ילד מחונן בכתה א

מצב
הנושא נעול.
נובמת נועה - אמצעית לא בינונית!

ואיך בכיתה של הקטנה?
(כלומר, הבינונית, לא היונקת
)
נובמת נועה - אמצעית לא בינונית!
עוד לא כתבתי עדכון כי אנחנו עדיין בשלי התאקלמות. קשה לה. היא לא כל כך עומדת בקצב. צריך להעתיק מהלוח מהר ובאופן כללי העבודה רבה מאד ומהירה. צריך לזכור שיש לה רק שנה אחת ניסיון במערכת ולכל היתר כפול מזה. היא מתלוננת על הקושי מאד. גם על עצם הצורך להתאמץ שחדש לה, וגם על ההשוואה בינה לאחרים שקל להם יותר (או ככה לפחות נדמה לה מנקודת המבט שלה). יש ימים שהיא מדברת על חזרה לכתה ב' כי שם יהיה קל יותר. שוחחנו עם המחנכת - שנהדרת ד"א - ואמרה שהקושי טכני וזמני ושלכולם קשה השלב ההתחלתי, ושמקומה של השמש בכתה הזו ללא ספק, וגם הבטיחה עזרה בדברים הנקודתיים הקשים (כמו לוודא שהספיקה לאכול וכו'). קושי נוסף שלא צפיתי הוא בהתעמלות. רק אחרי תחילת השנה הבנתי שיש קושי - ובעצם הוא הגיוני - הרי היא צעירה מחלק מהילדים בשנה ומחלק בשנתיים - וככל שזה נוגע לפעילות גופנית - ההבדל עצום. המורה לא כל כך משתפת פעולה אבל אני נותנת לזה עוד צ'אנס לפני התערבות מסיבית יותר. לא בוער. יותר חשוב שתהיה כמה שפחות חריגה חברתית. דוקא בתחום החברתי נראה שהולך יופי. גם בילו פה ילדים וגם היא אצלם. יש שפה משותפת ויש הדדיות. יופי. זה מחזק אותי שאנחנו בדרך הנכונה. בשיחות שלנו על הקושי העכשווי הסכמנו להמשיך בניסיון עד חנוכה שאז נברר מחדש האם עדיין קשה לה מאד ו פחות - ונחליט. נראה לי שעד אז נתגבר על קשיי ההתחלה. ושנה טובה וגמר חתימה טובה לכולם.
 

סנדרין

New member
יש הבדל בין ללמוד להתמוד עם עשייה מ

ללמוד להשתעמם זה כמו ללמוד לסבול.
אני נגד. חשוב למצוא כמה שיותר אתגרים וגריה מסביב. לא להזניח ולא לישון על זה. טבעם של מחוננים שהם משתעממים מהר ואם לא מכוונים נכון וטוב הם עלולים להגיע לכיוונים שליליים ואפילו לתת השגיות ולבעיות התנהגות. וחבל. טוב שהמורה מודעת ומשתפת פעולה. אנחנו עברנו שנה כזו בשנה שעברה והיה מאד קשה. לא פתרנו את הבעיה טוב ביותר - כי למערכת לא היו משאבים מספיקים. הסתפקנו בשילוב בכתה גבוהה יותר לשעורי חשבון, שילוב בכתת אומנות כשהתאפשר, עבודה פרטנים חוץ לימודית כמו תיאטרון בובות וכתיבת סיפורים - והכל בהנחיית המורה המעולה שהיתה בכתה א' - ופשוט חיכינו. ובסוד אגלה לך שויתרתי על הרבה ימים משעממים בבית הספר ולא הכרחתי ללכת. דמיינו שישאירו אתכם בחדר ריק ויגידו שצריך להיות בו רק 5 שעות. תרגיל שיגעון. לא מוכנה ללמד להשתעמם.
יש הבדל בין ללמוד להתמוד עם עשייה מ
...משעממת, מאשר ללמוד לשבת בכיתה 6 שעות ולא לחשוב. הראשון - אין ברירה אלא לעשות. השני - סיוט. במלוא מובן המילה. מתסכל ומייאש.
 

gal ga

New member
שעמום בכיתה

יש הבדל בין ללמוד להתמוד עם עשייה מ
...משעממת, מאשר ללמוד לשבת בכיתה 6 שעות ולא לחשוב. הראשון - אין ברירה אלא לעשות. השני - סיוט. במלוא מובן המילה. מתסכל ומייאש.
שעמום בכיתה
קודם כל,לרוב אין כיתת מחוננים ביסודי,אז עם יום אחד בשבוע עדיף מכלום. ואם רוצים לעזור צריך להודיע למורה ולהתעקש על פתרון(זה מה שאמא שלי עשתה). אני למשל,לא חייבת לעשות את כל החוברות שחוזרות על עצמן,אני צריכה לעשות רק עמוד או שניים עד שזה נכנס לי לראש,ואני גם עוזרת לבנות את האתר של בית הספר שלי וסתם לעזור עם המחשבים. ודבר אחרון שנותנים לי,שהוא מאוד כיף אבל לא קשור ללימודים,זה לעשות כל מיני עבודות קטנות למורות(להביא טוש ללוח,פתקים,מערכת-שעות...) גל
 

סנדרין

New member
תוכניות של יום בשבוע הן נהדרות.

