ימים קשים... טריגר

תודה יקרה.. תודה..


זקוקה כל כך לחיבוקים האלו...
תודה לך...


 
אין לך מושג מה עשית לי.. את באמת אור... ט'?..

כל כך אור...
ריגשת אותי ברמות שאין לי מילים בכלל...
אני מלאה בכדורים... אפאטית מאוד...
ועדיין השיר הזה גרם לי לכזה מחנק בגרון....
כבר אמרתי שאני לא יודעת לבכות... אבל העלית לי כזו גולה לגרון שהלוואי והייתה יוצאת..
הייתי שנייה מלבכות את כל הכאב החוצה.. לשחרר קצת...
וזה לא יצא כי אני זו עם הדפקה והבעיה כאן...
אבל עדיין... כל כך אבל כל כך ריגשת אותי...
אין בי מילים שיוכלו להסביר באמת עד כמה קלעת בול...
ואת אור..
ונתת לי להרגיש.. גם אם לא בכיתי, גרמת לי לרגע להרגיש.. וזה כל כך הרבה..
וכל כך לא מובן מאליו עבורי..
אין בי מספיק מילים כדי להודות לך...
כל כך הייתי צריכה את החיזוק הזה...
את מדהימה... באמת... את כל כך מדהימה...
תודה לך יקרה...
פשוט תודה...
מחבקת חזק חזק..

שולחת כוחות וחיזוקים
ואהבה אין סופית..
 
הלוואי שיפסיק לכאוב לך

ולי, ולכולנו
וגם
חבר קטן לנחמה. ברגעים כאלה החברים הקטנים הרכים והשעירים שלנו הם מרפא ללב.
 

someone343

New member
מחבקת גם !


סליחה שקצת קשה לי לומר עוד..
מחבקת חזק חזק חזק
 
החיבוק הזה הוא עולם ומלואו...


אין בכלל על מה להתנצל..
להפך...
תודה שהגבת לי..
תודה על החיבוק הזה שאני כל כך זקוקה לו..
את יקרה כל כך..
תודה לך...
חיבוק ענק ענק בחזרה..

 
פרידות

זה הכי קשה.
אני מכירה את הכאב הנורא הזה, של לפרק קשר שמלא באהבה,
ויודעת שלא משנה כמה זה הגיוני או נכון,
הכאב הוא אותו כאב נוראי.
אני מכירה אותו ומזדהה איתו, וכואבת איתך עכשיו.

החתך לא מקל. אני לא יודעת מה כן, אין לי תשובה ואין לי תרופה,
הלוואי שהיו לי. רק יודעת שזה לא, וזה יכול לפגוע עוד יותר ולהוריד למקום עוד יותר נמוך.
מקווה בשבילך שהזמן יקל, יגרום להרגיש טוב יותר.
ומקווה בשבילך שבקרוב תהיה לך אהבה טובה, אהבה שמתאימה בלב ובראש.

יש כאן הרבה ביחד, יודעת שלי הוא עוזר לעבור ימים ותקופות קשות,
ומאמינה שזה יכול לעזור גם לך, אז תשתמשי בנו ותכתבי לנו.
גדול גדול.
 
פרפר...

תודה על התגובה..
על כל מילה ומילה...
פשוט תודה לך...
חיבוק ענק ענק..

ובעיקר המון אהבה...

 
מתמוטטת...
ט'

בקצרה אעדכן שהסתבר לי שהיא די הייתה ברחובות יומיים כי החברה הזו שהיא הלכה אליה עבדה עד מאוחר בלילה אז היא פשוט ישבה בים עד הבוקר וחיכתה לה...

