ייעוץ דחוף

[יענקלה מגבעתיים]

נכון!

 

[היילה7]

עדיין בתוך הסבך

יענקלה נתת לי במילותיך הקלה מסוימת, גם אם קטנה עדיין.רק שתבין, קשה לי אפילו עם החלפה של מטפלת, מה גם עם הכנסתה למוסד סיעודי..לא הייתי אפילו מתחילה לחשוב על אשפוז אלמלא עזבה המטפלת ביום רביעי האחרון בפתאומיות אחרי שטפלתי בה כאילו הייתה בתי כשחלתה מתחילת השבוע בשפעת.אמנם נתנה לי רמז שהיא אינה מרוצה כאשר אמרה שהיא צעירה בת 25 והיא רוצה לבלות, ללכת לדיסקוטקים.. (אגיד בציניות - האם לשם כך נותנים רישיון עבודה? ברור שהיא צריכה להתאוורר, אבל..)וגם סברתי שאם החוק מחייב אותי הוא גם מחייב אותה ולמשל היא צריכה להודיע פרק זמן מראש כדי שאוכל להתארגן, ובכלל - שלא תגנוב, שלא תפקיר את המטופלת לבדה,קוראת לעזרה והיא מסתגרת באחד החדרים ומשוחחת בטלפון וכן הלאה וכן הלאה. הבלגתי והבלגתי כדי לא להגיע למצב הנוכחי והנה זה בא.ברור שהיא תקבל את כל המגיע לה כחוק, הרי גם שילמתי כחוק (למעשה יותר מהחוק).ואם כבר מדברים על החוק אני ממש מרימה גבה בעניין מה שהוא מאפשר לעובדים הזרים על גבם של המטופלים הסיעודיים. בנסיוני ראיתי אי-צדק משווע. קו לעובד הובילו כאן מהלך שלא יאמן והוא נותן גיבוי מפליג לעובד הזר על גבו של החולה הסיעודי.ואיני מתכוונת לעובד זר שמנוצל לרעה יתכן שישנם מקרים כאלה.היא עזבה חולה סיעודית ללא הודעה מוקדמת והיא תקבל כל המגיע לה; אין קנס כלשהו; והאינטרס שלי צריך להיות שתמצא מעסיק ככל האפשר יותר מה כדי שתשחרר לי את ההיתר.בינתיים היא "מתאיידת" כלומר מסתובבת במרחב על ההיתר שלי ולך תמצא אותה ואני הופכת למעסיק בלתי חוקי וגם איני יכולה לייבא עובד זר (שגם זה כרוך בחודש חודשיים).זה בזעיר אנפין. בכל אופן העזיבה של המטפלת הזאת שבדרך כלל הייתה בסדר עם אמי זרקה אותי לסבך לא פשוט שאיני יודעת כיצד להתיר: אתה צודק, עם האשפוז איני בשלה עדיין למרות קשיי הטיפול בבית; מעבר לקושי להסתגל למטפלת חדשה קיים הקושי העצום בעצם קבלת מטפלת שמוכנה לטפל בקשישה דמנטית שמתגוררת עם משפחתה (וזה לא משנה להן שאנחנו לא רק שאיננו מפריעים אלא שאנחנו עוזרים); ומתווספת לכך בעיה פעוטה של קרייסיס רציני בעבודה שכן עבודה שלמה שבה השקעתי מאמצים רבים לא תוכל להגיע לקו הסיום בתאריך וכנראה תרד לטמיון כי לא אוכל להביאה לקו הסיום בתאריך הקובע (הייתי ב"חופשה" לטפול באמי ובמטפלת כשזו חלתה כאמור בשפעת); ובעיה עוד יותר פעוטה - שאני פשוט יוצאת מדעתי. זהו.

 

[יענקלה מגבעתיים]