שעמום בכיתה
קודם כל,לרוב אין כיתת מחוננים ביסודי,אז עם יום אחד בשבוע עדיף מכלום. ואם רוצים לעזור צריך להודיע למורה ולהתעקש על פתרון(זה מה שאמא שלי עשתה). אני למשל,לא חייבת לעשות את כל החוברות שחוזרות על עצמן,אני צריכה לעשות רק עמוד או שניים עד שזה נכנס לי לראש,ואני גם עוזרת לבנות את האתר של בית הספר שלי וסתם לעזור עם המחשבים. ודבר אחרון שנותנים לי,שהוא מאוד כיף אבל לא קשור ללימודים,זה לעשות כל מיני עבודות קטנות למורות(להביא טוש ללוח,פתקים,מערכת-שעות...) גל
תוכניות של יום בשבוע הן נהדרות.
אותי זה הציל. רואים שם שיש חיים ואנשים כמוך מחוץ לבית הספר. להתעקש על פתרון? זה תלוי במורה. לצערי, לא נפלתי על אחת מתאימה מאז כיתה ב'. אני הייתי במועצת התלמידים, כך שהופקדתי על כל המשימות וההודעות לכיתות. על חשבון שיעורי חשבון. אופס.
 

gal ga

New member
עוד דבר...

תוכניות של יום בשבוע הן נהדרות.
אותי זה הציל. רואים שם שיש חיים ואנשים כמוך מחוץ לבית הספר. להתעקש על פתרון? זה תלוי במורה. לצערי, לא נפלתי על אחת מתאימה מאז כיתה ב'. אני הייתי במועצת התלמידים, כך שהופקדתי על כל המשימות וההודעות לכיתות. על חשבון שיעורי חשבון. אופס.
עוד דבר...
אנשים פה מתלוננים גם על המצב החברתי של המחוננים,וזה ממש לא נכון,לפחות אצלי... אני די מקובלת בכתה,נכון שלפעמים קוראים לי "חרשנית",אבל זה לא בדיוק מפריע,וקוראים לי את זה רק כשאני רבה עם מישהו אז זאת "הקללה" שלו,שטויות... אפילו יותר קל לי ליצור חברויות בבית-הספר מאשר בתוכניות של יום בשבוע,כי בתוכניות יש מלא ילדים נפוחים שחושבים את עצמם מי יודע מה כי הם "מחוננים".... רק השעורים משעממים,אבל מתגברים,ויש לי מורה,לא מי יודע מה נחמדה אבל אלי דווקא כן,אז היא עוזרת לי,ומזיזים דברים במוחד ביום שאני לא נמצאת כדי שאני לא אפסיד יותר מדי,ובקיצור,דווקא מהבחינה הזאת הבית-ספר שלי די מתחשב...
 

יעל של 4

New member
עדכונים מהשטח../images/Emo10.gif

עוד דבר...
אנשים פה מתלוננים גם על המצב החברתי של המחוננים,וזה ממש לא נכון,לפחות אצלי... אני די מקובלת בכתה,נכון שלפעמים קוראים לי "חרשנית",אבל זה לא בדיוק מפריע,וקוראים לי את זה רק כשאני רבה עם מישהו אז זאת "הקללה" שלו,שטויות... אפילו יותר קל לי ליצור חברויות בבית-הספר מאשר בתוכניות של יום בשבוע,כי בתוכניות יש מלא ילדים נפוחים שחושבים את עצמם מי יודע מה כי הם "מחוננים".... רק השעורים משעממים,אבל מתגברים,ויש לי מורה,לא מי יודע מה נחמדה אבל אלי דווקא כן,אז היא עוזרת לי,ומזיזים דברים במוחד ביום שאני לא נמצאת כדי שאני לא אפסיד יותר מדי,ובקיצור,דווקא מהבחינה הזאת הבית-ספר שלי די מתחשב...
עדכונים מהשטח

בנתיים הימים עוברים, המצב לא השתפר, הילד משועמם והכי גרוע מחליט מה מתאים לא לעשות ומה לא. כשיש דף קל מידי או כשהוא מתבקש לעשות משהו שנראה לו כשטות גמורה הוא פשוט מושך את הזמן משחק עם הטושים העפרונות הקלמר. המורה התחילה לתת לו עונשים, גם החרימה לו את הטושים. כבר היו לנו מספר שיחות משותפות עם הילד והמורה אבל לא נראה לי שמשהו משתנה. אז הילד נענש בבית הספר ואחר כך בבית אבל שינוי אין. הפחד הגדול שלי הוא שלא אצור בילד אנטי לבית הספר כבר מעכשיו. שהמורה לא תיצור בו אנטי. שיפסיק לשתף פעולה ולא נשיג את מה שבאמת אנחנו שואפים להשיג. מה אני עושה ? אין כיתות למחוננים בגיל הזה. בנתיים רשמתי אותו לחוג של נוער שוחר מדע שיתחיל בנובמבר. אבל מה עושים כדי לגרום לו להבין שבבית הסספר עושים הכל גם אם זה משעמם. תנו לי עיצות אני בלחץ וממש מודאגת. איזה תחילת שנה. יעל
 
לפני תגובה מפורטת, שאלת הבהרה

עדכונים מהשטח

בנתיים הימים עוברים, המצב לא השתפר, הילד משועמם והכי גרוע מחליט מה מתאים לא לעשות ומה לא. כשיש דף קל מידי או כשהוא מתבקש לעשות משהו שנראה לו כשטות גמורה הוא פשוט מושך את הזמן משחק עם הטושים העפרונות הקלמר. המורה התחילה לתת לו עונשים, גם החרימה לו את הטושים. כבר היו לנו מספר שיחות משותפות עם הילד והמורה אבל לא נראה לי שמשהו משתנה. אז הילד נענש בבית הספר ואחר כך בבית אבל שינוי אין. הפחד הגדול שלי הוא שלא אצור בילד אנטי לבית הספר כבר מעכשיו. שהמורה לא תיצור בו אנטי. שיפסיק לשתף פעולה ולא נשיג את מה שבאמת אנחנו שואפים להשיג. מה אני עושה ? אין כיתות למחוננים בגיל הזה. בנתיים רשמתי אותו לחוג של נוער שוחר מדע שיתחיל בנובמבר. אבל מה עושים כדי לגרום לו להבין שבבית הסספר עושים הכל גם אם זה משעמם. תנו לי עיצות אני בלחץ וממש מודאגת. איזה תחילת שנה. יעל
לפני תגובה מפורטת, שאלת הבהרה
כי לא הבנתי. הילד גדול מבני כיתתו בשנה או שהוא בן גילם? כלומר, האם ב"השארתי בגן שנה נוספת" הכוונה היא ל"למרות היכולות השכליות לא הסכמתי לשלוח אותו לכיתה א' שנה מוקדם יותר מבני גילו כי הוא עדיין לא בשל רגשית" או ל"השארתי אותו עוד שנה בגן כשבני השנתון שלו עלו לכיתה א'"? ואם השני הוא הנכון, מה הסיבה?
 
