ילד רגיש...

מצב
הנושא נעול.

talyeled

New member
ילד רגיש...

ילד רגיש...
שלום לכולם, הילד שלי בן שלוש. מאד מתקדם מבחינה קוגניטיבית, ובד"כ גם די בוגר לגילו. אבל מצד שני הוא מגלה המון חששות בזמן האחרון (וכשאני חושבת על זה, אולי רק התדירות שלהם גדלה): א. הוא מאד רגיש. כשאנחנו רואים הצגה/ סרט או קוראים ספר שיש שם מישהו רע, הוא מפחד עד כדי כך שהוא כמעט בוכה (לפעמים ממש בוכה). בשלב הזה בהצגה הוא מסוגל להגיד לי "אמא בואי נלך הביתה", ומסכים להישאר רק כשאני מרגיעה אותו שהטובים ינצחו בסוף, וגם מחבקת כדי לעודד. כשאני חושבת על זה, זה בכלל כשקורה משהו לא טוב לאחת הדמויות ה"טובות", וכבר כשהוא היה ממש קטן (נדמה לי שנה וחצי בערך), הוא בכה נורא כשהדמויות בטלויזיה נפלו. ב. הוא מאד מפחד במתקנים בגני שעשועים. בבית לעומת זאת, הוא בונה לעצמו כל מיני "מגלשות" וגשרים וכריות וכו', שלמען האמת הרבה יותר מסוכנים, ושם הוא לא חושש. אולי כי זה משהו שהוא בנה בעצמו. אבל בגני שעשועים הוא לא רץ כמו הילדים האחרים. אלא צריך הרבה שכנוע ועידוד כדי להעלות אותו לסולמות חבלים (למשל). נראה לי שזה גם קצת מפריע לו, כי הוא מרגיש צורך להגיד שהוא לא מפחד. באחד המקרים כשסיפר לי שהוא מפחד להתגלש במגלשה גבוהה זה לווה בבכי נוראי. הוא נרגע רק אחרי שעודדתי אותו שמותר לפחד, והראיתי לו שיתר הילדים במגלשה הזו בכלל הרבה יותר גדולים ממנו. גם כשאנחנו הולכים על גשר, למשל, הוא כל הזמן שם לב אם חסרים חלקים, או יש חורים. ומוכן להמשיך ללכת רק אחרי שאני מסבירה לו שהוא גדול מכדי ליפול בחריצים. האם אלה חששות "נורמליים"? מה עושים כדי לעזור לו להתמודד איתם? לגבי מפלצות למשל עזר כשאמרתי לו שאנחנו נועלים את הדלת ולא ניתן למפלצות להיכנס - אבל אי אפשר לנתק אותו מכל העולם כדי שלא יחווה פחדים... - אה, ועוד שאלה לא קשורה. הילד שוב מתעניין בקריאה (אחרי שלדעתי הוא כבר הספיק לשכוח את ה-א' ב', לעבור לחשבון, ולחזור בחזרה...), אז חשבתי לנסות לעבוד איתו בצורה יותר מסודרת (מודה שבפעם הקודמת רק קניתי לו משחק ספוג של אותיות לאמבטיה, ונתתי לו ללמוד את האותיות לבד, כל עוד זה עניין אותו). פעם קראתי כאן המלצה על ספר ללימוד ראשית קריאה (נדמה לי משהו של דתיים, שמלמד את האותיות + הניקוד). אבל אני לא זוכרת מה זה היה. אשמח לקבל שוב את ההפניה. תודה מראש!
 

