ילד לא רצוי
- פותח הנושא מיכל@ל
- פורסם בתאריך
סבלנות. בתוך זמן קצר תלמד קרן.
לימור, לא צריך מיקומון, בגילה כבר לא משתמשים. המיקומון מהווה פיתרון להקטנת הסיכון בשינה לתינוקות שרק נולדו. הילדה במהרה תלמד להתגלגל לכל הכיוונים. היא תהיה כזאת מומחית שיתכן שיקרה לך מה שקרה לנו פעם. ניגשנו לראות את האפרוח החדש והוא כאילו לא היה במיטה, פשוט התגלגל מקצה אחד בו נרדם לקצה השני. המון אושר והנאה מהקטנה.
לימור, לא צריך מיקומון, בגילה כבר לא משתמשים. המיקומון מהווה פיתרון להקטנת הסיכון בשינה לתינוקות שרק נולדו. הילדה במהרה תלמד להתגלגל לכל הכיוונים. היא תהיה כזאת מומחית שיתכן שיקרה לך מה שקרה לנו פעם. ניגשנו לראות את האפרוח החדש והוא כאילו לא היה במיטה, פשוט התגלגל מקצה אחד בו נרדם לקצה השני. המון אושר והנאה מהקטנה.
אינגליש
אם תסכימי אני אכניס את זה לקובץ של סיפורי "דכאון אחרי אימוץ" בקהילה שלנו,מה שכתבת כל כך חשוב וכדאי שגם אחרים יוכלו לגשת לקרוא את זה. את יודעת מה הזכרת לי ? אני זוכרת פעמים שישבתי עם מאיה על הידים ופשוטה בכיתי אותה מרוב חוסר אונים ואי יכולת לעזור לה,אם היו אומרים לי כמה שנים לפני שאני אמצא את עצמי בסיטואציה כזאת הייתי צוחקת ולא מאמינה...
אם תסכימי אני אכניס את זה לקובץ של סיפורי "דכאון אחרי אימוץ" בקהילה שלנו,מה שכתבת כל כך חשוב וכדאי שגם אחרים יוכלו לגשת לקרוא את זה. את יודעת מה הזכרת לי ? אני זוכרת פעמים שישבתי עם מאיה על הידים ופשוטה בכיתי אותה מרוב חוסר אונים ואי יכולת לעזור לה,אם היו אומרים לי כמה שנים לפני שאני אמצא את עצמי בסיטואציה כזאת הייתי צוחקת ולא מאמינה...
ועוד זכרון (ארוך)
את יכולה לצטט אותי מיכל. והנה עוד נושא שלא הרבה מוזכר: קראתי בפורום בעבר סיפורים של מאמצים איך ברגע שראו את התינוק מיד התאהבו בו והרגישו שהוא ממש נועד להם וכו´. אז תרשו לי וידוי קטן: אצלנו זה לא בדיוק היה כך. אני הרגשתי ממש כמו בבליינד דייט: מראים לי תינוק קטן עם אישורים שהוא בריא ואני צריכה על המקום להחליט אם זה התינוק שאיתו ארצה לבלות את שארית חיי. והוא היה בן חודשיים וחצי (שזה קצת לפני שהם נהיים מתוקים ממש)ולדעתנו היה קצת מכוער, היה לבוש בבגדי צמר איומים והיתה לו פריחה על הפנים והראש. זה גם גיל של לפני החינדלך והחיוכים. בקיצור, הנטיה הראשונית היתה להגיד לא. לא כל כך ידענו מה לעשות איתו בזמן הקצר שהיה לנו אז הרמתי אותו על הידיים וניגשנו למראה. ואז הוא פתאום הניח את הראש שלו על הכתף שלי. ולא, לא מיד נשמעה מוזיקה של כינורות מול שקיעה כתומה. התנועה הקטנה הזאת עזרה קצת אבל זה עדיין לא היה "זה". למה אמרנו כן? כי ההגיון עבד: לא קל לקבל תינוק כל כך צעיר; הגענו כבר עד פה; מי יודע את מי יתנו לנו במקומו... אחר כך באו שבועיים בהם חיכינו שהוא יעבור את גיל 3 חודשים שנוכל להוציא אותו מבית היתומים ולהיות איתו, בזמן הזה היה אסור לראות אותו. הזמן הזה עבר בהתלבטויות אולי טעינו כשאמרנו כן מהולות בציפיה לבואו. ביום שהוצאנו