ילדים זאת שמחה

[איה תפוס]

"תמיד"/"עכשיו התברר"/ הגדולה כ"כ מוטרדת" וואו. את רוצה את

מספר החזיה שלי גם. את יודעת בהתחלה חשבתי שאת סתם לא מבינה מה את מדברת. אחר-כך חשבתי שאולי זאת דעתך. שאת סתם מחפשת אבל בתור אחת שאין לה ילדים ומעולם לא גידלה ילדים ובטח לא בני 18 יל הבנה עצומה בגידול ילדים. אז החשבתי את דעתך...
&nbsp
אבל את יודעת מה? די מספיק. עברת כל גבול. השיפוטיות שלך כמו של חני ב. עוברת כל גבול. מה את מרשה לעצמך...לא יאומן. זה פשוט ...זה כבר לא שיפוטיות כאופי זאת פשוט חוצפה.
&nbsp
אין לך מושג מה את מדברת...וכאותה פסיכולוגית/עובדת סוציאלית ש"נתנה" ל בראש" על זה שאני לא מרשה להניח/להשאיר מחשב נייד על המיטה וללכת מחשש לשריפה...האינטיליגנטית ענתה לי "מה זאת אומרת....מחשב נייד נועד להשאר על המיטה.....כמה שבועות אחר כך קרו כמה וכמה מקרים בהם הושארו מחשבים ניידים על מיטות ושרפו למוות משפחות שלמות.
&nbsp
תעשי לי טובה....תשאירי את דעותייך לעצמך.

 

[AYELET1]

1

 

[איה תפוס]

משהו השתבש בתגובה שלך. אני רואה רק 1

ולא את מה שכתבת ומופיע בסמל של תפוז למעלה.

 

[AYELET1]

התחרטתי

אבל לא ניתן למחוק הודעה אלא רק לערוך אותה

אז זה מה שיצא....

 

[איה תפוס]

ok

 

[אחותו של שקספיר]

אפשר להציע

? או

?

קחי אוויר.
היה חודש קשה- לא רק בהיבט המשפחתי ,אלא הלאומי-כללי.
היו הרבה מתחים של לפני שנת השירות, התמודדות עם הבחירה שלה,
היא הייתה בלגניסטית תמיד (עד היום אני זוכרת את התמונה של החדר שלה!)
חלק ניכר מהעימותים (חוץ מנושא הלימודים) היה על השיתוף בעשייה הביתית ולא פחות על הצורך לנקות ולסדר אחריה.
אבל כעת--- כבר לא תחנכו אותה
היא יוצאת לדרך חדשה שהיא בחרה ורוצה
היא תתקל בהמון קשיים בהמשך
היא זקוקה לכם כהורים- אלא מה?
היא רק נוהמת, לא צריך להתרגש מזה (מצטערת על הדימוי)
קחי אוויר
הרבה אוויר
ועכשיו תציעי לה שביחד תמיינו כביסה, תעשו כביסה, תתלו (או מייבש)
תעזרי לה לקפל בצורה חכמה, להשאיר את מה שהיא משאירה בבית (בגדי חורף למשל)
לארגן בארון בצורה מסודרת.
פנו יחד את הפסולת מהחדר, את הבלאגן, שהיא תרגיש מחד בשליטה שלא "זורקים לה" ו"מפנים לה" את החדר
ומצד שני- היא לא תהיה הנסיכה על העדשה שמישהו אחר מנקה אחריה.
ומצד שלישי- את לא תהיי המשרתת של הנסיכה.

נכון- זו לא הייתה התוכנית שלך לשבת הקרובה
אבל לעיתים בהורות, אין לנו ברירה, אלא להתגמש,
ובעיקר אני חושבת , שנורא משמעותי (גם לה) לא לצאת מהבית עם אווירה של עימות.
(אגב זו לא ממש יציאה כי בעוד שבועיים או שלשה היא תחזור לסופשבוע, וכן הלאה לאורך כל השנה).

גילוי נאות: מכל ילדיי הבת היא הכי בלגניסטית.

 

[ו י ק י 3]

 

[איה תפוס]

איתך אפשר קפה ועוגה וגם גלידה בצד

בסדר. אגב....כבר תליתי מכונה והכנסתי עוד אחת אני לא כזאת מפלצת

תודה שתמיד יש לך משהו חכם לומר. לי זה עוזר מאוד.

