ילד עם יכולות אחרות

ילד עם יכולות אחרות

שלום לכולם,
הבן האמצעי שלי עלה השנה לכיתה א'.
ידענו מראש שתהיה לו בעיה כי הוא קורא כבר ספרים בלי ניקוד ועונה על שאלות במתמטיקה שמקבל ש"ב אחיו בכיתה ד'.
הוא ילד חכם בצורה יוצאת דופן, ובנוסף בעל יכולות חברתיות שהן גבוהות בהרבה מאלה של בני גילו.
בגלל כל אלה הכנסנו אותו לבית ספר אחר שמבטיח תכנית עבודה אישית (חשוב לציין שהוא המחזור הראשון של בית הספר, אין מעליהם כיתה ב' כרגע).
הבעיה היא שמתחילת השנה הוא משתעמם. ולכן גם מפריע לכל הכיתה ומשתולל.
קנינו לו חוברות עבודה, יש לו תמיד ספר איתו בתיק לקרוא ומחברת לשרבוטים, אבל משעמם לו.
בנוסף, לדעתי הוא גם "סימן" את המחנכת שלו ולא מקשיב לה בכלל.
הוא מאוד אוהב את שיעורי האמנות והאכיאולוגיה, שבאמת מלמדים אותו משהו אחר שהוא לא יודע, והם גם בלי המחנכת.
בית הספר מנסה לבוא לקראתנו ובאמת לתת לו שיעורי העשרה, אבל מתנה את זה שבשאר השיעורים הוא יתנהג יפה. בהתחשב בכך שמדובר ב-5 שעות העשרה שבועיות מתוך כ-40 שעות (יש יום לימודים ארוך בבית הספר), זה דבר שממש קשה לו ואנחנו פוחדים שגם את השעות האלה שהן כמו אוויר לנשימה בשבילו, הוא יאבד בגלל ההתנהגות שלו.
אנחנו די אובדי עצות.
מצד אחד מרגישים שהוא במצוקה ובאמת משעמם לו, מצד שני בית הספר נותן לנו תחושה שצריך "לחנך" את הילד. ואנחנו יודעים שאם היה לו מעניין, הוא היה הכי מחונך שהוא יכול.
חשבנו לפנות לאבחון מחוננים, אבל אני לא יודעת מה זה יתן לנו בגיל הזה.
חשבנו גם על הקפצת כיתה, העברת בית ספר.
אני אשמח לשמוע מנסיונכם.

תודה
 
מסובך

לילד מחונן משעמם בבית ספר, כמעט תמיד.
רוב בתי הספר לא יודעים לפתור את הבעיה
הקפצת כיתה לא תפתור כלום, הילד ברמה של כיתה ד לימודית, גם בב' ישעמם לו, ובנוסף הוא יהיה בנחיתות חברתית. אצל בנים יש חשיבות רבה לגודל פיזי ולהצלחה בספורט למצב החברתי. ילדים שגדולים בשנה לא יאהבו ילד קטן שחכם מהם.
הפותרון העיקרי הוא למצוא תעסוקות בזמן השיעור.
לילד אחד שלי הצלחנו לקבל אישור לפרויקט אישי אותו הוא עושה בזמן השיעור אחרי רשות מהמורה.
אני הולכת איתו לסיפריה מצלמים עמודים רלוונטים לנושא וכך הוא יכול לעבוד בשקט.
לבת סידרנו תפקיד של עוזרת הוראה, היא עברה בין התלמידים והסבירה. אם כי לפעמים היה לה ממש קשה להסביר, " התוצאה היא 2 זה ברור, תקראו את השאלה" היא פשוט לא הבינה איך התוצאה לא קופצת לכולם.
יש בתי ספר שמאפשרים קריאה או חוברות עבודה בנושא השיעור. כלומר אם זה חשבון שיביא חוברות חשבון אחרות.
אבל תמיד חייב שיתוף פעולה של הבית ספר לכן הילד חייב ללמוד להתנהג כראוי. זה שהוא חכם לא נותן אישור להתנהגות רעה.
 
