ילד מחונן בכתה א

[שְׁלוֹמִית]

נועה יקרה,

איזו פשטנות!
" מכאן אני מסיקה.. שבעיותיהם של מחוננים רבים נובעות מהיחס של ההורים אליהם." ילדים מחוננים שונים אחד מהשני. גם כאלה אחים וילדים לאותם ההורים שונים אחד מהשני, בין אם השוני הוא מולד ובין אם סביבתי - אני חושבת שמוגזם לתלות זאת ביחס של ההורים (או בכל אופן, ברמה המודעת של היחס). הבעיה של הילד הנתון היא לא שהוא לא יודע להעסיק את עצמו, אלא שהעיסוקים הללו (לשחק בטושים בקלמר, לגזור לעצמו חלק מהפוני) לא במיוחד מקובלים על המורה ועל הוריו. בהינתן זאת, אני חושבת שכדאי להציע לו גירויים אחרים שיובילו לעיסוקים אחרים בהתאם לתכונות האישיות שלו.

נועה יקרה,
יחס ההורים אינו דבר מודע. אני מרשה לעצמי להניח שפרטייך המצויינים בכרטיסך נכונים. ולפיכך, אומר לך משהו שאולי ירגיז אותך (כי את בגיל שבו אדם בטוח שהוא כבר יודע הכל...

(ובכל זאת אין לי ברירה אלא להסתכן בלהרגיז אותך...) אז... כשיהיו לך כמה ילדים, לא אחד, תביני ברמה של תחושה פנימית ולא רק כמושג מופשט את המשמעות של הביטוי "יחס הורי" שמשתנה עם הניסיון בהורות. יש דברים שנרכשים אך ורק עם הניסיון ילד מחקה את ההורים שלו. לא את ההתנהגויות המודעות, אלא דווקא את הלא מודעות. הורה שלא עובר מסלול של התפתחות אישית והעלאת מודעות גם לא יידע זאת. אבל זה עובד יותר ממה שאנשים חושבים. ואני יכולה לומר במידה רבה של ביטחון - יחס הורי קובע את דפוסי ההתנהגות של הילד. לכל ילד נתונים גנטיים מסוימים ובכל זאת, אם תקחי את אותו ילד ותכניסי אותו לתנאי יחס שונים - תקבלי, למרות נתוני היכולת הזהים - תוצאה התנהגותית שונה.

 

[שְׁלוֹמִית]

זאת ועוד,

נועה יקרה,
יחס ההורים אינו דבר מודע. אני מרשה לעצמי להניח שפרטייך המצויינים בכרטיסך נכונים. ולפיכך, אומר לך משהו שאולי ירגיז אותך (כי את בגיל שבו אדם בטוח שהוא כבר יודע הכל...

(ובכל זאת אין לי ברירה אלא להסתכן בלהרגיז אותך...) אז... כשיהיו לך כמה ילדים, לא אחד, תביני ברמה של תחושה פנימית ולא רק כמושג מופשט את המשמעות של הביטוי "יחס הורי" שמשתנה עם הניסיון בהורות. יש דברים שנרכשים אך ורק עם הניסיון ילד מחקה את ההורים שלו. לא את ההתנהגויות המודעות, אלא דווקא את הלא מודעות. הורה שלא עובר מסלול של התפתחות אישית והעלאת מודעות גם לא יידע זאת. אבל זה עובד יותר ממה שאנשים חושבים. ואני יכולה לומר במידה רבה של ביטחון - יחס הורי קובע את דפוסי ההתנהגות של הילד. לכל ילד נתונים גנטיים מסוימים ובכל זאת, אם תקחי את אותו ילד ותכניסי אותו לתנאי יחס שונים - תקבלי, למרות נתוני היכולת הזהים - תוצאה התנהגותית שונה.

זאת ועוד,
אני חושבת שהאחריות על ההתנהגות של ילדיי היא שלי ושל אבא שלהם. לא של אף אחד. וגם - היכולת לעצב התנהגות הולכת והופכת קשה יותר ויותר עם הגדילה של הילד. עיצוב התנהגות של גיל שנתיים הוא קל בהרבה מאשר של גיל 6. כשהילד לא מתנהג כמו שהייתי רוצה אני משתדלת לבחון את עצמי ואיזה תגובה שלי תעצב תגובה המשכית שלו ועיצוב התנהגותי כפי שזה עדיף בעיניי. לא תמיד אני מצליחה - אבל אני משתדלת! אני מעיזה לומר לך את כל זה לא על סמך היותי חכמת הדור, אלא רק בזכות העובדה שיש לי "קבלות". אני לא צריכה הכרה של אף אחד בחוכמה או בהשכלה שלי (וככל הנראה לא שחסר לי נורא מכל אחד מהם..) יש לי הכרה מהמשוב. מהתוצאות. בקיצור נועה, התנהגותו של ילד היא תולדה של היחס של הדמות הדומיננטית בחייו אליו ואל עצמו אול האחרים, (בדרך כלל ההורים) בין אם זה מוצא חן בעינייך ובין אם לאו.

