פעם אחת כשחזרתי מחטיבת הביניים
עבר לידי ילד בן 10 בערך וסינן לעברי "מכוערת", ואני שהייתי אז ממש חסרת ביטחון לקחתי את זה ללב ונעלבתי. ואז אמרתי לעצמי: יופי, הילדונצ'יק הזה בן 10, הוא בעצמו לא נראה כזה משהו, ואני צריכה להיעלב ממשהו שהוא החליט. מי אמר שאני מכוערת? אז עכשיו כמה שנים טובות אחרי, אני עדיין לא חושבת שאני מלכת היופי, אבל אני כבר לא נחשבת בעיני עצמי למכוערת אבל עדיין המקרה צרוב בליבי. ומה שאני מנסה לומר, זה פשוט להתעלם מצוציקים כאלה שסתם מחפשים קצת אקשן. עליי תמיד צחקו על זה שאני הייתי קטנה מבחינת המראה- מראה צעיר לגילי ומאוד מאוד רזה ונפגעתי תמיד, אבל כשלמדתי להתעלם ולסנן- החיים שלי נראו טוב יותר, וזה מה שלדעתי צריך לעשות במקרים כאלו.