למחרת, שזה היה אתמול בעצם, היא הייתה אצל חברה אחרת בבית והתקשרה אליי בערב.. אמרה לי שהיא מתגעגעת אליי... שהיא אוהבת אותי.. שקשה לה.. שהיא לא רוצה להיות אצל אף אחד ושהיא רוצה לחזור הביתה עד שהיא תשכיר לעצמה מקום משלה... אמרתי לה שזה גם הבית שלה ואני לא אמרתי לה מעולם להיות ברחוב... אז היא חזרה אתמול הביתה... עוד שיחה קשה וכואבת.. היא אוהבת, אני אוהבת.. היא מתגעגעת אליי.. היא חיבקה אותי ובכתה... אמרה שהיא מוכנה לעשות הכל כדי שנסדר את הדברים... היא אדם מאוד אמוציונלי בצורה מאוד מוחנת... עכשיו גם אני כזו רק שאני שומרת את הכל בפנים ומפנה את זה אל עצמי.... אז מהמקום הזה החזקתי את עצמי בכוחות על כדי לשמור עליי ועליה ולהסביר לה שכרגע בזמן הנתון הזה אנחנו חייבות את הפסק זמן הזה... שככה אי אפשר יותר... שאנחנו רצות באותו מעגל ומגיעות אל אותו מבוי סתום כל הזמן... היא התחננה והבטיחה.. אני הסברתי מהמקום היותר חושב שזה לא נכון לא לה ולא לי... בסופו של דבר היא הבינה והסכימה איתי... עכשיו היא בבית.... כל כך אוהבות וכל כך כואבות שזה מפרק כל כך... החלטנו שבמקביל למגורים בדירות שונות אנחנו כן נלך לטיפול זוגי.. (משהו שהצעתי עוד מזמן אבל היא מאוד התנגדה אליו.. ממש אבל.. התנגדה בתוקף ובצורה רצינית והחלטית מאוד.. עכשיו פתאום היא מסכימה ורוצה.. שזה כן מראה על רצון אבל אני לא באמת בטוחה עד כמה זה מגיע ממקום נכון ובוגר אלא יותר מהמקום האמוציונלי... שזה נהדר כי זה יכול להיות טוב לשתינו.. בעיקר כדי לסגור את המעגל הזה בצורה טובה ונכונה ממקום שלם יותר)
אז היא בכתה... וביקשה חיבוק... ואמרה שהיא אוהבת.. ואני אמרתי שאני אוהבת... ויש הבנה של שתינו בנוגע למה שצריך כרגע לעשות כי פשוט חייב לפעול ככה כרגע אבל אנחנו אוהבות מאוד.. וזה שהיא בבית עכשיו משאיר אותי בלי אוויר.. כי אנחנו עכשיו איכשהו עוד בסדר... לא רבות כמו לפני.. יותר רגוע.. וזה כמו עדות חייה למה שהיה ויש בינינו ומה שהולך להיגמר בקרוב... עדות חייה לעובדה שביום ראשון או שני היא כבר לא תהיה בבית יותר... וכאילו היום כשחיפשנו לה ביחד יחידת דיור.. אחר כך כשהגעתי לעבודה.. פתאום האסימון נפל אפילו יותר ממוקדם... והשארתי את המוקדנית שעבד איתי במוקד, יצאתי החוצה לחדר המדרגות.. ישבתי לבד ודמעה התחילה לזלוג.. כל כך רציתי לבכות אבל לא באמת הצלחתי... כל כך התפרקתי ועדיין כל כך מפורקת נפשית שפשוט אין בי מילים להסביר מה קורה לי מבפנים... פשוט אין...
אני מרגישה שאני על הסף.... שנייה לפני שאני עושה משהו שאני יודעת שאצטער עליו כל כך...
אני לא מסוגלת להכיל את עצמי... כל כך מלאה בכדורים.... כל כך נסה שלא לשתות עוד ובכל זאת איכשהו לא מסוגלת לעצור...
אני הולכת בזיג זג...
לא ממש מחזיקה את עצמי....
יש לי סחרחורות מטורפות...
לא יכולה לאכול כלום... פשוט לא מסוגלת לאכול כלום...
ואני מרגישה שאני מתמוטטת...
פיזית... נפשית...
אני פשוט מתמוטטת...
הכאב הוא חזק מדי ואני לא יכולה להכיל את כל זה... אני לא ידעת איך להרגיש את כל זה...
אנחנו כל כך אוהבות ולמרות הכל זה קשר שהוא כל כך לא בריא.. לא עבורי ולא עבורה...
והפער הענק והעצום הזה בין הרגש אל ההבנה של מה נכון לנו באמת הוא בלתי נתפס פשוט...
ואני רק רוצה למות..
אני רק רוצה לא להיות...
ואני מפחדת...
אני באמת מפחדת מעצמי...
הזוי איך מאייקון אילם יצאו כל כך הרבה מילים...
הצילו....
זה כל מה שעלה לי לראש כרגע...

 
2 שירים...


היהודים- חולמת

חולמת
מנסה לצחוק
נרדמת
מקווה למחוק
נעלמת
בעולם רחוק

צוללת
ורואה את הסוף
מתעוררת
בפינת רחוב
ממלמלת
עוד מעט קרוב

אין לי כח
אין לי עוד
תן לי כח
תן לי עוד

כועסת
לא נכנעת
מוותרת
משתכנעת
נעלבת
כמו ילדה קטנה

מדמיינת
עפה לי מכאן
מרחפת
על ענן לבן
עד לנצח
עד לקצה הזמן

אין לי כח
אין לי עוד
תן לי כח
תן לי עוד

http://youtu.be/B3ookiOnR0Y


היהודים- לעולם מצידי

לדבר
לא לשתוק
לקבל את המר כמתוק
לנשק את לחייך
ולשתות עוד כוסית
לחייך

ולשקוע לא לשמוע
ולחיות בשלום עם עצמי
ולסלוח גם בכח
אם לא לי אז למי
אם לא לי אז למי

לחפש משמעות
לא מספיק לי לחיות ולמות
ולזרום
לא לחלום
לעמוד מיותם
ולנשום

ולברוח רק לברוח
ולבנות מגדלים באוויר
ולצרוח כדי לשכוח
ולכתוב לך עוד שיר
ולקטוף לך עוד שיר

לטייל על החוף
ותמיד רק איתך עד הסוף
כשאלך מה אקח
אם לא את הרגע הזה כאן איתך

ולדמוע עוד לדמוע
ולפחד כשאת לא לידי
וליגוע רק ליגוע
לעולם מצידי
לעולם מצידי

ולנגוע, רק לנגוע
לעולם מצידי
לעולם מצידי

לא לשתוק
לא לזרוק
לא לצעוק
לא לזרום
לא לחלום
לא לבלום
לא לטעום
לא לנשום
לא לזכור
לא לחזור
לא לנצור
לא לחפור
לא לגמור
לעצור
לא ליצור, לא לשבור, לא לסגור

לעולם מצידי
לעולם מצידי

http://youtu.be/W89hjI3du44


 
מתוקה


אם את מרגישה שאת הולכת לפגוע בעצמך ויש לך מחשבות אובדניות, אני מציעה שתיגשי למיון. אל תישארי ככה. לדעתי אתן חייבות להתרחק פיזית זו מזו. אולי את תצאי מהדירה ליום יומיים עד שיימצא פתרון? כי את צודקת, כל דקה ביחד רק תגביר את הכאב...

אני מחבקת אותך... איך אפשר להקל עלייך? יש משהו שאני יכולה לעשות?

 
תודה שהגבת לי..


אין בי יותר מילים....
רק שתודה על החיבוק..
באמת.. תודה לך...


חיבוק ענק ענק בחזרה..

אוהבת..
 
למעלה