ימים של מעבר

[חייכנית2]

ימים של מעבר

לא מעט ילדים משלנו רגישים לשינויים ומעברים מכל סוג שהוא.אנשי המקצוע ידברו על טלטלות שחרותות גם אצל מי שלא ידע בזמן ההוא עדיין לדבר,וכן על חרדה ואיום שילדים מאומצים חשים בכל פעם שנדמה להם שאיזה שהוא מימד בתוך המסגרת הנוכחית,המיטיבה,נשמט מתחת לרגליהם.בזמנים כאלה חשוב מאד להדגיש ,שמה שלא יהיה-אם תתחלף גננת,אם תתחלף מורה,אם תתחלף מסגרת חינוכית,אם תתחלף סביבה -אנחנו איתם תמיד ולתמיד.
רוצה לפתוח שירשור עם תגובות של הילדים בימים האחרונים של החופש לשנת הגן-לימודים הבאה שעומדת בשער.
והנה תגובת הבן שלי[בן 10]-"נכון בבית הספר יש עכשיו שיפוצים? אז אני מקווה שהם לא גמרו אותם ונהיה בחופש עוד איזה חודש לפחות"...

אני-"ונניח שבאמת יתארך החופש שלך-מה תרצה לעשות?"
הוא-"אל תדאגי,תמיד נמצא.נקנה p-s-p ,נלך למוזיאון הילדים ל"דיאלוג בחשיכה",אני אבלה עם סבתא ..חסר מה?"

לפי הכרותי איתו,זו תגובה לא רק לכך שיצטרך שוב ללכת יום יום לבית הספר ולהכין שעורים ,אלא לכך שבשנה הבאה הכיתות מתערבבות,וגם המורה המחנכת מתחלפת ללא ידוע.

כיתבו בהמשך....
ובהצלחה לכולם.

 

[KallaGLP]

מעולם לא שמתי לב

לאיזו תגובה מיוחדת של בתי על שינויים בגן או בבית הספר (והיא חווה אותם כל שני וחמישי בערך), והיא תמיד שמחה ללכת, וכשהיא לא מרגישה טוב צריך להילחם איתה שתישאר בבית. נראה לי שהיחידה שמצטערת אצלנו בבית על קיצור החופש הגדול זו אני.

 

[fatfat]

בנותי כמו בנותיך

כל יום שהן מחוץ למסגרת החינוכית אינו מתקבל בברכה.

הקטנה עולה לא'. בכיתה שלה יש עוד שמונה ילדים שהיו אתה בגן הנוכחי ועוד שלושה שהיו בטרום חובה. המחנכת היא אמא של ילד מהגן כך שהיא כבר מחכה בכליון עיניים לתחילת השנה ואפילו מתכננת עם איזה ילדים רוצה לשבת בקבוצה (שמעה על האפשרות מאחותה).

הגדולה עולה לכיתה ב'. עשו שם מישמש של הכיתות (מארבע יצרו שלוש עקב העברת חלק מהילדים לבי"ס חדש שנפתח). למרות שיצאה בכיתה החדשה עם אותה מחנכת מהשנה שעברה (אליה היא מאוד קשורה), עם החבר הכי טוב ועם עוד חברה טובה שביקשה להיות אתם, ברגע ששמעה ששתי חברות אחרותשובצו לכיתות המקבילות התפרצה בכעס: "איזה בי"ס מחורבן שלא משאיר אותך עם החברות שלך". אחרי ששמעה על שלוש בנות אחרות שלמדו בכיתות מגבילות ועוברות לכיתתה נרגעה ואפילו כבר הזמינה שתיים מהן אלינו הביתה.

