדוברת (חוץ מקללות אולי) ואנחנו כן (חוץ מקללות אולי
)? למה לא מסבירים באולפן שכבר מזמן אף אחד לא באמת אומר "אתן תאכלנה"? כל דקדוק יפני טוב יסביר לך בשמחה שצורות מסויימות (כמו צורת mai למשל) נחשבות ארכאיות והן כמעט ולא בשימוש בשפה יומיומית. הם גם ילמדו, למשל, שכמעט תמיד מקצרים de wanai (בדיבור לא רשמי כמובן - בדיבור רשמי זה ממילא dewa arimasen) ל-janai. למה אצלנו לא מסבירים שמקצרים את הצירוף "את ה..." ל"ת", כמו במשפט "תביא רגע תבקבוק"... הלוואי והיינו מתייחסים לשפה שלנו (על כל רבדיה), באותו הכבוד שהיפנים מתייחסים לשפה שלהם - אז אולי היה גם יותר קל ללמד אותה. מזלנו שהישראלים רגילים כל-כך למהגרים, שאין להם בעיה לדבר עם אנשים שמתקשים עם השפה, וכך האנשים הצעירים שמגיעים לארץ מצליחים ללמוד את השפה טוב.
 

tals56

New member
אנחנו לא מלמדים מדוברת?

בטח שבאולפנים מלמדים עברית מדוברת כמו שאני ואתה מדברים, חבר שלי אנדרו שעלה מארה"ב לפני 4 שנים לא ידע מילה בעברית והוא הלך לאולפנים ולימדו אותו שם עברית מדוברת כמו שאני ואתה מדברים
 

GnomeBubble

New member
אני לא יודע בקשר לאולפנים

(אני דיברתי על ספרי הלימוד שאני מכיר), אבל גם באולפנים הבנתי שיש כאלה שמלמדים אותך את העברית ה"סטנדרטית" לכאורה.
 

Nisenhouse

New member
לגבי תאכנה וזמן ציווי, אני חושב שהן

בהחלט שימושיות (חוץ מהעובדה שאני משתדל להשתמש בהן) בעיקר בשילוט, ספרים וכדומה...
 

GnomeBubble

New member
שימושיות בשפת הדיבור?

אם אתה משתמש בהן הרשה לי ללחוץ את ידך - אני מכיר מעט מאוד אנשים שאכן משתמשים בהם, וגם אז בדרך כלל מדובר בבחירה מודעת, שלרוב נועדה להקנות טון דידקטי או רשמי מאוד.
 

Nisenhouse

New member
זו בחירה מודעת, אבל לא לצורך רשמיות

ואני מנסה ללמד את אחותי הקטנה גם לדבר ככה כי שימוש בעתיד מאוד צורם לי (למרות שהוא יותר נוח ויש בו הגיון מסויים) החיסרון בציווי שהוא נגזר מהמון חוקים כך שיוצא שעדיף לזכור את צורות הציווי מאשר לזכור את הכללים ליצירתם.
 

semuelf

New member
אחי הקטן דיבר כך

שאשר הוא היה בגן הוא דיבר בשפה גבוהה. אין לאף אחד מושג מאיפה הוא למד אותה, במיוחד לאור העובדה שמי שגידלה אותו היתה סבתי, שהעברית שלה היתה... בסיסית משהו. (והגננת שאלה את אמי אם המטפלת שלה היא דוקטורית...) לצערי העניין דוכא באכזריות ע"י אחותי הגדולה, שהתפוצצה מצחוק בכל פעם שהוא הוציא ביטוי, (היא מורה ללשון) והוא למד להמנע מכך. חבל על דאבדין ולא משתמרין. שמואל.
 
למעלה