ים העצב הגדול...

[בדדי]

ים העצב הגדול...

יודעת שרוב הדברים שנכתבים משקפים עצב גדול וזה נכון, כך אני מרגישה, שאני טובעת בים הדמעות... וישבתי מולך היום, ושאלת אותי שאלה:מה עוצר אותך מלקחת את החלטה כי את בוחרת בחיים?שאת מחליטה לחיות...? ואני נתקעתי, לא הייתה לי תשובה, אמרתי לך שאני יודעת שאני תקועה..שאני כל כך רוצה אחרת אבל משהו בי וויתר.. משהו פשוט מאמין שכבר לא יהיה אחרת...ואת התעקשת ושאלת למה? ולי אין תשובה... הסברתי כי היום אני מרגישה כמו חיה פצועה המתרוצצת בג'ונגל חשופה ,וחיה כל יום בתחושת השרדות...אמרתי לך שאני מרגישה שהכוחות הולכים ואוזלים...שהגוף שלי בגיל כל כך צעיר בוגד בי, האמנתי שאחרי מה שעברתי יהיה אחרת, שהניתוח הזה יפתח פתח למשהו אחר...אבל אין,זה לא קרה זה פשוט לא קורה... המשכת להתעקש...אולי הכאב?הפחד? ואני המשכתי בשלי לא יודעת...יש בי בתוכי משהו שאין לא מילים שאין לו הסבר...אמרתי שהלוואי והייתי זוכרת או יודעת משהו שקרה לי שהיה לי נורא כל כך עד כדי שאני אבחר לא לחיות על פי הגדרתך... את ממשיכה להאמין בי...את ממשיכה להגיד שזה יקרה...אני יושבת מולך ושואלת את עצמי למה? למה את ממשיכה ...מסתכלת לך בעיניים ומרגישה שאת באמת רוצה שאת באמת מאמינה בי..וזה מדהים אותי כל פעם מחדש!!! אז אני חוזרת ושואלת מה עוצר אותי מלבחור בחיים? למה אני ממשיכה לסגור את עצמי מפני העולם? למה הכאב והפחד שולטים בחיי? למה עץ הדעת שבי לא מתחבר עם עץ החיים? למה ? אך באיזשהו מקום, בים העצב והכאב, ישנה איזושהי רפסודה, והיא נקראת אהבה, והחיים הרי קשים פה, בוקר, ערב, צהריים, האהבה, רועדת היא, במן ציפור ביד. ואנחנו נחלשים, הרוסים, עוד מעט נפליג מפה, לאיזשהו מקום. כי באיזשהו מקום, בים העצב הדפוק, יש רפסודה, היא נסחפת, היא תשוב, כן, באיזשהו מקום בעולמנו ההפוך, יש סיכוי למי שמנסה בכוחותיו האחרונים לשוט...

 

[ה מוזה]

כי באיזשהו מקום, בים העצב הדפוק

יש רפסודה והיא נקראת אהבה תבחרי באהבה .. החומות שבנית חוסמות את קרני האור חשיכה של ים מלא דמעות ועצב זקוקה לאור אפילו קטן כדי שתהיה פחות חשוכה כשחווים פגיעה וכאב ..אכזבות קושי וצער כשהחיים הם גלים סוערים וכבר אין כוח להלחם מחפשים מקום שבו יהיה לנו בטוח שיפסק המאבק מקום לנוח .. ובונים לנו אי של בדידות האי הוא רק שלנו ..הוא מוקף בים עצוב כל הדמעות שבכינו כל כאבי הלב ממלאים אותו ושם באי ..איש לא מתקרב איש לא יפגע איש לא יאכזב איש לא יתאכזב .. שם באי בלב הים תקופת מה זה מקלט ועם הזמן האי הופך לכלוב עם סורגים שקופים והים .. הענקי הזה מסביב , וכל מה ..שצריך זו רפסודה שתעזור לנו לצאת מאותו האי לחצות את ים העצב לחוות מחדש את גלי החיים בלי לפחד שנטבע או שנאבד את החוף יקירתי , יש לך רפסודה שכזו ..מישהי שמביטה בך בעיניים ומאמינה בך - זו רפסודה עצומה של אהבה .. תני לעצמך לצאת מהאי , תני לעצמך לקבל את הרפסודה שנשלחה אליך .. תבחרי בך באהבה באותם רגעים קטנים באותם אנשים שמאמינים בך שמוכנים להיות עבורך רפסודה .. עם הזמן לומדים לשחות לבד .. בלי פחד ובלי חשש ..עם הזמן לומדים גם להנות מהגלים כפי שכתבת כאן לפני מספר ימים "העיקר להרגיש " וכמי שים עצום של עצב סבב אותה וכמי שעדיין על אותה רפסודה לומדת לאט לשחות שוב בין הגלים אני יודעת שאותו האי .. שאליו ברחתי הרחיק את הגלים ..אך גם את החיים ואותי מעצמי לומדת לצוף , לומדת ... מקווה שתשאירי את הים העצוב מאחור ותצאי לך על גבי רפסודה לים של רגעים שקטים ואוהבים

 

[בדדי]

מהיכן את

שואבת את הכוח שלך והאופטימיות הזאת... קוראת את המילים שלך כל פעם מחדש ובוכה..פשוט יושבת ובוכה כי כל מה שאני מרגישה זה את הפחד המטורף הזה... אבדתי את דרכי...פשוט ככה... אהבה שאני הכרתי כל חיי הייתה אהבה פוגעת -אהבה שרומסת..והיום אהבה זה הדבר שממנו אני בורחת ויודעת עמוק בפנים שבלי אהבה אני אמות! יודעת שהכל תרוצים... מצטערת על הכבדות...

