ימים קשים... טריגר

[כבר לא ילדה4]

ימים קשים... טריגר

"אהבה זה לא תמיד מספיק...
וזה כל כך עצוב להבין את זה..."

חלשה כל כך...
הכל כואב מדי..
מציף מדי...

עד כמה ששתינו כל כך אוהבות..

כל כך הרבה אהבה..
כל כך הרבה חיים ביחד...

וכנראה....
שאהבה זה לא מספיק...

וכמה כאב..

הבכי שלה למול הקיפאון שלי...

שיחה בוגרת ומודעת אתמול בשעות הלילה המאוד מאוחרות..
תובנות והחלטות...

איך זה יכול להיות שיש כל כך הרבה אהבה בין שני אנשים ועדיין זה לא מספיק כדי לגשר על הפער?...
איך זה הגיוני בכלל?...

מילים שהן סכינים ישר לתוך הלב..
עמוק אל תוך הבשר החי..

הדמעות שלה ששוברות לי את הלב..
העיניים האלו שלה שאני כל כך אוהבת...

מסיימות שיחה..
מחליטות...

נרדמות מחובקות לפנות בוקר וכואבות כל כך...

והיום היא הלכה לי..
ואני יודעת רציונלית שזה נכון..
שכרגע בנקודת הזמן הזו זה נכון יותר לשתינו..
יותר מדי כאב ותסכול מהול באהבה אין סופית שרק הופכת הכל לחסר הגיון.. ובמקביל איכשהו להגיוני..

אבל הראש לא מבין את מה שהלב מרגיש..
והפער הזה הוא עצום...

אז היא הלכה לי...
ושתיתי כל כך הרבה כדורים היום...
ולא אכלתי כלום...
וחתכתי יותר עמוק מפעמים קודמות..
ואולי צריך לתפור אבל חובשת בעצמי...
מחכה שהדם יפסיק לזרום...
מנסה להקהות את הכל...
מנסה להבין איך זה יכול להיות...

איך זה יכול להיות שלמרות אהבה ענקית מגיעים בסוף אל מסקנה שצריך להיפרד?...
איך זה יכול להיות שלא נלחמים עד הסוף בכל דרך אפשרית כדי לשמר אהבה שהיא כל כך נדירה?..

הדם זורם במקום הדמעות שאני לא יודעת לבכות..
הכדורים משתיקים קצת את הצרחה שאני לא יודעת לצרוח..
אבל לא באמת..
השתיקה הזו שלי עדיין צורחת לי כל כך חזק...

ושתינו שבורות כל כך...
מנסות להחזיק מעמד...

ואני מנסה להיות רציונלית... כל כך מנסה...
ולא מצליחה לגשר על הפער הזה...

"אהבה זה לא תמיד מספיק...
וזה כל כך עצוב להבין את זה..."

 

[אלומת האור]

אוי ממי

אני עצובה ודואגת לך... כל כך כואב... הלוואי שהיה לי משהו מנחם לומר לך...
אולי תיקחי את עצמך בכל זאת לבית חולים שיחבשו לך, שלא יהיה לך זיהום?

שולחת לך חיבוק עוטף ומחמם

 

[כבר לא ילדה4]

תודה על החיבוק

זקוקה לו כל כך...
אנחנו כל כך הרבה שנים ביחד שזה לא נתפס לי בכלל...

תודה שהגבת לי בכלל למרות שאת בעצמך במקום כל כך קשה כרגע..
תודה יקרה...
שולחת המון כוחות לך ולעצמי..
שולחת לך חיבוק ענק ענק ומקווה שתרגישי קצת יותר טוב..

תעדכני מה קורה איתך...
המון אהבה יקרה..

 

[התקווה שבתוכי]

למה את רוצה לגשר על הפער הזה? עכשיו את עצובה ומתאבלת על הקשר הזה, למה אסור לך לעשות את זה? רק כי את מבינה שזה ״המעשה הנכון״?
רגע חכי, תני לעצמך את הזמן להתאבל על הקשר. שימי כרגע את כל המחשבות בצד, הן גורמות לך לסבל מיותר...
מותר לך להתפרק, תני לנו לתפוס אותך ולהחזיק חזק חזק.

