ילד מורבץ

[ליאת של תומר וענבר]

ילד מורבץ ../images/Emo4.gif

שלום לכולם, אשמח לשמוע את דעתכם או מנסיונכם. תומר שלי בן 3 ו 8 חודשים, ילד מקסים, חכם, חברותי ואהוב על כולם. הוא לא מרביץ, מעולם לא הרביץ או נשך ילד אחר, כשענבר נולדה הוא קיבל אותה בפתיחות שנדהמתי ממנה. בקיצור - חלום של ילד. הבעיה היא שהוא ילד טוב מדי...אם אפשר להגדיר את זה ככה...פדנט וצייתן. אומרים לו לא - אז לא. הבעיה היא שבגן מסנג'רים אותו. יש ילד אחד ספציפי שמציק לו כל הזמן. למרות שמנסים לעשות בינהם הפרדה, יש רגעים בגן שכן יש בינהם מגע, ואז הילד מוציא לתומר את המוצץ מהפה, חוטף לו צעצוע מהיד, שופך לו חול על הראש...הוא עושה את זה גם לילדים נוספים ואני יודעת שמנסים לטפל בזה בגן. אבל תומר שלי לא מחזיר, לא מתרחק - רק בוכה והולך לגננת. לפעמים בגן אומרים לי "אנחנו מתים להגיד לו שיחזיר...אבל אסור לנו וכמובן לא נעשה זאת..." כואב להם לראות שמטפלים בו ככה. יש לנו זוג חברים טובים שגרים רחוק אז מתראים איתם לא הרבה, פעם בחודש-חודשיים. הילד שלהם ממש אלים ולא נותנים לו בכלל להתקרב לענבר, הבעיה היא שתוך כדי משחק, כנראה מהתלהבות או רצון להראות שליטה, הוא מכה את תומר. למרות שהם חברים טובים ומשחקים יפה רוב הזמן. הוא לא מרביץ לו מכעס או משהו כזה, דווקא מתוך התלהבות ותומר שלי פשוט נשאר בהלם. זה קרה פעמיים בשבוע האחרון (במקרה יצא שהתראינו יותר מכרגיל), ופעמיים תומר חטף ממנו, ונשאר פשוט בפה פעור. הוא לא האמין שיד שהוא אוהב ומשחק איתו והכל בכיף פתאום סוטר לו. אחרי שהלכנו הבית אמרתי לבעלי שאני לא רוצה להתראות איתם יותר, והוא פחות או יותר הסכים איתי. אז אני יודעת שזה לא יפתור את הבעיה ולא יהפוך את תומר לילד יותר אסרטיבי, אבל למה שאני אפגיש אותו עם ילד שמכאיב לו? וחוץ מזה אמרתי לתומר שבפעם הבאה שהילד הזה מרביץ לו - שיחזיר לו. חזרתי על זה כמו מנטרה, תומר חזר אחרי פעם-פעמיים ואח"כ לא רצה להגיד את זה יותר. מבחינתו הוא יודע שאסור להרביץ. אז אני יודעת שזה לא טוב לחנך לאלימות ושאני לא צריכה להגיד לילד שלי להחזיר ולהרביץ, אבל אני נקרעת מזה שמטפסים עליו בגלל שהוא כזה ילד טוב. והמצחיק הוא שפיזית הוא ילד ממש גדול - הכי גדול בגן. נראה לפחות בן 5 (בן 6 אם הוא עומד על קצות האצבעות

) אבל בגלל שהוא לא מחזיר, אפילו הקטנים בגן מציקים לו לפעמים. מה עושים איתו איך הופכים אותו ליותר "לוחמני", שיעמוד על שלו? לענבר אגב אני לא דואגת - כנראה עצם העובדה שהיא ילדה שניה מראש הפכה אותה לטרזנית קטנה שלא חוששת לעמוד על שלה ולדרוש מה שמגיע לה. לפעמים גם היא מציקה לתומר והוא לא עושה לה כלום. בקיצור - מה לעשות? תודה למי ששרד עד לכאן

 

[אילנינה]

פחות או יותר אותה בעיה.