shani74

New member
מאוד דומה למצב שלנו

ילד רגיש...
שלום לכולם, הילד שלי בן שלוש. מאד מתקדם מבחינה קוגניטיבית, ובד"כ גם די בוגר לגילו. אבל מצד שני הוא מגלה המון חששות בזמן האחרון (וכשאני חושבת על זה, אולי רק התדירות שלהם גדלה): א. הוא מאד רגיש. כשאנחנו רואים הצגה/ סרט או קוראים ספר שיש שם מישהו רע, הוא מפחד עד כדי כך שהוא כמעט בוכה (לפעמים ממש בוכה). בשלב הזה בהצגה הוא מסוגל להגיד לי "אמא בואי נלך הביתה", ומסכים להישאר רק כשאני מרגיעה אותו שהטובים ינצחו בסוף, וגם מחבקת כדי לעודד. כשאני חושבת על זה, זה בכלל כשקורה משהו לא טוב לאחת הדמויות ה"טובות", וכבר כשהוא היה ממש קטן (נדמה לי שנה וחצי בערך), הוא בכה נורא כשהדמויות בטלויזיה נפלו. ב. הוא מאד מפחד במתקנים בגני שעשועים. בבית לעומת זאת, הוא בונה לעצמו כל מיני "מגלשות" וגשרים וכריות וכו', שלמען האמת הרבה יותר מסוכנים, ושם הוא לא חושש. אולי כי זה משהו שהוא בנה בעצמו. אבל בגני שעשועים הוא לא רץ כמו הילדים האחרים. אלא צריך הרבה שכנוע ועידוד כדי להעלות אותו לסולמות חבלים (למשל). נראה לי שזה גם קצת מפריע לו, כי הוא מרגיש צורך להגיד שהוא לא מפחד. באחד המקרים כשסיפר לי שהוא מפחד להתגלש במגלשה גבוהה זה לווה בבכי נוראי. הוא נרגע רק אחרי שעודדתי אותו שמותר לפחד, והראיתי לו שיתר הילדים במגלשה הזו בכלל הרבה יותר גדולים ממנו. גם כשאנחנו הולכים על גשר, למשל, הוא כל הזמן שם לב אם חסרים חלקים, או יש חורים. ומוכן להמשיך ללכת רק אחרי שאני מסבירה לו שהוא גדול מכדי ליפול בחריצים. האם אלה חששות "נורמליים"? מה עושים כדי לעזור לו להתמודד איתם? לגבי מפלצות למשל עזר כשאמרתי לו שאנחנו נועלים את הדלת ולא ניתן למפלצות להיכנס - אבל אי אפשר לנתק אותו מכל העולם כדי שלא יחווה פחדים... - אה, ועוד שאלה לא קשורה. הילד שוב מתעניין בקריאה (אחרי שלדעתי הוא כבר הספיק לשכוח את ה-א' ב', לעבור לחשבון, ולחזור בחזרה...), אז חשבתי לנסות לעבוד איתו בצורה יותר מסודרת (מודה שבפעם הקודמת רק קניתי לו משחק ספוג של אותיות לאמבטיה, ונתתי לו ללמוד את האותיות לבד, כל עוד זה עניין אותו). פעם קראתי כאן המלצה על ספר ללימוד ראשית קריאה (נדמה לי משהו של דתיים, שמלמד את האותיות + הניקוד). אבל אני לא זוכרת מה זה היה. אשמח לקבל שוב את ההפניה. תודה מראש!
מאוד דומה למצב שלנו
לגבי א' - הבת שלי (בת שנתיים ותשעה חודשים) מפעילה צנזורה עצמית זהה - כל פעם שקורה משהו רע בספר או בסרט (אפילו אם יש רק מוסיקה מפחידה) היא אומרת שזה מפחיד ודורשת להפסיק את הפעילות. אני אומרת לה לא לדאוג, ושהסוף יהיה טוב - לפעמים זה עובד ולפעמים לא. לגבי ב' - זה היה ככה אצלנו מזמן, אבל על כל דבר כזה הצלחנו להתגבר - או שעליתי איתה, או שעודדתי אותה בהדרגה להתקדם בפעילות (בפעם הראשונה היא רק הסתכלה, בשנייה שיחקה ליד, וכו'), וכו'. לדעתי החששות הללו נורמליים, אבל אני לפחות את אלה שב-ב' כן השתדלתי "להכחיד" מה שנקרא, כדי שהילדה תוכל ליהנות מכמה שיותר פעילויות.
 

