ילד נושך בגן

[המשפחה שלי]

ילד נושך בגן

הבת שלי בת שנתיים וחצי, במשפחתון פרטי יחד עם 10 ילדים נוספים בערך . בגן יש ילד שנושך באופן קבוע , זוהי צורת ההתבטאות שלו , נובע מכך שגם אם מצקים לו או שלא, הוא נושך . לפחות אחת לשבוע הילדה חוזרת עם סימני נשיכה רציניים שנשארים יומיים שלושה לפחות . פניתי לאמא, לגננת , שום דבר לא עוזר. האמא שבאמת נחמדה אומרת לי "אני יודעת, הוא כזה.. " , והגננת אומרת לי שהבת שלי הציקה לו , חטפה צעצוע וכדומה. זוהי לא תשובה מבחינתי. הילדה כול שבוע עם סימני נשיכה בגב, על הפנים, על הידיים . צלקות ממש מיותרות. לגננת אין פיתרון - "עובדים על זה " ... לא ממש מעניין אותי , כי זה סיפור שנמשך מתחילת השנה . מה אפשר לעשות ?? לימדתי את הילדה כי הילד מתנהג כמו חיה ולא כמו ילד, ולכן שלא תתקרב אילו בכלל, למדה שהוא ילד רע , והכול ... כול מה שיגרום לה להתרחק ממנו. עדיין חזרה ביום חמישי עם נשיכה ביד ועדיין יש סימן . נורא להגיד את זה בתור אמא - אבל אני ממש לא סובלת את הילד הזה !!!!! כי הוא גורם לבת שלי כאב !!!! מה עושים ??????????? יש איזשהם אמצעים חוקיים לפעולה ???מול האמא ?? מול הגננת ?? זכותי לדרוש הוצאת הילד ?? להורים רבים זה מציק , אבל כולם כבר הרימו ידיים .

 

[מאיו]

מארגנים שיחה עם הגננת

האמא היא לא הכתובת, מאחר והיא איננה בגן. כיצד תרגישי אם תבוא אלייך אמא ותתלונן שהבת שלך היכתה אותה? - בשעות הבוקר, לאמא אין פתרונות. מי שצריכה למצוא פיתרון היא הגננת. לך, כאמא, זה בוודאי לא משנה שהעניין מטופל מתחילת השנה. מאחר והעניין נמשך זמן רב, לדברייך, הרי שיש מקום להגיע להסכם עם אנשי הצוות שתמיד יהיו איתו בקשר עין, כך שלא יווצר מצב שהילד עושה מעשה בלי שרואים. בצורה כזו לא ניתן למנוע את כל מקרי הנשיכה, אבל אם הילד ידע שהוא תחת מעקב, אולי יתמתן. וגם אם לא, הרי שהצוות יוכל למנוע חלק מן המקרים.

 

[kokopeli]

לא ממש יודעת מה הפתרון

למזלי, בשני הגנים בהם התנסיתי עד עכשיו לא היו מקרי נשיכה (עד כמה שידוע לי). אבל, ואני מקווה שלא תביני אותי לא נעון, אני, אם זה היה קורה לי, הייתי מרגישה כי אני מפקירה את ביתי, שולחת אותה כל בוקר לגן, בידיעה כי יש סיכוי סביר שיתעללו בה (כי נשיכות חוזרות הן התעללות בעיניי). אם אחרי כל הניסיונות לא היה נמצא פתרון, ביחס לילד הנושך, הייתי מחפשת גנון אחר. אני מניחה שהמטפלת במשפחתון לא מעוניינת שיעזבו אותה, זו הרי פנסתה. אבל שוב, אני כותבת מהלב, ולא באמת יודעת איך הייתי מגיבה. המון אור

ואהבה

 

[נעה גל]

איזה פתרון היית מציעה ביחס לילד

הנושך?

 

[kokopeli]

לא באמת יודעת

הוצעו כאן רעיונות כבר, אבל לדעתי, להורים כןיש אחריות מסויימת על מעשי ילדיהם, גם כשהם בגן. אני, אישית, משוחחת עם נטע על התנהגויות שלא נראות לי, עליהן מדווח לי על ידי הגננת, מנחה אותה (את נטע), מסבירה לה, מבקשת ממנה וכו', ואכן, לרוב, זה עוזר (במידה זו או אחרת, אבל עוזר). המון אור

ואהבה

 

[נעה גל]