הילד שלי בן שלוש וחמישה חוד' גם הבן שלי קטן לגילו ורזה מאוד והחבר הכי טוב שלו בגן זה הילד הכי אלים , כמובן שהוא חוטף ולא מחזיר, בהתחלה היינו אומרים טוב, לבד הוא ילמד להסתדר, אחרי שכל יום הוא חזר עם ראש מלא חול ואותו ילד לא היה לבן שלי לעשות כלום לבד וראינו שמהבן שלנו לא תגיע הישועה למצבו, בעלי ואני החלטנו שאנו נהפוך אותו ליותר בטוח בעצמו ובגופו ופשוט יום בשבוע אנו הולכים איתו לחוג התעמלות, בנוסף בעלי מלמד אותו לפחות פעם בשבוע לשחק כדורגל, מתברר שהפעילות הספורטיבית הזו עשתה פלאים בבן שלנו. הוא פורק את כל ה"עצבים" שלו מהסביבה, הוא מרגיש חזק יותר פיזית , בקיצור זה מה שהתאים לבן שלנו , עכשיו הוא בגן מתמודד עם חזקים ממנו ולא פוחד להחזיר להם או להציק להם בחזרה. מקווה שגם אתם תמצאו את הפתרון לתומר. בהצלחה אילנית.

 

[ליאת של תומר וענבר]

תודה ../images/Emo140.gif

 

[אפרתש]

קשה ועצוב

אני לא חושבת שלהרביץ זה הפתרון. אם זו לא הנטיה של הילד, הוא לא "יעשה את זה כמו שצריך", והמצב רק יחמיר. גם לא חובה להרביץ. יש עוד דרכים להגן על עצמך. דרכים טובות יותר. למשל - להיות ילד כזה שמספיק ילדים אוהבים אותו, בשביל שלא ירצו לפגוע בו. להגיב בתקיפות ("לא! זה שלי!"). להיות חבר של ילדים שיכולים ורוצים להגן עליו. מספיק שפעם אחת ילד אחר, חזק, יגיד "תעזוב אותו, הוא חבר שלי". להיות מעורב בחברת ילדים "נחמדים". ילדים שמשחקים בשיתוף פעולה ובלי אלימות. בגיל 3 ו8 לבכות וללכת לגננת זה לא פתרון טוב. בגיל הזה ילד שבוכה נחשב כבר ל"מטרה". גם ללכת בגן עם מוצץ בגיל הזה נשמע לי מוזר. בגנים שאני מכירה הגננות מכריחות את המוצצים להישאר בתא במשך היום. יתכן שהתנהגותו של תומר תינוקית, וזה גורם לילדים לרצות לצחוק עליו? ממה שראיתי, בגיל הזה הבנים משחקים הרבה משחקים פיסיים. סופרמן וכאלה. תומר משחק בזה? אני חושבת שהמשחקים האלה נותנים לילד איזו תחושת כוח, וגם תורמים לגיבוש. (אם כל הבנים רצים ומנופפים באקדחים ורק תומר בונה בחול - אני יכולה להבין, בצער, איך זה גורם לילדים המשולהבים להיטפל אליו). ואני בהחלט בעד לא להיפגש עם אותו חבר רחוק ומרביץ. תחכו קצת, עם הגיל יורד מפלס האלימות הרנדומלית, והילד ההוא ילמד להשתלט על התגובות שלו.

 

[galiaS]

שאלה

להיות ילד שמספיק ילדים אוהבים אותו, להתחבר אם ילדים אסטריבים, להיות מעורב בחברת ילדים נחמדים - אלו לא המלצות קצת קשות לישום ושקצת מוציאות מהילד את ה"אחריות" להגן על העצמו? אני באמת לא יודעת איך אפשר ללמד אסרטביות, אבל אני חושבת שלבנות על זה שהאלימות תעבור מעצמה זו לא גישה שאני היתי רוצה לנקוט בה.