shani74

New member
מאוד דומה למצב שלנו

ילד רגיש...
שלום לכולם, הילד שלי בן שלוש. מאד מתקדם מבחינה קוגניטיבית, ובד"כ גם די בוגר לגילו. אבל מצד שני הוא מגלה המון חששות בזמן האחרון (וכשאני חושבת על זה, אולי רק התדירות שלהם גדלה): א. הוא מאד רגיש. כשאנחנו רואים הצגה/ סרט או קוראים ספר שיש שם מישהו רע, הוא מפחד עד כדי כך שהוא כמעט בוכה (לפעמים ממש בוכה). בשלב הזה בהצגה הוא מסוגל להגיד לי "אמא בואי נלך הביתה", ומסכים להישאר רק כשאני מרגיעה אותו שהטובים ינצחו בסוף, וגם מחבקת כדי לעודד. כשאני חושבת על זה, זה בכלל כשקורה משהו לא טוב לאחת הדמויות ה"טובות", וכבר כשהוא היה ממש קטן (נדמה לי שנה וחצי בערך), הוא בכה נורא כשהדמויות בטלויזיה נפלו. ב. הוא מאד מפחד במתקנים בגני שעשועים. בבית לעומת זאת, הוא בונה לעצמו כל מיני "מגלשות" וגשרים וכריות וכו', שלמען האמת הרבה יותר מסוכנים, ושם הוא לא חושש. אולי כי זה משהו שהוא בנה בעצמו. אבל בגני שעשועים הוא לא רץ כמו הילדים האחרים. אלא צריך הרבה שכנוע ועידוד כדי להעלות אותו לסולמות חבלים (למשל). נראה לי שזה גם קצת מפריע לו, כי הוא מרגיש צורך להגיד שהוא לא מפחד. באחד המקרים כשסיפר לי שהוא מפחד להתגלש במגלשה גבוהה זה לווה בבכי נוראי. הוא נרגע רק אחרי שעודדתי אותו שמותר לפחד, והראיתי לו שיתר הילדים במגלשה הזו בכלל הרבה יותר גדולים ממנו. גם כשאנחנו הולכים על גשר, למשל, הוא כל הזמן שם לב אם חסרים חלקים, או יש חורים. ומוכן להמשיך ללכת רק אחרי שאני מסבירה לו שהוא גדול מכדי ליפול בחריצים. האם אלה חששות "נורמליים"? מה עושים כדי לעזור לו להתמודד איתם? לגבי מפלצות למשל עזר כשאמרתי לו שאנחנו נועלים את הדלת ולא ניתן למפלצות להיכנס - אבל אי אפשר לנתק אותו מכל העולם כדי שלא יחווה פחדים... - אה, ועוד שאלה לא קשורה. הילד שוב מתעניין בקריאה (אחרי שלדעתי הוא כבר הספיק לשכוח את ה-א' ב', לעבור לחשבון, ולחזור בחזרה...), אז חשבתי לנסות לעבוד איתו בצורה יותר מסודרת (מודה שבפעם הקודמת רק קניתי לו משחק ספוג של אותיות לאמבטיה, ונתתי לו ללמוד את האותיות לבד, כל עוד זה עניין אותו). פעם קראתי כאן המלצה על ספר ללימוד ראשית קריאה (נדמה לי משהו של דתיים, שמלמד את האותיות + הניקוד). אבל אני לא זוכרת מה זה היה. אשמח לקבל שוב את ההפניה. תודה מראש!
מאוד דומה למצב שלנו
לגבי א' - הבת שלי (בת שנתיים ותשעה חודשים) מפעילה צנזורה עצמית זהה - כל פעם שקורה משהו רע בספר או בסרט (אפילו אם יש רק מוסיקה מפחידה) היא אומרת שזה מפחיד ודורשת להפסיק את הפעילות. אני אומרת לה לא לדאוג, ושהסוף יהיה טוב - לפעמים זה עובד ולפעמים לא. לגבי ב' - זה היה ככה אצלנו מזמן, אבל על כל דבר כזה הצלחנו להתגבר - או שעליתי איתה, או שעודדתי אותה בהדרגה להתקדם בפעילות (בפעם הראשונה היא רק הסתכלה, בשנייה שיחקה ליד, וכו'), וכו'. לדעתי החששות הללו נורמליים, אבל אני לפחות את אלה שב-ב' כן השתדלתי "להכחיד" מה שנקרא, כדי שהילדה תוכל ליהנות מכמה שיותר פעילויות.
 

אמאללי

New member
גם אצלי ואני כבר מזמן עברתי את ה-40.....