אותו מבית היתומים היה כבר יותר טוב. הוא השתפר במראה והפריחה ירדה והבגדים שהבאנו עשו אותו חמוד. אבל הכי חשוב - הוא התחיל לחייך מה שהקל מאד. בשבועות הבאים הוא קשר אותנו אליו יותר ויותר בגלל שמאד אהב להיות צמוד לגוף שלנו וזה גרם לנו לחבק הרבה. הוא הראה אהבה ואנחנו התחלנו לאהוב אותו בחזרה. קשה לי לשים את האצבע על רגע מסוים שבו היה לי הקליק, זה היה קשר שהתפתח ונבנה לאט אבל נהיה כל כך חזק. היום כשכבר יש לו אישיות משלו אני יודעת שזה הילד שנועד לנו ואנחנו תמיד צוחקים על זה שספק אם הגנים שלנו היו מוציאים כזה מודל מוצלח שכל כך תפור עלינו. כל מה שרציתי: ילד אוהב חברה, עם חוש הומור, אוהב להתחבק, אפילו די דומה למשפחה. ואגב, את סיפור ההתלבטות הכנסתי לגירסה הנוכחית של ספר האימוץ שלו והוא דווקא אוהב את הקטע הזה.
את יכולה לצטט אותי מיכל. והנה עוד נושא שלא הרבה מוזכר: קראתי בפורום בעבר סיפורים של מאמצים איך ברגע שראו את התינוק מיד התאהבו בו והרגישו שהוא ממש נועד להם וכו´. אז תרשו לי וידוי קטן: אצלנו זה לא בדיוק היה כך. אני הרגשתי ממש כמו בבליינד דייט: מראים לי תינוק קטן עם אישורים שהוא בריא ואני צריכה על המקום להחליט אם זה התינוק שאיתו ארצה לבלות את שארית חיי. והוא היה בן חודשיים וחצי (שזה קצת לפני שהם נהיים מתוקים ממש)ולדעתנו היה קצת מכוער, היה לבוש בבגדי צמר איומים והיתה לו פריחה על הפנים והראש. זה גם גיל של לפני החינדלך והחיוכים. בקיצור, הנטיה הראשונית היתה להגיד לא. לא כל כך ידענו מה לעשות איתו בזמן הקצר שהיה לנו אז הרמתי אותו על הידיים וניגשנו למראה. ואז הוא פתאום הניח את הראש שלו על הכתף שלי. ולא, לא מיד נשמעה מוזיקה של כינורות מול שקיעה כתומה. התנועה הקטנה הזאת עזרה קצת אבל זה עדיין לא היה "זה". למה אמרנו כן? כי ההגיון עבד: לא קל לקבל תינוק כל כך צעיר; הגענו כבר עד פה; מי יודע את מי יתנו לנו במקומו... אחר כך באו שבועיים בהם חיכינו שהוא יעבור את גיל 3 חודשים שנוכל להוציא אותו מבית היתומים ולהיות איתו, בזמן הזה היה אסור לראות אותו. הזמן הזה עבר בהתלבטויות אולי טעינו כשאמרנו כן מהולות בציפיה לבואו. ביום שהוצאנו אותו מבית היתומים היה כבר יותר טוב. הוא השתפר במראה והפריחה ירדה והבגדים שהבאנו עשו אותו חמוד. אבל הכי חשוב - הוא התחיל לחייך מה שהקל מאד. בשבועות הבאים הוא קשר אותנו אליו יותר ויותר בגלל שמאד אהב להיות צמוד לגוף שלנו וזה גרם לנו לחבק הרבה. הוא הראה אהבה ואנחנו התחלנו לאהוב אותו בחזרה. קשה לי לשים את האצבע על רגע מסוים שבו היה לי הקליק, זה היה קשר שהתפתח ונבנה לאט אבל נהיה כל כך חזק. היום כשכבר יש לו אישיות משלו אני יודעת שזה הילד שנועד לנו ואנחנו תמיד צוחקים על זה שספק אם הגנים שלנו היו מוציאים כזה מודל מוצלח שכל כך תפור עלינו. כל מה שרציתי: ילד אוהב חברה, עם חוש הומור, אוהב להתחבק, אפילו די דומה למשפחה. ואגב, את סיפור ההתלבטות הכנסתי לגירסה הנוכחית של ספר האימוץ שלו והוא דווקא אוהב את הקטע הזה.