 

[אימם]

גם אצלי הילדים צריכים התנעה

והגישה הזו של "ביחד" עוזרת מאוד. טוב לא תמיד, אלא כשיש לי מוטיבציה וכשאני עקבית

 

[איה תפוס]

ואם לך אין מוטיבציה? האם זאת סיבה שהחדר שלהם יראה

כמו דיר חזירים? נדמה לי שלא. יש לנו תפקידים כהורים ויש דברים שאנחנו לא צריכים לעשות. הרי היה ברור שהיות שהילדה לא מסדרת את החדר (נקודה סימן קריאה) הרגע שבו היא "תעזוב" את הבית וזה לא משנה אם זאת שנת שירות/צבא או מעונות באוניברסיטה הרגע הזה יהיה הרגע בו היא כן תצטרך לסדר. לא? אחרת זה סתם כמו איזה מישהו שחי לו "בשכירות" והשאיר דירה מזוהמת. זה מראה משהו...אני חושבת.
&nbsp
אז הרגע הזה הגיע והיא לא עמדה גם בזה. הבקשה שלה היתה להשאיר את זה ככה לשבועיים (שבועיים שבהם הקטנה צריכה לחכות בסטנד ביי עוד ועוד כדי שתיהיה לה פינה בבית (האם היא לא בת משפחה?) ובעוד שבועיים (כשהיא תחזור מתה מעייפות של פעילות אינטנסיבית או-אז היא תסדר. נו באמת, כל בר דעת מבין שאם עכשיו זה לא קרה (אחרי מנוחה/בילויים/חברים/ניקוי ראש אז בטח בעוד שבועיים זה לא ייקרה).
&nbsp
אישית אני מתקשה בעצמי לסדר בלאגן גדול. הבלאגנים שלי קטנים ולא מלוכלכים. אני לא מסוגלת לעזור לה. היא תצטרך לעשות את זה בעצמה....במיוחד לאור העובדה שהיא עברה את גיל 18 ואף אחד לא חייב לאף אחד כלום (איזה קשקוש)

.
&nbsp
&nbsp

 

[אימם]

יש לי הצעה

1. קחי את כל הבלאגן מהשולחן ומהרצפה, שימי בארגז (אני קניתי במיוחד עבור זה)
2. תני X זמן לסדר. (יומיים, שבוע, לפי שיקולך)
3. הכי חשוב להתריע. במידה ולא יסודר תאמרי שהכל הולך לפח.
4. יותר חשוב מסעיף 3 - רגע לפני שאת זורקת להתריע שעכשיו זה נזרק לפח והיי עקבית!

 

[איה תפוס]

כבר בוצע

 

[אימם]

בוצע והצליח/לא הצליח?

וזרקת לה חפצים?

 

[איה תפוס]

באותו יום שכתבת לי היא למעשה נסעה כבר. את השולחן פניתי.

ל בקופסא לא גדולה בצד ואת השולחן ניקינו. קצת אני וקצת הקטנה. הרעיון לאפשר מעבר איטי לא עובד חח. לקח לה יום וחצי להשתלט על השולחן ומה שהיה בהתחלה מספיק טוב פתאום לא הספיק.
&nbsp
אני לא זורקת דברים. איך אפשר לעשות למישהו מה ששנוא עליך?

 

[רוזי וקיידי]

אני אספר לך מה גרם לי להתחיל לסדדראת החדר לבד...

הייתי מתבגרת טיפוסית: קצת עצלנית, חוצפנית אבל בסהכ ילדה טובה...
&nbsp
גם אני הבטחתי לסדר במשך חודשים ולא סידרתי...ואז, יום אחד אני חוזרת מבית הספר והחדר מבריק...
אבל....
לא ידעתי איפה נמצאים חצי מהדברים....וחלק נזרק...
&nbsp
כמובן שכעסתי ובאיזו חוצפה הם נגעו לי בדברים וזרקו ואז הם אמרו שכבר תקופה ארוכה הם מבקשים לסדר את החדר שלי שנמצא בבית שלהם ואני לא עשיתי את זה ולכן הם סידרו כמו שראו לנכון...
&nbsp
מאז אני מסדרת לבד והיום כבר אמא לא מזכירה לי חחח

 

[איה תפוס]

תודה. אנחנו מנקים אבל לא מסדרים. אולי את צודקת

עוד התקפת

ם פחות התקפת זעם

 

[mykal]

שלום לך

אני מבינה את התסכול שלך, את הקושי.
ואני במקומך הייתי עושה כמה פעולות אחרת.
החלטת לא לכבס, וזה מה שאמרת, תשארי עם הבצוע לאמירה,
היא כבר לא קטנה, ועמידה על שלך היא תלמד שיש לך אמירה.
מצד שני--תברכי אותה על ההחלטה לצאת לשנת שירות,
תאמרי לה שאת גאה בעמידה שלה לבחור ולעשות. תאחלי לה הצלחה.
תגידי לה שכנראה יהיו לה אי אילו קשיי הסתגלות, היא יכולה להתקשר ולבקש תמיכה.
מצד שני כשהיא עוזבת--תראי מה מכל הדברים יכולים לחזור למקומם.
תנקי את החדר.
וכשהיא תגיע לביקור, קני פרחים ותכתבי ברכה.
תני הזדמנות לשינוי, גם בלי לותר על העקרונות שלך.
מאחלת לך נחת.

 

[איה תפוס]

תודה.