ימים לא קלים...

[dana00]

ימים לא קלים...../images/Emo4.gif

כן, כמו שאמרתי ימים מאוד לא קלים עוברים עלי. המון דברים שרצים לי בראש ואין אפילו למי לספר כל חברותי נשואות עם ילדים, או נשואות ללא ילדים אבל בהריון או לא נשואות אבל מתחתנות, בקיצור כולם מאוד עסוקים בחייהם. ואצלי חיצונית לא קורה כלום. כרגיל, עבודה, לימודים, מה כבר יכול להטריד אותי? אז עוברים עלי המון דברים ולכל חברותי האמיתיות אין זמן בשבילי וגם אין להן יותר סבלנות לשמוע על צרותי - שמבחינתן הן לא צרות כלל... ("לו הייתי יודעת מהן צרות אמיתיות" כך הן אומרות) אז אני מרגישה מאוד בודדה וצריכה עצות ואין מי שייעץ ואין מי שינחם, ואין מי שירגיע. לפני מספר ימים התחלתי בכתיבת הבוקר וזה עושה לי טוב, כי לפחות אני "משתחררת" קצת לפני שאני מתחילה ביום העבודה, אני מסתכלת על הנייר ומסוגלת למיין לדברים שניתן לטפל בהם ואחרים שלא ואני מתכוונת להמשיך בכך. אבל נו באמת- לספר את צרותי לשורות כחולות על דף לבן? אין לי נחמה. קשה לי כל כך.

 

[יעל ארבל]

דנה יקרה

אילו יכולתי הייתי נותנת לך

, כדי להגיד לך שאת לא לבד, למרות שאת מרגישה כל-כך בודדה עכשיו. הייתי אומרת לך שכל מה שאת מרגישה זה אמיתי, ושאף אחד, אבל אף אחד לא יזלזל בזה ויגיד לך שמה שאת מרגישה זה סתם. שחברים טובים ואמיתיים שאפשר לתת בהם אמון וגם שיהיה להם זמן להקשיב, זה דבר שהוא מאוד חשוב ודבר שדורש הרבה מאמצים לרכוש. אולי החברות האלו הן לא הדבר האמיתי. אבל מעל הכל הייתי אומרת לך שאת לא בודדה לגמרי, יש לך אותך ואני מתכוונת לזה. הכתיבה כן עוזרת, כי זאת דרך שלך לדבר עם עצמך. היא לא יכולה לעזור בכל, כי יש לכתיבה את המגבלות שלה, והיא לא תחליף לדבר האנושי, אבל היא משלימה אותו והיא בהחלט יכולה לעשות דברים טובים. וגם הייתי אומרת לך שאולי יש מישהו שלא חשבת עליו שכן יוכל להקשיב. אולי אם תנסי לחשוב על מישהו כזה תמצאי שהוא ממש לידך ורק מחכה להזדמנות להקשיב לך. ויש גם אותנו, שאנחנו כאן, אולי לא יכולים לעזור בדברים הגדולים והמורכבים, אבל בקטן אולי כן. שולחת אלייך

וירטואלי, מקווה שקצת יעזור.

 

[dana00]