הוא אכן לא מחונך, ולכן הוא מפריע

לכל הכיתה ומשתולל. הבת שלי לא מחונכת, ולכן היא לא עשתה מה שביקשו ממנה בבית הספר. אני לא יודעת איך מחנכים ילד בשלט רחוק וגורמים לו לעשות את מה שהמורים האחראיים עליו לא מסוגלים לגרום לו לעשות.
כרגע, לגבי הבת שלי (אנחנו בחו"ל), בית הספר אכן הקפיץ אותה כיתה, וזה שיפר את המצב - היא עובדת יותר מכפי שעבדה בשנה הקודמת (גם כי מעניין אותה יותר, גם כי היא גאה להיות בכיתה החדשה, וגם כי היא התבגרה קצת בשנה הזאת). אבל עדיין היא לא עושה הכל, ולא מרגישה חובה לרצות את המורה או לעשות כל מה שהיא אומרת - אבל, כאמור, היא במגמת שיפור. אכן, אם כל מה שהיו עושים בכיתה היה מעניין אותה והיא הייתה רוצה לעשות אותו לא הייתה בעייה, והיא הייתה עסוקה, עובדת והכל היה מסתדר. וכנ"ל הבן שלך. אבל ילד מחונך מסוגל להתמודד עם השעמום ולא להשתולל / כן לעשות מה שמבקשים גם כשזה לא מה שהוא היה בוחר לעשות. אבל אני מניחה שיהיה קל יותר לילד ללמוד להתנהג יפה בחלקים הלא מעניינים ולהתרגל לכך, אם יהיו יותר חלקים כן מעניינים (כלומר, לא 5 שעות מתוך 40, אלא, נניח, 20 שעות מתוך 40), ואז גם אם השעמום יעלה בכיתות הבאות, הוא כבר יהיה בעל כלים רבים יותר להתמודד איתו, יהיה רגיל להתנהג יפה, וכו'.
את צריכה למצוא את שביל הזהב - גם שיתנהג טוב יותר, וגם שהמצב ישתפר מבחינת מה שהוא מקבל מבית הספר (וזה כנראה יעזור לו להתנהג טוב יותר, כאמור). הקפצת כיתה היא פתרון אפשרי (אם כי אני לא יודעת כמה זמן זה יחזיק גם אצלנו). העברת בית ספר בלי להקפיץ אני דווקא לא בטוחה שתעזור, כי אני לא בטוחה שלא יווצר אותו מצב - עדיין יהיה לו משעמם, וכו'. מבחינת אופי בית הספר, העובדה שנותנים לו לקרוא ספר ולשרבט בזמן השיעור היא לא טריוויאלית - לבת שלי לא מאפשרים לעשות את זה.
 
לגבי מה שנכתב לעיל בנוגע להקפצה מבחינה חברתית

זו באמת בעייה גם אצלנו - בעיקר כי הילדה מאוד קטנה מבחינה פיזית, כך שקשה לילדים האחרים להתייחס אליה כשווה ולא להיות מודעים כל רגע לכך שהיא קטנה יותר (וגם קשה לה להשתלב במשחקים פיזיים בגלל הפער). אז אם הילד שלך גם קטן פיזית צריך להביא את זה בחשבון. ואם באמת בית הספר מסוגל ומסכים למצוא פתרון בנוסח שהילד יעשה משהו אחר בזמן השיעור וזה באמת יעניין את הילד והוא יסכים לעשות את זה - זה גם פתרון בסדר. אצלנו לא הסכימו שהיא תעשה דברים אחרים (כולל לקרוא) כי "הילדים האחרים ירצו גם".
 
אם כל הציניות

גם ילד מחונן אמור לדבר בנימוס למורה, ולכבד את האחר. לא אמרתי שזה פשוט זה תהליך שמחויב להיות מגובה בשיחות גם בבית.
כן להבין שמשעמם אבל זה לחלוטין לא נותן זכות לצעוק ולהשתולל.
 