 

[English]

לצערנו נפלנו להחלפת מורות שהיא האמא של הנטישה

הילדה למדה 3 שנים עם אותה מחנכת ולא נאמר כלום על פרידה, כולל יומיים לפני שנת הלימודים כשצילצלתי אליה לברר משהו. כשהילדים התייצבו השנה ללימודים מצאו מורה חדשה. יום למחרת הוחלפה המורה במורה נוספת שאמורה להיות קבועה. הבלונדה קצת נאבקה בה ולקח זמן עד שהתחילה להתרגל ואז המורה חלתה והיה לנו סבב של מחליפות על בסיס יומי עד שהתייצבנו על מורה אחת. הבלונדה התנגדה למורה הזו מהרגע הראשון והמאמצים של המורה להתקרב התקבלו בדחייה מוחלטת.

הבת שלי ילדה לא פשוטה אבל הצורה בה כל הזמן לא התאפשר להיפרד כמו שצריך ולהתחיל כמו שצריך לא תרמה למצב. ואגב, הכל ע"פ הנחיות משרד החינוך. המחנכת הישנה נורא התנצלה על כך שבשיחת הטלפון לא אמרה כלום, כי המורה המחליפה ישבה אצלה ונאסר עליהן לספר. למה? ככה. אולי ככה הרוויחו שההורים לא יילחמו בהחלטה להעביר את המחנכת לכיתה אחרת (החלטה לגמרי שרירותית) אבל "הרוויחו" גם חרדת נטישה של כל הכיתה שמתקשה לסמוך על מורה שתישאר. ואצלנו זה כמו אצל כולם אבל יותר חזק.

ומצד שני, הבלונדה בילתה את ימי החופש האחרונים בהתנדבות בהכנת בית הספר ללימודים, היא וחברה עבדו שם איפה שהתבקשו. אז לפחות החזרה לבית הספר אינה טראומטית כנראה...

 

[fatfat]

אינגליש, הבעיה של חוסר היידוע היא

בעיה ידועה וכואבת.

אצלינו למשל המכתב של השיבוץ של הקטנה הגיע ביום רביעי האחרון כשביום חמישי היה להם את מפגש ההיכרות. מכתב השיבוץ של הגדולה טרם הגיע. למזלי אחת מהצוות הגניבה לאוזני שהיא ממשייכה עם אותה המחנכת ואז יצרתי קשר עם המחנכת וביררתי לגבי המפגש שגם הוא היה ביום חמישי. אני יודעת בודאות שהשיבוץ נעשה בתחילת יולי. כשבאנו בטענות למנהלת נענינו שזו אשמת הדואר שזה תירוץ שלא מתקבל על דעתי. זה הדואר בישוב ועליהם להתארגן לשלוח את המכתבים מספיק בזמן כדי שכל התלמידים יקבלו את המכתב. ואגב בשנה שעברה היתה בדיוק אותה בעיה ואז תירצו זאת בכך שבדקה התשעים נפתחה עוד כיתה והיה צורך לשנות את הרכב הכיתות.

לדעתי זו הדרך של בתי הספר למנוע טלפונים ולחץ של הורים שלא מרוצים מהשיבוץ.

 

[אחתשהיאאמא]

כל כך מסכימה איתך

אני משתגעת ממערכת החינוך. גם אצלנו עדיין המכתב לא הגיע ורק השמועות מאמהות שמקושרות למורים. אז מהשמועות יודעים שתהיה מורה חדשה לכיתה ד. משתגעת מכך שעושים מסיבת סיום של כיתה ולא יודעים אם זה מסיבת פרידה מהמורה או לא. שמגיעים ליומיים לפני תחילת הלימודים ואתמול חלק מהילדים זכו למכתב שמבשר מי תהיה המורה ,ולחלק ולנו בתוכם, עדיין המכתב לא הגיע.
שנה שעברה בתי ביזבזה חודשיים בהלם, בעקבות הפרידה ממחנכת שהיתה קשורה אליה עד שהתרגלה למחנכת החדשה , שהופתעה אחרי חודשיים שהילדה השתנתה... לבתי קשה מאד עם פרידות והתחלות וברור לי שיש לזה קשר לאימוץ ולכן הדפוס הקיים בבית הספר כל כך לא לענין וכל כך פוגע. אני יודעת שיש הרבה ילדים שזה מקשה עליהם. אין לי ספק שילדים כבתי עם קשיי למידה ועם הקושי בהתחלות ופרידות הכרוך בהיותה מאומצת, סובלת מהנוהג הזה. הלואי ונצליח כהורים להשפיע ולשנות אותו. אני מאמינה כמו פאטפאט שזה קשור לפחד של המנהלת מההתמודדות עם תלונות וטענות של הורים אבל זה ממש לא לענין. בכל דבר יש מקום לתהליך של פרידה ולטקס פרידה וכו ובבית ספר מסימים שנה ולא נפרדים מהמורות כי לא יודעים אם הן תמשכנה או לא. אני בטוחה שזה פוגע בילדים אבל גם במורים וכמובן גם בהורים.

