ילד רביעי - כן / לא

[hagarrrr1]

איזה אוטו יש לכם?

&nbsp
סתםםםם.....

&nbsp
אני חייבת לומר שאני מאוד מתלבטת על הרביעי, ויחד עם זאת מאוד מקנאה באלה שיש להם חמישה... מוזרה אני

 

[hagarrrr1]

זה כאילו אני מדברת

&nbsp
גם הגילאים שלנו דומים מאוד.
&nbsp
תודה ששיתפת...
&nbsp
אפשר לשאול בת כמה את?
&nbsp
&nbsp

 

[מיסיס מייס]

ממש לא מוזרה. גם אני מקנאה במשפחות מרובות ילדים, אבל אין מצב

שהייתי אמא למשפחה כזו (ואני מדברת על חמישה ילדים ומעלה

)
אצל אחרים? בכיף

 

[פרמלה]

מקסימום תצטרפי למועדון של רוצי 4 ילדים ומקבלי תאומים

 

[hagarrrr1]

ילד רביעי - כן / לא

סתם מעלה את הרהורי ליבי....
ברור לי שההחלטה היא אישית בלבד. אבל בכל זאת חייבת לשתף.
יש לנו 3 ילדים 10, 8, 4. מאז ומתמיד רציתי 4 ילדים. בעיניי משפחה עם 3 ילדים זה מעט. עד לפני כמה חודשים ממש בער לי להביא את הרביעי אבל זה לא קרה מכל מיני סיבות.... עם הזמן זה הולך ופוחת.
ממש אין לי חשק לחזור להשכמות בלילה, לטיטולים, להנקות, לגמילות וכל מה שקשור בתינוק. אבל אני יודעת שאם לא יהיה ילד רביעי זה תמיד יציק לי.
מצד שני כל העניין הזה של תינוק (טיטולים השכמות וכו') זה בערך שנתיים שלוש וזה כבר הופך לפעוט.
החצי שלי ממש לא רוצה לשמוע, אבל ניתן לשכנוע

אז כמו שאמרתי בהתחלה ברור לי שההחלטה היא אישית, אבל אשמח לשמוע דעות לכאן או לכאן.
איך זה אצלכם?
למי שיש ילד רביעי - מה הגילאים? והאם המעבר לילד רביעי היה קשה?
בקיצור שפכו מה שבא לכם.

לא לציטוט בשום אופן ובשום מקום.

 

[מיסיס מייס]

מכירה אישית אחת כזו (רצתה רביעי, קיבלה רביעי וחמישית

)

 

[סקרלט אוהרה 2]

למה זה יציק לך?

כי היה לך חלום על ארבעה? כי את מרגישה שהיית רוצה משפחה גדולה יותר? כי את רוצה למרות ועל אף הקושי להנות מגידול של עוד ילד/ה? או כי סתם נראה לך שזאת הנורמה סביבך או שסבתא לוחצת?

תשאלי את עצמך מה המקור הפנימי של הרצון, ובהתאמה, מה מקור ההתנגדות. כשיהיו לך הנתונים כהוויתם, תחליטו.

וכתגובה ל"תשפכו מה שבא לכן" - משפחה גדולה זה כיף (לרוב). הקושי הוא ממש לא רק שנתיים שלוש, אבל גם הכיף לא. הרבה מעניין ההנאה מילדים היא הגישה שיש לך כלפי הנושא. אני רואה יחס כמעט ישיר בין יחס של הורים כלפי עניין ההורות והיכולת שלהם להסתדר בפועל (למעט כמובן במקרים של ילד חולה, אסון כלשהו, או משהו שלא יכלו לחזות מראש, שאלו גם שיקולים שאת יכולה ואמורה לשקול).
נשים (אני מדברת על נשים כי קל לי, אבל זה נכון גם לגברים) שלוקחות את עניין ההורות בקלות, ומתייחסות לכל העניין בפרופורציות, מצליחות להתמודד יותר בקלות. כמו בכל דבר בחיים, גם הורות נובעת מהגישה. את יכולה לראות אימהות לילד אחד או שניים שלא יוצאות מהבית בשעת ההשכבה, שנשארות שנה וחצי בבית עד שהן מרגישות שהן יכולות לחזור לשוק העבודה, ושמתלבטות שעות איך לנסוע לחופשה בהתייחס לאפשרות שהתינוק יבכה בדרך (זכותן), ואת יכולה לראות אמא לחמישה ששומרת על עצמאותה במקביל, שבאה עם כל הילדים בכיף לכל מקום שנחמד להם, ומסתדרת עם ההשלכות. את יכולה לראות גם את ההיפך. כך שיותר מהמספר ה"יבש", זה יותר קשור לאיך את מתייחסת לריבוי משימות ולאתגרים. כי זה מה שזה בעיני. הרבה אתגרים במקביל, עם אפשרות לסיפוק אדיר בצידם. השאלה היא אם את רוצה ללכת על זה או לא, וכמה ביכולתך לעשות זאת בהתבסס על המצב הקיים (מצב אישי, זוגי, כלכלי).