מי אמר שלא?

לא התכוונתי בציניות לכך שהילד לא מחונך - הוא אכן לא מחונך. מה שהצעתי הוא להקל עליו את תהליך החינוך על ידי הורדת כמות התסכול - כשמתוסכלים 35 שעות מתוך 40 יותר קשה להתנהג יפה מאשר כשמתוסכלים פחות. ודאי שהילד אמור לדבר בנימוס למורה ולכבד את האחר - ספציפית הילדה שלי גם עושה את זה - הבעייה שלה הייתה שהיא לא עשתה את מה שהמורה רוצה שהיא תעשה (כמו להעתיק מהלוח), לא שהיא התייחסה לא יפה למורה. אצל ילדים אחרים הבעייה יכולה להיות פטפוט - שוב, בלי קשר לכבוד, אלא כי מאוד משעמם להם וזה די קשה לשתוק במשך 40 שעות - אבל זה עדיין מפריע למורה ללמד, וצריך להפחית את מינון הפטפוט - ושוב, להגיע לשם זה עניין של שילוב בין חינוך לבין הפחתה מסוימת בשעמום.
 

רזאי

New member
לדעתי זה הזמן לבדיקה מעמיקה

של כל בתי הספר באיזור. הבן הגדול שלי היה בכיתה (במקרה ממוזל) בה הם היו 7 ילדים מחוננים. כשיש קבוצה כזאת גדולה של ילדים "אחרים" יותר קל לביה"ס לתת מענה. אנחנו גרים ביישוב קטן שיש בו רק בי"ס יסודי אחד, ולכן לא יכולתי לעזור לילד השני שנתקל בבעיות דומות. אני יודעת על משפחה בעיר גדולה יותר שחיפשו כזה פיתרון לילד, ובסוף מצאו שבבי"ס לא רחוק מהם, כיתה אחת מעל (מה שדרש הקפצה) יש קבוצת ילדים מחוננים. ילד שמרוב תיסכול היה מפריע ואלים, עד כדי זריקת כיסא על המורה, הפך לנינוח ומרוצה במקום החדש. הקפצה תעזור רק אם הוא יגיע לסביבה שתתאים לו, אחרת תוך כמה זמן הבעיות יתחילו מחדש.
 
לא יודעת אם לקרוא לזה לא מחונך

אולי הוא לא עושה מה שהוא צריך לעשות, אבל הוא יודע בדיוק איך להתנהג רק בוחר לא לעשות את זה מול אנשים שלא יודעים להתמודד איתו. סוג של מרדן. תמיד היה ילד עצמאי, דעתן, שבאמת יש לו תשובות הגיוניות שקשה להתווכח איתן.
מורים לא אוהבים ילדים כאלה, אני יודעת. גם אני הייתי ילדה כזו, אולי לכן אני גם כל כך מזדהה איתו ולא רוצה שבית הספר יגרום לו לאבד את עצמו, את האישיות הכל כך מיוחדת שלו.
ממה שעניתם לי כאן, אני מנסה להבין - האם באמת אני יכולה לבקש שחצי משעות הלימודים תהיינה אחרות, אישיות או מכוונות כלפיו? זה מקובל לבקש כזה דבר?
והאם עצם העובדה שבית הספר מתנה את קבלת השעות המעשירות האלה בהתנהגות שלו היא דבר נכון לדעתכם? כי הרי זה מעגל כזה. הוא מתנהג לא יפה, לא מקבל את השעות שלו וממשיך להתנהג לו יפה. אי אפשר לצאת מזה.

את העברת בית הספר אנחנו בוחנים, כי אולי בבית ספר אחר, שבו נמצאים ילדים מכל השכבות (כולל אח שלו וחברים שלו שהוא מכיר אותם), הוא לפחות ימצא את עצמו חברתית.
אולי הם גם יהיו פתוחים יותר לרעיון לקבל אותו, את האחר שלו. בית הספר שהוא נמצא בו עכשיו הוא חדש, אולי קצת חסר נסיון.