ילד רגיש...
שלום לכולם, הילד שלי בן שלוש. מאד מתקדם מבחינה קוגניטיבית, ובד"כ גם די בוגר לגילו. אבל מצד שני הוא מגלה המון חששות בזמן האחרון (וכשאני חושבת על זה, אולי רק התדירות שלהם גדלה): א. הוא מאד רגיש. כשאנחנו רואים הצגה/ סרט או קוראים ספר שיש שם מישהו רע, הוא מפחד עד כדי כך שהוא כמעט בוכה (לפעמים ממש בוכה). בשלב הזה בהצגה הוא מסוגל להגיד לי "אמא בואי נלך הביתה", ומסכים להישאר רק כשאני מרגיעה אותו שהטובים ינצחו בסוף, וגם מחבקת כדי לעודד. כשאני חושבת על זה, זה בכלל כשקורה משהו לא טוב לאחת הדמויות ה"טובות", וכבר כשהוא היה ממש קטן (נדמה לי שנה וחצי בערך), הוא בכה נורא כשהדמויות בטלויזיה נפלו. ב. הוא מאד מפחד במתקנים בגני שעשועים. בבית לעומת זאת, הוא בונה לעצמו כל מיני "מגלשות" וגשרים וכריות וכו', שלמען האמת הרבה יותר מסוכנים, ושם הוא לא חושש. אולי כי זה משהו שהוא בנה בעצמו. אבל בגני שעשועים הוא לא רץ כמו הילדים האחרים. אלא צריך הרבה שכנוע ועידוד כדי להעלות אותו לסולמות חבלים (למשל). נראה לי שזה גם קצת מפריע לו, כי הוא מרגיש צורך להגיד שהוא לא מפחד. באחד המקרים כשסיפר לי שהוא מפחד להתגלש במגלשה גבוהה זה לווה בבכי נוראי. הוא נרגע רק אחרי שעודדתי אותו שמותר לפחד, והראיתי לו שיתר הילדים במגלשה הזו בכלל הרבה יותר גדולים ממנו. גם כשאנחנו הולכים על גשר, למשל, הוא כל הזמן שם לב אם חסרים חלקים, או יש חורים. ומוכן להמשיך ללכת רק אחרי שאני מסבירה לו שהוא גדול מכדי ליפול בחריצים. האם אלה חששות "נורמליים"? מה עושים כדי לעזור לו להתמודד איתם? לגבי מפלצות למשל עזר כשאמרתי לו שאנחנו נועלים את הדלת ולא ניתן למפלצות להיכנס - אבל אי אפשר לנתק אותו מכל העולם כדי שלא יחווה פחדים... - אה, ועוד שאלה לא קשורה. הילד שוב מתעניין בקריאה (אחרי שלדעתי הוא כבר הספיק לשכוח את ה-א' ב', לעבור לחשבון, ולחזור בחזרה...), אז חשבתי לנסות לעבוד איתו בצורה יותר מסודרת (מודה שבפעם הקודמת רק קניתי לו משחק ספוג של אותיות לאמבטיה, ונתתי לו ללמוד את האותיות לבד, כל עוד זה עניין אותו). פעם קראתי כאן המלצה על ספר ללימוד ראשית קריאה (נדמה לי משהו של דתיים, שמלמד את האותיות + הניקוד). אבל אני לא זוכרת מה זה היה. אשמח לקבל שוב את ההפניה. תודה מראש!
גם אצלי ואני כבר מזמן עברתי את ה-40.....
לא יכולה לראות דברים מפחידים. אז כל אחד ברמה שלו. הוא לא אוהב דברים שמפחידים ילדים ואני לא יכולה לראות דברים שמפחידים מבוגרים. ואני לא מדברת על סרטי אימה. גם האנשים בספיידר-מן בתוך המסכות יכולים להפחיד אותי. אני נמנעת מלראות סרטים שעושים לי לא נעים. לא רואה שום מטרה בזה. האמת - גם מלך האריות עושה לי ממש רע(הקטע של הרצחנוראי לטעמי, .וראיתי אותו לפני 15 שנה - עוד לפני שהיו לי ילדים. הבת שלי כמוני. רק שומעת את המוזיקה של זה ונכנסת ללחץ. אז כשהבנים הולכים לספיידר-מן אנחנו הולכות לבזבז את הכסף של הכרטיס על קשקושים של בנות. לגבי פחד מגבהים וסכנות - זה דווקא הקטע של הבן, וכאן לא תמיד וויתרתי. בגני שעשועים כן וויתרתי. הוא נורא רצה אבל פחד, אז לא חייבים. היום בן 11 הוא עדיין סובל מפחד גבהים. מת לעשות סקי מהיר, אבל גם מת מפחד. עד השנה התקדם עם אחותו שעושה "ספידים" אבל השנה הוא יצטרף לאחיו הצעיר ממנו בשלוש שנים, כי הוא עוד ברמה נמוכה יותר. המקום שבו לא וויתרתי היה הבריכה. חייבים לשחות, חייבים במים עמוקים, וחייבים לשחות היטב. למזלי מצאתי כאן שיטה טובה. היום הדבר היחיד שמרגיע לו את כל מצוקות הנפש זה "לעשות בריכות" אבל בשנתיים הראשונות כל שעור של רבע שעה היה מלווה בשילשול לפני השעור, בזמן השעור ואחרי. היה שווה להתעקש. ודבר אחרון - הומאופאתיה. אני מאמינה גדולה.מאד מרגיע סערות, וגם צרות אחרות. (למדתי כאן). אולי אתן לכם פעם קצת הסברים על זה כשיהיה לי כוח ואם מעניין את מישהו. אל תשאלו אותי על הומאופאתים בארץ אני לא מכירה. שכחתי - לגבי קריאה. (אתמול נתקלתי בטעות בתמונה של הפעם הראשונה שכתב את שמו בגיל שלוש וחצי) - לא חושבת שצריך שום דבר מסודר. צריך לתת לו ספרונים פשוטים ביותר, מנוקדים ועם ציורים יפים . הוא יעשה את השאר לבד. הדבר היחידי שבו את יכולה לעזור לו זה להראות לו את הסימנים שמתחת לאותיות ולהסביר לו שאלו אומרים איזה צליל לתת לאות. אחרי רבע שעה זה נוסע לבד. לפחות ככה זה עבד אצלנו. לא אצל כולם הכל עובד אותו דבר. בהצלחה
 