את יודעת מי את ועם מה את יודעת ויכולה להתמודד. אם את יכולה ורוצה - אז למה לא?

 

[רזאי]

שופכת-

אנחנו החלטנו על מס' 4 כי היו לנו 3 בנים ותמיד רציתי בת. ניסינו כבר לפני ההריון השלישי את כל האמצעים הטבעיים (תיזמון, מאכלים, שטיפות) להולדת בת, ונולד בן. מקסים ואהוב, אבל לא ענה על הרצון שלי לבת. לקח לנו כמה שנים טובות להחליט על נסיון נוסף, והופתענו לגלות שכבר לא קל לי להכנס להריון. עברתי 3 הפלות בשלבים די מוקדמים של ההריונות, ונאלצתי לעבור טיפולים הורמונליים. בגלל שעבר פרק זמן ניכר בין הפעמים בהן הצלחתי להכנס להריון, השנים עברו בלי שנשים לב. בסופו של דבר, הגיל הפך את ההריון להריון בסיכון והכל הסתבך. סבלתי מסוכרת הריונית, ואח"כ גם מרעלת. נאלצו לילד אותי לפני הזמן, ונולדה לי תינוקת פגית קטנה. סבלנו מכמה סיבוכי פגות ואת כל השנים הראשונות לחייה העברנו בין חרדות לריצות לטיפולים. היום ההשלכות של הפגות מינימליות, ואין לי ספק שכל מה שעברתי היה שווה. מצד שני, זה גם היה יכול להגמר אחרת.
אני פשוט רוצה להגיד לך, שאת צריכה להחליט. הגוף שלנו מזדקן בתוכו, ואנחנו לא יודעות עד כמה. לא כדאי לקחת סיכון בגיל מבוגר כשכבר יש שלושה ילדים בבית. אם את רוצה ילד רביעי, אל תתמהמהי.

 

[מיסיס מייס]

(אמא לתאומים פגים שנולדו בשבוע 28, גם אחרי טיפולים והגדולה "טבעית". מבינה אותך כ"כ כ"כ! כולל התוצאה המרנינה, שהייתה יכולה להיות אחרת, טפו טפו...)

 

[חייבתלהגיב]

אם אין לך חשק, אז בשביל מה?

כי פעם רצית?
ילד רביעי הוא שינוי לא קטן - צריך מכונית מתאימה (הרוב מתאימות למשפחה של חמישה), קשה יותר גם לצאת לטיולים מבחינת חדרי מלון וכו'.
אני באתי ממשפחה של ארבעה ילדים, כשהרביעית היא בת זקונים ורחוקה מהשאר. לי זה היה סבבה, כי הייתי האמצעית בין שני אחים ורציתי אחות, אבל לה היה פחות סבבה כי רוב השנים היא גדלה לבד עם הורים מבוגרים יחסית וזה לא היה לה כיף כל כך...
המשפחה שלי עכשיו מכילה שלוש בנות - בת עשר, בת שבע ובת שנה וחצי. מאחר שהשלישית יצאה מאוחר יחסית לשתיים הגדולות, דווקא כן הייתי עושה עוד אחד/ת כדי שיהיה לה מישהו קרוב בגיל לגדול איתו, אם הייתה לי אפשרות כזאת.
אבל אין אפשרות כזאת מסיבות בריאותיות שלי, ולכן לא יהיו לי ארבעה ילדים, על אף שבמקור גם אני רציתי. אבל כאמור, יש יתרונות לשלושה ילדים לעומת ארבעה.

 

[פרת וחידקל]

אני דווקא מבינה את העניין הזה שתמיד יציק

לך אם לא יהיה ילד רביעי כי זה מה שתכננת עד עכשיו.
אמנם אצלנו רביעי לא עמד על הפרק וההתלבטות הייתה לגבי השלישית, אבל מכיוון שבמקור המחשבות היו על שלושה, להסתפק בשניים נתפס כסוג של ויתור. הרביעי שאין הוא לא ויתור כי הוא לא היה בתכניות ממילא. אני מניחה שאילו מראש היינו מתכננים שניים השלישי היה נתפס כסוג של בונוס. מבחינתך ארבעה זו ברירת המחדל ולהסתפק בשלושה זה להחליט מחדש ולכן את חוששת שהבחירה הזו תשב לך על הלב.
לא שזה עוזר להחליט אבל שפכתי.