../images/Emo51.gif יעל. הבעיה היא שאני מרגישה ש

שאני בתחילתו של שינוי. השנה הזאת התחילה מבחינתי על רגל ימין ובמלוא הכח! עוד לפני הפורום הזה, הלכתי לי בראש השנה לים, וחשבתי על מה שאני רוצה לשנות או שיקרה לי השנה, וידעתי שאני הולכת לפעול למענו. עברתי דירה, החלטתי שאני מחפשת עבודה חדשה, התחלתי ללמוד משהו שרציתי אחה"צ, חזרתי לשמור על תזונה נכונה ועוד. במשך ספטמבר אפילו הצלחתי בעקביות לפעול למען כך. אבל החגים האחרונים שברו אותי. ראיתי שעד כמה שאני משפרת, לומדת, עושה, יוצאת, מבלה, הבנתי שאת תחושת הבדידות (הכוונה לבן זוג) לא אוכל להעביר - החגים גורמים לרגשות הללו להתעצם , ולמחשבות כמו פחד מלהישאר לבד... (אני לא ילדה...) לגבור. יצאתי מהחגים עם אנרגיות פחות טובות מאלו שהתחלתי איתן את השנה ופניתי לחברתי הטובה ביותר!!! האמנתי שהיא תמיד הייתה שם בשבילי. אני מודעת לעובדה שהיא עוברת תקופה קשה ולחוצה אבל לפני מספר ימים היא פשוט אמרה לי במפורש שהיא לא מסוגלת לשמוע אותי יותר. ולשמוע את זה מהבן אדם הכי קרוב אליך זה לא קל. אני יודעת שכוחותי יחזרו אלי ואני עושה למען זה מה שאני יכולה. אבל העצב שבפגיעה ובלבד שלי ללא אהבה, ללא חברים קרובים פיזית (חברי מפוזרים רחוק ממני בארץ - זה קשה יותר. תודה על העידוד. אני יודעת שיהיה בסדר (כמו שאומרים לי כולם) אבל בינתיים אני שומרת את הזכות לבכות קצת לעצמי

 

[meshi4]

בזמן שהגבת.אני

כתבתי לך.הבנתי שנפגעת מאוד מאותה חברה.האם לאותה חברה את מספרת רק את הבעיות שמציקות לך?אצלי עם חברתי יש שיחות נפש כלליות על כל מיני נושאים.בין היתר מרשה לעצמי "להתפרק".אבל זה שולי ולא העיקר .אני מציינת את זה .כי קרה לי בעבר הרחוק שיצרתי קשר עם אישה במקום מגוריי.אחרי כמה פעמים הרגשתי שאני יוצאת מהפגישות איתה עם אנרגיות מאוד שליליות.השיחות תמיד נסבו על: כמה רע לה.לא היה לה שום פירגון לעצמה .דאגנית ולחוצה.לא עמדתי בזה וניתקתי מיד את הקשר איתה.

 

[meshi4]

../images/Emo24.gif נגעת לליבי.

מבינה מאוד את הבדידות שלך.החברה מסביבך משתנה-החברות מתחתנות ובאופן טבעי עסוקות בעניינים אחרים.ומה שמעסיק אותן שונה ממה שמטריד אותך.לכן הן לא מבינות על איזה "צרות" את מדברת.יהיו מצבים שאף יקנאו בך ובחופש שיש לך.הבדידות קשה לי כי חייתי כל השנים בזוגיות.החברה מסביבי זוגית.להתחיל ליצור חברה חדשה לא קל ולא פשוט.אבל מאמינה שאפשרית. הבדידות שאת מדברת עליה.[אם הבנתי נכון]היא שאין לך בן זוג.זה יוצר תסכול לכן את מרגישה שאלו ימים לא קלים.לדעתי את צריכה לעשות יותר למען עצמך.לפחות מבחינה חברתית.פעילות מהנה בערבים.אני למשל רוקדת ריקודי עם כמה פעמים בשבוע.נהנית מהשירה והריקוד .מכירה אנשים חדשים,ותמיד חוזרת עם מצב רוח נהדר.מרגישה שזאת פעילות מאוד משחררת. בקשר לחברות.חשוב שתהיה לך חברה אמיתית אחת שתהיה קשובה מבינה ותומכת. יש לי חברה כזאת כבר 30 ש'.מקבלת ממנה המון תמיכה והבנה בתקופה שאני עם הלבד שלי.אני מרגישה חופשית לספר לה את כל המצוקות שלי.יש לי הרבה הערכה אליה. מאחלת לך ימים מאושרים.

