ילדים

  • פותח הנושא ELA02
  • פורסם בתאריך

ELA02

New member
ילדים

בני בן ה11 אמר לי היום כאשר שאלתי אותו מה הכי היית רוצה התשובה היתה שאת ואבא תהיו ביחד. וזה כבר 3 שנים שאנחנו לך ביחד ולאבא יש חברה כבר שנתיים. שאלתי אותו מה עדיף אמא ואבא ביחד לא מאושרים או אמא ואבא לחוד ומאושירים. התשובה היתה מהירה אמא ואבא לא מאושרים אבל ביחד. עד מתי הילדים ירגישו כך? ובאותו עניין ביתי בת ה 7 ראתה נשיקות בטלויזיה ואמרה איחס זה מגעיל, אני בתגובה אמרתי לה זה לא מגעיל זה כיף שעושים את זה מאהבה כמו אבא ואמא או חבר וחברה. ביתי ענתה אמא אל תדברי זה מעציב אותי. ושוב אני שואלת האם ילדי לא יכירו מה זה חיי משפחה האם תמיד הרצון של אמא ואבא שיהיו ביחד ילווה אותם. ומה יקרה שלי יהיה בן זוג האם זה יענה על הצורך של הבנת הקשר הזוגי בעיינהם
 
לא יעזור לנו כלום.....

הם תמיד ירצו אותנו יחד אנחנו פרודים שנתיים, גרושים שנה בעוד שבועיים מתחתן אבא... בן השש שלנו...אמר אבא...למה אתה מתחתן? זה מוקדם מדי עוד לא היית פרוד מספיק זמן... ואם תשאלו אותו למה? הוא הרי רוצה שנחזור ונתחתן מחדש... הכאב הוא שהוא בכלל לא זוכר מה זה אבא בבית... אז לאיזה עולם הוא יגדל????? עם איזו תפיסת חיים והוא הרי רואה אבא ואמא שמסתדרים מצויין וכמו שאמרנו לו....זה רק מרחוק.... כואבבבבבבב
 

omk62

New member
ואיך את מרגישה ?

עם עניין נשואי גרושך??? לא קשה ?? הוא ספר לך על הנשואים או דרך הילדים??? ועוד שאלה קטנטונת: תהיי נוכחת בארוע??
 
תודה לך על המחשבה...omk../images/Emo39.gif../images/Emo121.gif

הוא הודיע לי, אישית, טלפונית, לפני שהודיע לילדים היה לו חשוב שאשמע זאת ממנו, לפני שזה יגיע אלי דרך משפחתו או ילדינו רצה בעצם גם להתייעץ איך לספר להם איך מרגישה? ביום שסיפר...ברז הדמעות נפתח....והן זלגו , זלגו חשבתי שאפול לזמן רב... אבל אחרי יממה, ומנוחה בבית של יום (פרגנתי לעצמי יום חופש...), זה עבר.. והתרוממתי מחדש בהרגשה שלי, זה עובר לידי, אבל די ברור לי שבתת מודע...יש לחתונתו השפעה על חיי....על מצב רוחי, אם אהיה נוכחת? בתי ביקשה שאהיה... אבל...ממש לא הוזמנתי....וטוב שכך באותו היום, אדאג להיות עם חברים... לבלות, לשתות
 

ariegur

New member
הילה, לפני הגירושין הראשונים שלי

הלכתי לפסיכולוג, והוא אמר לי (ומאז שמעתי זאת מספר פעמים) שלילדים לא טוב לחיות בבית שבו ההורים אינם חיים כמו שזוג הורים צריך לחיות, אך מה שלא יהיה, הילדים תמיד יעדיפו לראות את הוריהם חיים ביחד. חיים לא נכונים בין זוג הורים, מחלחלים המון רעל והשפעות שליליות לילדים מבלי שאלה יחושו בכך, ויתכן שהם גרועים יותר לילדים מבחינת המסר המשפחתי מאשר לחיות עם הורים גרושים. זו גם לדעתי אחת הדוגמאות הקלאסיות לפיהן ניתן ללמוד שילדים לא תמיד יודעים מה טוב בשבילם, ואם יש לך איזה יסורי מצפון אז את יכולה להסירן מליבך. אריה
 
מסכימה עם אריה

אלה לא יעזור לנו כלום במילא מה שנחשוב לטוב יכול להיות שהם רואים אותו כטעות, אני גדלתי בבית שרבו כל הזמן ותמיד התפללתי שיתגרשו ולא כך היה, כשגדלתי סיפרו לי במשפחה שהורי לעולם לא התגרשו בגלל שחשבו שהם יהרסו לי ולאחי את החיים. אז לכי תסבירי להם שהם טעו?!
 