ולגבי הפגיעה (אני שונאת את המילים חתכים) מהבחינה הפרקטית, את חייבת שמישהו יסתכל על זה, אולי לא יתפרו אבל ייתכן ואת זקוקה לחיסון טטנוס. אני לא רוצה להפחיד אותך, ואולי דווקא כן. המחלה מהטטנוס היא נוראית, טפלי בעצמך באותה חמלה ואהבה בה את מגיבה כאן על דפי הפורום...

 

[כבר לא ילדה4]

תודה לך...

ט?...

את מדהימה... באמת...
ריגשת אותי כל כך עם התגובה שלך...
אני לא בוכה ולא יודעת איך בוכים מאז שאני זוכרת את עצמי... והתגובה שלך גרמה לי למחנק בגרון ולחלוחית בעין אחת... עד כדי כך זה נגע בי...
למה אסור לי להתאבל ולכאוב?...
כי אני כל כך מפחדת להתפרק... בדיוק מהמקום הזה שאני יודעת מניסיון עבר שהתפרקות כזו כל כך אבל כל כך מסוכנת עבורי...
הדחקה, הכחשה, אינטלקטואליזציה, ניתוקים.. כל המנגנוני הגנה שלי.... והם היחידים שיוכלו לשמור עליי....
לתת לעצמי להתאבל ולהתפרק יכול להוביל למקומות מאוד מסוכנים וזה מפחיד אותי...
באחת מהפעמים סתם לשם דוגמא... הובהלתי באמבולנס לבית חולים כשבדרך עצרו מספר פעמים כדי לבצע החייאה...הייתי מונשמת בטיפול נמרץ כמה ימים טובים...הרופאים אמרו למשפחה שלי שיתכוננו לגרוע מכל וככל הנראה אני לא אצא מזה... אחי התפלל בכל בוקר בבית כנסת של הבית חולים (ואנחנו בכלל לא דתיים ואין שום זיקה אל הדת..)
לא רוצה שיחוו שוב טראומה כזו.... ומזה בדיוק אני כל כך מפחדת....
שלתת לעצמי להתפרק יביא אותי למקומות האלו כי אני לא יודעת איך להכיל את זה ואיך להרגיש את זה...
אני לא יודעת איך להרגיש.. נקודה...

מצטערת שחפרתי עכשיו..

תודה לך..
את באמת באמת כל כך מדהימה וכל כך יקרה..
שולחת לך חיבוק ענק ענק שיחמם ויחזק

ובעיקר המון המון אהבה..

 

[התקווה שבתוכי]

טיפול...

הטיפול הוא זה שלא יאפשר לך להגיע למקומות הנמוכים.
היום את אחרת, במקום אחר, את לא יכולה לדעת בדיוק מה יקרה כשתאפשרי לעצמך להרגיש. הפחד הזה, ממה יהיה, רק קובר אותך יותר וחוסם אותך מלהסיר את המחסום.
כשאת מתחילה להרגיש בטיפול, כל רגש, ורואה ששום דבר לא קורה, רק אז את תאפשרי לעצמך ללכת בדרך הזו.
כשאת ממשיכה להדחיק, כשאת ממשיכה להיות מנותקת מעצמך, התוצאה יכולה להיות הרסנית לא פחות... זה יכול להתפוצץ בבת אחת כמו הר געש...

 

[כבר לא ילדה4]

אני יודעת שאת צודקת...
הלוואי והייתי יכולה ליישם את זה..
אני כן מדברת בטיפול, אני כן מדברת על הקושי.. והמטפלת שלי מדהימה...
אבל אני תמיד מדברת עם חיוך תמידי על הפנים.. גם כשאלו הדברים הכי קשים והכי כואבים החיוך לא יורד לי מהפרצוף..
ומהר מאוד אני בורחת שוב למקום הרציונלי...
לא יודעת איך להישאר במקום הכואב הזה.. לא במקום כואב ולא במקום טוב...
לא יודעת איך להישאר עם הרגשות שלי.. לא באמת...
תמיד הייתי ככה וכמה שאני מנסה להיות שם ולנסות לנשום.. לתת לעצמי להיות בתוך כל זה זה עד שזה יחלוף... זה פשוט לא הולך... לא יודעת איך..
והלוואי וידעתי...