 

[dana00]

היי משי - תודה

אני עושה הרבה למען עצמי - אני שרה בלהקה, אני לומדת אחה"צ, אני משתדלת לעשות ספורט, אני בקבוצת תמיכה של שומרי משקל פעם בשבוע. אבל כל אלו למרות שממלאים את הזמן הפנוי (באופן אובייקטיבי) לא יוצרים לי חברה חדשה שנעים לי להיות איתה מחוץ למסגרות הללו. לצערי, אותה חברה היא חברתי הטובה ביותר מזה 25 שנים. אני מתכוונת להתחיל לחפש חברויות חדשות למרות שזה מאוד קשה לפתוח קבוצת השתייכות חדשה... בכל אופן תודה על העידוד

 

[michal24]

היי דנה ../images/Emo140.gif לגבי הקושי למצוא חברות

חדשות - יצא לי לגלות שאומנם לכולנו זה נראה קצת מוזר, מה - בגיל X פתאום לחפש חברים חדשים ?! בטח לכולם כבר יש את החברים שלהם והכל, ואף אחד חוץ ממני לא מחפש חברים חדשים... גיליתי שזה לא ככה, ויש די הרבה אנשים שרוצים חברים חדשים אבל חושבים שהם לבד בהרגשה הזו. הרעיון הוא לנסות ולהדק קשרים עם אנשים שביום יום כיף לך איתם אבל יש קשר רופף (חברים לעבודה, למשל, או שכנים, או אנשים מחוג שאת הולכת אליו), תתפלאי לגלות שדי הרבה אנשים מגיבים בשימחה להצעה להיפגש אחה"צ או ללכת יחד לשופינג, מה שלא יהיה, ככה זה מתחיל ומשם מתקרבים הלאה... בכל מקרה מאחלת לך שהאנרגיות יחזרו ושתמשיכי לעשות דברים שעושים לך כיף, ולטפל בעצמך, את בדרך הנכונה !

 

[dana00]

היי מיכל תודה - בדיוק פעלתי היום לפ

לפי מה שהצעת לי הזמנתי חברה מהעבודה לשופינג בשישי ונעניתי בחיוב חברה אחרת מהעבודה צריכה ללדת כל יום... אז היא יושבת כרגע בבית ולא מסוגלת לזוז... תודה על התמיכה

 

[michal24]

יופי, מקווה שתהנו ../images/Emo24.gif ובכל מקרה

מה שלא יהיה, תנסי גם כשאת בשיא הדיכאון להמשיך ולעשות את הדברים שאת אוהבת, אפילו שאני יודעת שברגעי הדיכי ממש לא בא לעשות כלום, כי לשבת בבית רק יכניס אותך עמוק יותר לדיכאון, וכשיוצאים ונכנסים לפעילות, בסוף קצת מתנתקים מהמחשבות וזה עוזר, לנוח קצת...

 

[dana00]

כן, הבעיה הכי גדולה שלי היא כשאני

בדיכי... אני ישר מתחילה לאכול!!! ואחרי שירדתי כבר קרוב ל - 40 קילו !! ולאחרונה עליתי כמה... זו המלחמה הגדולה ביותר שלי - להילחם עם הדיכי הזה בלי לאכול.

 

[meshi4]

../images/Emo45.gifאיזה ירידה יפה.

גם כשעולים כמה קילוגרמים.לא להתייסר ולהיות עם רגשי אשמה.אלא לחזור לתלם של אכילה נכונה כאורח חיים ולא משהו זמני.[כדאי לך לקרוא שרשור שהיה בנושא הזה בעמודים קודמים] ואם בדיכי בא לך לאכול. אז תאכלי יותר ירקות. בהצלחה.

 

[יעל ארבל]

אויש כמה שאני מכירה את הדבר הזה

כל הכבוד לך דנה, באמת אבל באמת. רק מי שעשה את הדרך ויודע כמה היא ארוכה וכואבת, יכול באמת להעריך את ההישג העצום שלך. באמת אני מורידה את הכובע בפנייך, ורוצה להזכיר לך שאם עשית את הדבר הזה, יש בך כוחות כל כך גדולים, שאת מסוגלת לטפל במצב הלא פשוט שאת נמצאת בו.