חשבנו לקחת אותו לאבחון מחוננים. אבל אם הוא אכן כזה, תהיה לי הוכחה ביד, ואז מה? מה אפשר לעשות איתה? בתי הספר משתפים עם זה פעולה?
 
כאמור, אצלנו ההקפצה עזרה

להפחית את השעות של התסכול, כי המשימות נראות לה מעניינות יותר (היא עכשיו ב-ד' במקום ג'). גם אצלנו היא פשוט הייתה מוכנה לקבל את העונשים שהוטלו עליה בבית הספר בשנה שעברה.
 
איבחון- לא יעזור

מכיתה ג יש מסגרות למחוננים, תלוי בישוב. בגילו לא יעזור לך כל מסמך מחוננות. יש להניח שהמורים רואים שהוא מתקדם.
את לא יכולה לבקש שעות לימוד אישיות מכוונות אליו כי למורה יש תלמידים נוספים. את יכולה לבקש עזרה להקטנת הבלאגן שהוא עושה על ידי עבודות אחרות שאת תספקי מותאמות לרמה של הילד.
לבוא לבית ספר בגישה של בוא ניפתור את בעית הרעש שהוא עושה על ידי הגדלת העינין, אתם תרשו לו לעסוק בחוברות ואני אספק את החוברות. גם לזה לא תמיד יש שיתוף פעולה.
 
מעט מאד בתי ספר נותנים מה שאת רוצה

5 שעות ייחודיות בשבוע - זה די הרבה. קשה לי לחשוב על בית ספר ממלכתי רגיל שייתן יותר מזה.

האופציה היחידה, אולי, זה דמוקרטי (אני לא מכירה אותם, רק מעדות שמיעה)


הבעיה, ואולי לא נעים לשמוע - את כן צריכה לחנך אותו. להיות עצמאי ודעתן ובעל נימוקים - לא פותר אותו מלהתחייס למורה בכבוד, ולשמור על כללי ההתנהגות בכיתה. לא רק מורים לא אוהבים דברים כאלה... אם חבר של הבת שלי יבוא לבקר אותנו וכל הזמן יתווכח איתי ויהיה מרדן ודווקאי - גם אני לא אוהב את זה....

למרות שאת נורא מזדהה איתו, את חייבת להסביר לו שהוא חייב ללמוד להתאפק. מה בעצם הוא עושה שכלכך מפריע? הוא מדבר? מפריע לילדים אחרים?

אני לא רואה את התועלת במעבר לבית הספר שבו נמצא אחיו. אלא אם כן ידוע לך שזה בית ספםר שנותן הרבה פעילויות אישיות
 
את לא תגידי לחבר במשך 8

שעות מה לעשות. יש הבדל בין לציית לך ולעשות מה שאת אומרת במשך חצי שעה, נניח, לבין לעשות דברים משעממים שאת דורשת לעשות במשך כל יום כל היום. זה לא בדיוק עניין של כבוד, גם מבוגר היה מתקשה לעשות את זה. זו אחת הסיבות שהבת שלי משתוקקת לעבוד כבר, כדי שתהיה לה לפחות מידה מסוימת של בחירה (בחירה במקום העבודה, אפשרות להתפטר אם היא סובלת, וכו', וגם, למעשה, היה לה במקרה כזה יותר חופש תנועה, דיבור, וכו'). אבל אם מוצאים מסגרת שבה רוב מה שעושים כן מעניין את הילד והוא היה עושה את זה גם לולא היו מכריחים אותו (או שבאמת מאפשרים לו בחירה בדברים שהוא מעוניין לעשות - כמו קריאת ספרים במקרה של הבת שלי - שלא מאפשרים...) - זה מקל על המצב מאוד.
 