גם אצלינו הפגישה הראשונה היתה קרירה
אנחנו קבלנו תמונה של ילדון חמוד וחיכינו בקוצר רוח לפגישה איתו. כאשר הגענו למקום המפגש יחד עם עובדת השרות ויחד עם מנהלת המקום הפגישה לא היתה משהו. הילד היה מאוד לחוץ מאוד קשור למנהלת, אותה הוא הכיר, ואנחנו נישינו ליצור איתו קשר כלשהו הרגשנו שזה לא בדיוק מה שציפינו מפגישה ראשונה. לא נשמעו כינורות ברקע וגם השמש לא שקעה בגוונים רומנטיים בחלון. אבל אז באה הפגישה השניה ולאחריה הטיול לבד עם הילד ואו, אז זה קרה, נשמע קליק קטן וידענו שזה יהיה בסדר. אחרי כן הגענו הביתה והיום הוא יחד עם אחיו הבכור העולם כולו. ילד מקסים מלא מרץ, מבין וסקרן. קורא בקולי קולות אבאאא, גם בשלוש לפנות בוקר וכן אנחנו זוחלים איליו למיטה בשעה שש בבוקר עם השמע הקריאה אבאאא...
אנחנו קבלנו תמונה של ילדון חמוד וחיכינו בקוצר רוח לפגישה איתו. כאשר הגענו למקום המפגש יחד עם עובדת השרות ויחד עם מנהלת המקום הפגישה לא היתה משהו. הילד היה מאוד לחוץ מאוד קשור למנהלת, אותה הוא הכיר, ואנחנו נישינו ליצור איתו קשר כלשהו הרגשנו שזה לא בדיוק מה שציפינו מפגישה ראשונה. לא נשמעו כינורות ברקע וגם השמש לא שקעה בגוונים רומנטיים בחלון. אבל אז באה הפגישה השניה ולאחריה הטיול לבד עם הילד ואו, אז זה קרה, נשמע קליק קטן וידענו שזה יהיה בסדר. אחרי כן הגענו הביתה והיום הוא יחד עם אחיו הבכור העולם כולו. ילד מקסים מלא מרץ, מבין וסקרן. קורא בקולי קולות אבאאא, גם בשלוש לפנות בוקר וכן אנחנו זוחלים איליו למיטה בשעה שש בבוקר עם השמע הקריאה אבאאא...
היא בחרה בנו מייד...
אתם מכירים את הסיפור שלנו עם קרן. ובכל זאת, הנדבך האחרון, הפגישה עצמה: הביאו לי תינוקת בת שלושה וחצי חודשים שכאשר הכניסו אותה נראתה לי בתחילה תינוקת שזה עתה נולדה, כל כך קטנה היא הייתה. אבל את הכל שכחתי כששמו לי אותה בידיים, כיוון שהיא שלחה מבט עמוק לתוך עיני ולא הורידה את עיניה במשך חצי שעה... בעלי כמובן היה מכור עוד קודם, מהתמונות, וממילא הייתה ביניהם כימיה מיידית. היא הבינה שיש לה פרטנרים לצחוקים ולמשחקים, והוא נשבה בשנייה. כאשר שאלתי אותו בערב האם הוא בטוח שזהו זה, הוא תלה בי מבט נדהם. איך יכולתי לשאול כזה דבר. היום כבר נראה לי שלא אנחנו בחרנו בקרן, אלא היא שבחרה בנו. עם האופי שלה וכוח הרצון שלה, זה בלתי אפשרי לחשוב אחרת... וכן, אני מבינה שילדה כמוה, מאוד דומה לי בילדותי, נבונה, זריזה, מחפשת אקשן כל הזמן ויודעת מה שהיא רוצה עם קוצים בטוסיק להתפתח מהר ככל האפשר, תהיה אתגר גדול בגידולה, אבל כנראה גם תביא לעצמה, ולנו, הרבה נחת בסופו של דבר. כך אני מתפללת, בכל אופן.