 

[galiaS]

אם = עם

 

[אפרתש]

מאד קשות ליישום

אבל לא מורידות מהילד אחריות להגן על עצמו. בחיים לא הייתי צריכה להגן על עצמי במכות. (אולי בגיל שנתיים כן, בעצם. אני לא זוכרת). זה אומר שלא הייתי אחראית על עצמי? היו לי דרכים אחרות להגיע לכך שלא ירביצו לי. לילד יש אחריות מאד גדולה - ללמוד איך להשתלב בחברה. זה הרבה יותר קשה מאשר ללמוד לתת מכות. ניסיתי לחשוב על הילדים שאני מכירה. איזה ילדים חוטפים הצקות, ואיזה לא. אלה שלא מוכים אלה הילדים שיש להם מספיק חברים (לא צריך את כל הגן, מספיק שניים שלושה חברים טובים). אלה שילדים אחרים נהנים בחברתם. אלה שיודעים לתקשר בצורה ברורה (לא בבכי) ולבטא את עצמם. אלה ש"מתרחקים מצרות". לא חובה לשחק ליד הבריון השכונתי, אם בצד השני של הגן יש קבוצה נחמדה של ילדים חביבים. (לא בהכרח זה מה שקורה עם תומר, העליתי ניחושים). ההצעה שיהיה חבר אחד חזק ומגן - תומר נכנס לעמדה של ילד מוכה (כנראה, לא בטוח). קשה לצאת ממצב כזה, כי הילדים כבר רגילים לראות בו הקורבן הקבוע. אם השנה ההצקות יימנעו בזכות זה שאיזה ילד יעמוד לצידו, סיכוי גבוה שהילדים ישכחו ש"תומר הוא זה שמציקים לו", ולגן של שנה הבאה תומר כבר ייכנס בעמדה אחרת. כמובן שאין כוונה שתומר יסתובב עד כיתה י"ב עם שומר ראש.

 

[ליאת של תומר וענבר]

קצת מתמיהה אותי התשובה שלך

תומר לא בוחר את החברים שלו לפי החוזק שלהם או היכולת שלהם להגן עליו או שהנוכחות שלהם תשפיע על אחרים לא להציק לו. וגם אם הוא כן היה הולך בדרך הזו, לא בטוח שהם היו מתחברים איתו. יש לו חבר אחד קרוב ועוד כמה חברים טובים, חמשת החברים כולל תומר מתלוננים כולם על הצקות של הילד הנוסף, כך שגם החבורה הזו לא מרתיעה אותו. אני לא חושבת שבגיל כזה אפשר לבחור חברים בהתבסס על רמת הבטחון שהם נותנים לך. אני לא יכולה להגיד לו תתחבר עם X או עם Y כי זה ישתלם לך. הוא מתחבר עם מי שיש לו קליק. אני גם חושבת שלכות וללכת לגננת זה לא פתרון וזה מה שאני רוצה ללמד אותו - לעמוד על שלו. לגבי המוצץ - הוא עם מוצץ כשהוא מגיע לגן ואחרי כמה דקות מוציא אותו ושם במגירה. בכמה דקות האילו הילד המציקן מצליח לחטוף לו את המוצץ - ללא שום פרובוקציה מצד תומר. תומר בכלל לא מתיחס אליו והוא בא וחוטף לו את המוצץ. ראיתי במו עיני. לגבי משחקים פיזים - אני לא חושבת שהם משחקים בכאלו דברים. תודה על תשובתך

 

[אפרתש]

זה כבר מעט שונה מהתמונה שנוצרה

מהודעתך הראשונה. קודם נוצר אצלי הרושם שתומר בודד ונתון להצקות מצד ילדים רבים. עכשו אני מבינה שיש לו כמה חברים טובים. ובעצם - זה לא שתומר הוא הקורבן של הגן - אלא יש בריון אחד שמציק לכולם. אין כלכך מה לעשות נגד המציקן(וצריך לסמוך על הגננת), אבל כן אפשר להיות רגועים שתומר יודע לרכוש חברים ולהסתדר עם ילדים אחרים. אני מצטרפת להצעות שקיבלת לחזק את בטחונו במשחקים פיסיים. ואם יש לו חברים - זה אפילו יותר קל. היפגשו כולכם בגינה, למדו אותם כדורגל, קפיצות - כל הדברים שנותנים בטחון לילדים בני 4.