מדברים על זה עם כולם

עדכונים מהשטח

בנתיים הימים עוברים, המצב לא השתפר, הילד משועמם והכי גרוע מחליט מה מתאים לא לעשות ומה לא. כשיש דף קל מידי או כשהוא מתבקש לעשות משהו שנראה לו כשטות גמורה הוא פשוט מושך את הזמן משחק עם הטושים העפרונות הקלמר. המורה התחילה לתת לו עונשים, גם החרימה לו את הטושים. כבר היו לנו מספר שיחות משותפות עם הילד והמורה אבל לא נראה לי שמשהו משתנה. אז הילד נענש בבית הספר ואחר כך בבית אבל שינוי אין. הפחד הגדול שלי הוא שלא אצור בילד אנטי לבית הספר כבר מעכשיו. שהמורה לא תיצור בו אנטי. שיפסיק לשתף פעולה ולא נשיג את מה שבאמת אנחנו שואפים להשיג. מה אני עושה ? אין כיתות למחוננים בגיל הזה. בנתיים רשמתי אותו לחוג של נוער שוחר מדע שיתחיל בנובמבר. אבל מה עושים כדי לגרום לו להבין שבבית הסספר עושים הכל גם אם זה משעמם. תנו לי עיצות אני בלחץ וממש מודאגת. איזה תחילת שנה. יעל
מדברים על זה עם כולם
עם המחנכת, עם יועצת בית הספר ואפילו עם המנהלת. וכמובן עם הילד. תסבירו להם שאתם לא נגד המערכת אלא בעד הילד שלכם. אם יש לכם כבר אבחון תשתמשו בו להוכחה שאתם לא מתרצים סתם. מניסיוני כמה שיותר תערבו את בעלי התפקידים תקבלו מהם יותר שיתוף פעולה. אחרת אני צופה שהקשיים מהסוג שהתחילו רק ילכו ויחמירו ובאמת הייתי חוששת מאנטי ותת השגיות. וחבל מאד - במיוחד בשבילו.
 

יעל של 4

New member
מעט פרטים על הילד

מדברים על זה עם כולם
עם המחנכת, עם יועצת בית הספר ואפילו עם המנהלת. וכמובן עם הילד. תסבירו להם שאתם לא נגד המערכת אלא בעד הילד שלכם. אם יש לכם כבר אבחון תשתמשו בו להוכחה שאתם לא מתרצים סתם. מניסיוני כמה שיותר תערבו את בעלי התפקידים תקבלו מהם יותר שיתוף פעולה. אחרת אני צופה שהקשיים מהסוג שהתחילו רק ילכו ויחמירו ובאמת הייתי חוששת מאנטי ותת השגיות. וחבל מאד - במיוחד בשבילו.
מעט פרטים על הילד
ובכן הילד הוא יליד סוף דצמבר 97, היה צריך ללכת לכתה א בשנה שעברה בגלל יומיים. אני חשתי שיש אצלו פער גדול בין החלק הקוגניטיבי והחלק הריגשי, אחרי האיבחון שבו גילו שהילד מחונן נאמר לי שבאמת אצל ילדים מחוננים יש פערים כאלו. אני החלטתי (אני אשת חינוך) שאני משאירה אותו שנה נוספת בגן על מנת לאפשר לו להתבגר כדי שיגיע לבית הספר לא רק חכם אלה גם בוגר. אני בהחלט חושבת שזה היה צעד מאוד חכם זה שהשארתי אותו שנה נוספת בגן. גם העברתי אותו באותה שנה לגן אחר (בקיבוץ)על מנת שלא יהיה 3 שנים באותו הגן. לילד אין בעיות חברתיות, בקיבוץ הוא היה ילד מאוד מקובל הגננת אמרה שהוא טיפוס של מנהיג בגן שכולם סוגדים לו. חשוב לציין שבחופש זה עברנו דירה ממושב לעיר כשאחת הסיבות העיקריות למעבר היו בית הספר. ידענו שבית הספר אליו הולכת הילדה גרוע ויהיה ממש לא מתאים לילד. כך שלילד היו מספר שינויים מעבר דירה, הכרות עם חברה חדשה, וכניסה לכתה א. כשאני שואלת את הילד אם הוא רוצה לחזור למושב הוא בהחלט אומר שטוב לו פה ולא היה רוצה לחזור למושב. כשאני שואלת אותו לפשר התנהגותו בבית הספר הוא אומר שמשעמם לו. בטרם הילד נכנס לבית הספר ערכתי שיחה עם היועצת והבאתי לה צילום של כל האיבחונים שעבר. בפתיחת השנה גם דאגתי לשוחח ולהכין את המחנכת. היא אכן מראה נכונות גדולה לעזור לו, הכינה עבורו תוכנית אישית, אך טוענת שיש דברים שגם יצטרך לעשות אם הכתה אם זה נראה לו ואם לו. ואני חושבת שהיא צודקת. מה אתם מציעים לי לעשות ? אני מרגישה חסרת אונים (כנ"ל בעלי), אנחנו נותנים לו עונשים בבית ולא יודעים אם אנחנו פועלים נכון או לא. (מונעים ממנו רכיבה על אופניים, טלויזיה, מחשב ודברים שהוא אוהב) שוב פוחדת ליצור אנטי. תאמרו לי איך לנהוג . יעל
 

אמא של1

New member
מה קרה לפני שהיה בגן הקיבוצי?

