תשובה לסבתא המודאגת
ולפני זה, רציתי לומר שכל הדיון שהתנהל מסביב לנושא ממש מרתק ומעורר הרבה מחשבות. וגם לי יש לא מעט סיפורים משעשעים ומשעשעים פחות על נשים שמתמשות ב"פולנית" גבוהה ומושחזת ועל דרכי התגוננות נאותה מ"פולנית" שכזו. ומאוד היה מעניין לקרוא על גבולות ועל שתלטנות במסווה של דאגה וכו' וכו'. *-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*- ולשאלת הסבתא. אני לא יודעת אם יש תשובה אחת נכונה "אובייקטיבית" לשאלתך. נראה לי שיש כמה תשובות, שכולן משקפות בעצם את *הטמפרמנט ואת הנטיות* של המשיבה. כלומר, אימהות שבעצמן אוהבות ומעדיפות לבלות הרבה זמן מחוץ לביתן, ישיבו קרוב לוודאי שלילד דווקא כיף ושלא נגרם לו שום נזק ולהיפך - הוא זוכה כך בחוויות וכו' וכו'. לעומת זאת, אימהות שבעצמן מעדיפות לשבת בבית ופעילויות יותר ביתיות, ידברו בשבח הישיבה בבית וחוסר "ההתרוצצות" וכו' וכו'. זה מזכיר לי שראיתי פעם פרק בסדרה על משפחה ובה אם המשפחה תוארה ע"י אחותה כ"היפר אקטיבית" וזאת משום שעשתה בדיוק כמו כלתך. ולאחר שהצליחה לסחוב את אחותה (שהעדיפה פעילות משפחתית-ביתית עם ילדיה) לטיול רגלי ארוך על שפת הים+ג'ימבורי+גינה ציבורית באחר צהריים אחד, היא כינתה אותה "ג'ינג'ס-מאם"
אני מסכימה בייחוד עם כמה מהתשובות שקיבלת: התשובה למעשה תלויה *בילד*!!! כידוע, יש אימהות וילדים שיש ביניהם התאמה מבחינת המזג, הצרכים וכו' וכו' ויש אימהות וילדים שיש ביניהם חוסר התאמה. והמבחן הוא פשוט: האם הילד נראה כנהנה? הוא מראה בהתנהגותו שהוא אוהב לצאת החוצה, לטייל, לבקר וכו' וכו' או שהוא נראה מתוח כל פעם לפני היציאה מהבית, בוכה ובכלל מראה שהוא מעדיף לשבת יותר בבית? אם מדובר במקרה הראשון, אז האם והילד מתואמים ביניהם ומעדיפים פעילות מחוץ לבית. אבל אם מדובר במקרה השני, באמת כדאי למתן את הפעילות שמחוץ לבית. אני מכירה אימא ובת (בת 5, כלומר שיכולה לבטא את צרכיה במילים) שאינן מתואמות ביניהן. האימא היא ככלתך והבת מעדיפה בילויים ביתיים: לצפות בTV, לצייר, לגזור ולהדביק, לשחק עם בובות, לעשות פאזלים, וכו' וכו'. היא גם מעדיפה שחברה אחת או שתיים יבקרו אותה בביתה ולא לבקר. כל יום פורצים ויכוחים בין האם לבתה בדיוק בנקודה זו: האם רוצה לצאת החוצה והבת אומרת: "אוף? עוד פעם? אני לא רוצה להיות כל יום וכל הזמן בחוץ. אני רוצה להיות בבית!". במקרה שכזה באמת יש בעיה. אגב, לשם הגילוי הנאות, אני נמנית עם האימהות שמעדיפות פעילות ביתית על פני פעילויות מחוץ לבית ולשמחתי גם בתי מאוד אוהבת פעילויות שכאלה. אנחנו כמובן מבלות גם מחוץ לבית, אבל בדרך כלל מעדיפות לשחק, לבלות, להנות, לארח וכו' וכו' בבית. אבל אני לא מייחסת משהו *ערכי* להעדפות אלו. זה פשוט עניין של אישיות והעדפות וצרכים. זה דבר יחסי. זה לא "יותר טוב" או "פחות טוב" מהעדפות אחרות (למשל של אימהות וילדים שמעדיפים פעילויות יומיומיות מחוץ לבית).