נכון. מה שהתכוונתי לאמר

הוא שיש ילדים חצופים ולא נעימים (וכמובן אני לא מתכוונת לבתך או לפותחת השרשור, איני מכירה אתכם).

ויש הורים שבמקום לחנך את הילדים, בוחרים לתאר את התנהגות הילד רק במילים חיוביות.

אז יש גם מורות לא טובות.

אבל צריך מאד להיזהר מהגנה אוטומטית על הילד והתנהגותו.

התרשמתי שהשרשור הנוכחי נוטה לצד של "הילד מעולה ומה שהוא עושה זה מובן וברור, והמערכת דפוקה וחייבת להתגמש", וחשבתי שמן הראוי להעלות גם את הזווית האחרת. שאולי באמת ההתנהגות של הילד מוגזמת.
למשל - יש הבדל בין מצב שבו מורה מתלוננת כי הילד מקשקש במחברת במקום להקשיב, לבין מצב שבו הילד זורק מחקים על ילדים אחרים כשמשעמם לו.
הורים צריכים לעזור לילד להגיע למצב בו יתאפשר לו לעסוק בדברים שמעניינים אותו, אבל מצד שני הם גם צריכים להסביר לילד שאסור לו להפריע לילדים אחרים או לפגוע בהם.

מצער מה שאת מספרת על בתך. מורים שלא מאפשרים לילדים שמתקדמים בחומר להעסיק את עצמם - הם לא מבינים, ורק גורמים נזק.
 
אני לא אגיד שהילד שלי מושלם

כי הוא לא.
הוא כן מפטפט בשיעורים מצד אחד, מצד שני הוא גם בורח למורה מהשיעור.
יחד עם זאת, אני מסרבת לומר שהוא לא מחונך.
אני דווקא רואה את זה כקריאה למצוקה.
ילד שבאופן טבעי לא מתנהג כך וכל הזמן טוען שמשעמם לו (מה שלא היה אף פעם), כנראה באמת משועמם ועושה את זה בלית ברירה. הוא מספיק חכם כדי לדעת שההתנהגות והיחס שלו יפגעו בו, אבל הוא בוחר להתנהג כמו שהוא מתנהג, לא כי הוא לא יודע מה ההשלכות של זה.

האח הגדול שלו גם התנהג כך במשך 3 שנים (כיתות א'-ג'), שבהן המערכת גרמה לי לפקפק בו ולהגיד שאולי משהו לא בסדר איתו. ונאלצתי "לאלף" אותו כמו שכנראה רבים חושבים שצריך. במשך 3 שנים לא הקשבתי לילד.
עד שבשנה האחרונה כבר הגיעו מים עד נפש ובסוף העברנו אותו בית ספר.
הילד השתנה, הפך לילד אחר. אין איתו אפילו לא בעיה אחת. הוא פורח, שמח, אדיב, חייכני, הולך בשמחה ובעניין לבית הספר.

ואני לא מוכנה שגם הפעם אני אתחיל לפקפק בילד שלי. זה לא יקרה עוד לעולם. הוא יקבל ממני את כל הגב שהוא צריך, גם אם הוא מתנהג לא בסדר. כי אני יודעת מה הילד הזה יכול ואיך הוא יודע להתנהג כשטוב לו. ואם הוא מתנהג כך, כנראה שבאמת רע לו וזו הדרך היחידה שלו להעיר את תשומת ליבי. אנחו מדברים איתו, מסבירים לו, אבל יותר מחונך ממה שהוא (או שני הילדים האחרים שלי), זה כבר להפוך אותו למכונה.
אז כן, מאפשרים לו חוברות שאני מספקת, ומנסים שהוא יהיה מעין חונך לילדים שמתקשים. אבל גם מכל אלה כבר נמאס לו כנראה, כי הוא כבר החליט כנראה שלא טוב לו.
ואולי, וזו סברה אחרת, הוא גם הבין שלבית הספר אין באמת כלים להתמודד איתו, ולכן מותר לו להתנהג כמו שהוא רוצה. ואם היתה בכיתה דמות חזקה שהיתה יכולה לו, אז היה מתנהג שונה.