shani74

New member
לעצמי דווקא מצאתי פתרון

גם אצלי ואני כבר מזמן עברתי את ה-40.....
לא יכולה לראות דברים מפחידים. אז כל אחד ברמה שלו. הוא לא אוהב דברים שמפחידים ילדים ואני לא יכולה לראות דברים שמפחידים מבוגרים. ואני לא מדברת על סרטי אימה. גם האנשים בספיידר-מן בתוך המסכות יכולים להפחיד אותי. אני נמנעת מלראות סרטים שעושים לי לא נעים. לא רואה שום מטרה בזה. האמת - גם מלך האריות עושה לי ממש רע(הקטע של הרצחנוראי לטעמי, .וראיתי אותו לפני 15 שנה - עוד לפני שהיו לי ילדים. הבת שלי כמוני. רק שומעת את המוזיקה של זה ונכנסת ללחץ. אז כשהבנים הולכים לספיידר-מן אנחנו הולכות לבזבז את הכסף של הכרטיס על קשקושים של בנות. לגבי פחד מגבהים וסכנות - זה דווקא הקטע של הבן, וכאן לא תמיד וויתרתי. בגני שעשועים כן וויתרתי. הוא נורא רצה אבל פחד, אז לא חייבים. היום בן 11 הוא עדיין סובל מפחד גבהים. מת לעשות סקי מהיר, אבל גם מת מפחד. עד השנה התקדם עם אחותו שעושה "ספידים" אבל השנה הוא יצטרף לאחיו הצעיר ממנו בשלוש שנים, כי הוא עוד ברמה נמוכה יותר. המקום שבו לא וויתרתי היה הבריכה. חייבים לשחות, חייבים במים עמוקים, וחייבים לשחות היטב. למזלי מצאתי כאן שיטה טובה. היום הדבר היחיד שמרגיע לו את כל מצוקות הנפש זה "לעשות בריכות" אבל בשנתיים הראשונות כל שעור של רבע שעה היה מלווה בשילשול לפני השעור, בזמן השעור ואחרי. היה שווה להתעקש. ודבר אחרון - הומאופאתיה. אני מאמינה גדולה.מאד מרגיע סערות, וגם צרות אחרות. (למדתי כאן). אולי אתן לכם פעם קצת הסברים על זה כשיהיה לי כוח ואם מעניין את מישהו. אל תשאלו אותי על הומאופאתים בארץ אני לא מכירה. שכחתי - לגבי קריאה. (אתמול נתקלתי בטעות בתמונה של הפעם הראשונה שכתב את שמו בגיל שלוש וחצי) - לא חושבת שצריך שום דבר מסודר. צריך לתת לו ספרונים פשוטים ביותר, מנוקדים ועם ציורים יפים . הוא יעשה את השאר לבד. הדבר היחידי שבו את יכולה לעזור לו זה להראות לו את הסימנים שמתחת לאותיות ולהסביר לו שאלו אומרים איזה צליל לתת לאות. אחרי רבע שעה זה נוסע לבד. לפחות ככה זה עבד אצלנו. לא אצל כולם הכל עובד אותו דבר. בהצלחה
לעצמי דווקא מצאתי פתרון
אם אני רוצה לראות סרט מפחיד (אין הרבה כאלה), אני רואה אותו בבית ביום באור מלא - ואז הוא הרבה פחות מפחיד, ולא גורם לסיוטים. נסי ותהני!
 

ציפי ג

New member
הבן שלי גם סבל מחרדת גובה

ילד רגיש...
שלום לכולם, הילד שלי בן שלוש. מאד מתקדם מבחינה קוגניטיבית, ובד"כ גם די בוגר לגילו. אבל מצד שני הוא מגלה המון חששות בזמן האחרון (וכשאני חושבת על זה, אולי רק התדירות שלהם גדלה): א. הוא מאד רגיש. כשאנחנו רואים הצגה/ סרט או קוראים ספר שיש שם מישהו רע, הוא מפחד עד כדי כך שהוא כמעט בוכה (לפעמים ממש בוכה). בשלב הזה בהצגה הוא מסוגל להגיד לי "אמא בואי נלך הביתה", ומסכים להישאר רק כשאני מרגיעה אותו שהטובים ינצחו בסוף, וגם מחבקת כדי לעודד. כשאני חושבת על זה, זה בכלל כשקורה משהו לא טוב לאחת הדמויות ה"טובות", וכבר כשהוא היה ממש קטן (נדמה לי שנה וחצי בערך), הוא בכה נורא כשהדמויות בטלויזיה נפלו. ב. הוא מאד מפחד במתקנים בגני שעשועים. בבית לעומת זאת, הוא בונה לעצמו כל מיני "מגלשות" וגשרים וכריות וכו', שלמען האמת הרבה יותר מסוכנים, ושם הוא לא חושש. אולי כי זה משהו שהוא בנה בעצמו. אבל בגני שעשועים הוא לא רץ כמו הילדים האחרים. אלא צריך הרבה שכנוע ועידוד כדי להעלות אותו לסולמות חבלים (למשל). נראה לי שזה גם קצת מפריע לו, כי הוא מרגיש צורך להגיד שהוא לא מפחד. באחד המקרים כשסיפר לי שהוא מפחד להתגלש במגלשה גבוהה זה לווה בבכי נוראי. הוא נרגע רק אחרי שעודדתי אותו שמותר לפחד, והראיתי לו שיתר הילדים במגלשה הזו בכלל הרבה יותר גדולים ממנו. גם כשאנחנו הולכים על גשר, למשל, הוא כל הזמן שם לב אם חסרים חלקים, או יש חורים. ומוכן להמשיך ללכת רק אחרי שאני מסבירה לו שהוא גדול מכדי ליפול בחריצים. האם אלה חששות "נורמליים"? מה עושים כדי לעזור לו להתמודד איתם? לגבי מפלצות למשל עזר כשאמרתי לו שאנחנו נועלים את הדלת ולא ניתן למפלצות להיכנס - אבל אי אפשר לנתק אותו מכל העולם כדי שלא יחווה פחדים... - אה, ועוד שאלה לא קשורה. הילד שוב מתעניין בקריאה (אחרי שלדעתי הוא כבר הספיק לשכוח את ה-א' ב', לעבור לחשבון, ולחזור בחזרה...), אז חשבתי לנסות לעבוד איתו בצורה יותר מסודרת (מודה שבפעם הקודמת רק קניתי לו משחק ספוג של אותיות לאמבטיה, ונתתי לו ללמוד את האותיות לבד, כל עוד זה עניין אותו). פעם קראתי כאן המלצה על ספר ללימוד ראשית קריאה (נדמה לי משהו של דתיים, שמלמד את האותיות + הניקוד). אבל אני לא זוכרת מה זה היה. אשמח לקבל שוב את ההפניה. תודה מראש!
הבן שלי גם סבל מחרדת גובה
ועבר לו. תעזבי את זה חבל על ההתעסקות. זה טבעי ונורמלי בגיל הזה, והוא יגדל מזה. אם לא אז כדאי יהיה לטפל בזה, אבל עדיין לא בכורח.
 