אז אני מציעה לך לחשוב על זה טוב -

לשבת ולחשוב לעצמך את היית מצפה שיעשו עם הילד הזה, מה היה מספק אותך בתור הורה לילד ננשך? יש סיכוי טוב שיבוא יום ואת תתקלי בבעיה כזו (או דומה) עם אחד מילדיך ואז תגלי ששיחות עומק על מוסריות עם בני שנה ושמונה חודשים מפיקות מעט מאוד. ילדים נשכנים בגילאים האלה, נמצאים בכל משפחה ללא קשר לגישת החינוך בבית. לא תמיד ההורים מסוגלים באמת לעשות משהו, בדר"כ מדובר על שלב שחולף (ויש כאלה שהשלב הזה נמשך אצלם כמה חודשים). כבר סיפרתי את זה לפני כמה ימים, אבל אני מספרת שוב כי, המשפחה שלי סיפרה בהודעתה שהגננת רמזה לה על דבר דומה והגננת אומרת לי שהבת שלי הציקה לו , חטפה צעצוע וכדומה. גננת סיפרה לי שלא פעם הילד הנושך מגיב להצקות והרבצות של ילד אחר. דוחפים אותו, הוא לא מגיב, בועטים בו, הוא לא מגיב, חוטפים לו צעצוע ומתוך החוסר אונים הזה הוא נותן ביס ומשאיר צלקת (וחוטף צעקות, כמובן). למה להציק לילד אחר ולחטוף ממנו צעצועים לא נחשב משהו שצריך לטפל בו, וסביר להניח שאת לא היית חושבת להוציא את הילד שלך ממשפחתון שקורים בו דברים כאלה, אבל נשיכות... זה משהו אחר. נשיכות מותר להוציא מההקשר בהן הן מתרחשות ולהתייחס אליהן כאל מעשה אלימות נפשע - למה? ולמשפחה שלי - גם לי היה קשה מאוד לקרוא את ההודעה שלך וכל זה מבלי שהיו לי ילדים נושכים (או ננשכים). מדובר על ילד שעובר שלב בחיים. ילד. ילד קטן. לא חיה ולא ילד רע. זכותך המלאה לדרוש מהמטפלת שתדאג לכך שהבת שלך לא תנשך. אם צריך, שלא תוריד ממנה את העיניים. אם היא לא מסתדרת - שתביא עוד מישהו להסתכל על הילדים ולהגן עליהם (אני מקוה שהיא לא לבד עם 10 ילדים, אלא יש עוד מישהו איתה). אבל אני חושבת שאת צריכה קצת לעצור ולנסות להכנס לנעליים של ההורה של הילד שנושך לחשוב מה אפשר לעשות מקרים כאלה, לדבר אולי עם חברות שהיו להם ילדים נושכים. קצת, רק קצת לנסות להבין מה עובר על הצד השני- ותמיד לזכור, היום זה ילד של מישהו אחר - מחר זה הילד שלי. מתוך הנקודה הזו, לנסות ולחפש פתרונות שיהיו טובים לכולם.

 

[לאה_מ]

אם את רוצה

אני יכולה לחפש לך כאן את כל ההודעות שהיו לי בקשר לתקופת הנשיכות של עומר. אני חושבת שאני אמא די מודעת, אני משקיעה די הרבה זמן ומחשבה בעניינים הנוגעים לחינוך בכלל, ולחינוך של ילדי בפרט. אורי היה הילד הראשון אצלי שנשך (ואני חייבת לומר לך שזה הרבה פחות נעים מאשר שהילד שלך ננשך!), ולמרות שהייתי בקשר עם הגננת, עשיתי בבית כל מה שיכולתי לעשות, והתלבטתי הרבה בנושא - עדיין, כמו שנעה אמרה, לקח כמה חודשים עד שההתנהגות הזו חלפה (ואת יודעת מה? אולי גם אם לא הייתי עושה כלום, זה פשוט היה חולף עם הגיל. לא יודעת). אז מה יכולה אמא שהילד שלה נושך לעשות יותר מזה? והוא עדיין נשך...

 

[המשפחה שלי]

דעתי כדעתך להורים כן יש אחריות

אין להם שליטה מלאה על מה שקורה במשך היום , אבל אפשר לשוחח עם הילד על ההתנהגיות בגן , להבהיר לו , ועל התנהגיות חריגות שחוזרות ונישנות אפשר להפעיל גם סנקציות . "לא הולכים לים היום , כי היום בגן נשכת שוב ושוב את הילדים ... " באמת ובתמים אני מאמינה שהילד ילמד מזה .