להיילה

אני משוחד לטובה לגבי מטפלות פיליפיניות. צ'רי, המטפלת של אלפי הגיעה לארץ 2-3 שבועות לפני שהתחילה לעבוד אצלנו. ייבאו אותה לטיפול באשה דמנטית ושבוע לאחר שהחלה לעבוד הזוג עבר לבית אבות. הם כמובן ידעו זאת לפני כן אבל לא תרחו לבטל. במשך הימים שצ'רי עבדה שם, הבעל בן ה 80 רמז לה רמיזות מיניות ולא היה נעים לה שם, ואם היתה ממשיכה זה ודאי לא היה מצליח. המעסיק הקודם התלונן בלשכת כ"א כאילו היא לא טובה. למזלי בלשכה רימו אותי. אמרו ששולחים לי עובדת מצויינת וכמו קללת בלעם זה התגשם. גם ג'ואן שעבדה לפניה היתה טובה מאד. את, בדרך הטבע משוחדת לרעה לאור הנסיון שלך. אבל אני חייב להגיד לך שיש אמת רבה בכך שקשה לעבוד בבית כשמשפחה שלמה מתגוררת. את באופן סובייקטיבי חשה כאילו אתם עוזרים לה, והמטפלת חשה לחוצה. צריך להיות מאד רגיש במקרים כאלו ולוותר על הערות שאינן חיוניות. במשך הזמן ייבנה אמון. אינני בא להצדיק בכך את התנהגות המטפלת הנוכחית. החוק בהחלט מחייב אותה לתת הודעה מוקדמת. אינני זוכר כרגע מה הסנקציות שהחוק מאפשר לך לנקוט במקרה שהיא עוזבת מהיום למחר. האם שלמת למטפלת הנוכחית יותר מ 2,900 ש"ח משכורת חודשית ו/או יותר מ 100 ש"ח לשבוע? לדעתי, אם המטפלת החדשה תהיה טובה, תגיע לה בהחלט העלאה אחרי 2-3 חודשים משום שהיא גרה עם כל המשפחה, וזה גם ייתן לה מוטיבציה. ולגבי קו לעובד: ישנם מעסיקים שמנצלים בצורה מחפירה את המטפלות הזרות וטוב שיש מי שמגן עליהן. עכשיו גם ההסתדרות מתחילה להכנס לתמונה.

 

[היילה7]

ליענקלה

לא רק אתה משוחד לטובת הפיליפיניות; כולם כך. ואם עושים הכללות אזי מדברים על המזרח אירופיות בכלל ועל המולדובניות בפרט כ"הכי תחמניות/רשעיות/מכשפות/גנבות ועוד כהנה וכהנה.והנסיון שלי מתבסס רק על מולדובניות וזאת מכיון שאמי אינה דוברת אנגלית והיא כן דוברת רומנית (ועוד כמה שפות שאינן רלוונטיות לעניין) ואם אני רוצה שבכל זאת תוכל להתקיים איזו תקשורת אז זאתהשפה היחידה האפשרית. בנוסף היה לי חשש מבוסס שמפגש של אמי עם הפנים האסיאתיות לא ממש ילך טוב. ז"א שאני די מוגבלת במגוון הקיים. תוסיף לזה גם את החסרון הידוע של מגורי המטופלת עם המשפחה וקבלת סיכוי השואף לאפס.כן יענקלה, שלמתי הרבה מעל 2,900 לחודש וצירפתי לזה 100 ש,ח לשבוע וכך וכך עבור עבודה בשבת או בחג שלהם ועוד. לא אפרט מחמת הבושה. אציין רק שחברת כוח אדם מסוימת שאלה אותי למשמע השכר שאני משלמתאם אפשר לעבוד אצלי.מסקנה שאולי עדיף לשלם כמתחייב מהחוק. אני מודה שרעיון האשפוז תפס אותי בלתי מבושלת דיי. כבר נתתי לכך ביטוי. ולא מפני שהמצב אינו קשה. או מאד קשה. והקריטריון לקושי מסתבר אינו אחיד אצל כולם (הכעס הראשון? ההתפרצות הראשונה? הדחיפה הראשונה? המכה הראשונה?הצעקה הראשונה? הקללה הראשונה? בריחת השתן הראשונה?הנפילה הראשונה? אי-הזיהוי הראשון של בני המשפחה הקרובים? של הבת היחידה האהובה שהינה/הייתה כל עולמה? של נכדיה האהובים עד בלי די? אי-שיתוף הפעולה הראשון? ואולי המופע השני או השלישי של כל אחד מאלה? השביעי?)ולא לכל אחד אותה יכולת ונכונות ספיגה. ולכן קבלתי באהדה רעיון שהציעו לי בחברה שאליה הפנית אותי, לפעול במקביל בשני נתיבים - למצוא מטפלת חלופית וגם למצוא מוסד מתאים. הנתיב הראשון לא זז כלום עדיין ואת השני עוד לא התחלנו אז נכון שמצפה לי ויה דולורוסה בנתיב הראשון אבל זה דחה לי במעט את הלחץ האטומי בקשר לאשפוז שיש לי עדיין חסימה בהבנה כיצד זה יכול להקל עלי (פיזית? במעברים מהמיטה ואליה?רחצה? הלבשה?) הרי הפעילות החברתית-תרבותית היא ממנה והלאה, כמו גם פעילות הספורט-פיזיותרפיה. ירגיעו אותה עם רוגענים למיניהם ואז אאבד אותה עוד יותר.כיום, אחרי נסיונות עם ריספרדל, סרוקל ועוד כמה מסוג זה שפשוט "מחקו" אותה והפכו אותה לאפאטית ומנמנמת בעולם משלה, אנחנו בלי תרופות כלל והיא הרבה יותר מגיבה, יותר אתנו, גם אם היא כועסת ולוחמת. הקטנה שלנו קוראת לזה "ססה (סבתה) פייטרית". דבר אחד מדברים שכתבת לי יענקלה ממשיך להטריד והוא נוגע למשהו כגון "יאללה אשפוז וסוף למטפלות" ומבחינתי זה מפתה למדי (כמובן שאתה וכל אלה שזכו למטפלים מצויינים לא יבינו זאת).תודה ותודה.