mirit21

New member
לדעתי צריך לשלול אפשרות של קושי בוויסות חושי

ילד רגיש...
שלום לכולם, הילד שלי בן שלוש. מאד מתקדם מבחינה קוגניטיבית, ובד"כ גם די בוגר לגילו. אבל מצד שני הוא מגלה המון חששות בזמן האחרון (וכשאני חושבת על זה, אולי רק התדירות שלהם גדלה): א. הוא מאד רגיש. כשאנחנו רואים הצגה/ סרט או קוראים ספר שיש שם מישהו רע, הוא מפחד עד כדי כך שהוא כמעט בוכה (לפעמים ממש בוכה). בשלב הזה בהצגה הוא מסוגל להגיד לי "אמא בואי נלך הביתה", ומסכים להישאר רק כשאני מרגיעה אותו שהטובים ינצחו בסוף, וגם מחבקת כדי לעודד. כשאני חושבת על זה, זה בכלל כשקורה משהו לא טוב לאחת הדמויות ה"טובות", וכבר כשהוא היה ממש קטן (נדמה לי שנה וחצי בערך), הוא בכה נורא כשהדמויות בטלויזיה נפלו. ב. הוא מאד מפחד במתקנים בגני שעשועים. בבית לעומת זאת, הוא בונה לעצמו כל מיני "מגלשות" וגשרים וכריות וכו', שלמען האמת הרבה יותר מסוכנים, ושם הוא לא חושש. אולי כי זה משהו שהוא בנה בעצמו. אבל בגני שעשועים הוא לא רץ כמו הילדים האחרים. אלא צריך הרבה שכנוע ועידוד כדי להעלות אותו לסולמות חבלים (למשל). נראה לי שזה גם קצת מפריע לו, כי הוא מרגיש צורך להגיד שהוא לא מפחד. באחד המקרים כשסיפר לי שהוא מפחד להתגלש במגלשה גבוהה זה לווה בבכי נוראי. הוא נרגע רק אחרי שעודדתי אותו שמותר לפחד, והראיתי לו שיתר הילדים במגלשה הזו בכלל הרבה יותר גדולים ממנו. גם כשאנחנו הולכים על גשר, למשל, הוא כל הזמן שם לב אם חסרים חלקים, או יש חורים. ומוכן להמשיך ללכת רק אחרי שאני מסבירה לו שהוא גדול מכדי ליפול בחריצים. האם אלה חששות "נורמליים"? מה עושים כדי לעזור לו להתמודד איתם? לגבי מפלצות למשל עזר כשאמרתי לו שאנחנו נועלים את הדלת ולא ניתן למפלצות להיכנס - אבל אי אפשר לנתק אותו מכל העולם כדי שלא יחווה פחדים... - אה, ועוד שאלה לא קשורה. הילד שוב מתעניין בקריאה (אחרי שלדעתי הוא כבר הספיק לשכוח את ה-א' ב', לעבור לחשבון, ולחזור בחזרה...), אז חשבתי לנסות לעבוד איתו בצורה יותר מסודרת (מודה שבפעם הקודמת רק קניתי לו משחק ספוג של אותיות לאמבטיה, ונתתי לו ללמוד את האותיות לבד, כל עוד זה עניין אותו). פעם קראתי כאן המלצה על ספר ללימוד ראשית קריאה (נדמה לי משהו של דתיים, שמלמד את האותיות + הניקוד). אבל אני לא זוכרת מה זה היה. אשמח לקבל שוב את ההפניה. תודה מראש!
לדעתי צריך לשלול אפשרות של קושי בוויסות חושי
ילד שחושש ומפחד זה יכול להיות דבר נורמלי ולחלוף עם הגיל אבל אני הייתי מציעה לך להתייעץ עם רופא התפתחותי ולבדוק האם לילד יש קושי בוויסות חושי, או קושי מוטורי שמשפיע על החששות שלו. ילד שלא סומך על עצמו או על הגוף שלו בגלל קושי מוטורי או אחר יכול לפתח פחד מדברים שהוא מרגיש שאין לו שליטה עליהם. הטיפול הוא בדר"כ ע"י ריפוי בעיסוק וע"י התנסות הדרגתית בדברים שקשה לו איתם. בכל מקרה ובלי שום קשר הייתי ממליצה לך לרשום אותו לחוג התעמלות מותאם לגילו. זה מאוד מפתח ונותן ביטחון. בזמנו, כשהבן שלי היה בן 3 רשמתי אתו לחוג גימבורי שזה כלל טיפוס על סולמות, מעבר מסלול מכשולים וכו'. החוג היה של עד 12 ילדים ביחד עם ההורים ועם צוות של 3 מדריכים, ומיותר לציין שזה עזר לו מאוד גם מבחינה מוטורית וגם מבחינת ביטחון להתנסות בדברים חדשים. אם יש חוג כזה בסביבת מגוריך אני ממליצה לך לרשום אותו.
 