 

[אבי351]

אני לא רואה שום שינוי וגם אם היה

אני רואה זאת ככל ילד רגיל אחר שמעבר למסגרת חדשה קשה לו וחלשא דבר שקשור לאימוץ.בני יודע שאני תמיד איתו וכך יהיה והוא מאוד בטוח בזה

 

[יסמין@]

בקיצור, לאחר קריאת כל השרשור

ניתן להסיק שכמו בעוד המוווווון נושאים - הכל אינדיבידואלי וכל ילד וילדה מגיבים בצורה שונה.
בגן חובה הגננת ילדה בסביבות פברואר ועזבה את הגן ובמקומה באה גננת חדשה. בכיתה ג' היו 2 מורות ובכיתה ד - 3 מורות התחלפו לאורך השנה. הסברתי לבתי ששינוים הם חלק מהחיים ושגננות ומורות זה במקרה הטוב שנה (ולעתים שנתיים) ושיש אנשים שמגיעים לחיינו ליום, לשבוע, לחודש, לשנה, לכמה שנים. ולעומתם יש משפחה שהיא לתמיד. וכך היא קיבלה את זה.
ברור שזה רחוק מאידיאלי - כל חילופי המורות שמתוארים בשרשור זה. אבל זה מה שקורה במערכת החינוך ועם זה צריך להתמודד. וזה יכול להוות גם תרגול טוב לשינויים נוספים בחיים, לפרידות מאנשים שבאים לחיינו רק לתקופת זמן קצובה

 

[חייכנית2]

יסמין,הי

אילו כל העניין היה באיך להסביר ,אני לא חושבת שהיתה בעיה גדולה.בסך הכל כל מי שקורא בפורום כמה חודשים אלוף בהסברים לגבי כמה וכמה נושאים הקשורים בהיות הילד מאומץ.
מקסים ש"כך היא קיבלה את זה". מניסיוני ההסבר ההגיוני ביחס למעברים ופרידות לא ממש מזיז להם.כי הקושי נחרת לא בשכל ,אלא במקום רגשי.
אין לי אפשרות להביא דוגמאות שאני מכירה מילדים אחרים,אביא את הבן שלי.בכתה ג' המורה המחנכת עזבה,החדשה אך הגיעה ובסוכות יצאה לחתונה וירח דבש. עבור כל הילדים היה לא קל,אבל הבן שלי לקח במיוחד קשה לכיוון התקפי מרד כעס ואלימות שגלשה לעיתים גם לפיסית. הסברתי למורים,שהתגייסו מיד. מעטים מאד הם המורים בנוסף למחנכת שנשארו ללמד את הכתה גם ב-ג',והם[רק 2 במספר] הקצו זמן ממש כמו של שיעור פרטי לבן שלי,בפעילויות לא ממש לימודיות,והוו סוג של גשר בין הישן לחדש-מורה אחד למשך חודשיים,ומרה אחת למשך כ-ל השנה. כשהמחנכת הטריה חזרה מירח הדבש שלה פסיכולוג בית הספר עבד איתה איך לייסד קשר חיובי מהיר עם הבן שלי-כי הבין עד כמה זה חשוב.
אני מכירה דוגמאות נוספות של תגובות חריפות לפרידה והתחלפות. הרבה ילדים הם מאד אינטליגנטים,והשכל שלהם משובח,הם מבינים בקוגניציה שאין ברירה ,אבל מה שלא מבין הוא החלק הרגשי שכמה לאחזקה,לאישור, למתן ביטחון ,לסוג של קביעות.