שאלה קשה ותשובות רבות לה

נראה כי אולי זה תלוי באופי הילדים,בחוויות מהחיים בעבר ועכשיו ועוד הרבה גורמים.יודעת מנסיוני שבני הבכור מלכתחילה נשם לרווחה (הוא היה בן 13) ואפילו בהזדמנות מסויימת אמר לי "מה את מתרגזת ,את לא רואה שהוא מנסה לגרום לך להיות תלויה בו?" בני האמצעי - האמת שחשבתי שלא יתגבר לעולם היה בן 10 כשהתגרשנו ואחרי שנתיים בערך בשעת לילה מאוחרת כשאני הייתי ליד הכיור,מדיחה כלים ,בא ,התיישב לידי ואמר : "אמא את יודעת,יותר טוב שאת ואבא התגרשתם" האמת כמעט נחנקתי,ממנו לא ציפיתי לכזו אמירה וכששאלתי למה הוא ענה : "כי עכשיו יש לנו יותר אבא" והקטנה שהיתה רק בת שלוש כשהתגרשתי אכן חלמה עוד הרבה שנים על כך שנחזור להיות יחד למרות שלשנינו היו אי אלו מערכות יחסים.בשלב מסויים,כשהיתה בערך בת 7 והעלתה את הנושא שוב לקחתי אותה לשיחה והסברתי לה שאבא ואמא אף פעם לא יחזרו לחיות יחד,בסופה של השיחה היא אמרה "טוב אז תביאי לי אבא אחר". נראה לי כי התגובות הללו של ילדי אינן נובעות מתוך כך שהם ילדים מיוחדים,הם ילדים ככל הילדים העניין הוא כנראה הדרך בה אני משתפת אותם בחיי כשותפים בגובה העיניים ולא משנה מה גילם.
 

*יערית

New member
מאוד מעניין....

גם אצלי הבן מסתייג מתשובות על בנות "איכסה לא אוהב בנות" ומה עם אמא?אהה חוץ ממך ומאחותי
ומה לגבי זה שיתחתן יום אחד? איכסה חתונה?מה פתאום אם אני לא אסתדר איתה כמו שאת ואבא? והוא רק בן 5....למה להראות לו את הצד החלש בזוגיות? אני מחזקת את זה בדברים אחרים,מראה לו שאהבה אומנם לאבא אין במובן שהוא חושב אבל הוא דיי מרגיש בבית היום אהבה ושקט נפשי של אמא וזה בהחלט עוזר!
 
ילדים עד מתי ירגישו כך ?

היי שבוע טוב ילדים ירגישו כך כול ימי חייהם. כול אחד מאיתנו בכול גיל חש צער. מועקה . שבר ותחושת אובדן שמלווה בגעגועים . בכול מקרה של פרוק או להבדיל אובדן. אובדן. קשה ככול שיהיה זהו מצב שאינו ניתן לשינוי. פרוק . מוצדק ככול שיהיה ניתן לאחות ולתקן לפחות באופן תאורטי. משפחה כמסגרת חמה. תומכת. אוהבת. מסייעת.משמשת מקלט בימים קשים.אוזן קשבת וכו היא המעגל הלפני אחרון שיש לכול אחד מאיתנו. המעגל האחרון הוא אנו עצמינו. לילדים זה המעגל האחרון. באשר הם טרם בגרו ובשלו להתמודד עם מצוקות החיים.ויש להם תלות מוחלטת ומכול הבחינות בבני משפחתם. ובעיקר בהורים. ואיך זה נראה בעיניי הילד ? יש לו אבא שאוהב אותו. דואג לו. וכן יש לו אמא שאוהבת ודואגת לו. והוא הילד לא מבין. ממש לא מבין. למה הם לא אוהבים אותו יחד במסגרת המשפחתית ? ולכן הפתרון לדעתי במצב זה. הוא הדוק הקשר המשפחתי. הקרובה והרחבה.הכנסת תכנים חדשים לאורח החיים שיביאו ליותר קרבה חום ובטחון במסגרת המשפחתית. שבוע טוב
 
חופשי איני מסכימה איתך

ראה את תשובתי,ראה את תשובתה של מוצאת ואוסיף ואספר כי אני כילדה פיללתי לכך שהורי יתגרשו כיוון ששקט לא היה בבית... הם התגרשו כשהייתי כבר אם לשני ילדים אבל אחי היו עדיין צעירים וגם הם ברכו על הגרושים,לרגע לא רצו שהורינו יחזרו ובחרו גם לחיות עם אבי ואישתו.
 