 

[dana00]

תודה - לצערי, זה היה מזמן.. והיום א

אני מוצאת את עצמי נלחמת עם קילוגרמים עודפים שחזרו להם בגלל חוסר שימת לב (או הזנחה אם אפשר לקרוא לזה כך) לצערי בעיניים שלי אני עדיין רואה בחורה שמנה כשאני מסתכלת בראי ולכן לא מצליחה להיות שמחה על ההישג. אני יודעת - אני מבקרת את עצמי בחומרה לגבי המון דברים.. ואני יודעת שמפה צריך להתחיל השינוי! לקבל אותי ולאהוב את מה שיש במקום לבקר. עובדים על זה... באמת ותודה

 

[אנילה1]

דנה, הדיכי נובע כנראה מהדיאטה

הממושכת. לא סתם אנשים משמינים. יש להם לדעתי, מההיבט הביולוגי, חסר בסרוטונין(סם האושר), שאותו האוכל מספק, וככל שיש יותר חסר ככה אוכלים יותר מזון שגורם להשמנה. אולי דיקור סיני לאיזון הסרוטונין יכול להביא להקלה בהרגשה הכללית, ולשיפור במצב הרוח הכללי. הדיכי שיש לך הוא לדעתי דיכי פיזיולוגי.

 

[dana00]

אנילה - מסכימה רק עם חלק מדבריך..

אמנם יש דבר שנקרא חוסר בסרוטונין ונגדו אני נלחמת בצורות רבות אחרות. את הירידה המשמעותית שלי במשקל עשיתי כבר לפני 6 שנים ותאמיני לי שכשהייתי שמנה הייתי מאוד מאוד עצובה (למרות שאכלתי כמו בהמה וקיבלתי את כל הסרוטונין שבעולם..) הדיכי שיש לי מדי פעם הוא לחלוטין נפשי (לא שאני חולת נפש חלילה!! פשוט תקופה לא טובה (שחלקה בגלל שנשברתי בדיאטה ודווקא אכלתי...) היום אני בשומרי משקל - ואוכלים שם מצויין!! אז אני לא מסכימה עם דברייך לגבי המקרה הספציפי הזה. ובאופן כללי - דיקור אצלי לא בא בחשבון אפילו כעזרה לירידה במשקל(אמא'לה...) תודה בכל אופן על ההתייחסות דנה

 

[dr0plet]

היי דנה ../images/Emo140.gif

תרשי לי להזמין אותך לבזבז דקות יקרות מזמנך ולקרוא את ה"מגילה הבאה"

אם תחזיקי מעמד עד הסוף, אפילו יש הפתעה קטנה... יש מגוון גדול של אנשים, וביניהם מסתובבים שני "טיפוסים":

ריאקטיביים - אלו אנשים המגיבים לגירויים - סיטואציות מסוימות, התנהגות הסביבה וכד'. הם מרגישים "קורבן של הנסיבות", ז"א: חייהם מתנהלים בד"כ במודל הזה: גירוי

תגובה: הרגשה/התנהגות

פרואקטיביים - אלו אנשים שגם מושפעים מגירויים חיצוניים (הם גם בני אנוש

) אבל הם מפרשים את המילה אחריות בצורה הזו: המילה responsibiliy מתחלקת לשניים: response ability - היכולת לבחור בתגובה המודל שלהם הוא: גירוי

חופש הבחירה בתגובה

הרגשה/התנהגות.