 

[נועה לביא]

אז מה, מי שצועק הוא הצודק?

זאת ועוד,
אני חושבת שהאחריות על ההתנהגות של ילדיי היא שלי ושל אבא שלהם. לא של אף אחד. וגם - היכולת לעצב התנהגות הולכת והופכת קשה יותר ויותר עם הגדילה של הילד. עיצוב התנהגות של גיל שנתיים הוא קל בהרבה מאשר של גיל 6. כשהילד לא מתנהג כמו שהייתי רוצה אני משתדלת לבחון את עצמי ואיזה תגובה שלי תעצב תגובה המשכית שלו ועיצוב התנהגותי כפי שזה עדיף בעיניי. לא תמיד אני מצליחה - אבל אני משתדלת! אני מעיזה לומר לך את כל זה לא על סמך היותי חכמת הדור, אלא רק בזכות העובדה שיש לי "קבלות". אני לא צריכה הכרה של אף אחד בחוכמה או בהשכלה שלי (וככל הנראה לא שחסר לי נורא מכל אחד מהם..) יש לי הכרה מהמשוב. מהתוצאות. בקיצור נועה, התנהגותו של ילד היא תולדה של היחס של הדמות הדומיננטית בחייו אליו ואל עצמו אול האחרים, (בדרך כלל ההורים) בין אם זה מוצא חן בעינייך ובין אם לאו.

אז מה, מי שצועק הוא הצודק?
"בקיצור נועה, התנהגותו של ילד היא תולדה של היחס של הדמות הדומיננטית בחייו אליו ואל עצמו אול האחרים, (בדרך כלל ההורים) בין אם זה מוצא חן בעינייך ובין אם לאו. " לא שאני באה להפחית מהחוכמה או מההשכלה שלך, אבל אני חוששת שעל מנת לקבוע עמדה כה נחרצת ופשטנית כנכונה צריך יותר מהמשוב האישי שלך (למשל, כל מיני מחקרים מדעיים שכרגע לא יכולים להיות בנמצא שכן תחום חקר המוח איננו מפותח מספיק). נכון מה שאת אומרת שאם תקחי ילד ותשימי אותו ואת השכפול שלו בסביבה שונה הם אכן לא יגדלו להיות בעלי אישיות זהה, אבל גם אם תקחי שני ילדים (לצורך העניין, בעלי יכולת שכלית זהה. אם כי זו טעות איומה להתייחס לכל המחוננים ככאלה) ותגדלי אותם בסביבה זהה (תיאורטית) עם יחס זהה הם גם לא יגדלו להיות בעלי אישיות זהה וזאת כי לא רק השכל אלא גם חלק ניכר ממבנה האישיות שלנו נולד איתנו. התנהגותו של ילד היא תולדה של שני הדברים, לא רק של אחד מהם. ובכל מקרה, ההשפעה הסביבתית רחוקה מלהיות כזו קלה לפישוט כפי שאת מציגה אותה. קחי בחשבון שחלק ניכר מההשפעה על מבנה האישיות מתבצע עוד טרם הילד בכלל יודע לדבר. כך שלהסתכל על ילד מסויים ולאמר "הוא מתנהג ככה וככה כי ההורים שלו עשו/לא עשו ככה וככה" (כאשר ל"ככה וככה" יש קונוטציה נראית לעין להתנהגות של הילד) נראה בעיני פשטני מדי... באשר למקרה שלנו, אני חוששת שתקבלי קורלציה נמוכה למדי בין הסתגלותו של הילד לבי"ס לבין היכולת של הילד להעסיק את עצמו, וזאת מאחר ויש כאן תנאים סביבתיים אחרים שמשחקים - סביבת הלימודים בה נמצא הילד, על כל מה שמשתמע מכך.

 

[שְׁלוֹמִית]

איפה שמעת צעקות נועה?