חוץ מזה שהוא ילד. בן 6.5. והוא עבר ממסגרת בנית למסגרת שונה לגמרי של בית ספר ובוחן גבולות. גם זה עדיין מותר לו.
ויכול גם להיות שזה האופי שלו. לטוב ולרע, גם אני מסמנת אנשים שלא מוצאים כן בעיניי ומבחינתי הם לא קיימים יותר. רק שאני אדם מבוגר (לא יודעת אם בוגר) ולכן גם יודעת טוב מאוד להסתיר את זה כשצריך. הוא עדיין לא.

בקיצור, מכל המגילה הזו מה שאני מנסה לומר הוא, שאני באמת ובתמים חושבת שהבעיה היא לא בילד. היא גם לא בבית הספר הזה ספציפית. היא במערכת עצמה. והיא מסובכת הרבה יותר.
 
למערכת קשה להתמודד במצב כזה

והרבה קם ונופל על מי הן המורות.

אם את מרוצה מבית הספר של הבכור - נשמע שכדאי להעביר לשם. לא רק כי שם יש יותר ילדים, אלא פשוט כי את מכירה ובוטחת בצוות.

את צודקת שזה לא נכון לסמן ילדים. הבעיה היא שגם מורות הן בני אדם. ולא כולן הן מורות מעולות. אז מאד יכול להיות שבבית הספר שלו, הילד שלך כבר סומן כילד בעייתי. כילד שבורח מהכיתה.

כבר התיאור שלך של להתנות את מתן השיעורים המיוחדים בהתנהגות שלו מראה שיש שם שיקול דעת בעייתי. הם לא מבינים שהבן שלך זכאי לקבל את אותה עזרה מיוחדת? הם לא מבינים שבענישה הזאת הם רק מרעים את המצב?
 
האילוף הזה הוא מה שנקרא חינוך

גם הילדה שלי לא מתנהגת כך "באופן טבעי", כלומר במקום שאין בו דרישות כאלה ממנה (נניח, הבית). אני מניחה שמילדים מחונכים דורשים יותר גם בבית, ומעבירים להם מסרים כגון "צריך לעשות מה שמבוגר אומר לך לעשות. נקודה.". את רואה להפוך ילד לילד שעושה מה שאומרים לו (ואם יש לו תלונות - מתלונן, אבל לא מפסיק לעשות מה שאומרים) "להפוך אותו למכונה"...
על אף שהדברים לעיל נשמעים כביקורת - אני חולקת את הגישה שלך, ואולי לכן הילדים שלנו בבעייה דומה. אנחנו בחו"ל ואני רואה פה ילדים מאוד מאוד מחונכים ונעימים - וזה מראה מטריד למדי. אני זוכרת גם ששמנו את הבכורה בגן, וראיתי אותה (נדמה לי שזה היה היום הראשון) יושבת יפה ומקשיבה לגננת מספרת סיפור וחשבתי לעצמי "אוי, לא! מה עשו לה? היא הפכה לרובוט!". גם אני לא מוכנה לחנך את הילדים שלי, כשבעצם המשמעות היא לחנך אותם לצייתנות עיוורת למבוגר האחראי - אבל זו בעייה, כי זו הדרישה בבית הספר. כפי שחזרתי ואמרתי - גם ילד לא מחונך יצליח לעמוד בדרישות הציות אם הן לא תהיינה קשות מאוד, ואם הוא ירגיש ששאר הזמן הוא כן מרוצה (והיה עושה את זה גם אם לא היו מכריחים אותו) ומעוניין להיות שם. ילד שלא רוצה להיות בבית הספר, וג-ם לא מחונך (כמו הילדים שלנו) - הוא בבעייה, שצריך למצוא לה פתרון - להקפיץ, לסכם משהו עם המורות, להעביר בית ספר - אבל להשאיר את המצב בלי טיפול זה סבל לילד.
 