מעט פרטים על הילד
ובכן הילד הוא יליד סוף דצמבר 97, היה צריך ללכת לכתה א בשנה שעברה בגלל יומיים. אני חשתי שיש אצלו פער גדול בין החלק הקוגניטיבי והחלק הריגשי, אחרי האיבחון שבו גילו שהילד מחונן נאמר לי שבאמת אצל ילדים מחוננים יש פערים כאלו. אני החלטתי (אני אשת חינוך) שאני משאירה אותו שנה נוספת בגן על מנת לאפשר לו להתבגר כדי שיגיע לבית הספר לא רק חכם אלה גם בוגר. אני בהחלט חושבת שזה היה צעד מאוד חכם זה שהשארתי אותו שנה נוספת בגן. גם העברתי אותו באותה שנה לגן אחר (בקיבוץ)על מנת שלא יהיה 3 שנים באותו הגן. לילד אין בעיות חברתיות, בקיבוץ הוא היה ילד מאוד מקובל הגננת אמרה שהוא טיפוס של מנהיג בגן שכולם סוגדים לו. חשוב לציין שבחופש זה עברנו דירה ממושב לעיר כשאחת הסיבות העיקריות למעבר היו בית הספר. ידענו שבית הספר אליו הולכת הילדה גרוע ויהיה ממש לא מתאים לילד. כך שלילד היו מספר שינויים מעבר דירה, הכרות עם חברה חדשה, וכניסה לכתה א. כשאני שואלת את הילד אם הוא רוצה לחזור למושב הוא בהחלט אומר שטוב לו פה ולא היה רוצה לחזור למושב. כשאני שואלת אותו לפשר התנהגותו בבית הספר הוא אומר שמשעמם לו. בטרם הילד נכנס לבית הספר ערכתי שיחה עם היועצת והבאתי לה צילום של כל האיבחונים שעבר. בפתיחת השנה גם דאגתי לשוחח ולהכין את המחנכת. היא אכן מראה נכונות גדולה לעזור לו, הכינה עבורו תוכנית אישית, אך טוענת שיש דברים שגם יצטרך לעשות אם הכתה אם זה נראה לו ואם לו. ואני חושבת שהיא צודקת. מה אתם מציעים לי לעשות ? אני מרגישה חסרת אונים (כנ"ל בעלי), אנחנו נותנים לו עונשים בבית ולא יודעים אם אנחנו פועלים נכון או לא. (מונעים ממנו רכיבה על אופניים, טלויזיה, מחשב ודברים שהוא אוהב) שוב פוחדת ליצור אנטי. תאמרו לי איך לנהוג . יעל
מה קרה לפני שהיה בגן הקיבוצי?
למעשה לפני שנה הוא סיים גן חובה בגן במושב(אם הבנתי נכון). איך הוא הסתדר שם?
 
הייתי משנה פאזה

מעט פרטים על הילד
ובכן הילד הוא יליד סוף דצמבר 97, היה צריך ללכת לכתה א בשנה שעברה בגלל יומיים. אני חשתי שיש אצלו פער גדול בין החלק הקוגניטיבי והחלק הריגשי, אחרי האיבחון שבו גילו שהילד מחונן נאמר לי שבאמת אצל ילדים מחוננים יש פערים כאלו. אני החלטתי (אני אשת חינוך) שאני משאירה אותו שנה נוספת בגן על מנת לאפשר לו להתבגר כדי שיגיע לבית הספר לא רק חכם אלה גם בוגר. אני בהחלט חושבת שזה היה צעד מאוד חכם זה שהשארתי אותו שנה נוספת בגן. גם העברתי אותו באותה שנה לגן אחר (בקיבוץ)על מנת שלא יהיה 3 שנים באותו הגן. לילד אין בעיות חברתיות, בקיבוץ הוא היה ילד מאוד מקובל הגננת אמרה שהוא טיפוס של מנהיג בגן שכולם סוגדים לו. חשוב לציין שבחופש זה עברנו דירה ממושב לעיר כשאחת הסיבות העיקריות למעבר היו בית הספר. ידענו שבית הספר אליו הולכת הילדה גרוע ויהיה ממש לא מתאים לילד. כך שלילד היו מספר שינויים מעבר דירה, הכרות עם חברה חדשה, וכניסה לכתה א. כשאני שואלת את הילד אם הוא רוצה לחזור למושב הוא בהחלט אומר שטוב לו פה ולא היה רוצה לחזור למושב. כשאני שואלת אותו לפשר התנהגותו בבית הספר הוא אומר שמשעמם לו. בטרם הילד נכנס לבית הספר ערכתי שיחה עם היועצת והבאתי לה צילום של כל האיבחונים שעבר. בפתיחת השנה גם דאגתי לשוחח ולהכין את המחנכת. היא אכן מראה נכונות גדולה לעזור לו, הכינה עבורו תוכנית אישית, אך טוענת שיש דברים שגם יצטרך לעשות אם הכתה אם זה נראה לו ואם לו. ואני חושבת שהיא צודקת. מה אתם מציעים לי לעשות ? אני מרגישה חסרת אונים (כנ"ל בעלי), אנחנו נותנים לו עונשים בבית ולא יודעים אם אנחנו פועלים נכון או לא. (מונעים ממנו רכיבה על אופניים, טלויזיה, מחשב ודברים שהוא אוהב) שוב פוחדת ליצור אנטי. תאמרו לי איך לנהוג . יעל
הייתי משנה פאזה
לפי מה שכתבת,נראה שאתם עשיתם את מה שאפשר בשלב הזה. אני במצבך הייתי מחלקת את האחריות ככה שאתם ההורים אחראים על הבית והילד והמורה אחראים על שעות בית הספר. אם היא בסדר וקיבלת שיתוף פעולה וכולם מודעים למצב ופועלים לטובת הילד ובהתחשבות בו, ובמיוחד לאור זה שאתם מסכימים עם מה שהמורה מכוונת לעשות - הייתי משאירה לה את האחריות על התנהגות בכיתה. וזהו. עם כמה שקשה לפעמים לא להתערב, אם את באמת חושבת שהיא בסדר וערכה תכנית לימודים אישית לילד, תסכימו שתפקידה הוא גם לחנך וללמד אותו להסתגל למסגרת בית הספר. אם לא הייתם מסכימים לצורך ולחשיבות המסגרת הזו הייתם בוחרים בחינוך ביתי או אחר - ולא בבית הספר הזה שבו בחרתם לאחר בדיקה ושיקולים שונים. לכן הייתי ממליצה לקחת מרחק ולא להעניש בבית ולא לשאול איך היה ומתי ואם הענישו אותו - אלא לדבר עם המחנכת ולהודיע לה על עמדתכם - שמבחינתכם היא אחראית על ההתנהגות בכתה - ואתם לא מתערבים. כמובן שאם היא תבקש מכם לנהוג אחרת - הייתי מתחשבת גם בכך - אבל נראה לי שהיא דוקא תעריך את האמון שתתנו בה ובילד שלכם. מה דעתך?
 

