ילדת השתיקה
מעבר למילים ,את שם ..וקשה לי לבד . כבר מזה זמן מה שבחרת לך בשתיקה ובדממה לפעמים את מציצה לך ,מעט . זה הרגע שבו אני חשה דמעה . ואת שותקת לך , כל המילים שבעולם לא אומרות שתיקה קשה לי לבד ואת שיחררת את היד ,פוחדת שאקח אותך שנית למחוזות רחוקים לא מוכרים ,מחוזות שבהם את חשופה ופגיעה כמו בובת חרסינה שברירית . אני רוצה לצעוד קדימה מהמקום הזה שנכלא לו בתוכי אני לא יכולה לבד , את אוחזת בו . לשחרר אותך לא אוכל כי בלעדיך אני לא - אני .ילדת השתיקה שנותרה לבדה כל כך פוחדת להאמין שאפשרי . הילדה הפנימית שלי הרבה מאוד זמן שלא אמרת מילה , ואני ..כל כך מנסה להאמין שיכולה , שלא אפגע , שיש אהבה , שיש אמת , שיש כנות שיש טוהר תגידי לי איך ומה לעשות . תפסיקי לשתוק. קשה לי כל כך לכתוב , מכתבים שלמים הייתי כותבת לך בעבר והפעם זה קשה כי קצת איבדתי אותך אי שם במקום חשוך ואפל וקודר מקום בו האמון התרסק , הרבה מאוד זמן לא כתבת לי מילה .ואני .. שתקתי איתך . גלימת הערפל מכסה את הכאב ,את העצב , את ..הכמיהה. ואת לא תאמרי דבר , חוששת להחשף . ניסית בעבר השלת את הגלימה והמחיר היה כבד .. אני לא רוצה להשאר שם מעבר לערפל , קר שם .כל כך קר שם . המילים לא זורמות ממני לדף את מנסה בכל הכוחות להשאר - בשתיקה קשה לי . קשה לי לשתוק הייתי רוצה לפחות שתתני לי לבכות , לצחוק , לאהוב ..בלי לחשוש .כן, לאהוב .. מדהים , מדהים ילדה כמה אהבה יש בתוכך כמו זרמי הים העמוקים , לא יראו על פני הגלים ..רק במעמקים . שחררי את עצמך מהערפל תני לי אוויר , תני לי אותך , תפסיקי לשתוק אם תכתבי.. ואם תתני לתחושה צורה ומילים ... אולי לי יהיה קל יותר ואת שותקת . העזת פעם אחת לכתוב שתי מילים "לבד לי " מה ציפית ? מה חשבת? שיושיטו לך יד? התאכזבת . שתקת . שותקת . זה יהיה נורא כל כך אם אומר ...? לבד לי . לבד . לא , את לא תאמרי זאת בגלוי חלילה וחס שלא תעוררי רחמים או תזדקקי לאחוז יד או להודות שפשוט את .. -אני חייתי ביניכם כמו צמח בר - קשה לי לכתוב , קשה לי הרבה יותר מאשר בעבר המקום הזה שבו נתתי חופש למהות הפנימית שלי לכל החלקים שבה ,גם לחלשים לעצובים ..... המקום הזה הפך לביבר זכוכית , לא כותבת כאן כבעבר משבר האמון במימד הזה עדיין אוחז ולא מרפה לא היתה לי כל בעיה בעבר לכתוב כאן מעומק הנשמה מאז שזוכרת את עצמי - אני כותבת ..כותבת את עצמי כותבת את הדמעות , את החיוכים , את החלומות .אם זה ביומנים אם זה בפתקים קטנים "לאלוהים " אם זה .... כאן . אני כבר לא כותבת , על אותם חלקים עמוקים על הרבדים הפנימיים ביותר הכמוסים ביותר .. שדים ישנים מעוררים פעמוני אזהרה ומעטה הערפל הכבד חזר בעוצמה כפולה . קשה לי עם זה . קשה לי בלי הכתיבה ..הכתיבה הפנימית . * אני חושבת שאבקש שלא להגיב על המכתב הזה * אם רק היה לכם מושג כמה פעמים אני מהססת לפני שלוחצת "שלח". כמה פעמים רציתי ולא כתבתי כמה פעמים כתבתי ולא שלחתי כמה פעמים כתבתי ומחקתי כתיבה שלא נשלחה