 

[מ א י ה ועוד3]

למה להרביץ בחזרה? יש עוד מה לעשות

והכי כדאי לשאול את הילד שלך, איך הוא מרגיש. אני גיליתי, שהילדה שלי שנראית שלא רוצה לעמוד על שלה, בעצם לא רוצה בעימות בכלל. היא לא רוצה להחזיר, היא רוצה לשחק. וזו הבחירה שלה (שמעצבנת אותי לא פעם). אז איך עומדים על הגבול בין להתעלם ממנו (=לתת לו לעשות מה שהוא מבין, גם אם אולי הוא לא מרוצה מזה בעצמו ואין לו כלים) לבין לדחוף אותו (=לומר לו לעשות משהו שנראה לנו מתאים)? פשוט לשאול אותו, איך הוא מרגיש ומה היה רוצה שיקרה. אפשר להציע לו רעיונות, אם הוא רוצה. הרעיונות שאני נתתי הם: אפשר ללכת לשחק עם מישהו אחר, שנחמד אליך. אפשר לקחת בחזרה חפץ שחטפו לך, בלי להרביץ: פשוט להחזיק את היד של הילד ולהוציא ממנה את החפץ (בעיקר כלפי ילדים קטנים ממנה, כמו בבית). אפשר לומר איך את מרגישה: זה מעליב אותי / מעצבן אותי / מציק לי. מה שכן, לא לעשות במקומו. לא להתפתות להתערב לטובתו. לנסות ולשקף לו מה הילד האחר מרגיש (אולי הוא רוצה לשחק איתך ולא יודע לבקש). להעביר מסר שיש לו את הכוחות בגוף ובלב להתמודד, לנחם אותו כשקשה לו. גם הילדה שלי כזו, ואני חושבת שהדרך שבה מתיחסים לזה בגן היא ממש לא במקום. אחרי עבודה ארוכה מאד בגן הישן שלה, ובשיתוף פעולה עם הגננת המקסימה בגן העירוני, אני משדרת לה שהיא ילדה חזקה (מענין, גם היא גדולה למדי לגילה, אבל לא במיוחד), שיש לה את הכוחות להתמודד ואת החכמה לדעת מתי לעשות מה. הגננת מדווחת שהיא יודעת יפה מאד לעמוד על שלה, למרות שהיא מתבכיינת לי בבית שמציקים לה (כנראה שזה נכון, אבל אובייקטיבית הגננת אומרת שהיא מתמודדת עם זה בתוך יחסים תקינים בין ילדים). בנוסף, אני מרשה לה להיות יותר אגרסיבית בבית, כלפי וכלפי אחיה לאחרונה. אני חושבת שהיא לומדת עלינו אסרטיביות וגם בבית הפסקתי לעזור לה למרות שבסופו של דבר לפעמים היא מגיעה לכאפות קטנות לאחיה. גיליתי שזה לעולם לא עובר את גבול הטעם הטוב, ושכולם נשכרים מזה.

 

[swann]

מבינה אותך יקירתי

גם מאיה שלי עדינת נפש ולוקחים לה והיא מתעצבנת אבל לא עושה כלום אלא בוכה לי. בגלל שהיא רק בת שנתיים וחודשיים אני זאת שמגנה עליה וגם אומרת לילד המציק שזה לא נעים למאיה והיא לא מרשה שיקחו לה והאמא של הילד גם עוזרת, אבל זה לא ממש פותר את הבעיה. מקווה שעד שהיא תגיע לגיל של תומר היא כבר תדע לעמוד על שלה, או שלא....

 

[swann]