אתם מכירים את הסיפור שלנו עם קרן. ובכל זאת, הנדבך האחרון, הפגישה עצמה: הביאו לי תינוקת בת שלושה וחצי חודשים שכאשר הכניסו אותה נראתה לי בתחילה תינוקת שזה עתה נולדה, כל כך קטנה היא הייתה. אבל את הכל שכחתי כששמו לי אותה בידיים, כיוון שהיא שלחה מבט עמוק לתוך עיני ולא הורידה את עיניה במשך חצי שעה... בעלי כמובן היה מכור עוד קודם, מהתמונות, וממילא הייתה ביניהם כימיה מיידית. היא הבינה שיש לה פרטנרים לצחוקים ולמשחקים, והוא נשבה בשנייה. כאשר שאלתי אותו בערב האם הוא בטוח שזהו זה, הוא תלה בי מבט נדהם. איך יכולתי לשאול כזה דבר. היום כבר נראה לי שלא אנחנו בחרנו בקרן, אלא היא שבחרה בנו. עם האופי שלה וכוח הרצון שלה, זה בלתי אפשרי לחשוב אחרת... וכן, אני מבינה שילדה כמוה, מאוד דומה לי בילדותי, נבונה, זריזה, מחפשת אקשן כל הזמן ויודעת מה שהיא רוצה עם קוצים בטוסיק להתפתח מהר ככל האפשר, תהיה אתגר גדול בגידולה, אבל כנראה גם תביא לעצמה, ולנו, הרבה נחת בסופו של דבר. כך אני מתפללת, בכל אופן.
ואצלנו...
את עדי פגשנו כשהיא היתה בת 12 שעות וכבר אז היא פתחה זוג עינים ענקיות וסקרניות ובאותו הרגע ידעתי שאני מכירה אותה כבר ושזו הילדה שלי. עם מאיה לא היה לי "קליק" מיידי כמו עם עדי ולמרות שהיא מצאה חן בעיני,לקח לי כמה ימים עד שהרגשתי שאני מאוהבת... זה מאוד הפתיע אותי,חשבתי שבגלל שכל כך חיכיתי לה החוויה תהיה דומה לחוויה עם עדי וזה קצת ערער לי את הבטחון שהאהבה לא היתה שם מהשניה הראשונה,פחדתי שאולי לא אצליח להרגיש כלפיה את מה שאני מרגישה כלפי עדי ומאוד רציתי שיגיע הרגע וארגיש שהיא שלי. ילדים בדרך כלל אוהבים להיות איתי ולא הבנתי איך דווקא הילדה שקיבלתי צורחת כל פעם שאנחנו מתקרבים אליה,היא היתה נרגעת רק כשעדי היתה מחזיקה אותה או כשעדי היתה נותנת לה את הבקבוק [עדי היתה רק בת שלוש וחצי !]. אחרי כמה ימים כבר הרגשתי אחרת ,אבל ההתאהבות האמיתית הגיעה כשעזבנו את ויאטנם [לתאילנד, לארבעה ימים נוספים]וידעתי ששום דבר רע כבר לא יכול לקרות ושמאיה שלנו לתמיד. הטיפול של עדי בה כנראה יצר קשר מאוד מיוחד בין שתיהן,ועד היום מאיה הולכת לעדי בכל פעם שקשה לה או שהיא צריכה פינוק .
את עדי פגשנו כשהיא היתה בת 12 שעות וכבר אז היא פתחה זוג עינים ענקיות וסקרניות ובאותו הרגע ידעתי שאני מכירה אותה כבר ושזו הילדה שלי. עם מאיה לא היה לי "קליק" מיידי כמו עם עדי ולמרות שהיא מצאה חן בעיני,לקח לי כמה ימים עד שהרגשתי שאני מאוהבת... זה מאוד הפתיע אותי,חשבתי שבגלל שכל כך חיכיתי לה החוויה תהיה דומה לחוויה עם עדי וזה קצת ערער לי את הבטחון שהאהבה לא היתה שם מהשניה הראשונה,פחדתי שאולי לא אצליח להרגיש כלפיה את מה שאני מרגישה כלפי עדי ומאוד רציתי שיגיע הרגע וארגיש שהיא שלי. ילדים בדרך כלל אוהבים להיות איתי ולא הבנתי איך דווקא הילדה שקיבלתי צורחת כל פעם שאנחנו מתקרבים אליה,היא היתה נרגעת רק כשעדי היתה מחזיקה אותה או כשעדי היתה נותנת לה את הבקבוק [עדי היתה רק בת שלוש וחצי !]. אחרי כמה ימים כבר הרגשתי אחרת ,אבל ההתאהבות האמיתית הגיעה כשעזבנו את ויאטנם [לתאילנד, לארבעה ימים נוספים]וידעתי ששום דבר רע כבר לא יכול לקרות ושמאיה שלנו לתמיד. הטיפול של עדי בה כנראה יצר קשר מאוד מיוחד בין שתיהן,ועד היום מאיה הולכת לעדי בכל פעם שקשה לה או שהיא צריכה פינוק .