 

[ה מוזה]

בלי אהבה נמות ....

בדיוק הייתי עכשיו בערב און ליין של "תשוקה ,אהבה וחמלה" קראתי בין כל ההודעות משהו שנחרט בי "אנחנו אהבה " יכולים לפגוע בנו ,לרמוס, להכאיב , לשבור לאלפי רסיסים ועם זאת ועל אף ,נמשיך להיות אהבה .נמשיך לחפש אהבה ..לרצות להזדקק.. כמו טיפות מים לצמח . ואחרי שאהבה פוגעת בנו ורומסת ..בורחים ,מסתתרים , בונים חומות ואיים ובסכ"ה ..ברחנו מאהבה ,ברחנו מעצמנו - כי אנחנו אהבה. מתוקה , את כבר בדרך .. אולי את לא חשה עשית צעד ראשון ועצום .. כי בהתחלה אנחנו בורחים מבלי שנחוש בכלל שזו בריחה נקרא לזה באלף שמות "תירוצים ".. והצעד הראשון על אותה רפסודה היא ההכרה בכך שברחנו , ברחנו מעצמנו כשברחנו מאהבה וברגע שהפסקנו לברוח זה הרגע שבו כואב הכי כואב כי מרגישים את כל מה שעד היום הודחק ואין דרך אחרת לחזור לעצמנו כי אם לחצות את ים הדמעות והכאב הזה , וזה כואב.. אבל הרבה יותר כואב - לחיות בלי אהבה בלי מי שהננו ..בלי התמצית . חושבת שאת בתחילתו של מסע חזרה הביתה לעצמך ..לאהבה , לא קל המסע את הכוח ..את הכוח שואבים מאותה אהבה ,ומהמשפט שכתבת "ויודעת עמוק בפנים שבלי אהבה אני אמות!"

ואל תצטערי אין לך על מה

 

[בדדי]

../images/Emo23.gifתודה לך

לא מוצאת את המילים לומר לך עד כמה הפכת להיות משמעותית במסע הזה וכמה כוח את נותנת לי... כשמי כך אני כרגע בדדי , והתקשורת איתך ובכלל בפורום הזה...מכניס בי משב רוח חיובי וטוב ועל כך שוב תודה. תודה שאת מאפשרת להיות מה שרוצים ואיך שבוחרים....

 

[I Was Hoping]

כולנו כאן איתך, בדדי../images/Emo23.gif

כולנו חווינו כאב כולנו כואבים מאהבה זה המכנה המשותף של כולנו בפורום הזה ובשביל זה בדיוק הוא נועד אל תצטערי להראות כאן כאב את מראה אמת את מראה רגש ואין יפה מזה אני מחבקת אותך חיבוק וירטואלי עמוק ומאחלת לך ימים של אושר כאלה שישכיחו ממך כל כאב אפשרי עוד יבואו לך ימים של שקט יבואו לכולנו כי כמו שמוזי אמרה "אנחנו אהבה" ובלעדיה אין לנו קיום לא ממש כדאי שיהיה לנו גם אם היא כואבת כל כך הרי בסוף האושר מגיע לכולנו אני נשבעת לך בהן צדקי אז בינתיים הרבה נשיקות וחיבוקים ואהבה... גם כאן, שוב אהבה הרגש הנפלא ביותר בעולם ממני אלייך ושלא תשכחי את זה לעולם.

הילה

 

[ה מוזה]

פעם מישהו תיאר את הפורום

כספר של חיים שלמים שאם מדפדפים הדפים מעידים על חיים ,על צחוק ,חיוכים דמעות , ריגושים , שאלות כאבים , תקוות , חלומות רצונות , פחדים , אהבות מלא בכל מה שהחיים מזמנים לנו המכנה המשותף הוא לא הכאב - כי אם החיים על כל הרגעים שלהם גם היפים ביותר השמחים ביותר וגם הקשים המכשולים והגשרים

 

[I Was Hoping]

וזה היופי שבו

הכנות שלא נגמרת שאי אפשר למדוד אותה זה מקום טהור בגלל זה אני אוהבת אותו כל כך

 

[תלתלית]

שיר

בשבילך, כי גם אני איבדתי אותה הדרך, ומנסה למצוא אותה בכל רגע... אל תבכי\חוה אלברשטיין אל תבכי ילדה, אל תבכי בעינייך נוצץ הסתיו ומחייך בחיבה ולוחש כי בא אל תבכי ילדה, אל תבכי עוד נכונו גשמי זהב עוד נשיר על ברק ועב נרוץ בין טיפות, נלקט רקפות ונצחק כי הכל כזב צחקי ילדה, צחקי על ריסייך תלוי כוכב בעלים המתים לך נשזור הילה בעלי זהב הסתכלי ילדה, הסתכלי בשערך רוח קל נשב על פני הר ובקעה את הנך מלכה את מלכת הסתיו צחקי ילדה, צחקי השדות מוריקים עכשיו והגשם ישיר על שדה וניר מנגינה של סתיו צחקי ילדה, צחקי לך נכונו גשמי זהב לך נכונו ברק ועב ובין הטיפות יפרחו רקפות ונצחק ונצחק: הכל כזב אל תבכי ילדה, אל תבכי.. מחבקת אותך בליבי יודעת בדיוק מה עובר עלייך, יודעת מבפנים. רק תנשמי עמוק ותאהבי אותך בכל יום קצת יותר..

 

[בדדי]

../images/Emo13.gifתודה מתוקות

מאמצת את החיבוקים והמילים ללב...ושואבת את הכוחות מכן...