 

[יענקלה מגבעתיים]

קריטריון לקבלת מטפלת

לדעתי הדבר החשוב ביותר זו האישיות של המטפלת, אם היא כינה, רגישה ומסורה. במקום שני בא נסיון בטיפול בחולים דמנטיים. רק אח"כ בא עניין השפה, במיוחד כשמדובר בהשתלבות עם משפחה שיכולה לגשר על פער השפה. חלק גדול, אם לא הרוב של הפיליפיניות מדברות עברית, החל מרמה בסיסית וכלה בידיעה מלאה. הן גם מסוגלות ללמוד תוך כדי עבודה. יתכן שאתטועה לגבי מה שנראה לך כחשש מבוסס שאמך לא תסתדר עם פנים אסיתיות אולי זה חשש שלך? עד כה לא שמעתי טיעון כזה. בכל מקרה, שלחתי לך במסר תמונות של המטפלת של אלפי. תנסי להדפיס אחת התמונות, להראות לאמא יחד עם תמונות של ישראליות ותראי אם תהייה מצדה דחייה. אבל אפילו אם כן, כולנו למדנו שבמחלה הזו סמפטיות ודחיות מתחלפים. אני הייתי מציע לך לבקש שישלחו לכם מטפלת פיליפינית. ההיצע שלהן הרבה יותר גדול מאירופאיות. לגבי גובה התשלום, לדעתי צריך בהתחלת העבודה לשלם בגובה שהחוק מחייב, או קצת יותר אם אין ברירה, אבל להעלות מדי פעם, אם מרוצים מהמטפלת. בתגובות קודמות שלי, לפני שידעתי שאתם כולכם משפחה תומכת, היה נראה לי שחבל שתנסי עוד מטפלת מחשש שזה לא יצליח ולכן עדיף לאשפז כבר עכשיו. אבל אחרי שפירטת את המצב המאד חיובי עם משפחתך, שיניתי את דעתי ואני חושב שאתם צריכים לנסות מטפלת חדשה, כפי שפרתטי לעיל ובתשובה הקודמת. תנסו ושיהיה בהצלחה!

 

[היילה7]

מטפלת

תודה על מילות העידוד.הערב קבלנו מטפלת מולדובנית. אני סקפטית אבל בלית ברירה אני עדיין שוקלת. הביאו אותה מנצרת ורצתה להגיע אלינו כבר עם מזוודותיה. אתה שכנעת אותי ואם זו לא תצלח אבקש פיליפינית, סרי לנקית או נפאלית...אני לגמרי מסכימה אתך לגבי הקריטריון שדרגת ראשון-כנות, רגש ומסירות- אבל הוא קצת קשה ליישום לדעתי על ההתחלה כאשר בהתרשות ראשונית צריך להחליט אם היא תתאים או לא.