וחשבתי על עוד משהו

לגבי שני הילדים הספציפיים שאת מדברת עליהם (אחד מהם אני מכירה

), אמנם זה אופי של ילד ועליו צריך לכעוס, אבל הצבת הגבולות לילד האלים צריכה להגיע מהגננת/ההורים. לילד של החברים לדעתי - צריך לדבר עם הוריו שיציבו לו גבולות וישגיחו עליו יותר מתמיד כשהוא בחברת הילדים שלך. לגבי הילד מהגן, הגננות צריכות לשים לו גבולות יותר מאחרים. ואני אספר לך מה קורה בגן של מאיה - כשבאתי לבדוק את הגן שנה שעברה, ראיתי שיש ילד קצת יותר מופרע מהאחרים, צריך להוציא יותר אנרגיה וגם מסתבר שהוא קצת אלים. הגננת טיפלה בו באופן קצת שונה מהילדים. בגלל שהיתה לו קצת בעיה להתרכז ולשלוט בעצמו, מדי פעם הוציאו אותו מהקבוצה (שבדיוק היתה בריכוז או משהו כזה) ונתנו לו להוציא את האנרגיות שלו בנפרד (בהשגחת עוזרת הגננת). ממש יחס אחר, וזה לא הפריע לו או לילדים האחרים. ההתנהגות שלו הוציאה את כל הגן משלוותו ולכן הטיפול המיוחד. לא יותר מזה. בימים הראשונים של מאיה בגן הזה, היו אולי 3 ימים חופפים עם אותו ילד (ובגלל שהוא קצת יותר גדול, הוא בדיוק עזב לגן אחר - של גדולים יותר) - והתברר לי שמאיה מפחדת ממנו. למזלי בגלל שהוא עזב, לא היה issue מהעניין, ומצד שני כשהוא בא לבקר, או כשהיא רואה את התמונה שלו בגן - היא מתייחסת אליו באהבה (ואני מניחה שכבר לא מפחדת בזמן הביקורים). כך שכל היחס ה"מיוחד" לילד הזה לא פגע באף אחד - פשוט הגננות ידעו מה לעשות איתו כשהוא היה צריך להשתולל יותר.

 

[ליאת של תומר וענבר]

../images/Emo51.gif אבל לא לגמרי מסכימה איתך

קודם כל לגבי הילד בגן - הבנתי שזה ילד שלא מדבר טוב, בן שני ( יש לו אח גדול וכנראה גם הוא פרחח לא קטן) וזקוק לתשומת הלב הזו. בגן מטפלים בנושא ויש שיפור. לגבי הבן של החברים - אני מצטערת להגיד לך אבל אני לא זו שצריכה לחנך אותו ולא אני צריכה להגיד להורים שלו מה לעשות איתו. מה גם שהם בטוחים שהם מטפלים בו כמו שצריך (אם פליק על היד וצרחת "אסור להרביץ" נקרא לחנך

) בקיצור - את מכירה את הנפשות הפועלות. אני חושבת שאנחנו פשוט לא נתראה איתם איזו תקופה.

 

[swann]

אם זה ככה, אני לגמרי מבינה אותך.

 

[גן רוחלה]

עוד דיעה, מצטערת יצא ארוך

אני מסכימה עם חלק גדול מהדברים של אפרת. נכון שחלקם נשמעים בלתי אפשריים אבל אני מניחה שאפרת התכוונה שהילד יכול לרכוש את הכלים האלה במהלך התפתחותו. וימצא דרכים להתמודד. בכל מקרה להוביל ילד לשימוש באלימות כאשר זה לא קרה מאיליו זה עלול להיות הערמת קושי נוסף על הילד שממילא מתמודד עם קושי אחר. והחשוב מכל הוא שילד מספר להוריו על קשיו בגן הוא מצפה קודם כל לאמפתיה ולא לביקורת ועיצה. כשאתם נותנים לו עיצה איך לנהוג הוא מיד מבין שהוא לא היה בסדר. כי אתם מצפים שיפעל בדרככם. דבר שעלול להוביל לכך שלא ישתף יותר וזה ממש לא רצוי. בהחלט הייתי מעודדת אותו להגדיר את מה שהוא מרגיש ומה היה רוצה שיקרה. ואם לא משתף פעולה, לשקף את רגשותיו. "זה ודאי לא נעים כש... זורק חול על הראש שלך. כדאי שלא תאפשר את זה. אולי תשחק רחוק ממנו?" בדרך זו נשארת בידו הבחירה להתרחק או להשאר. אני חושבת שאפרת (גננת?) ואני מדברות מתוך נסיון וצפיה במקרים רבים במהלך שנות עבודתי כגננת, בגילאים 3-6 ואני רואה שילדים רבים לא לוקחים להם את הבחירה להתרחק מילד זה או אחר, למרות שזו ניתנת להם ע"י הצוות. לפעמים הילד כל כך רוצה להיות שייך שהוא סופג את ההתנהגות השלילית של חבריו. ופה זו גם עבודה של הגננת איך לנוט את הדברים ולתווך בין הילדים כך שהמקרים האלה יפסקו. בכל מקרה אני חושבת שזה גם מסביר את הקושי של בנך להפרד בבוקר בגן. (מההודעה האחרת שהייתה פה)