יעל של 4

New member
המורה בקשה שנשתף איתה פעולה

הייתי משנה פאזה
לפי מה שכתבת,נראה שאתם עשיתם את מה שאפשר בשלב הזה. אני במצבך הייתי מחלקת את האחריות ככה שאתם ההורים אחראים על הבית והילד והמורה אחראים על שעות בית הספר. אם היא בסדר וקיבלת שיתוף פעולה וכולם מודעים למצב ופועלים לטובת הילד ובהתחשבות בו, ובמיוחד לאור זה שאתם מסכימים עם מה שהמורה מכוונת לעשות - הייתי משאירה לה את האחריות על התנהגות בכיתה. וזהו. עם כמה שקשה לפעמים לא להתערב, אם את באמת חושבת שהיא בסדר וערכה תכנית לימודים אישית לילד, תסכימו שתפקידה הוא גם לחנך וללמד אותו להסתגל למסגרת בית הספר. אם לא הייתם מסכימים לצורך ולחשיבות המסגרת הזו הייתם בוחרים בחינוך ביתי או אחר - ולא בבית הספר הזה שבו בחרתם לאחר בדיקה ושיקולים שונים. לכן הייתי ממליצה לקחת מרחק ולא להעניש בבית ולא לשאול איך היה ומתי ואם הענישו אותו - אלא לדבר עם המחנכת ולהודיע לה על עמדתכם - שמבחינתכם היא אחראית על ההתנהגות בכתה - ואתם לא מתערבים. כמובן שאם היא תבקש מכם לנהוג אחרת - הייתי מתחשבת גם בכך - אבל נראה לי שהיא דוקא תעריך את האמון שתתנו בה ובילד שלכם. מה דעתך?
המורה בקשה שנשתף איתה פעולה
ואנחנו כמובן אמרנו לה שאנחנו מאחוריה, הוא צריך להבין שאנחנו תומכים במורה. השאלה אם הוא חוגג בבית הספר הוא צריך להבין שאנחנו לא מסכימים עם ההתנהגות הזו. אז מה אם כותבים לנו במחברת הקשב שהיה יום גרוע אנחנו צריכים להתעלם מזה ולתת לו את כל הפרסים של הבית. למען האמת אני ממש בהתלבטות ולכן פניתי אליכם, אני לא יודעת מה נכון לעשות. לפני שהיה בגן הקיבוצי היה בגן רגיל במושב שם היה מבחינה חברתית נהדר. מבחינת משחק הכל היה בסדר. היה לו בעיה רק עם ישיבה במפגשים ונאמר לנו באיבחון שמשעמם לו במפגש ושהגננת לא מצליחה לאתגר אותו. היא גם לא היתה סמכותית כלפיו והוא עשה ממנה צחוק. בשנה שהיה בקיבוץ היתה לו גננת מעולה וחזקה שידעה כמובן הכל מהתחלה וידעה לאתגר אותו. היא היתה חזקה איתו והוא ממש העריץ אותה וישב אצלה במפגש חצי שעה ללא שום בעיות. להפך היא ידעה איך לקחת את החכמה שלו למקומות הנכונים. יעל
 
אני בשום אופן לא שופטת אתכם

המורה בקשה שנשתף איתה פעולה
ואנחנו כמובן אמרנו לה שאנחנו מאחוריה, הוא צריך להבין שאנחנו תומכים במורה. השאלה אם הוא חוגג בבית הספר הוא צריך להבין שאנחנו לא מסכימים עם ההתנהגות הזו. אז מה אם כותבים לנו במחברת הקשב שהיה יום גרוע אנחנו צריכים להתעלם מזה ולתת לו את כל הפרסים של הבית. למען האמת אני ממש בהתלבטות ולכן פניתי אליכם, אני לא יודעת מה נכון לעשות. לפני שהיה בגן הקיבוצי היה בגן רגיל במושב שם היה מבחינה חברתית נהדר. מבחינת משחק הכל היה בסדר. היה לו בעיה רק עם ישיבה במפגשים ונאמר לנו באיבחון שמשעמם לו במפגש ושהגננת לא מצליחה לאתגר אותו. היא גם לא היתה סמכותית כלפיו והוא עשה ממנה צחוק. בשנה שהיה בקיבוץ היתה לו גננת מעולה וחזקה שידעה כמובן הכל מהתחלה וידעה לאתגר אותו. היא היתה חזקה איתו והוא ממש העריץ אותה וישב אצלה במפגש חצי שעה ללא שום בעיות. להפך היא ידעה איך לקחת את החכמה שלו למקומות הנכונים. יעל
אני בשום אופן לא שופטת אתכם
אבל סבתא שלי היתה אומרת שעונשים - או שלא צריך, או שלא עוזר. ואני מסכימה איתה. אם הוא מתנהג לא טוב בבית הספר, ובבית הוא כן בסדר, ובהיסטוריה שלו במערכת החינוך הוא כן היה בסדר - ההתנהגות היא סימן שמשהו שם לא טוב לו. דברו עם המחנכת שתפו אותה ותתיעצו איך הכי נכון להגיב למכתבים במחברת הקשר. העלו בפניה את הבעיה שלכם. מעניין מה תהיה דעתה. מעבר לזה תחליטו עם עצמכם שאתם לא נלחצים ולא עושים מזה עניין, כי אחרת הוא רק יבין שזו דרך מעולה למשוך תשומת לב, למרות ששלילית, ומשם הדרך נראית לי קצרה לרגשות שליליים לבית הספר מכאן והלאה...
 