 

[יענקלה מגבעתיים]

אפשר להרגיש אחרי כמה ימים את הכיוון

 

[zs1957]

היילה תבדקי אותה ותחלטי אם היא מתאימה

ביום יומיים הראשונים ניתן להבחין בהתאמה או אי התאמה. מנסיוני המולדביות טובות. יש לי שכנה שיש לה מטפלת מולדבית והיא נפלאנ הקשישה שהיא אלמנה מאד אוהבת אותה וגם בנה וכלתה. מטפלת זה מפעל הפיס זה מזל. מקווה שהמודאבית שקבלת תתאים לצרכים שלכם . במסירות, בנאמנות ,בחום, באהבה ובתשומת הלב. זהבה

 

[רגינה9]

היילה, תיקון קטן ומשמעותי

קיימת דיעה רווחת, כפי שגם את הבעת, כי במוסדות נוטים "להגזים" במתן תרופות הרגעה. מהניסיון שלנו וגם עודי התייחסה לנושא, במוסד בו אימה מאושפזת, הדבר בהחלט לא כך. גם לנו היה ניסיון גרוע (בבית) עם ריספרדל וסרוקוול ודווקא במוסד החליט הצוות הרפואי "לנקות" את אמא בהדרגתיות מתרופות ההרגעה במינון גבוה. היום היא מקבלת מינון קטן מאוד של הלידול ובעיקר בזמנים של חוסר שקט. כך שאם היא מצויה בעולם שלה, זה בגלל המחלה ולא בגלל התרופות.

 

[בת גלימית]

רגי נה ערב טוב,

הזכרת את ההילדול כתרופה במינון נמוך, אצלנו בתחילת הדרך היה פסיכוגריאטר בבית, בתקופה כשמאוד מאוד לא היה רגוע, ולא מצאו תרופה להרגיע אותו, הרופא נתן את ההלידול כתרופת פלא, אך יחד עם זאת יש לו תופעות לוואי מאוד הרסניות, גם במינונים קטנים, התרופה הפכה אותו לספסטי לגמרי,ואסביר למי שלא מבין, פעם היו קושרים חולים כאלה למיטות, היום לא צריך לקשור נותנים תרופה שקושרת את הגפיים והופכת אותם לקשיחים ואי אפשר להזיז אותם, וזה מה שקרה לבעלי, ומשם להגיע לסעודי הדרך קצרה מאוד, "ולשמחתי" הפסקתי את התרופה הזאת לאחר חודש, ביעוץ עם הנוירולוג שלי, אחרי שהגיע לכיסא גלגלים וכבר לא יכול היה להיות אלים , כך שלכל תרופה הפלוסים והמינוסים שלה, לילה טוב, ניצה.

 

[רגינה9]

ניצה שלום

את צודקת, לכל תרופה יש את תופעות הלוואי הקשורות אליה. במיקרה של אמא התרופות: ריספרדל/סרוקוול/זיפרקסה - כאשר ניתנו במינון נמוך לא הצליחו להרגיע אותה וכאשר העלנו את המינון, התגלו תופעות הלוואי כדגמת קישיון ובעיות יציבות והליכה ואילו אי השקט/ההזיות/ההתנגדויות לא נחלשו. בשלב זה ההלידול (פרידור) במינון נמוך כן מצליח להרגיע אותה. כך שבנוסף לתופעות הלוואי, קיים גם הנושא של השפעת התרופות על כל אדם באופן שונה. יום טוב ורגוע. טובה.

 

[zs1957]

שלום וברוכה הבאה היילה

מזלך שהצעירה בת ה-25 ברחה מהטיפול באמך. בחורה כה צעירה לא מתאימה לטפל בחולת אלצהיימר דמנטית . ביתניים את נמצאת בבעיה אחרת כי המטפלת הנמלטת נמצאת עם הרשיון של אמך ואינך יכולה להביא משהי אחרת כחוק עד אשר היא לא תמצא מקום עבודה חדש. אני מציעה לך מנסיון אישי של 18 שנים שטפלתי באמי ז"ל בבית , לפנות למשרד הפנים ולספר להם שהמטפלת ברחה ואינך יודעת היכן היא ואת רוצה שיתירו לך לקבל מטפלת אחרת במקומה. הם יבדקו אם היא בארץ או נמלטה לחו"ל. היא לא יכולה לעבוד באופן חוקי כי אף משפחה לא תסתכן בהעסקת עובד זר בלתי חוקי. את יכולה גם למסור פרטים למשטרת ההגירה ואז יתפסו אותה והיא תגורש מהארץ. הייתי בסרט הזה וכך נהגתי פניתי למשרד הפנים להוציא אישור למטפלת חדשה, דווחתי להם על העובדת הסוררת וגם למשטרת ההגירה. לאחר 9 חודשים נתפסה המטפלת ע"י משטרת ההגירה כשהיא מועסקת בלתי חוקית אצל משפחה של חולה אלצהיימר המטפלת גורשה לפיליפינים והמשפחה נקנסה על העסקת עובדת זרה בלתי חוקית. אני מציעה לך לקחת מטפלת יותר מבוגרת , מנוסה וסבלנית שתוכל לטפל באמך לשביעות רצונך. הנפאליות , הסרילנקיות והמולדאביות מעולות. יש גם פיליפניות טובות אבל אחוז גבוה מהן בעיתי. הפיליפינית של אמי ז"ל עשתה בורדל בבית וקיבלה לקוחות למסאג' כאשר גילית את הדבר סלקתי אותה מיד ושלמתי לה פיצויים כמקובל בחוק. האחרונה שטיפלה באמי עד יום מותה היתה סרילנקית מעולה,שהעניקה לה את הטיפול הטוב ביותר מכולן. היא היתה חמה, אוהבת מסורה , סבלנית, טיפלה באמי ז"ל כמו בתינוק. מאחלת לך שתמצאי במהרה מטפלת טובה והכל יסתדר על הצד הטוב ביותר. זהבה