היי ניצת

כול מה שכתבתי לא מתיחס לבית שיש בו גהנום. לבית שיש בו שנאה באוויר. ובעיניין זה אני בהחלט מסכים איתך. אני התיחסתי למה שכתבה אלה. לבעיה בתוך הזוגיות. אושר וכו היא לא ציינה ששם היה מריבות וגהנום וכו לסיכום כתבתי את שכתבתי בראיה של בעיה בזוגיות כמו חוסר תקשורת.חוסר רגוש וכו מקווה שהבהרתי את עצמי.
 
חופשי

בבית בו גידלתי את ילדי -הווה אומר בעלי ואני לא היתה שנאה וגם לא גהנום (הגהנום היה בתוכי פנימה). כלפי חוץ נראנו הזוג המאושר בעולם ואנשים היו בשוק כשהתגרשנו והאמת גם בעלי היה בשוק (כיוון שלא השכיל לקרוא את הכתובת על הקיר וחשב שאני סתם מדברת,לו אישית היה טוב) ובכל זאת ילדי מרגישים שונה ולא מצפים לחזרתנו ההפך הוא הנכון,שלושתם מיחלים לזוגיות חדשה שתהיה לי...
 
אולי ההבדל ניצת

בגיל הילדים? אני מאמינה שילדי יתבגרו הם יבינו את הדברים טוב יותר, לאחרונה הם כל הזמן מעירים לי הערות כמו " חבל שאת ואבא לא ביחד כבר " ו" אמא למה את לא רוצה להתחתן עם אבא שוב", אבל אני יודעת שיום אחד עם כל הכעס הם יודו לי על מה שעשיתי, אני חושבת שעשיתי זאת בגלל מה שעברתי בבית, לא שהתגרשתי בגלל, אך היה לי את האומץ וההבנה הזאת שמה שלא הולך ואם הוא הופך להגהנום עדיף לסיים אותו.
 
לגבי הגדולים

יכול להיות שאת צודקת (למרות שחופשי סיפר על מקרה אחר בו ילד בן 14 לא פרגן),אבל הקטנה שלי בת 10 היום וכבר בגיל 7 ויתרה על החלום... אין לי מושג מה סוד הקסם במקרה שלי,אבל מכירה עוד כאלה.
 
אולי את סוד הקסם?../images/Emo13.gif

כן אבל המקרה של חופשי הוא היה בן 14 אבל לא חווה זאת מגיל שנתיים או שלוש, הכוונה היא שהזמן עושה את שלו, אצלי הגדול היה בן שנתיים וחצי והקטן בן שנה ובקושי ידע מה זה לגור עם אבא ואמא, לפעמים אני ממש מרחמת עליו, מזל שיש לנו הסרטה קצרה שגם הוא מופיע בא כתינוק ואבא שלו ברקע ומידי פעם אנו צופים בקלטת ואז כמובן יש ויכוחים למה האח הגדול מופיע מהתחלה והוא לו ואני צריכה להסביר לו שהוא רק היה בתכנון. אני חושבת שמה שחשוב זה מה שאנו משדרים להם, אם משדרים להם עצבות מהענין וכל הזמן פורשים לפניהם את הבעיות הכי קטנות עם הצד השני זה בראש שלהם כל הזמן, ואם לא עושים את הטעויות האלה, ומסבירים להם בצורה עדינה שלא הסתדרנו ואז רק הזמן ירפא. אצלי הם מתענינים בגלל שלאבא יש חברה שהם לא הכי מתים עליה וזאת הבעיה שלהם כי הם חוששים שאבא שלהם יביא להם אמא חדשה ולכן שואל אותי בני הגדול כל הזמן אם אבא יתחתן היא תהיה אמא שלי? ואני לא רוצה ..
 
ושוב מסכימה

יודעת שזה משהו בי,משהו שהעברתי להם בלי מודע. נכון שבמקרה של חופשי הוא בן 14 ,אבל גם הבנים שלי היו האחד בן 13 והשני בן 10 כשהתגרשתי והם פירגנו (הגדול מההתחלה,השני קצת אחרי).הקטנה שלי היתה אז בת 3 וגם היא כלל לא זוכרת איך היינו כמשפחה ולכן היה לה חלום שנחזור,עד שבגיל 7 ,בשיחה הצלחתי להעביר לה את המסר (ואז כאמור אמרה לי - אז תביאי לי אבא אחר). אם אני מנסה לחשוב מה העברתי בלא מודע,יכול להיות שזו ההחלטיות שלי,הבשלות שבאה מתוכי להתגרש והאמונה השלמה לחלוטין שכך טוב יותר גם עבורם.
 
ועוד נקודה

בשיחה ההיא עם הילדה כמובן שהסברתי לה שאבא חדש אני לא יכולה להביא לה כי יש לה אבא והוא ישאר אבא שלה תמיד.מה שכן אני יכולה זה למצוא בן זוג.
 
למעלה