מסקנה: לא מה שקורה לנו הוא שפוגע בנו, אלא תגובתנו למה שקורה. ובהקצנה גמורה (תסלחי לי

): נזכרתי במקרה שקרה בזמן האחרון על הנער המחונן בן ה-15 שהתאבד בגלל שלא ידע איך להתמודד עם העובדה שבריון גנב לו את הפלאפון שהשאיל מחברו. שראיינו את אביו, הוא אמר שזה קרה בגלל שבנו תפס את הסיטוציה בעוצמה כזו וחשב שזהו "סוף העולם", אביו רצה להודיע לכולם ששום סיטואציה אינה "סוף העולם", בנו הגיע באמת לסוף העולם

. שיהיה לך גירוי ל"דיכי", קחי את חופש הבחירה שלך לפני שתגיבי הבחירה בידייך והכוח קיים בך

בהצלחה! משהו חמוד

* כל הידע שלי מבוסס על יותר מידי ספרי פסיכולוגיה שקראתי השימוש באחריותכם בלבד

 

[יעל ארבל]

היי dr, מותק של דבר שלחת כאן

(הצצתי, מותר נכון?) ובנוגע לריאקטיבים ולפרואקטיבים - בערך כמו כל דבר בעולם, גם כאן על הנייר זה נראה כל-כך יפה ומדוגם היטב, ובמציאות מסתבר, שאין כמעט אף פעם שחור ולבן, אלא רק משהו באמצע מעורבב עם שניהם. אני מניחה שאת דברייך כתבת לדנה בעקבות תגובתה על דברי חברתה הטובה ביותר, ונראה לי שגם כאן במקרה הזה אין שחור ולבן. שכן אכן בידי דנה להחליט ולברור את תגובתה על הדברים, ומצד שני יש הסטוריה לחברות ארוכת שנים ולפעמים כשסומכים על בן-אדם שיהיה שם כשצריך אותו, קשה לגלות שזה לא בדיוק ככה, ועוד יותר לא פשוט לבחור בתגובה ההגיונית ביותר לגילוי הזה. נו, אף אחד מאיתנו לא ממש יצור הגיוני. ואולי טוב שכך.

 

[dr0plet]

יעל ../images/Emo23.gif

צודקת, המבחן המעשי קשה עשרות מונים יותר מהתיאוריה

ומה שהביא אותי לכתוב את כל ההודעה הארוכה הוא המשפט של דנה: "הבעיה הכי גדולה שלי היא כשאני בדיכי... אני ישר מתחילה לאכול!!!" לילה מקסים

 

[יעל ארבל]

וואלה, גם על המשפט הזה זה תופס

הכל מתקשר להכל בסופו של דבר. לילה טוב!

 

[dana00]

ל- dr וליעל

ראשית- dr - לא רק שאני מסכימה עם מה שאמרת על שאני בוחרת איך להגיב, לא מזמן היה לי מקרה בו העליתי את המחשבה הזו לתודעה ובחרתי שלא להיפגע מאותו אדם! אבל כמו שיעל אומרת זה לא תמיד שחור או לבן ולכן לא קל לבחור ולהתמיד בבחירה. בעניין האוכל מי שלא אדם שמן או עם מחשבה של אדם שמן (כך אני מכנה זאת) יודע שאוכל הוא סוג של כפייתיות שלפעמים אין עליה שליטה! לפעמים הוא נובע מהתניות שעברן רחוק והן כל כך מושרשות בנו עד כדי כך שלפעמים באמצע בולמוס של אכילה אני פתאום "מתעוררת" ושואלת את עצמי "מה את עושה??? למה את הורסת לעצמך??" קשה לי להסביר את זה, אבל זו כבר לא בחירה שלי לאכול ברגעים הללו. אני כן עובדת על מודעות עצמית - אולי מכאן תבוא התשובה ואצליח לשנות את הדפוס הדפוק הזה. אבל היות ואני נוהגת כך כבר 30 שנים... קשה לשנות דפוס כזה תודה לשתיכן בכל אופן. לקחתי לעצמי משהו מדבריה של כל אחת מכן דנה