מעבר למילים ,את שם ..וקשה לי לבד . כבר מזה זמן מה שבחרת לך בשתיקה ובדממה לפעמים את מציצה לך ,מעט . זה הרגע שבו אני חשה דמעה . ואת שותקת לך , כל המילים שבעולם לא אומרות שתיקה קשה לי לבד ואת שיחררת את היד ,פוחדת שאקח אותך שנית למחוזות רחוקים לא מוכרים ,מחוזות שבהם את חשופה ופגיעה כמו בובת חרסינה שברירית . אני רוצה לצעוד קדימה מהמקום הזה שנכלא לו בתוכי אני לא יכולה לבד , את אוחזת בו . לשחרר אותך לא אוכל כי בלעדיך אני לא - אני .ילדת השתיקה שנותרה לבדה כל כך פוחדת להאמין שאפשרי . הילדה הפנימית שלי הרבה מאוד זמן שלא אמרת מילה , ואני ..כל כך מנסה להאמין שיכולה , שלא אפגע , שיש אהבה , שיש אמת , שיש כנות שיש טוהר תגידי לי איך ומה לעשות . תפסיקי לשתוק. קשה לי כל כך לכתוב , מכתבים שלמים הייתי כותבת לך בעבר והפעם זה קשה כי קצת איבדתי אותך אי שם במקום חשוך ואפל וקודר מקום בו האמון התרסק , הרבה מאוד זמן לא כתבת לי מילה .ואני .. שתקתי איתך . גלימת הערפל מכסה את הכאב ,את העצב , את ..הכמיהה. ואת לא תאמרי דבר , חוששת להחשף . ניסית בעבר השלת את הגלימה והמחיר היה כבד .. אני לא רוצה להשאר שם מעבר לערפל , קר שם .כל כך קר שם . המילים לא זורמות ממני לדף את מנסה בכל הכוחות להשאר - בשתיקה קשה לי . קשה לי לשתוק הייתי רוצה לפחות שתתני לי לבכות , לצחוק , לאהוב ..בלי לחשוש .כן, לאהוב .. מדהים , מדהים ילדה כמה אהבה יש בתוכך כמו זרמי הים העמוקים , לא יראו על פני הגלים ..רק במעמקים . שחררי את עצמך מהערפל תני לי אוויר , תני לי אותך , תפסיקי לשתוק אם תכתבי.. ואם תתני לתחושה צורה ומילים ... אולי לי יהיה קל יותר ואת שותקת . העזת פעם אחת לכתוב שתי מילים "לבד לי " מה ציפית ? מה חשבת? שיושיטו לך יד? התאכזבת . שתקת . שותקת . זה יהיה נורא כל כך אם אומר ...? לבד לי . לבד . לא , את לא תאמרי זאת בגלוי חלילה וחס שלא תעוררי רחמים או תזדקקי לאחוז יד או להודות שפשוט את .. -אני חייתי ביניכם כמו צמח בר - קשה לי לכתוב , קשה לי הרבה יותר מאשר בעבר המקום הזה שבו נתתי חופש למהות הפנימית שלי לכל החלקים שבה ,גם לחלשים לעצובים ..... המקום הזה הפך לביבר זכוכית , לא כותבת כאן כבעבר משבר האמון במימד הזה עדיין אוחז ולא מרפה לא היתה לי כל בעיה בעבר לכתוב כאן מעומק הנשמה מאז שזוכרת את עצמי - אני כותבת ..כותבת את עצמי כותבת את הדמעות , את החיוכים , את החלומות .אם זה ביומנים אם זה בפתקים קטנים "לאלוהים " אם זה .... כאן . אני כבר לא כותבת , על אותם חלקים עמוקים על הרבדים הפנימיים ביותר הכמוסים ביותר .. שדים ישנים מעוררים פעמוני אזהרה ומעטה הערפל הכבד חזר בעוצמה כפולה . קשה לי עם זה . קשה לי בלי הכתיבה ..הכתיבה הפנימית . * אני חושבת שאבקש שלא להגיב על המכתב הזה * אם רק היה לכם מושג כמה פעמים אני מהססת לפני שלוחצת "שלח". כמה פעמים רציתי ולא כתבתי כמה פעמים כתבתי ולא שלחתי כמה פעמים כתבתי ומחקתי כתיבה שלא נשלחה