יסורי מצפון../images/Emo10.gif
אמא שלי פעם בתור ילדה הייתי דבוקה לסינרה זוכרת אותי בגיל 3 מבקשת את אישורה ללכת לפיפי "אמא... יש לי פיפי" הייתי מנערת את שמלתה והיא הייתה אומרת "לכי תעשי" כמה מעניין שאנו זוכרים את הדברים הקטנים שמלווים אותנו כל החיים. היום היום היא יכולה להתקשר בזמן שלא נח לי ואל תגלו לה. אני לא עונה
אני מתבוננת על הצג ומתלבטת לענות לא לענות, לענות לא לענות לפעמים אני נשברת (בדרך כלל) ועונה לפעמים אני אוטמת אוזניים. נכון, היא אכזבה אותי מאוד, פעם אחת בחיים כשבפעם הזו הייתי זקוקה לה יותר מתמיד. והיא לא אשה רעה, אבל גם לא חושבת יותר מידי ואני נזכרת היום שהיא קרוב לוודאי מחכה לטלפון ממני ואני כל כך רחוקה. המצפון מייסר אותי אמא שלי תסלחי לי שאני כבר לא ילדתך הקטנה שחשבה שאת היא הדמות החזקה בעולם שתתמוך בגוזליה באש ובמים את לא
גם אני אולי לא הכי חזקה בג'ונגל אבל למען גוריי אני אהיה לביאה אמיתית אמא הכי עצוב לי בעולם שאני לא יודעת אם אני באמת אוהבת אותך. אבל אני מאוד מרחמת עלייך עצוב לי כשאני חושבת עלייך עצוב לי כשאני יודעת שאת שם לבדך אני נלחמת עם עצמי , מלחמת רגשות מנסה לזכור כמה אהבתי אותך בילדותי וחשבתי ש... אם יקרה לך משהו אני אמות. היום אמא אני אמות אם יקרה משהו לילדי אני כבר לא כל כך שלך אני גם לא כל כך שלי אבל אני כאן ואני זוכרת את מספר הטלפון שלך בעל פה וגם יודעת איך להגיע אלייך רק תני לי זמן תגלי אורך רוח אני לא שונאת אותך, חלילה אני פשוט קצת רחוקה. כאב לי אז , עדיין ישנה הצלקת כשיש צלקת האזור יותר רדום פחות רגיש, פחות פגיע. אמא רוצה להקדיש לך את השיר הזה אמא, שיר הערש ששרת מזמן רודף אותי לאן אברח לאן, אילו יכולתי הייתי שוכחת איך באתי לכאן. אמא, לא אוכל להמלט מכישופך, עיני חשכו פתאום. אילו יכולתי הייתי חוזרת אלייך היום. אמא, הו אמא איך בדמי בעמקי נשמתי דעתך נחושה. אמא, הו אמא את וגם אני בשנאה ואהבה בין כח וחולשה. אמא, איך רציתי שתחבקי ותלטפי ותאמיני בי, אילו יכולתי הייתי עוקרת אותך מליבי. אמא, אין לי בית בחדרי במיטתי ואין לי מנוחה, איל יכולתי הייתי בוכה עוד דמעה מלוחה. אמא, את יודעת, אני זקופה וחזקה, כמוך בכל מצב, אילו יכולתי הייתי רוצה להודות לך עכשיו. יש מי שמזדהה? אני מקווה שלא
אמא שלי פעם בתור ילדה הייתי דבוקה לסינרה זוכרת אותי בגיל 3 מבקשת את אישורה ללכת לפיפי "אמא... יש לי פיפי" הייתי מנערת את שמלתה והיא הייתה אומרת "לכי תעשי" כמה מעניין שאנו זוכרים את הדברים הקטנים שמלווים אותנו כל החיים. היום היום היא יכולה להתקשר בזמן שלא נח לי ואל תגלו לה. אני לא עונה