מצטרפת להמלצה על חוג התעמלות

לדעתי צריך לשלול אפשרות של קושי בוויסות חושי
ילד שחושש ומפחד זה יכול להיות דבר נורמלי ולחלוף עם הגיל אבל אני הייתי מציעה לך להתייעץ עם רופא התפתחותי ולבדוק האם לילד יש קושי בוויסות חושי, או קושי מוטורי שמשפיע על החששות שלו. ילד שלא סומך על עצמו או על הגוף שלו בגלל קושי מוטורי או אחר יכול לפתח פחד מדברים שהוא מרגיש שאין לו שליטה עליהם. הטיפול הוא בדר"כ ע"י ריפוי בעיסוק וע"י התנסות הדרגתית בדברים שקשה לו איתם. בכל מקרה ובלי שום קשר הייתי ממליצה לך לרשום אותו לחוג התעמלות מותאם לגילו. זה מאוד מפתח ונותן ביטחון. בזמנו, כשהבן שלי היה בן 3 רשמתי אתו לחוג גימבורי שזה כלל טיפוס על סולמות, מעבר מסלול מכשולים וכו'. החוג היה של עד 12 ילדים ביחד עם ההורים ועם צוות של 3 מדריכים, ומיותר לציין שזה עזר לו מאוד גם מבחינה מוטורית וגם מבחינת ביטחון להתנסות בדברים חדשים. אם יש חוג כזה בסביבת מגוריך אני ממליצה לך לרשום אותו.
מצטרפת להמלצה על חוג התעמלות
אבל ממש לא רואה טעם באבחון כזה. בגיל הזה, זה יהיה מאוד לא אמין, ולו בגלל שהפחדים האלה באמת נורמאליים...
 

mirit21

New member
עם כל הכבוד לנועה

מצטרפת להמלצה על חוג התעמלות
אבל ממש לא רואה טעם באבחון כזה. בגיל הזה, זה יהיה מאוד לא אמין, ולו בגלל שהפחדים האלה באמת נורמאליים...
עם כל הכבוד לנועה
אני לא חושבת שאת מוסמכת לקבוע אם האבחון אמין או לא אמין. אם יש לילד בעיה כלשהי יש רופאים התפתחותיים בקופת חולים שתפקידם לקבוע האם זה מצב נורמלי או צריך לטפל. וזו כמובן החלטתה של ההורים האם לפנות או לא. אני לא חושבת שאנחנו צריכים מיד לקבוע שזה דבר נורמלי ויעבור. שתפנה למומחה.
 
ואני לא חושבת שעל כל דבר צריך לפנות למומחה

עם כל הכבוד לנועה
אני לא חושבת שאת מוסמכת לקבוע אם האבחון אמין או לא אמין. אם יש לילד בעיה כלשהי יש רופאים התפתחותיים בקופת חולים שתפקידם לקבוע האם זה מצב נורמלי או צריך לטפל. וזו כמובן החלטתה של ההורים האם לפנות או לא. אני לא חושבת שאנחנו צריכים מיד לקבוע שזה דבר נורמלי ויעבור. שתפנה למומחה.
ואני לא חושבת שעל כל דבר צריך לפנות למומחה
במיוחד כאשר המומחיות היא לא מדע מדוייק, בלשון המעטה.
 

Tנקר בל

New member
|+|

לדעתי צריך לשלול אפשרות של קושי בוויסות חושי
ילד שחושש ומפחד זה יכול להיות דבר נורמלי ולחלוף עם הגיל אבל אני הייתי מציעה לך להתייעץ עם רופא התפתחותי ולבדוק האם לילד יש קושי בוויסות חושי, או קושי מוטורי שמשפיע על החששות שלו. ילד שלא סומך על עצמו או על הגוף שלו בגלל קושי מוטורי או אחר יכול לפתח פחד מדברים שהוא מרגיש שאין לו שליטה עליהם. הטיפול הוא בדר"כ ע"י ריפוי בעיסוק וע"י התנסות הדרגתית בדברים שקשה לו איתם. בכל מקרה ובלי שום קשר הייתי ממליצה לך לרשום אותו לחוג התעמלות מותאם לגילו. זה מאוד מפתח ונותן ביטחון. בזמנו, כשהבן שלי היה בן 3 רשמתי אתו לחוג גימבורי שזה כלל טיפוס על סולמות, מעבר מסלול מכשולים וכו'. החוג היה של עד 12 ילדים ביחד עם ההורים ועם צוות של 3 מדריכים, ומיותר לציין שזה עזר לו מאוד גם מבחינה מוטורית וגם מבחינת ביטחון להתנסות בדברים חדשים. אם יש חוג כזה בסביבת מגוריך אני ממליצה לך לרשום אותו.
|+|
גם אני חשבתי מייד על האפשרות שמדובר בקושי בוויסות הוסטיבולרי. חבל על הסבל של הילד - עדיף לקחת לאבחון אצל מרפא בעיסוק. אם אין קושי תחושתי, אני מצטרפת גם להמלצה על חוג שיפתח את היכולות הללו. לגבי הפחדים - נורמלי לגמרי. בגיל הזה אין עדיין יכולת הבחנה טובה בין מציאות לדמיון.
 