להיות אמיתית עם עצמך
אינגליש יקרה, כל הכבוד על גילוי הלב שלך ועל יכולתך להכיל את כל קשת הרגשות שחווים עם תינוק חדש בידיים. אז בואי אגלה לך סוד, גם עם תינוק שנולד לך את לא שומעת את הכינורות מול השקיעה. לא מתאהבים בו מייד. זה ממש לא סרט תורכי. מניחים עלייך איזה תינוק זר מקומט וצווחני, את תשושה רוצה לישון ואת אמורה לאהוב אותו מייד? בולשיט! כמו כל דבר בחיים, אהבתינו לילדינו היא תהליך מתמשך. תהליך ההתאהבות בילדך נוצר כתוצאה ישירה מהטיפול בתינוק ומילוי צרכיו, כך הוא נעשה יקר לליבך. וזו הסיבה שחשוב לתת לאבות לטפל בילדים, להחליף להם, להאכיל ולקלח. דבר נוסף הוא שאת אוהבת את תינוקך בצורה אחרת מאשר תאהבי אותו כפעוט, יכילד או כנער מתבגר. האהבה הבסיסית קיימת אך היא לובשת צורות חדשות במהלך התפתחותו של הילד. אני שסבלתי מדיכאון לאחר לידה בכל אחת מהלידות וגם לאחר האימוץ יודעת שאת חווה גם רגשות שליליים, שואלת את עצמך "בשביל מה הייתי צריכה את זה?" מרגישה מותשת, מובסת וחסרת אונים. אני בהחלט ספקנית לגבי אלה שאומרים שהם ישר התאהבו בילד. נכון שמתאהבים אבל זה דורש זמן. אני אוהבת את ילדי בכל ליבי וזה ברור מאליו, אני שמחה שהם כאן, אבל כנראה זה מגיע בעסקת חבילה עם בעיות שונות ומשונות ועם המון אושר וכיף.
אינגליש יקרה, כל הכבוד על גילוי הלב שלך ועל יכולתך להכיל את כל קשת הרגשות שחווים עם תינוק חדש בידיים. אז בואי אגלה לך סוד, גם עם תינוק שנולד לך את לא שומעת את הכינורות מול השקיעה. לא מתאהבים בו מייד. זה ממש לא סרט תורכי. מניחים עלייך איזה תינוק זר מקומט וצווחני, את תשושה רוצה לישון ואת אמורה לאהוב אותו מייד? בולשיט! כמו כל דבר בחיים, אהבתינו לילדינו היא תהליך מתמשך. תהליך ההתאהבות בילדך נוצר כתוצאה ישירה מהטיפול בתינוק ומילוי צרכיו, כך הוא נעשה יקר לליבך. וזו הסיבה שחשוב לתת לאבות לטפל בילדים, להחליף להם, להאכיל ולקלח. דבר נוסף הוא שאת אוהבת את תינוקך בצורה אחרת מאשר תאהבי אותו כפעוט, יכילד או כנער מתבגר. האהבה הבסיסית קיימת אך היא לובשת צורות חדשות במהלך התפתחותו של הילד. אני שסבלתי מדיכאון לאחר לידה בכל אחת מהלידות וגם לאחר האימוץ יודעת שאת חווה גם רגשות שליליים, שואלת את עצמך "בשביל מה הייתי צריכה את זה?" מרגישה מותשת, מובסת וחסרת אונים. אני בהחלט ספקנית לגבי אלה שאומרים שהם ישר התאהבו בילד. נכון שמתאהבים אבל זה דורש זמן. אני אוהבת את ילדי בכל ליבי וזה ברור מאליו, אני שמחה שהם כאן, אבל כנראה זה מגיע בעסקת חבילה עם בעיות שונות ומשונות ועם המון אושר וכיף.