אמא של1

New member
איך הוא לא השתעמם בגן?

המורה בקשה שנשתף איתה פעולה
ואנחנו כמובן אמרנו לה שאנחנו מאחוריה, הוא צריך להבין שאנחנו תומכים במורה. השאלה אם הוא חוגג בבית הספר הוא צריך להבין שאנחנו לא מסכימים עם ההתנהגות הזו. אז מה אם כותבים לנו במחברת הקשב שהיה יום גרוע אנחנו צריכים להתעלם מזה ולתת לו את כל הפרסים של הבית. למען האמת אני ממש בהתלבטות ולכן פניתי אליכם, אני לא יודעת מה נכון לעשות. לפני שהיה בגן הקיבוצי היה בגן רגיל במושב שם היה מבחינה חברתית נהדר. מבחינת משחק הכל היה בסדר. היה לו בעיה רק עם ישיבה במפגשים ונאמר לנו באיבחון שמשעמם לו במפגש ושהגננת לא מצליחה לאתגר אותו. היא גם לא היתה סמכותית כלפיו והוא עשה ממנה צחוק. בשנה שהיה בקיבוץ היתה לו גננת מעולה וחזקה שידעה כמובן הכל מהתחלה וידעה לאתגר אותו. היא היתה חזקה איתו והוא ממש העריץ אותה וישב אצלה במפגש חצי שעה ללא שום בעיות. להפך היא ידעה איך לקחת את החכמה שלו למקומות הנכונים. יעל
איך הוא לא השתעמם בגן?
האם הגננת נתנה לו משימות מאתגרות יותר מהמשימות של כיתה א'?
 

יעל של 4

New member
בגן הקיבוצי לא נמצאים כל היום בגן

איך הוא לא השתעמם בגן?
האם הגננת נתנה לו משימות מאתגרות יותר מהמשימות של כיתה א'?
בגן הקיבוצי לא נמצאים כל היום בגן
יש שילוב בין יציאה אל הטבע ועשייה מרתקת בחוץ ובנוסף העבודה בגן שגם היא היתה מאוד מגוונת. היא ידעה לעביר מפגשים בדרך מאוד מיוחדת היא גננת שהיא חצי שחקנית וידעה לקנות את הילדים בצורה בלתי רגילה. הילדים אהבו אותה והיו קשובים לכל מה שאמרה ועשתה. אין ספק שהיתה לו שנה מרתקת. בבית הספר נמצאים כל היום בכתה אחת, ולא תמיד החומר מעניין. יעל
 

אמא של1

New member
נראה לי דווקא כי הבעייה היא האישיות

בגן הקיבוצי לא נמצאים כל היום בגן
יש שילוב בין יציאה אל הטבע ועשייה מרתקת בחוץ ובנוסף העבודה בגן שגם היא היתה מאוד מגוונת. היא ידעה לעביר מפגשים בדרך מאוד מיוחדת היא גננת שהיא חצי שחקנית וידעה לקנות את הילדים בצורה בלתי רגילה. הילדים אהבו אותה והיו קשובים לכל מה שאמרה ועשתה. אין ספק שהיתה לו שנה מרתקת. בבית הספר נמצאים כל היום בכתה אחת, ולא תמיד החומר מעניין. יעל
נראה לי דווקא כי הבעייה היא האישיות
של המורה . אם היה מעריץ אותה כמו את הגננת היה מוצא עניין גם פעילות פשוטה כמו שקרה בגן. שנית, לבן שלך יש תמריץ לא לשתף פעולה. הרי כתוצאה מאי שיתוף הפעולה בגן לפני שנתיים העברתם אותו לגן מוצלח במיוחד עבורו. המסקנה לעשות בעיות זה משתלם.
 