 

[תיקי א]

לא ניתן לשנות טמפרמנט של ילד

הבן הגדול שלי (5), יואב, בדיוק כמו תומר. גדול פיסית אבל חתלתול מבפנים. במו עיני ראיתי בגינה ילד שקטן ממנו בשנה וחצי ובראש ונוסף לכל ציפלון, זורה לו חול בעיניים ועל הראש, והבריון שלי שהוא ילד מאוד פיסי ואתלט לא קטן, עומד ובוכה כמו תינוק. יש ילדים שפשוט נמנעים מכל הקשור לאלימות. יואב גם לא היה מוכן עד לפני כמה חודשים לראות סרטים שיש בהם אלימות (ראה בקולנוע רק את חזרזיר וספר הג'ונגל 2). אבי הילד ובן זוגי, סובל קשות מכך שמרביצים לבנו וחוזר כל העת על המטרה "תחזיר, אתה חזק, גדול וכו'" ליואב יש תמיד תירוצים: זה חבר ואני לא מרביץ לחברים, ההוא יחזיר יותר חזק, הגננת תכעס עלי ועוד. מה שאני עושה, זה ככה: מדברת עם יואב על המקרה, מבררת מי הילד ושהנושא מטופל. אני מדברת עם יואב ומסבירה לו שילד שמרביץ הוא החלש ואתה בעצם החזק. בנוסף אם זה ילד בעייתי במיוחד, אני מסבירה ליואב שלא טוב לילד ולכן הוא מרביץ ואנחנו מנסים לחשוב, למה לא טוב לו. לפחות פעם אחת קרה שיואב החל להתייחס אחרת לבריון התורן של הגן והם פיתחו יחסי חברות מסויימים. בנוסף מגיל 4, יואב הולך לחוג ג'ו-גיטסו (ווריאציה של ג'ודו שכוללת גם בעיטות - מועיל מאוד

). החוג העלה לו מאוד את הביטחון העצמי וכשילד מקרין בטחון, נטפלים אליו פחות. בסך הל נראה לי שאת צריכה לחזק את תומר נפשית ומצד שני להודיע לגננות שאת מצפה שהן יפתרו את הבעיה.

 

[תיקי א]

שכחתי משהו

ההתרחקות מאלימות הזו נפלאה בעיני, למה לשנות אותה ? לדעתי זה מראה על ילדים עם בטחון עצמי מאוד גבוה (בדיוק הפוך מהתדמית של פחדן) ושליטה עצמית מדהימה- זו מתנה !!!!

 

[ליאת של תומר וענבר]

תודה לכולם על התשובות העניניות

למדתי המון. רק רוצה להבהיר דבר קטן - גם בעיני זה נהדר שלתומר אין שום נטיה לאלימות והוא מבין את הכאב שהוא יכול להסב למישהו אחר, אני לא רוצה לשנות בו את זה, ולא הייתי רוצה שיתחיל להרביץ. ספציפית לגבי מה שקרה עם הבן של החברים מאוד מאוד כעסתי על הילד, על ההורים שלו, ונורא נורא נעלבתי בשביל תומר שמשחק לו בכיף עם חבר שהוא אוהב ובוטח בו ופתאום הוא מפליק לו ומערער לו את כל השמחה, הכיף והבטחון. לכן רציתי שיחזיר לו - שהקטנצ'יק יטעם קצת מהרע שהוא עושה לאחרים ולא יפגע יותר בילד שלי (הייתי על סף דמעות). השאלה היא איך ללמד אותו או לנווט אותו להיות יותר אסרטיבי, לעמוד על שלו ולהקרין בטחון. נתתם לי המון רעיונות ואני מודה לכם. לילה טוב

 

[לאה_מ]

הגעתי קצת באיחור... אבל טוב מאוחר

מאף פעם

מצרפת לך קישור לדיון שהיה כאן לפני זמן לא רב, ושם הבעתי את דעתי בנושא, והובעו גם דעות נוספות מעניינות - אני חושבת שזה עונה על השאלה שלך (ואם לא - תמשיכי לשאול).

 

[ליאת של תומר וענבר]

תודה לאה ../images/Emo39.gif