 

[יסמין@]

טוב מאוד

שהצלחת לגייס את כל העזרה הזו עבור בנך.
מהשרשור הזה עצמו ומכל שיחה בין הורים אפשר לראות שזה מאוד אינדיבידואלי. כן, גם כשמדובר בילדים ובילדות שאומצו, לא כולם/ן קרוצים מאוו חומר ומגיבים באותה צורה. ראי למשל עדויותיהם של קאלה, של פטפט, של אבי ושלי. וראי עדותה של אינגליש ועדותך. ואם היו כותבים כאן 100 הורים שמספרים על 100 ילדים/ות - היו בוודאי עדויות מגוונות בנושא שהצגת.

 

[יסמין@]

ולגבי ההסברים

את עצמך כתבת בהודעה הפותחת שרשור זה: "בזמנים כאלה חשוב מאד להדגיש ,שמה שלא יהיה-אם תתחלף גננת,אם תתחלף מורה,אם תתחלף מסגרת חינוכית,אם תתחלף סביבה -אנחנו איתם תמיד ולתמיד".
מסכימה מאוד לדברייך אלו. השאלה כמה הסבר כזה "עובד" לא אומרת שלא צריך להסביר. ואם צריך - שוב ושוב. בוודאי זה עדיף על חוסר הסבר וחוסר התייחסות.

 

[חייכנית2]

ברור יסמין. לא התכוונתי שהסברים לא שווים כלום. רק שחשוב בעיני שיהיה גם צעד מעשי כל שהוא ומענה רגשי.
את יודעת,לא מעט הורים שאני פוגשת קראו ספרים של how to ,ישנים וחדשים,לגבי דרכי התמודדות עם הילדים. בספרים יש הרבה מאד מלל ,אמנם לפעמים גם קשור להבט הרגשי אבל לא באופן אינדיבידואלי לילד של מי שקוראים ורוצים להיעזר. ואיכשהוא באיזה שלב ההסברים המלומדים נוטים לפשוט את הרגל,לא מזמן אמא אחת הודתה בפני בכנות רבה שההסברים בספר האחרון שקראה
נוטים להרגיע אותה ,את עצמה,כי נותנים לה לרגע אשליה של הבנה ושליטה במצב,אבל ב-money time הספר המסביר איננו משענת.אפשר לקבל השראה באופן כללי,אבל הילד האינדיביואלי זקוק למענה יותר מלא ,יותר רגשי,יותר מכוון אליו.

 

[יסמין@]

אבל הרי אנחנו מסכימות

אני ממש האחרונה שאומר שצריך לשנן משפטים כלליים שנשאבו מספר הדרכה כלשהו.
הרי אני כמעט בכל הודעה וכמעט בכל נושא חוזרת וחוזרת וחוזרת על כך שכל ילד וילדה= אינדיבידואל ייחודי/ת.
ברור מאוד שצריך לדבר לילד/ה האינדיבידואלי/ת ושלהסברים המילוליים יש להוסיף תמיכה רגשית ומעשית וכל תמיכה שאפשר לגייס.

הפואנטה שלי הייתה שגם במקרה הזה של מעברים ושל פרידות שונות שקשורות לגן ולביה"ס - התגובה היא אינדיבידואלית, גם כשמדובר בילדים/ות שאומצו. יש סקלה שלמה, טווח רחב של אפשרויות תגובה. אין סוג תגובה אחד.