 

[יענקלה מגבעתיים]

לא כדאי להכנס להלחץ

לאשרת העבודה של המטפלת יש תוקף רק אם היא עובדת אצל המעסיק שרשום במשרד הפנים. ברגע שמטפלת חדשה תתחיל לעבוד, חזקה על לשכת כ"א שתדאג לזמן תור במשרד הפנים למתן אשרה מתאימה למטפלת החדשה (וכפועל יוצא ביטול האשרה של המטפלת הקודמת). הוכחה? כבר הגיעה מטפלת חדשה להיילה.

 

[יענקלה מגבעתיים]

צ'רי התחילה לעבוד בת 25 והיא מתאימה מאד

 

[ariela המקורי]

../images/Emo24.gifלהיילה היקרה קודם אחבק אותך וירטואלית

לעידוד, שנית מצב של אמא הולך ומדרדר ונפשית יהיה קשה לך הטיפול בביתך גם לאישך ולילדייך, אכן טוב אם תכניסי את אמא למוסד מתאים ותבואי מידי פעם לבקר אותה וכך תפתרי את הבעיות של עובדת זרה בביתך גם יהיה טוב לאמא יהיה לה שם חברות ,ריפוי בעיסוק, רופא 24 שעות תהיה תחת השגחה צמודה של בדיקות,משקל, וכו' וגם את נפשית ומשפחתית תרגישי טוב עד כמה שניתן המעבר נפשית יהיה קצת קשה אך הזמן עושה את שלו אני הכנסתי את אישי ישראל בגיל 60,נכון זה קשה אך הוא התרגל והיום הוא בכלל לא מכיר אותי ואת המקום שנימצא בו,כך זה המחלה ,אמא תתרגל כבר למחרת בבוקר ותשכח מה היה אתמול אני מאחלת לך שהכל יעבור בקלות ובשורות טובות

 

[בת גלימית]

הילה, קודמי כתבו את כל מה שאפשר לכתוב,

כל מה שנשאר לי לעשות זה לחזק את ידייך, את ההחלטה מתי ואיך רק את ובני משפחתך יכולים לקחת, לי יש בעל בן 57, סעודי דימנטי, עם מטפל נפאלי בבית, מצויין!!!, הוא הראשון שקיבלתי מחברת הכ"א, וגם אני בייעוץ עם הפורום התעקשתי עם "מקומי" כלומר עובד שכבר בארץ, ואחרי וויכוחים רבים קיבלתי מה שרציתי, ואני מאוד מרוצה. ומסיפורים שלו הבנתי שכל מה שמספרים על חברות כ"א, זה נכון, הם לא מתאמצים למצוא להם עבודה חדשה, אלא מחפשים להביא רק עובדים חדשים. אבל, הכי חשוב זה ההחלטה שלכם, כבר עברתם כמה מדורי גיהנום עם מטפלות אז כדי לחשוב הלאה... שתהיי לכם החלטה קלה, ניצה.