nowonder

New member
אני לא הקפצתי כיתה

על אף הקושי והתיסכול שהיה בכיתות הנמוכות.
גם ככה הילד שלי הוא הצעיר מבין ילדי הכיתה, הייתי מקפיצה אותו כיתה, ההבדל בין הילדים בכיתה לבינו היה של שנתיים ולא שנה. ואני חושבת שעלולה להיות לזה השפעה על הצד החברתי, במיוחד כשמגיעים לגיל ההתבגרות.
קראתי פעם שבנות מוקפצות מסתדרות יותר טוב עם ההקפצה מאשר בנים.

בכל מקרה, בזמנו, היועץ אמר לי שהמקדם הכי טוב להצלחה של הקפצה כיתה זה אם הילד רוצה. הילד שלי אמר לי שהוא לא רוצה. הוא מעדיף להיות עם החברים שלו וחושב שההקפצה תפתור לו את העובדה שהוא שונא להיות בבית ספר ושאומרים לו מה ללמוד. אם מתרגמים את דבריו לשפת המבוגרים, הוא בעצם הבין בעצמו שההקפצה פותרת את השיעמום בטווח הקצר, כי השיעמום של הילדים המחוננים נובע משלושה דברים: 1- העובדה שהם לא יכולים להתעמק בנושאים שמעניינים אותם, אלא בנושאים שנותנים להם. 2- הפער בין קצב הלימוד שלהם לזה של שאר הכיתה. 3- העובדה שהמורה צריכה להתאים את עצמה לקצב האיטי ולא לקצב שלהם.
כל הבעיות האלו יישארו גם אחרי ההקפצה.

צריך לתת להם כלים לעניין את עצמם בעצמם. לא תמיד זה מצליח. לרוב כן.

ותתנחמי בכך שתקופת השיעמום בבית הספר היא לא ארוכה (חמש-שש שנים) כי כשהילדים גדלים, הם מקדישים הרבה מהשכל שלהם להקמת קשרים חברתיים, וזה תמיד מאתגר ומעניין.
 
יש דברים טובים בבית הספר

למשל העובדה שהוא מכיל רק 47 ילדים כרגע (2 כיתות א') והיחס הוא באמת יותר אישי.
העובדה שבית הספר כלול בתוכנית שמפגישה בין 4 מוסדות חינוך שונים, כולל פיקוח צמוד של חוג החינוך באוניברסיטה ויכולים לאתר ולהתמודד עם בעיות בצורה יותר מהירה.
מעבר לכך שצריך לתת לו גם זמן. עברו בסך הכל חודשיים (כולל חופשות) ובית הספר לומד את עצמו ואת תלמידיו. הם כרגע מגייסים מתנדבים שיעבדו עם ילדים שזקוקים להם, לא רק אלה שמתקשים, אלא דווקא כדי לתת מענה לחזקים יותר. כך שהבן שלי יוצא לפחות שעה אחת ביום להתאווררות ועושה פעילות חווייתית ולא דידקטית.
אני באמת רוצה לציין שהם משתדלים, אבל אולי זה באמת לא מתאים. לא לבן שלי בכל אופן. ולכן אנחנו עם היד על הדופק ולכן חשוב לי לשמוע מנסיונם של כאלה שהיו שם
 

רחל צ

New member
מצטרפת לשרשור כדי להקשיב לעצות הטובות.

אני באותה סירה.
מאמינה שילד שלא טוב לו מתנהג כדי שיבינו את זה..
הבן שלי מדחיק חלקית את הבעיה בבית הספר , מתלונן כשלא נותנים לו לקרוא מתחת לשולחן והוא באמת מנסה בשקט ולפעמים פשוט מוריד מסך ולא מקשיב בכלל.
בבית כל הקיטור יוצא והתסכול גדול.
 
למעלה