ימים לא קלים...../images/Emo4.gif
כן, כמו שאמרתי ימים מאוד לא קלים עוברים עלי. המון דברים שרצים לי בראש ואין אפילו למי לספר
כל חברותי נשואות עם ילדים, או נשואות ללא ילדים אבל בהריון או לא נשואות אבל מתחתנות, בקיצור כולם מאוד עסוקים בחייהם. ואצלי חיצונית לא קורה כלום. כרגיל, עבודה, לימודים, מה כבר יכול להטריד אותי? אז עוברים עלי המון דברים ולכל חברותי האמיתיות אין זמן בשבילי וגם אין להן יותר סבלנות לשמוע על צרותי - שמבחינתן הן לא צרות כלל... ("לו הייתי יודעת מהן צרות אמיתיות" כך הן אומרות) אז אני מרגישה מאוד בודדה וצריכה עצות ואין מי שייעץ
ואין מי שינחם, ואין מי שירגיע. לפני מספר ימים התחלתי בכתיבת הבוקר וזה עושה לי טוב, כי לפחות אני "משתחררת" קצת לפני שאני מתחילה ביום העבודה, אני מסתכלת על הנייר ומסוגלת למיין לדברים שניתן לטפל בהם ואחרים שלא ואני מתכוונת להמשיך בכך. אבל נו באמת- לספר את צרותי לשורות כחולות על דף לבן? אין לי נחמה. קשה לי כל כך.
כן, כמו שאמרתי ימים מאוד לא קלים עוברים עלי. המון דברים שרצים לי בראש ואין אפילו למי לספר