יסורי מצפון

[ב ד ר ך]

קראתי כל מילה ומילה

כאילו יצאה מפי. אני זוכרת את עצמי כילדה דואגת כל הזמן שרק חס וחלילה לא יקרה לה משהו. זוכרת כל כך חזק את התחושה הזאת ולפעמים כשנורא בא לי להתגעגע לאמא אני מנסה להיזכר בה דווקא בעיני הילדה שהייתי. אני מנסה להיזכר .. מתי קרה המהפך? מתי בא הריחוק ? ואת יודעת מה הכי מצחיק, אני לא זוכרת אף מספר טלפון לא של הבנות שלי , לא של בן הזוג שלי , לא של חברות שלי הכל אצלי בזיכרון של הסלולרי. 2 מספרים אני זוכרת בעל פה, של הבית שלי ושל אמא שלי. אני כועסת עליה על מליון ואחד דברים, אני מתחשבת איתה ועד לא מזמן אפילו לא הייתי בטוחה שאכפת לי כל כך. אבל יום אחד לפני כשנה, היא הייתה בסיני כשהיה הפיגוע בטאבה ומרגע הפיגוע לא שמענו ממנה יומיים , ולא הצלחנו להגיע אליה וכל הסימנים הראו שהיא הייתה שם במלון... כל הטלפונים עם משרד החוץ ועם אבו כאביר (שלא נדע ) והנסיעה המטורפת שלי ושל אחי לאילת בלילה וכל ההבטחות שהבטחתי לעצמי ולאלוהים שרק הכל יהיה בסדר איתה. רק מלכתוב על זה יש לי צמרמורת ואני מרגישה את כל האהבה והדאגה הזאת . אז ברוך השם הכל בסדר והיא חזרה בשלום. מה שלא מנע ממנה (או שאולי זאת אשמתי)לעלות לי על העצבים יום אחר

הריחוק חזר לשרור. אבל אני יודעת בוודאות,בתוך תוכי, גם אם אני לא רוצה בזה וגם אם אני לא מודה בזה , אני מחוברת אליה בחיבור שחזק ממני וממנה. "אמא, לא אוכל להמלט מכישופך, עיני חשכו פתאום. אילו יכולתי הייתי חוזרת אלייך היום".

 

[לביאה11]

לא רק שגרמת לעורי

אחרי השיזוף של כל היום להפוף לעור ברווז גם הצלחת לגרום לי לדמוע

"אילו יכולתי הייתי חוזרת אלייך היום" חוזרת לימי הילדות שלי איתה לחיבוקים ולנשיקות שהייתה מרעיפה לאמונה שלי בה שהיא הכי הכי בעולם לביטחון שנתנה לי במחיצתה ביתי בת ה-20 שתחיה כתבה במסנג'ר שלה -אמא שלי- הכי יפה בעום, מתה עלייך. זה כל כך אופייני לילדים להאמין שאמא הכי יפה בעולם אבא הכי חזק בעולם, הוא ישמור עלי אימי גם היום מאוד מאוד חמה אבל אני כבר לא (לא אליה) אחחחחחחחחח אמא.......... עצוב לי לחשוב שאם יכולתי להחליף אותה הייתי עושה כן. עם כל הקושי שבלהגיד את זה לא מתנכרת לאמת ולתחושותיי. שמחה שאימך חזרה בשלום הבייתה אולי זה גם משהו שהיה צריך לקרות בכדי שנדע שהן עדיין דמות חיונית בחיינו גם כמבוגרים.