 

[משתפרת]

מצטרפת אליך,יסמין

הבן שלי, עם כל היותו מאד קשור אלינו ומאד דואג לנו (גם כשהיה קטן) קיבל את המעברים בקלות. היו לו שאלות שלדעתי הן טבעיות, לגבי מה שלא ידע על החידוש הצפוי. כשקיבל תשובה- עיבד אותה וחי עם זה טוב. לא שלא התרגש, אבל מעבר לערב או שניים לפני השינוי (לפני כיתה א' או לפני הגיוס) בהם התקשה להרדם- לא היו תגובות. כשהתחלפה מחנכת או כשמחנכת נעלמה בגלל שמירת הריון והוחלפה במורה זמנית הוא זרם בלי בעיה עם העובדות. היו בכיתה ילדים שחוו קשיים, שממש התאבלו כשמחנכת אהובה התחלפה בין כתה ב' לג', שהתקשו להסתגל לכך שהמחנכת בכיתה ה' נעלמה למשך כמעט כל השנה בגלל שמירת הריון. זה מאד תלוי באישיותם.
אינני מנסה להגיד שאצל הבן של חייכנית הקושי להפרד מדמויות מוכרות ולקבל שינויים איננו תלוי באימוץ. אני מנסה להגיד שכמו אצל ילדים שנולדו לנו- יש כאלה שמסתגלים בקלות לדמויות חדשות, למסגרות שונות, לשינויים, ויש כאלה שמתקשים יותר. מי שנמנה על אלה שמתקשים לקבל שינויים- ענין האימוץ יכול להעצים אצלו את הקושי.

 

[יסמין@]

בדיוק! מסכימה מאוד בייחוד עם הסיפא של דברייך

 

[KallaGLP]

נראה לי שצבא זה באמת שינוי

בסדר גודל אחר (לרוב) מאשר החלפת מורה או כמעט כל שינוי אחר בבית הספר. בייחוד לילד שלא עשה שום הכנה. אני זוכרת שלי זה היה קשה על אף שלא היה לי קשה אף פעם עם תחלופת מחנכים ומורים, למשל. אני רואה את זה גם על בני הבכור והביולוגי, שהתגייס לא מזמן. רגע אחד הוא היה קבור בלימודים ורגע אחרי זה הוא פתאום צריך להסתדר בתנאים של מדבר לוהט מחוץ לבית, בלי שאפילו הייתה לו איזושהי שהות לעכל את המעבר ולהתכונן אליו. ילד שהוא עוד לא בן 18, שרגיל לתנאים המפנקים בבית (טיולים של כמה ימים בשטח שאחריהם חוזרים למיטה הרכה לא נחשבים), שבשנה האחרונה מרוב חובות לימודיים הוא אפילו זנח את הספורט שנהג לעשות לפני כן ולכן התגייס כשהוא לא ממש בכושר, מגיע פתאום לטירונות צנחנים. אז אין פלא שלא קל לו ולוקח לו זמן להסתגל. לעומת זאת, יש איתו בקבוצה חבר'ה שעשו מכינה קדם צבאית, וממש רואים את ההבדל כשמישהו התכונן גם פיזית וגם נפשית. אבל זה בסדר, בסך הכל, בהתחשב בכל מה שכתבתי הוא מסתדר לא רע בכלל ומה שעוזר הוא שיש להם קבוצה נפלאה ומגובשת, שאיתם הוא ימשיך את המסלול ב-3 השנים הקרובות, עד שייכנס לקבע. כמו כן, אחרי סיום הטירונות הוא יעשה בצבא בדיוק מה שהוא חלם לעשות, ולכן בהחלט יש לו למה לצפות.

 

[English]

שיעבור לו ולכם מהר ובקלות

 

[KallaGLP]

תודה. מהר זה בטוח לא יהיה

כי הילד כבר חתום ל-6 שנים קבע

. אני מניחה שגם לא יהיה קל, אבל יהיה מאתגר מסוג האתגרים שהוא אוהב.

 

[יסמין@]

מצטרפת לברכות

מאחלת לו ולכם שהשירות יעבור בצורה הכי קלה ונעימה שאפשרית ושהוא יגשים בהצלחה מה שהוא רוצה להגשים.

 

[KallaGLP]

תודה, יסמין.