 

[היילה7]

לניצה

כמעט רציתי לכתוב לך "טוב, זה לא קונץ, לך יש עובד מצוין" וכו'. אבל את כל כך צודקת. מאתמול אני בטלפון עם חברות כוח אדם וכולן בלי יוצא מן הכלל מנסות לשווק יבוא של עובד זר והיום אני כבר קולטת את השיול הכלכלי שלהן. אלא שכיום אני כבר מתלבטת ואפילו מסוכסכת עם עצמי באשר לדרך שעלי לנקוט: מטפלת (וכל הקשיים הכרוכים, בעצם מציאת מישהי שלא תברח ותרצה ותוכל להתמודד) או מוסד (וזה כל כך זר לי וקשה לי) ואינני בטוחה איזו מהגישות קשה לי פחות.אני עושה צעד אחד בכל כיוון ונסוגה והולכת לכיוון השני וחוזר חלילה. נורא.תודה לך מאד מאד.

 

[היילה7]

תודה לאריאלה

המון תודה לך אריאלה תודה על החיבוק החם. כמה קשה היה לי לקרוא שהכנסת את אישך בגל 60. כמה עצב החיים האלה מזמנים. מצד שני היה לי די מוזר לקרוא שלשאמי יהיו שם חברות, ריפוי בעיסוק, דברים שהם כבר מזמן ממנה והלאה. לגבי זה קטנת אמונה אנוכי. אבל אולי זה יכול לתת בידי כלי לתיקגול של אופטימיות. אבל כמה טוב לקרול דברים חיוביים. תודה ותודה

 

[רגינה9]

היילה, מבינה את מצבך

אתחיל מכך שאימי, מאושפזת כשנה במוסד לחולי אלצהיימר וסיעודי. גם אני כמוך בת יחידה לאמא ניצולת שואה ובשלב מסויים של המחלה הורי עברו לגור איתי. התוכנית היתה, שלאחר שנמצא מטפלת טובה - נשכור להם בית קרוב אלינו. עד אז הדרדרות המחלה היתה איטית יחסית. אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד. אמא הגיעה לשלב של הדרדרות מהירה במחלה, כולל התנגדויות, כעסים, אלימות ובעיות גופניות. המטפלת שהיתה התקשתה להתמודד איתה וניסינו להחליפה באחרות וגם הן לא הצליחו. חלקן אמרו לנו בכנות שמצבה הקשה של אמא בנוסף לעובדה שהיא גרה עם משפחתה, קשה להן. למרות שמניסיון של אחרים כאן בפורום אני יודעת שיש ניסיונות מוצלחים יותר. שאלת איך יודעים מתי מגיע הזמן לאישפוז? שאלה קשה וכואבת. אצלינו אבא שלי אמר שהוא לא יכול להתמודד יותר וגם אני כבר התקשתי לטפל בה. חיפשנו מקום שיוכל לתת מענה גם למחלת האלצהיימר וגם טיפול רפואי צמוד, כי החולים שלנו עוברים מהר למצב סיעודי. ביקרנו במספר מקומות וע"פ התרשמות שלנו והמלצות של משפחות אחרות הגענו להחלטה. גרשון כתב על השלב הזה, שבו חייבים לנסות ולהפריד בין הרגש והיגיון. כיום אימי מטופלת טוב.יש מטפלים, אחיות וצוות רפואי צמוד שמנוסה במחלה. אנחנו מבקרים אותה כמעט מידי יום. מחבקים, מנשקים, קצת מאכילים (התקשורת המילולית כבר כמעט ולא קיימת) וגם מוודאים שהטיפול בה טוב. אשמח לענות לך על שאלות נוספות. טובה.

 

[היילה7]

לרגינה

את אכן מבינה היטב את מצבי.למעשה, אם אתייחס לשלב המחלה הרי כבר די מזמן הגענו לשלב ההתנגדויות, הכעסים אלימות ובעיות גופניות כפי שאת מגדירה.סביר להניח שמה שיענקלה יעץ בהגיון רב הוא הדבר הנכון לעשותו, כי מטפלות לא תוכלנה להתמודד בשלב הזה.ורק הרגש מתערב וכל כך מקשה.הייתי רוצה לדעת לגבי המקום שמצאתם, אף כי אין כל בטחון שהוא באיזור מגורי. האם עשיתם את הביקורים על דעת עצמכם או שמא נעזרתם בחברה מיוחדת שעוזרת בייעוץ והתאמה? אם בסופו של דבר אבחר במוסד(וכנראה שלא יהיה מנוס מכך, גם אם אני עוד לא ממש מעכלת זאת),הייתי מייחלת שגם לי תהיה ההרגשה שאימי מטופלת טוב. המון המון תודה.