 

[אמה וודהאוז]

אצלנו

גם היו בהתחלה דיבורים על ארבעה. אחרי השנייה כבר היה לי ברור שלא יהיה רביעי, וחיכיתי (קצת) לשלישי. [אצלי, מפאת הגיל המאוחר שבו התחלתי, הרווחים קטנים יחסית - הילדים בני 10, 8, 5].
אני שלמה עם ההחלטה הזאת, לא מרגישה החמצה ולא מתחרטת, נהפוך הוא - לפני כשנתיים הריתי בטעות ועשיתי הפלה. הסיבה העיקרית היא שאין לי משאבים פיזיים ורגשיים לגדל עוד ילד כמו שאני רוצה וכמו שאני חושבת שצריך. מובן שגם כלכלית תהיה לעוד ילד השפעה גדולה, אבל זה לא משהו שלא נוכל לעמוד בו. ההיריון האחרון השפיע עלי לרעה, עד היום אני סוחבת כאבי גב ועודף משקל רב, אין לי כוח להיניק ולקום ולחתל ובו-בזמן להיות קשובה לילדים ההולכים ומתבגרים שלי. כבר עכשיו אני מרגישה שהקטן מקבל ממני הרבה פחות ממה שנתתי לגדולים כשהיו בגילו, וזה די מצער אותי.
&nbsp
כאמור - אני שלמה עם ההחלטה שלי ולא היה לי קשה לעדכן את החלום

, אבל אם זה היה תלוי בבעלי, אני חושבת שהיה עוד אחד. הוא לא ממש התנגד ואם הייתי רוצה - היה מתגייס לעניין (אם כי נראה לי שבמידה מסוימת הוא סומך על זה שאני לא רוצה). הוא בא ממשפחה של ארבעה, ונראה לי שזה המספר שנראה לו טבעי ונכון. אני באתי ממשפחה של שלושה, ואולי בגלל זה קל לי להסכין עם המצב הקיים.

 

[rnavina]

בת כמה את?

אצלנו בינתיים יש שלושה (גילים דומים לשלך פלוס מינוס).

 

[ליאל בעברית]

הגישה שלי היא שלא מצטערים על ילד שכבר נולד, מקסימום על ילד

שלא נולד...
אם (כפי שכתבת) את יודעת שזה תמיד יציק לך - אז לטעמי זה שיקול משמעותי בעד ילד רביעי.
השכמות בלילה - לא חייבות להיות שנתיים שלוש. זה יכול להסתכם בכמה חודשים (ולפעמים גם בכמה שבועות. או אפילו שבוע אחד...גם זה קרה לי כבר).
אין ספק שתינוק חדש זה שינוי בסדר היום ובכלל בחיים ולהתרגל שוב, במיוחד אחרי הפסקה של כמה שנים, וכמו שציינו כבר - ילד רביעי זה להחליף רכב למשל ומצריך התארגנות.
ולמרות זאת - בעיני זה לגמרי שווה את זה. אבל זו אני.
כשהרביעית שלנו נולדה היו לי בן 6 בת כמעט 5 ובת 3.
מאז נולדו לנו עוד 4

אגב, מתחברת מאד לדברים שכתבה לך סקרלט לגבי תפיסת ההורות והשפעתה על גודל המשפחה.

החלטות טובות!

 

[hagarrrr1]

לא הבנתי....

&nbsp
כמה ילדים יש לך?

 

[מיסיס מייס]

אם אינני טועה יש לה שמונה

 

[hagarrrr1]

גם לפי החישוב שלי....

&nbsp
סתם רוצה להיות בטוחה

&nbsp
בהחלט מגיע לה

 

[ליאל בעברית]

אכן שמונה (לא סופי

)

 

[מיסיס מייס]

לפני שהפכתי לאם שניים היה נראה לי סבבה (אלא אם כן שניהם בנים

כי תמיד רציתי בת..
הגדולה נולדה בת, כך שבעיניין הזה קיבלתי מה שרציתי, אבל כשהפכתי לאם ונהניתי מהעיניין מאוד, פתאום שניים היה נראה לי קצת..
יש לי שלושה (שניים בנגלה אחת

) ולא היה מצב אחרי ההריון המסוייט שלהם שאביא ילד נוסף לעולם.. למרות שתיאורטית לא הייתי מתנגדת.. הסתבר לי שכיף לי מאוד להיות אמא, אם כי כשאני חושבת על זה- יש מצב שאם היה עוד ילד קטן, לא הייתי משקיעה בתאומים את כל מה שהשקעתי בהם.. פשוט לא היה לי זמן לזה... וחבל.
בהחלט מתחברת למה שארנבינה כתבה לך, אולי מסיבה אחרת: כי אני פחדנית- הסטטיסטיקה די נוראית לגבי ילדים עם מומים/ צרכים חריגים בגילאים מבוגרים.

 

[rnavina]

תגדירי גיל מבוגר...