תודה לך...
את באמת כל כך מדהימה..
אבל כל כך...
שולחת המון המון אהבה

 

[התקווה שבתוכי]

את יכולה לבקש שהיא תעזור לך

שהיא לא תתן לך לברוח שוב ושוב. שתעשה איתך תרגילי נשימה במקום הכואב.
תכתבי לה/ תציירי את הכאב , יש כל כך הרבה אפשרויות, ואת בטוח מכירה אותן בע״פ
אל תפחדי להרגיש, החיים כל כך אחרים עם רגשות וזה מגיע לך...

 

[כבר לא ילדה4]

תודה לך...

רק שמחבקת חזק...

 

[כבר לא ילדה4]

כל כך מתאים לי הטעות באייקון...

 

[levshavur]

לגביי החיוך

כבר לא ילדה שלום
לגביי החיוך גם לי זה קורה לפעמים במיוחד במצבים של מבוכה נמרח לי חיוך כזה
על הפרצוף שאני אפילו לא מבינה מאיפה הוא בא לי...
הייתי עם חיוך תמידי על הפנים במיוחד שלא הבנתי הבעות פנים ושפת גוף של אחרים (הבלאגן של כבדי ראייה ועיוורים...) העיסוק בתאטרון לימד אותי הרבה וכיום אני פחות מוזרה מבעבר...
טוב שאת מדברת בטיפול , אבל מי שרגישה תשים לב לקול שלך , החיוך נמרח אבל הקול מסגיר את ההרגשות שבפנים...אני יכולה לדעת לפי הקול מה מצב הרוח של מישהו (אפילו כשאומרים רק שלום אפשר להרגיש ...) אפשר גם לדעת על אופי של אנשים (לדוגמה אנשים אלימים אפילו אם הם מדברים רגוע אני מרגישה את המתח הזה בקול שלהם) וקרה שהרגשתי שמישהי עושה הצגה או אפילו משקרת לי...
אז החיוך לא תמיד מראה מה מרגישים ואוליי המטפלת שלך מרגישה אותך...
לבשה.

 

[שישמים אחרים]

עזבי נקודה.

זאת לא עובדה מוגמרת. לומדים להרגיש גם בדרכים שלא כוללות בתוכן הרס עצמי. בשביל זה יש טיפול. את מדאיגה אותי ואני חושבת שאת צריכה לאסוף את עצמך עכשיו ולנסוע למיון; קודם כדי לטפל בפצעים הפיזיים (תפרים? טטנוס? בדיקה של אורתופד?) וגם, אם את באמת חוששת שתביאי את עצמך לאותו מצב בו היית שוב, הייתי מבקשת התייעצות עם פסיכיאטר והשגחה שתאפשר לך להתפרק בלי לפגוע בעצמך.

איך את היום?

הצטערתי לקרוא.

 

[כבר לא ילדה4]

בעיקר אין בי מילים...

אני די אותו דבר...
לא ממש במצב טוב יותר... וזה כל מה שאני יכולה להגיד בנוגע למצב הנפשי...
פשוט מוצפת מדי...

בנוגע לחתך וללכת למיון והכל...
זה רק חתך אחד... וזה מחלים... וזה לא כזה נורא... באמת שזה לא....
ואני אהיה בסדר...
תודה על הדאגה שלך... באמת תודה...
אבל אהיה בסדר..
כל החיים שלי אני שורדת ואמצא את הדרך לשרוד איכשהו גם את זה....
מקווה שהיום בלילה יהיה פחות נורא..
אם אני באמת כנה עם עצמי?... אין לי מושג מה יהיה... אבל אני מקווה שיהיה בסדר...
ואין סיכוי שאני לבית חולים הדפוק שיש כאן...
ובטח לא פסיכיאטר.. זה פשוט דופק אותי מהבחינה המקצועית האישית שלי...
תיראי איך הצלחת להוציא ממני מילים?... לא מובן מאליו בכלל...
תודה יקרה..
אוהבת המון המון ומחבקת חזק חזק....

 

[levshavur]

לגביי פסיכיאטר...