אז מה, מי שצועק הוא הצודק?
"בקיצור נועה, התנהגותו של ילד היא תולדה של היחס של הדמות הדומיננטית בחייו אליו ואל עצמו אול האחרים, (בדרך כלל ההורים) בין אם זה מוצא חן בעינייך ובין אם לאו. " לא שאני באה להפחית מהחוכמה או מההשכלה שלך, אבל אני חוששת שעל מנת לקבוע עמדה כה נחרצת ופשטנית כנכונה צריך יותר מהמשוב האישי שלך (למשל, כל מיני מחקרים מדעיים שכרגע לא יכולים להיות בנמצא שכן תחום חקר המוח איננו מפותח מספיק). נכון מה שאת אומרת שאם תקחי ילד ותשימי אותו ואת השכפול שלו בסביבה שונה הם אכן לא יגדלו להיות בעלי אישיות זהה, אבל גם אם תקחי שני ילדים (לצורך העניין, בעלי יכולת שכלית זהה. אם כי זו טעות איומה להתייחס לכל המחוננים ככאלה) ותגדלי אותם בסביבה זהה (תיאורטית) עם יחס זהה הם גם לא יגדלו להיות בעלי אישיות זהה וזאת כי לא רק השכל אלא גם חלק ניכר ממבנה האישיות שלנו נולד איתנו. התנהגותו של ילד היא תולדה של שני הדברים, לא רק של אחד מהם. ובכל מקרה, ההשפעה הסביבתית רחוקה מלהיות כזו קלה לפישוט כפי שאת מציגה אותה. קחי בחשבון שחלק ניכר מההשפעה על מבנה האישיות מתבצע עוד טרם הילד בכלל יודע לדבר. כך שלהסתכל על ילד מסויים ולאמר "הוא מתנהג ככה וככה כי ההורים שלו עשו/לא עשו ככה וככה" (כאשר ל"ככה וככה" יש קונוטציה נראית לעין להתנהגות של הילד) נראה בעיני פשטני מדי... באשר למקרה שלנו, אני חוששת שתקבלי קורלציה נמוכה למדי בין הסתגלותו של הילד לבי"ס לבין היכולת של הילד להעסיק את עצמו, וזאת מאחר ויש כאן תנאים סביבתיים אחרים שמשחקים - סביבת הלימודים בה נמצא הילד, על כל מה שמשתמע מכך.

איפה שמעת צעקות נועה?
צריך להפריד בין עובדות לרגשות נועה. העובדה היא שדבריי נכתבו בנחת ואין בהם ולו שמץ של צעקנות. אבל, ככל הנראה, הרגשות שלך כשקראת את זה דימו את זה לצעקות.. אז בבקשה, אל תייחסי לי משהו שלא היה שם. וגם הסקת מסקנות... בלי לקחת בחשבון את אשר רמזתי, שמאחורי דבריי יש לא רק "קבלות" אבל הן אלו שנחשבות בעיניי. וה"קבלות" עליהן דיברתי, נועה, אינן רק מהניסיון האמפירי שלי כאם. ודי לחכימה ברמיזה.

 

[נועה לביא]

לא צעקה כמו

איפה שמעת צעקות נועה?
צריך להפריד בין עובדות לרגשות נועה. העובדה היא שדבריי נכתבו בנחת ואין בהם ולו שמץ של צעקנות. אבל, ככל הנראה, הרגשות שלך כשקראת את זה דימו את זה לצעקות.. אז בבקשה, אל תייחסי לי משהו שלא היה שם. וגם הסקת מסקנות... בלי לקחת בחשבון את אשר רמזתי, שמאחורי דבריי יש לא רק "קבלות" אבל הן אלו שנחשבות בעיניי. וה"קבלות" עליהן דיברתי, נועה, אינן רק מהניסיון האמפירי שלי כאם. ודי לחכימה ברמיזה.

לא צעקה כמו
"אני קובעת עובדה, לא מוצא חן בעיניך - בעיה שלך". מצטערת, אותי קשה לשכנע ברמיזות. כל זאת, למרות שאני לא חושבת שאת לא צודקת במה שאמרת - אני משוכנעת שכן, ושכל מה שכתבת כשלעצמו ולהוציא מהשרשור הזה אכן מביע דברי טעם, אבל לקחת ילד מסויים (כמו זה בשרשור הזה) ולאמר "זה בגלל זה" זו פשטנות, ומאוד לא מבוסס. ושוב, אני כן מסכימה איתך אודות הגברת המודעות אודות השפעת הסביבה ובכך ליצור השפעה חיובית יותר, מה שצרם לי היה ההקשר.

 

[יעל של 4]

שלומית אני ממש לא מסכימה איתך

לא צעקה כמו
"אני קובעת עובדה, לא מוצא חן בעיניך - בעיה שלך". מצטערת, אותי קשה לשכנע ברמיזות. כל זאת, למרות שאני לא חושבת שאת לא צודקת במה שאמרת - אני משוכנעת שכן, ושכל מה שכתבת כשלעצמו ולהוציא מהשרשור הזה אכן מביע דברי טעם, אבל לקחת ילד מסויים (כמו זה בשרשור הזה) ולאמר "זה בגלל זה" זו פשטנות, ומאוד לא מבוסס. ושוב, אני כן מסכימה איתך אודות הגברת המודעות אודות השפעת הסביבה ובכך ליצור השפעה חיובית יותר, מה שצרם לי היה ההקשר.