דעתי

מעט פרטים על הילד
ובכן הילד הוא יליד סוף דצמבר 97, היה צריך ללכת לכתה א בשנה שעברה בגלל יומיים. אני חשתי שיש אצלו פער גדול בין החלק הקוגניטיבי והחלק הריגשי, אחרי האיבחון שבו גילו שהילד מחונן נאמר לי שבאמת אצל ילדים מחוננים יש פערים כאלו. אני החלטתי (אני אשת חינוך) שאני משאירה אותו שנה נוספת בגן על מנת לאפשר לו להתבגר כדי שיגיע לבית הספר לא רק חכם אלה גם בוגר. אני בהחלט חושבת שזה היה צעד מאוד חכם זה שהשארתי אותו שנה נוספת בגן. גם העברתי אותו באותה שנה לגן אחר (בקיבוץ)על מנת שלא יהיה 3 שנים באותו הגן. לילד אין בעיות חברתיות, בקיבוץ הוא היה ילד מאוד מקובל הגננת אמרה שהוא טיפוס של מנהיג בגן שכולם סוגדים לו. חשוב לציין שבחופש זה עברנו דירה ממושב לעיר כשאחת הסיבות העיקריות למעבר היו בית הספר. ידענו שבית הספר אליו הולכת הילדה גרוע ויהיה ממש לא מתאים לילד. כך שלילד היו מספר שינויים מעבר דירה, הכרות עם חברה חדשה, וכניסה לכתה א. כשאני שואלת את הילד אם הוא רוצה לחזור למושב הוא בהחלט אומר שטוב לו פה ולא היה רוצה לחזור למושב. כשאני שואלת אותו לפשר התנהגותו בבית הספר הוא אומר שמשעמם לו. בטרם הילד נכנס לבית הספר ערכתי שיחה עם היועצת והבאתי לה צילום של כל האיבחונים שעבר. בפתיחת השנה גם דאגתי לשוחח ולהכין את המחנכת. היא אכן מראה נכונות גדולה לעזור לו, הכינה עבורו תוכנית אישית, אך טוענת שיש דברים שגם יצטרך לעשות אם הכתה אם זה נראה לו ואם לו. ואני חושבת שהיא צודקת. מה אתם מציעים לי לעשות ? אני מרגישה חסרת אונים (כנ"ל בעלי), אנחנו נותנים לו עונשים בבית ולא יודעים אם אנחנו פועלים נכון או לא. (מונעים ממנו רכיבה על אופניים, טלויזיה, מחשב ודברים שהוא אוהב) שוב פוחדת ליצור אנטי. תאמרו לי איך לנהוג . יעל
דעתי
ואתנצל מראש אם חלק ממה שאכתוב יישמע ביקורתי מדי (ואת כמובן יכולה לקחת מה שאת רוצה ומה שלא לזרוק). אני לא רואה במה תורמת הענישה מצד המורה ומצדכם, ולא ברור לי מה בעצם היא אמורה להשיג. הילד אומר שמשעמם לו, ובהנתן מה שאת אומרת אני בהחלט מאמינה לו. לפיכך, אני לא רואה איך ענישה תפתור לו את בעיית השעמום (שגורמת לו להתנהג כפי שהוא מתנהג), לכל היותר היא תהפוך אותו למשועמם יותר ממושמע (וגם זה מצריך בגרות רגשית מצדו) אבל הוא מצדו ימשיך לסבול מהשעמום (רק יעשה את "יותר בשקט"). יש לזה גם "ערך מוסף" של שמירת מה שמציק לך בבטן, בעיני - לא יותר מדי חיובי. לכן, מה שאני מציעה לעשות, זה ללכת כמה שאפשר בכיוון של לפתור את בעיית השעמום. יש אולי שיגידו ש"הוא צריך גם להשתעמם בשביל שילמד שבחיים צריך גם להיות בסיטואציות שמשעמות" (ושממשיך גם לסיטואציות לא רצויות באשר הן), אני אישית חושבת שהרגלי למידה מקבלים רק מתוך למידה והרגלי הסתגלות רק כחלק ממוטיבציה להסתגל. כלומר, לבודד את הנקודות הבעייתיות, לראות מה משעמם לו ולמה, ולראות מה עושים משם בשביל לשנות את המצב.
 

Britush

New member
../images/Emo45.gif ../images/Emo42.gif

דעתי
ואתנצל מראש אם חלק ממה שאכתוב יישמע ביקורתי מדי (ואת כמובן יכולה לקחת מה שאת רוצה ומה שלא לזרוק). אני לא רואה במה תורמת הענישה מצד המורה ומצדכם, ולא ברור לי מה בעצם היא אמורה להשיג. הילד אומר שמשעמם לו, ובהנתן מה שאת אומרת אני בהחלט מאמינה לו. לפיכך, אני לא רואה איך ענישה תפתור לו את בעיית השעמום (שגורמת לו להתנהג כפי שהוא מתנהג), לכל היותר היא תהפוך אותו למשועמם יותר ממושמע (וגם זה מצריך בגרות רגשית מצדו) אבל הוא מצדו ימשיך לסבול מהשעמום (רק יעשה את "יותר בשקט"). יש לזה גם "ערך מוסף" של שמירת מה שמציק לך בבטן, בעיני - לא יותר מדי חיובי. לכן, מה שאני מציעה לעשות, זה ללכת כמה שאפשר בכיוון של לפתור את בעיית השעמום. יש אולי שיגידו ש"הוא צריך גם להשתעמם בשביל שילמד שבחיים צריך גם להיות בסיטואציות שמשעמות" (ושממשיך גם לסיטואציות לא רצויות באשר הן), אני אישית חושבת שהרגלי למידה מקבלים רק מתוך למידה והרגלי הסתגלות רק כחלק ממוטיבציה להסתגל. כלומר, לבודד את הנקודות הבעייתיות, לראות מה משעמם לו ולמה, ולראות מה עושים משם בשביל לשנות את המצב.
 