Tנקר בל

New member
היה אמור להיות האייקון הזה ../images/Emo45.gif

|+|
גם אני חשבתי מייד על האפשרות שמדובר בקושי בוויסות הוסטיבולרי. חבל על הסבל של הילד - עדיף לקחת לאבחון אצל מרפא בעיסוק. אם אין קושי תחושתי, אני מצטרפת גם להמלצה על חוג שיפתח את היכולות הללו. לגבי הפחדים - נורמלי לגמרי. בגיל הזה אין עדיין יכולת הבחנה טובה בין מציאות לדמיון.
היה אמור להיות האייקון הזה
 

talyeled

New member
תודה על התגובות. אני אברר לגבי חוג

ילד רגיש...
שלום לכולם, הילד שלי בן שלוש. מאד מתקדם מבחינה קוגניטיבית, ובד"כ גם די בוגר לגילו. אבל מצד שני הוא מגלה המון חששות בזמן האחרון (וכשאני חושבת על זה, אולי רק התדירות שלהם גדלה): א. הוא מאד רגיש. כשאנחנו רואים הצגה/ סרט או קוראים ספר שיש שם מישהו רע, הוא מפחד עד כדי כך שהוא כמעט בוכה (לפעמים ממש בוכה). בשלב הזה בהצגה הוא מסוגל להגיד לי "אמא בואי נלך הביתה", ומסכים להישאר רק כשאני מרגיעה אותו שהטובים ינצחו בסוף, וגם מחבקת כדי לעודד. כשאני חושבת על זה, זה בכלל כשקורה משהו לא טוב לאחת הדמויות ה"טובות", וכבר כשהוא היה ממש קטן (נדמה לי שנה וחצי בערך), הוא בכה נורא כשהדמויות בטלויזיה נפלו. ב. הוא מאד מפחד במתקנים בגני שעשועים. בבית לעומת זאת, הוא בונה לעצמו כל מיני "מגלשות" וגשרים וכריות וכו', שלמען האמת הרבה יותר מסוכנים, ושם הוא לא חושש. אולי כי זה משהו שהוא בנה בעצמו. אבל בגני שעשועים הוא לא רץ כמו הילדים האחרים. אלא צריך הרבה שכנוע ועידוד כדי להעלות אותו לסולמות חבלים (למשל). נראה לי שזה גם קצת מפריע לו, כי הוא מרגיש צורך להגיד שהוא לא מפחד. באחד המקרים כשסיפר לי שהוא מפחד להתגלש במגלשה גבוהה זה לווה בבכי נוראי. הוא נרגע רק אחרי שעודדתי אותו שמותר לפחד, והראיתי לו שיתר הילדים במגלשה הזו בכלל הרבה יותר גדולים ממנו. גם כשאנחנו הולכים על גשר, למשל, הוא כל הזמן שם לב אם חסרים חלקים, או יש חורים. ומוכן להמשיך ללכת רק אחרי שאני מסבירה לו שהוא גדול מכדי ליפול בחריצים. האם אלה חששות "נורמליים"? מה עושים כדי לעזור לו להתמודד איתם? לגבי מפלצות למשל עזר כשאמרתי לו שאנחנו נועלים את הדלת ולא ניתן למפלצות להיכנס - אבל אי אפשר לנתק אותו מכל העולם כדי שלא יחווה פחדים... - אה, ועוד שאלה לא קשורה. הילד שוב מתעניין בקריאה (אחרי שלדעתי הוא כבר הספיק לשכוח את ה-א' ב', לעבור לחשבון, ולחזור בחזרה...), אז חשבתי לנסות לעבוד איתו בצורה יותר מסודרת (מודה שבפעם הקודמת רק קניתי לו משחק ספוג של אותיות לאמבטיה, ונתתי לו ללמוד את האותיות לבד, כל עוד זה עניין אותו). פעם קראתי כאן המלצה על ספר ללימוד ראשית קריאה (נדמה לי משהו של דתיים, שמלמד את האותיות + הניקוד). אבל אני לא זוכרת מה זה היה. אשמח לקבל שוב את ההפניה. תודה מראש!
תודה על התגובות. אני אברר לגבי חוג
התעמלות בסביבה, ובמקביל אולי גם לגבי אבחון.
 
מצב
הנושא נעול.
למעלה