דכאון אחרי אימוץ
רק היום גיליתי את הפורום הזה... איזה יופי! פעם ראשונה שאני מוצאת איזכור לתחושת הדיכאון אחרי אימוץ דוקא. אמנם זה כבר מאחורי, ואפשר להאשים את החופשה הארוכה וכל מיני פרטים טכניים, אבל נראה לי שזה לא רק זה. ובעניין האהבה - כן, אפשר להתאהב ממבט ראשון, אבל כמו בזוגיות, האהבה נבנית עם זמן ומאמץ בתהליך מתמשך. כמו עם ילד ביולוגי.
רק היום גיליתי את הפורום הזה... איזה יופי! פעם ראשונה שאני מוצאת איזכור לתחושת הדיכאון אחרי אימוץ דוקא. אמנם זה כבר מאחורי, ואפשר להאשים את החופשה הארוכה וכל מיני פרטים טכניים, אבל נראה לי שזה לא רק זה. ובעניין האהבה - כן, אפשר להתאהב ממבט ראשון, אבל כמו בזוגיות, האהבה נבנית עם זמן ומאמץ בתהליך מתמשך. כמו עם ילד ביולוגי.
ברוכים הנמצאים...
האמת שאני עוקבת אחריכם כבר כמה ימים ומנסה להבין את הדינמיקה. היו כמה הודעות שממש הזדהיתי איתן, אבל קצת קשה לי עם רמות גבוהות של חשיפה. בקצרה - אנחנו הורים לנעם (בת 9 ) וליאור (שנה ותשעה חדשים) שהגיע אלינו מרומניה לפני חמישה חודשים. לפעמים נראה שהוא היה כאן כל הזמן, ולפעמים אנחנו רואים כמה אנחנו רק בתחילת הדרך... אני מניחה שאני אתאקלם אצלכם לאט לאט.
האמת שאני עוקבת אחריכם כבר כמה ימים ומנסה להבין את הדינמיקה. היו כמה הודעות שממש הזדהיתי איתן, אבל קצת קשה לי עם רמות גבוהות של חשיפה. בקצרה - אנחנו הורים לנעם (בת 9 ) וליאור (שנה ותשעה חדשים) שהגיע אלינו מרומניה לפני חמישה חודשים. לפעמים נראה שהוא היה כאן כל הזמן, ולפעמים אנחנו רואים כמה אנחנו רק בתחילת הדרך... אני מניחה שאני אתאקלם אצלכם לאט לאט.
על בכי וכעס ופתרונות
אהבתי את המשפט: "כשאתה סולח לעצמך על הכעס אתה פנוי יותר לנסות לפתור את הבעיה". כמה נכון. רושמת לעצמי לשנן לעצמי לפעמים... מנסיוני, חשוב גם לזכור שהקטנים הללו לא בוכים כנגדנו אלא בעדם ובגינם. בהתחלה היו פעמים שכשהבת שלי בכתה נורא נלחצתי והייתי צריכה ללמוד שהבכי שלה הוא לא תמיד בהכרח כתב האשמה כנגדי. גם זה עזר לי להיות פנויה ללוות אותה בקושי שלה. ולא תמיד אפשר לפתור את הבעיה כי לא תמיד יודעים מהי. מה שאפשר זה לדעת שקשה לנו וקשה להם ולהיות ביחד בזמן הקושי. זה הרבה וזה חשוב.
אהבתי את המשפט: "כשאתה סולח לעצמך על הכעס אתה פנוי יותר לנסות לפתור את הבעיה". כמה נכון. רושמת לעצמי לשנן לעצמי לפעמים... מנסיוני, חשוב גם לזכור שהקטנים הללו לא בוכים כנגדנו אלא בעדם ובגינם. בהתחלה היו פעמים שכשהבת שלי בכתה נורא נלחצתי והייתי צריכה ללמוד שהבכי שלה הוא לא תמיד בהכרח כתב האשמה כנגדי. גם זה עזר לי להיות פנויה ללוות אותה בקושי שלה. ולא תמיד אפשר לפתור את הבעיה כי לא תמיד יודעים מהי. מה שאפשר זה לדעת שקשה לנו וקשה להם ולהיות ביחד בזמן הקושי. זה הרבה וזה חשוב.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.