את מאוד צודקת, אבל,

ללמוד להשתעמם זה כמו ללמוד לסבול.
אני נגד. חשוב למצוא כמה שיותר אתגרים וגריה מסביב. לא להזניח ולא לישון על זה. טבעם של מחוננים שהם משתעממים מהר ואם לא מכוונים נכון וטוב הם עלולים להגיע לכיוונים שליליים ואפילו לתת השגיות ולבעיות התנהגות. וחבל. טוב שהמורה מודעת ומשתפת פעולה. אנחנו עברנו שנה כזו בשנה שעברה והיה מאד קשה. לא פתרנו את הבעיה טוב ביותר - כי למערכת לא היו משאבים מספיקים. הסתפקנו בשילוב בכתה גבוהה יותר לשעורי חשבון, שילוב בכתת אומנות כשהתאפשר, עבודה פרטנים חוץ לימודית כמו תיאטרון בובות וכתיבת סיפורים - והכל בהנחיית המורה המעולה שהיתה בכתה א' - ופשוט חיכינו. ובסוד אגלה לך שויתרתי על הרבה ימים משעממים בבית הספר ולא הכרחתי ללכת. דמיינו שישאירו אתכם בחדר ריק ויגידו שצריך להיות בו רק 5 שעות. תרגיל שיגעון. לא מוכנה ללמד להשתעמם.
את מאוד צודקת, אבל,
אני לא מקבלת את המשפט: "טבעם של מחוננים שהם משתעממים מהר" זו הכללה שיוצרת את הבעיה. כי אם את יוצאת מהנחה שהילד משתעמם אם לא יגרו אותו אז הוא ישתעמם. אם את יוצאת מנקודת הנחה שהילד יודע להעסיק את עצמו (וזה חייב להתחיל מהתחלה!) - אזי הילד ילמד להעסיק את עצמו ולייצר גירויים לעצמו גם אם לא יעסיקו אותו. אז בשעה שמגדלים אותו בתפיסה כזו בבית, לא צריך להרגיל אף אחד להשתעמם. אבל גם לא צריך להיות בשביל אף אחד משרד הבידור. ואם נחזור לבית הספר - גם בית הספר לא חייב לספק גירויים לימודיים כל הזמן. הוא צריך בעיקר לחנך לשיתוף פעולה חברתי. ובגילאים הצעירים ל]חות הוא חייב לספק פינות לפעילויות עצמאיות. הבן הקטן שלי, למשל, היה מסיים את כל המטלות שהמורה נתנה לכיתה, כמה דקות אחרי שהיא נתנה אותם, ובמהלך כל יתר השיעור היה הולך בין הילדים ועוזר להם. או שהיה הולך לפינת הקריאה וקורא. או שהיה ממציא חידות וכותב אותם ונותן לחברים לפתור ועוזר להם ברמזים. הילד הלך לגן רגיל ולבית ספר רגיל ות'אמת, לא חשבנו שהוא מחונן כי אף פעם לא היו שם בעיות התנהגות כפי שאנחנו רגילים "לצפות" מילדים מחוננים, כפי שהיו לאחיו הגדול, הבכור שלנו. הקטן הוא ילד רביעי.. ידענו שהוא נבון מאוד, לא חשבנו על מחונן. והסתבר שהוא מחונן במיוחד. מכאן אני מסיקה.. שבעיותיהם של מחוננים רבים נובעות מהיחס של ההורים אליהם. נכון, כשהוא קיבל מסגרת לטיפוח מחוננים הוא שמח במיוחד, אבל גם קודם הוא לא היה אומלל בכלל!
 
איזו פשטנות!

את מאוד צודקת, אבל,
אני לא מקבלת את המשפט: "טבעם של מחוננים שהם משתעממים מהר" זו הכללה שיוצרת את הבעיה. כי אם את יוצאת מהנחה שהילד משתעמם אם לא יגרו אותו אז הוא ישתעמם. אם את יוצאת מנקודת הנחה שהילד יודע להעסיק את עצמו (וזה חייב להתחיל מהתחלה!) - אזי הילד ילמד להעסיק את עצמו ולייצר גירויים לעצמו גם אם לא יעסיקו אותו. אז בשעה שמגדלים אותו בתפיסה כזו בבית, לא צריך להרגיל אף אחד להשתעמם. אבל גם לא צריך להיות בשביל אף אחד משרד הבידור. ואם נחזור לבית הספר - גם בית הספר לא חייב לספק גירויים לימודיים כל הזמן. הוא צריך בעיקר לחנך לשיתוף פעולה חברתי. ובגילאים הצעירים ל]חות הוא חייב לספק פינות לפעילויות עצמאיות. הבן הקטן שלי, למשל, היה מסיים את כל המטלות שהמורה נתנה לכיתה, כמה דקות אחרי שהיא נתנה אותם, ובמהלך כל יתר השיעור היה הולך בין הילדים ועוזר להם. או שהיה הולך לפינת הקריאה וקורא. או שהיה ממציא חידות וכותב אותם ונותן לחברים לפתור ועוזר להם ברמזים. הילד הלך לגן רגיל ולבית ספר רגיל ות'אמת, לא חשבנו שהוא מחונן כי אף פעם לא היו שם בעיות התנהגות כפי שאנחנו רגילים "לצפות" מילדים מחוננים, כפי שהיו לאחיו הגדול, הבכור שלנו. הקטן הוא ילד רביעי.. ידענו שהוא נבון מאוד, לא חשבנו על מחונן. והסתבר שהוא מחונן במיוחד. מכאן אני מסיקה.. שבעיותיהם של מחוננים רבים נובעות מהיחס של ההורים אליהם. נכון, כשהוא קיבל מסגרת לטיפוח מחוננים הוא שמח במיוחד, אבל גם קודם הוא לא היה אומלל בכלל!
איזו פשטנות!
" מכאן אני מסיקה.. שבעיותיהם של מחוננים רבים נובעות מהיחס של ההורים אליהם." ילדים מחוננים שונים אחד מהשני. גם כאלה אחים וילדים לאותם ההורים שונים אחד מהשני, בין אם השוני הוא מולד ובין אם סביבתי - אני חושבת שמוגזם לתלות זאת ביחס של ההורים (או בכל אופן, ברמה המודעת של היחס). הבעיה של הילד הנתון היא לא שהוא לא יודע להעסיק את עצמו, אלא שהעיסוקים הללו (לשחק בטושים בקלמר, לגזור לעצמו חלק מהפוני) לא במיוחד מקובלים על המורה ועל הוריו. בהינתן זאת, אני חושבת שכדאי להציע לו גירויים אחרים שיובילו לעיסוקים אחרים בהתאם לתכונות האישיות שלו.
 
מצב
הנושא נעול.
למעלה