 

[לאה_מ]

איך ילד ילמד משהו מ"לא הולכים לים

היום, כי נשכת את הילדים בגן"????? אנחנו מדברות על פעוטות, על ילדים רכים. את חושבת שהם נושכים מתוך איזה זדון? מתוך כוונה להרע? וגם לו היו עושים זאת - מה בכלל הקשר בין ללכת לים לבין הנשיכות? ואילו בנך היה נושך, האם היית מונע ממנו בילוי איתך בגלל שבשעה אחרת לגמרי, במסגרת אחרת לגמרי, הוא נשך? אני מצטערת, הגישה הזו לא ברורה לי. לדעתי ילדים בשום גיל לא ילמדו ממנה, אבל בטח לא בגילאים שאנו מדברות עליהם - שנה וחצי - שנתיים וחצי - עדיין בכלל אין להם יכולת לעשות את הקישורים האלה...

 

[אמא של נוריאל ומאיה]

אני כ"כ מסכימה איתך.

זה ממש לא מתאים לגיל. אני חושבת עלי אומרת משפט כזה לנוריאל...הוא היה מסתכל עלי וממשיך בשלו. הולכים/לא הולכים - הינו הך.

 

[לאה_מ]

אני עונה לך כאמא לילד נושך לשעבר

היה לי מאד קשה לקרוא את מה שכתבת. אני גם חושבת שאת מאד טועה. נורא בעיני לקרוא משפטים כמו "הילד מתנהג כמו חיה... שלא תתקרב אליו בכלל... הוא ילד רע....אני ממש לא סובלת את הילד הזה...". אני אישית סבורה שנשיכות בגילאים האלה אינן אקט אלים ואינן אקט שראוי לגינוי מוסרי (הוא כמובן, ראוי לשלילה, משום שהוא אקט בלתי רצוי). אני מצרפת לך קישור לדיון בשאלה האם נשיכה הינה אלימות שהתקיים כאן בפורום, ובו מובעת דעתי (וגם הדעה ההפוכה, כמובן) בהרחבה. אני מצרפת לך גם קישור לדיון שנוגע לטיפול בתופעת נשיכות באספקט של הילד הנושך, אם כי אני סבורה, שאת, כאמא של ילדה ננשכת, צריכה להתמקד בבתך, ולא בילד הנושך. זכותך (ואף חובתך) לדרוש מן הגננת שבתך תחזור הביתה ללא נשיכות (בואי נהיה ריאליות - שתחזור בדרך כלל ללא נשיכות) - ופירוט נוסף את יכולה למצוא בקישור הזה.

 

[אפרתש]

לנועה ולאה

כאמא לילדה שמעולם לא נשכה (ונושכה מעט מאד פעמים, למזלנו) - זו חוויה מאד לא נעימה לראות את הלסת של איזה ילד, חמוד ככל שיהיה (

) סביב היד או על הגב של הילדה שלי. והפנים המבועתות שלה כשהיא לא מבינה מה קורה, ולמה זה קורה לה. אז אני לא אמרתי לה ששני הילדים שנשכו אותה הם חיות, אמרתי לה שהם יותר קטנים, ולא מבינים כלכך. אבל מצד שני - תשמעי, נועה, נורא עצוב לי בשביל ההורים לילד הנושך. קשה להם. הם לא יודעים מה לעשות. אני מאד מקווה לא להיות במצבם. אבל הילדה שלי היא מקום ראשון בשבילי. מקום ראשון בהפרש עצום. אז אם היא היתה קורבן לנשיכות יומיומיות - הייתי מפעילה לחץ חזק על הגננת, ואם זה לא היה עוזר - הייתי מעבירה אותה גן. צר לי על האמא שבגללי תהיה במצב לא נעים. אבל צר לי על בתי יותר. יש הורים שמסוגלים לשים ערכי מוסר נעלים בראש שיקוליהם. אני לא.

 

[לאה_מ]

זה בכלל לא עניין של מוסר!

אני חוויתי את שני הצדדים - גם של הננשך וגם של הנושך (לא באותו ילד

) - ואני מסכימה איתך - זו באמת חוויה מאד לא נעימה. ואמרתי גם בתשובה שלי, וגם נעה אמרה בתשובה שלה, שזו בהחלט זכותם (וחובתם) של הורים לילד ננשך לדרוש מהגננת שהילד שלהם יהיה מוגן. אני פשוט חושבת שבמקום להתמקד בדמוניזציה של הילד הנושך (שהוא כמו חיה וכיוצ"ב) צריך להתמקד בהגנה על הילד שלך, הננשך. לא ברור לי למה זה קשור להעדפת ערכי מוסר נעלים.