שלומית אני ממש לא מסכימה איתך
מבחינת נסיון הורי, יש לי ארבעה ילדים ואני גננת במקצועי ואני עדיין לא יודעת הכל תמיד יש מה ללמוד. אבל כמה דברים ראשית הבן שלי בבית מאוד עצמאי ומעולם לא בא לאמר בבית שמשעמם לו מכיוון והוא יודע להעסיק את עצמו ובבית הוא יודע למצוא את התעסוקות המעניינות אותו. גם כשהיה בגן ידע לסדר לעצמו סדר אחר הצהריים עכשיו אני רואה טלויזיה, עכשיו אני משחק ב... ,, עכשיו אני עוסק בפירוק של.... וכו. המושג שיעמום הוא ממש חדש והגיע בעקבות ההליכה לבית הספר מקום ששם קובעים עבורך מה עושים ומתי. דבר נוסף אם את מדברת על סביבה יש לי ילדה בת 9 שגדלה באותו בית, באותה סביבה אבל היא ילדה רגילה והדברים הללו לא קיימים אצלה. להפך היא תלמידה נהדרת. כך שהקטע שההורים לא בסדר ושהם אשמים בכך ממש לא נכון. והקטע של סביבה בטח ובטח לא משפיעה כי אחרת הבעיות הללו היו אמורות להופיע גם אצל הילדה. לפי מה שאת אומרת. בקיצור ההורים לא אלה שאשמים במצב. יעל

 

[שְׁלוֹמִית]

../images/Emo6.gif ואללה הצחקת אותי.

שלומית אני ממש לא מסכימה איתך
מבחינת נסיון הורי, יש לי ארבעה ילדים ואני גננת במקצועי ואני עדיין לא יודעת הכל תמיד יש מה ללמוד. אבל כמה דברים ראשית הבן שלי בבית מאוד עצמאי ומעולם לא בא לאמר בבית שמשעמם לו מכיוון והוא יודע להעסיק את עצמו ובבית הוא יודע למצוא את התעסוקות המעניינות אותו. גם כשהיה בגן ידע לסדר לעצמו סדר אחר הצהריים עכשיו אני רואה טלויזיה, עכשיו אני משחק ב... ,, עכשיו אני עוסק בפירוק של.... וכו. המושג שיעמום הוא ממש חדש והגיע בעקבות ההליכה לבית הספר מקום ששם קובעים עבורך מה עושים ומתי. דבר נוסף אם את מדברת על סביבה יש לי ילדה בת 9 שגדלה באותו בית, באותה סביבה אבל היא ילדה רגילה והדברים הללו לא קיימים אצלה. להפך היא תלמידה נהדרת. כך שהקטע שההורים לא בסדר ושהם אשמים בכך ממש לא נכון. והקטע של סביבה בטח ובטח לא משפיעה כי אחרת הבעיות הללו היו אמורות להופיע גם אצל הילדה. לפי מה שאת אומרת. בקיצור ההורים לא אלה שאשמים במצב. יעל

ואללה הצחקת אותי.
אני מדברת על תהליכים ואת מדברת על האשמה?! למה את נוטלת אשמה? האם המצב שאותו את מתארת הוא סופי?? הרי ילד ש"מגלה" את השיעמום "מתקיל" אותך בהתמודדות חדשה. אם תחפשי מי אשם הוא באמת ימשיך בדרך זו. חפשי מה בתגובתך ל"שיעמום" החדש שבו נתקל יעשה את ההבדל בשבילו ויעזור לו להתמודד עם העולם כפי שהוא. קודם כל זו האחריות שלך לטפל בזה. כשאני אומרת אחריות אני לא אומרת אשמה. כשאת מחפשת אשמה את לא מחפשת טיפול. את בעצם מתנערת מהאחריות. לקחת אחריות זה לחשוב מה אני יכולה לעשות - ולעשות את זה. לחשוב שאני מאשימה זה כאילו את אומרת "אני לא אשמה, זה המורים אשמים" ולא לעשות דבר למרות שביכולתך לעשות. מה ביכולתך לעשות? אוהו, הרבה. קודם כל להבין שיכול להיות שלא תשני את העולם. מה שכן את יכולה לעשות זה לשנות את היחס שלו ושלך ל"בעיה" החדשה שהתעוררה ולעזור לו ללמוד כיצד להתמודד עם המצב החדש שנוצר. יכול להיות שתהיה שם מורה שתשתף פעולה ותעזור ויכול להיות שלא. אם כן - מה טוב. זה יקל עלייך. אם לא, זה עדיין לא פוטר אותך מהאחריות לראות כיצד תעזרי לו להתמודד. ולהתמודד זה לאו דווקא "לפתור" את הבעיה ולעשות את עבודתה של המורה במקומה. להתמודד זה גם לכוון את הילד לבחירות אחרות. מה זה בחירות אחרות? מקווה שאוכל לעשות זאת בהמשך. עייפתי כרגע. איתך הסליחה.