כבר לא ילדה שלום
אם את חוששת לדבר עם פסיכיאטר רק בגלל הקטע המיקצועי את לא חייבת שיידעו על זה. הייתה איתי פעם במיון פסיכיאטרי אישה שהייתה רופאת ילדים בבית חולים שהייתה צריכה טיפול לדיכאון היא לא סיפרה בעבודה רק אמרה שהיא חולה...ואחרי כמה ימים שאיזנו אותה היא חזרה לעבודה...(מכיוון שאני עסקתי ברפואה משלימה היו לנו שיחות מאוד מעניינות)
אם הטיפול נמשך הרבה זמן זה בעייתי להסתיר. באישפוז הראשון הייתי 7 חודשים ולא יכולתי כבר להסתיר ממטופלות שלי והן נרתעו בגלל הסטיגמה אפילו שאמרתי שזה רק דיכאון זה לא עזר. איבדתי את כל הקליינטורה שלי וניסיתי להתחיל הכל מחדש במקום אחר וזה לצערי לא הצליח.
אבל אני בדעה שאם את צריכה פסיכיאטר זה יותר חשוב משיקולים מיקצועיים... כיום יש מגמה בבריאות הנפש לשלב אנשים נפגעי נפש בעבודה עם מטופלים אחרים שבמצב לא טוב. יש לי חברה שעברה המון אישפוזים (כל רופא נתן לה אבחנה אחרת...) וכיום היא מדריכה בדיור המוגן...ועוזרת לנשים אחרות...כך שאל תתייאשי.
לבשה.

 

[hory0]

(זה כל מה שמסוגלת.אבל קראתי את ההתחלה. את בליבי. כואבת איתך. סליחהץ)

 

[כבר לא ילדה4]

תודה יקרה.. תודה..

אין לך בכלל על מה להתנצל...
תודה על החיבוק הזה..
זקוקה לו כל כך...
חיבוק ענק בחזרה...

שמרי עלייך קטנה..
אוהבת...

 

[Blackbird fly]

רק שתדעי ש...

אני איתך... הלוואי ויכולתי לעשות משהו כדי להקל על הכאב העצום הזה. כל כך מקווה בשבילך שיהיה טוב יותר, אני באמת מצטערת שאין לי משהו חכם יותר להגיד, אני מעדיפה לשתוק מאשר לכתוב משהו שאולי ייצא כשטויות ורק מזיק, אבל רציתי שתדעי שאני איתך.
רק דבר אחד, בבקשה, בבקשה, בבקשה, תנסי ללכת למיון לטפל בחתכים. אני חושבת שאין צורך לספר מה חוסר טיפול בהם יכול לגרום. (לדברים מאוווד לא נעימים, כמו שאת מבינה.)

 

[כבר לא ילדה4]

תודה לך...

האמירה הזו שאת איתי היא המון...
לא צריך יותר מזה...
תודה לך יקרה על ההתייחסות.. על התגובה...
על שאומרת לי שאת איתי..
כל כך זקוקה לזה...
פשוט תודה...
שולחת חיבוק ענק ענק

והמון המון אהבה..

 

[levshavur]

לכבר לא ילדה

שלום לך
לפעמים האהבה יכולה לגשר על פערים כמו במקרה של בעלי ושלי שהוא גדל בחו"ל ואני בארץ ויש פערי מנטליות למרות שאני מכירה את המנטליות הזאת שלו יותר מידיי טוב...אז לא תמיד קל אבל האהבה יכולה להיות דבק שמחבר בין שניים...
ולפעמים קורה ההפך - שאהבה לא מספיקה, ואני והאקס התגרשנו אחרי 16 שנים ביחד מתוכם 10 שנות נישואים וזה כאב מאוד אבל בהסתכלות לאחור הבנתי שזה היה לטובה כי פתאום ההדחקות נעלמו וצף כל הסבל שהיה לי במערכת הזוגית הזאת והיה מאוד קשה להתמודד עם הזיכרונות האלה...אבל הוא מצא לעצמו זוגיות חדשה והתחתן וגם אני...

אז מה שאני מנסה להגיד זה שלמרות כל הכאב שלך אוליי לעתיד זה ייצא לטובה צריך לקוות...אל תתייאשי...
חיבוק גדול
לבשה.

 

[כבר לא ילדה4]

תודה יקרה..

בתוך תוכי אני יודעת שככל הנראה זה לטובה... רציונלית אני יודעת שכנראה שזה הדבר הכי נכון לשתינו..
בלב.... בלב אני גמורה...
פשוט גמורה כל כך...
משתדלת לא להתייאש.. משתדלת להחזיק מעמד...
מקווה שיהיה בסדר..
שהלילה הזה יעבור יותר בשפיות...
תודה לך שהגבת... שאכפת לך...
תודה יקרה...

שולחת חיבוק ענק ענק ענק

ובעיקר המון המון אהבה..