 

[המשפחה שלי]

../images/Emo122.gifללאה -

את לא ממש אובייקטיבית כי הילד שלך הוא הנושך , וכמה נשיכות ספג השני ?? "חוויה לא נעימה .." - לאה - זו טרואמה ולא חוויה לא נעימה. הילדה הסטרית אחרי כול נשיכה , הבת שלי ננשכת קבוע לפחות פעם בשבוע ע"י ילד בן 3 !!! ואם ההורים שלו לא מסוגלים לטפל בבעיה ... זו באמת בעיה !! צר לי מאוד אם מה שאמרתי נשמע רע מאוד בענייך , מן הסתם פגעתי בנקודה רגישה , אבל ילד שנושך את הבת שלי בצורה כזו אכזרית על הגב!! בפנים !! ליד העין !!! על הידיים בכול הזדמנות , והוא בן 3 , כן הוא חיה בעייני. הוא לא קטן , ולא לא מבין . זו פשוט הדרך שלו , וזה לא ממש חשוב לי אם יש לו בעיות של תשומת לב ,כי הבת שלי סובלת !! וסימנים של הפה שלו על כול גופה !! הבת שלי היא בראש מעייני , ואני מוכנה להשתמש בכול דרך כדי שהבת שלי לא תתקרב אליו . הגננת גם כן הגיעה למסקנה כי הילד לא נוהג כשורה בחברותה. היא לא תעיף אותו משיקולים כלכלים , זה ברור לי , שאלה לי אליך - מה ללמד את הילדה ?? לא להתקרב אילו ?? - היא לא מתקרבת. ללמד אותה שהוא תינוק .?? הוא גדול ממנה והיא מודעת לכך . את לא שולפת ציפורניים כשפוגעים בילדים שלך ???? זה מעניין אותך למה מישהו יכה את הילד שלך קבוע והבן שלך יחזור עם חבורות כחולות ??? שלא חלילה תתנסי בחוייה , אבל לא ניראה לי שהיית אדישה . הרי מי שאדיש לחינוך ילדיו לא היה נמצא פה בפורום ..? לא .. ??

 

[לאה_מ]

אני אומרת שוב - את בהחלט צריכה

לדרוש הגנה עבור בתך. לא נתווכח כאן מי מאיתנו יותר מסכנה

ןבאיזה סופרלטיבים עוד אפשר לכנות את הנושך או את האקט של הנשיכה. אני מסכימה שעבור ילד בן 3, נשיכות הן (לפחות למיטב ידיעתי) מעבר לטווח הסביר עבור הגיל, אבל אני עדיין סבורה שהילד ראוי לטיפול. ואגב, אני מסתייגת מאד מתיוג כל בעיה בכך ש"ההורים לא יודעים לומר לא". נו, באמת... נשמע לי כמו התחמקות של הגננת מאחריות. בלי קשר לשאלה האם הגננת משאירה את הילד הנושך משיקולים כלכליים או אחרים - אחריותה היא לדאוג לשלומה של בתך. אם היא לא מסוגלת לעשות זאת, לדעתי זה אומר משהו על היכולות שלה. אגב, אני משערת ש"שליפת הצפרניים" שלי היתה מתבטאת בהוצאת בתי מהגן במקרה כזה. הטיפול של הגננת בנושא, כפי שהוא עולה מן ההודעות שלך, מעיד על אזלת יד שלה, וזה לא נשמע לי כמו סוג הדמות החינוכית שהייתי רוצה ליד ילדי. אני לא חושבת שאת צריכה ללמד את הבת שלך לא להתקרב לילד הזה. אם הוא אמנם נושך אותה בצורה כל כך חמורה ובקביעות, נראה לי שהיא יודעת את זה בעצמה. ושאלה נוספת - האם הילד הזה נושך את כל ילדי הגן? אם כן, אני סבורה שאתם יכולים להתארגן, כהורים, ולדרוש מן הגננת לדאוג לשלומם של הילדים שלכם (למשל, בדרך של שכירת עובדת נוספת לגן, שתהיה צמודה לאותו ילד במשך היום, ותוודא שהוא לא נושך את הילדים האחרים בגן). וכמה מילים לגבי אדישות - את צודקת - אני לא אדישה לחינוך ילדי, ובגלל זה כשבני הצעיר החל לנשוך, קראתי כל חומר שמצאתי בנושא, התייעצתי עם אנשי מקצוע ועם הורים אחרים, נקטתי בכל הדרכים שמצאתי לנכון מבין אלה שלמדתי עליהן בשיטוטי בחיפוש מידע בנושא, דאגתי שבגן שלו יטפלו בנשיכות - אני בטוחה שעשיתי כל שביכלתי. ואת יודעת מה? למרות חוסר האדישות שלי, למרות הפעילות הנמרצת שלי - לקח מספר חודשים עד שהוא הפסיק לנשוך.

 

[מירי,]

ניסית לשאול למה???

הבנתי ששאלת... האם הילד הזה פשוט רץ אל ביתך ונושך אותה? או אולי היא מציקה לו והוא מתגונן? או אולי היא הייתה מציקה לו בעבר ועכשיו כל התקרבות שלה גורמת לנשיכה שלו? מה זאת אומרת היא לא מתקרבת והוא נושך כדי לנשוך הם צריכים להיות קרובים , והגננת הרי כן אמרה לך שהיא מציקה לו, אז למה ההצקות שלה הן תקינות????

 

[אפרתש]

לגבי מוסר -

נניח שאני מבינה שהילד נושך כי, נאמר, הוא אטי בהתפתחותו, ועוד לא יודע להביע את עצמו. נראה לי בעייתי כבן אדם לבוא ולאמר שאני לא מוכנה שבתי תהיה בגן עם ילד כזה. יותר "מוסרי" לאמר שאנחנו משתלבים עם כל מיני ילדים. גם עם ילדים אטיים ו/או בעייתים. אבל בקטעים האלה אני ממש לא פועלת על פי "עקרונות", אלא על פי מה שנראה לי טובת בתי. (ואנחנו חברים של אורי לא בגלל שאנחנו מוסרים, אלא בגלל שהוא חמוד

)

 

[נעה גל]

זאת טובת בתך לטווח הקצר בלבד

(זו דעתי, כמובן).

 

[המשפחה שלי]

שוחחתי עם הגננת ,

להעיף אותו היא לא תעיף , משיקולים כלכלים מן הסתם , ואני בבעיה. סוף שנה , שנה הבאה ממילא גן חדש , והשניים לא יפגשו . היא הסכימה איתי שזה כבר חריג , ולדעתה הדבר נובע מהורים שלא אומרים "לא" הילד לא מקבל "לא" בבית , וזה בהחלט משליך על החיים בגן , ולא נותר אלא לשמור עליו מקרוב יותר , ולחכות לסוף שנה . מה להגיד לכם ?? לא הניחה את דעתי עדיין ... אובדת עיצות .

 

[limori]

אני מצטערת לומר אבל הגננת הזאת

ככל הניראה לא שומרת על טיפה של דיסקריות!!! אני לא מבינה למה היא צריכה לתרץ לך את הנשיכות שלו בגלל שלילד לא אומרים "לא" בבית. א. מאיפה לה לדעת שזו הסיבה? ב. למה היא צריכה לספר לך דברים שקורים אצל הילד בבית? תארי לך (חלילה וחס) שאת ובעלך בשלבי גירושין שבהחלט משפיעים על ילדתך, את ניגשת לגננת ומספרת לה שימים לא קלים עוברים עליכם בבית ושילדתך קצת מושפעת מהענין. עד כאן הכל תאורטי כמובן! ילדתך שאכן מושפעת מהסיטואציה מתחילה להכות חברים בגן או מגיעה לגן עם פנים מאד עצובות. אחת האמהות ניגשת לגננת ושואלת מה קרה ל - X מדוע היא עצובה..ניגשת הגננת הדיסקרטית ושולפת ההורים בתהליכי גירושין.... זה מה שיש לי להגיד לגבי התירוץ של הגננת. עכשיו לגבי הנשיכות - בגדול בגדול - אין מה לעשות גם את הילד שלי נשכו הרבה פעמים ובין הנושכות היתה הבת של מנהלת הגן. בגן של רואי יש חוק שהגננת לא מגלה לאמא מי נשך את הילד. נשמע אולי מוזר, אבל בדיעבד זה בהחלט מצוין. זו תקופה קצרה שבקרוב מאד תעבור. את בהחלט יכולה לדרוש מהגננת להרחיק את ילדתך מהילד שנושך, אך את לא יכולה לדרוש ממנה ל"העיף " אותו מהגן. הילד נושך אבל הוא עדיין לא קניבל ובטח לא אשם!!! זו הדרך שלו להגנה וזו הדרך שבה הוא מגיב. אני לא חושבת שזו הדרך הנכונה אך עם הזמן הוא יבין שאין צורך לנשוך. לילד שלי היה סימן של שיניים במשך חודש כמעט ואני כעסתי מאד ודיברתי עם הגננת והמנהלת וכו..וביקשתי שלא יושיבו אותו ליד הילד או הילדה ושישמרו עליו, אבל אני לא יכולה להגיד לך שלא חזרו לנשוך אותו, בודאי שכן אבל זה עבר והטראומה לא נשארת לעולמי עד. מקוה שיפסיקו לנשוך אותה במהרה. לימור