ייאוש הלא נודע...

[שם ים]

מאוד...

זו כאילו הייתה שיחה על לאן הגעתי.. פעם הבאה זאת בטח תיהיה שיחת צעדה, ההוה. לא קלה היא, לא קלה דרכינו. אך בהחלט מעניינת ומישתלמת. תודה על ההקשבה. צמרמורת. שם ים.

 

[AHT]

../images/Emo42.gif../images/Emo141.gif../images/Emo13.gif

 

[ילדת דווקא]

../images/Emo24.gif

 

[*אביבה*]

../images/Emo35.gif../images/Emo7.gif

 

[ילדת דווקא]

כי...

זה מה שנגרם לי כשקראתי את הדברים..... לראות כמה שאני עוד כל כך רחוקה מזה.......

 

[שם ים]

את פה..

ואת חווה את מה שאת חווה. ובואי ננסה לראות איפה את עומדת. כי זה הכי הכי, להיות במקום שלך ולהיתקדם מתוכך.. ואנחנו כאן לחבק המון.

 

[ילדת דווקא]

אני? עומדת???

לצערי אני בקושי מספיקה לעמוד. הדברים מושכים אותי ומכוונים אותי, יותר מה שאני מכוונת אותם. כשאני רק מנסה להבין איפה אני עומדת, לוקחת את עצמי למנוחה קצרה, הדברים פתאום ממשיכים ודוהרים, קדימה, אחורה, לאן שמתחשק להם....

 

[AHT]

ואיפה את?

 

[ילדת דווקא]

אני?

אני עוד מחפשת את עצמי. מקווה למצוא את עצמי אי שם בעתיד, כי את העבר כבר כמעט סגרתי, מההווה כבר לא נשאר הרבה... (הוא כל הזמן הופך לעתיד....) אני נשאר לי למצוא לעצמי איזשהו עתיד....

 

[AHT]

לא הבנתי

את מוכנה להסביר?

 

[ילדת דווקא]

איזה חלק לא הבנת?

סגרתי כבר את העבר שלי עם עצמי (אני מקווה שזהו.....) ניסיתי לחיות את ההווה, את העכשיו, אבל בגלל שזה כל הזמן משתנה, אני לא ממש מצליחה לעקוב אחרי ההווה שהופך לעתיד, אז החלטתי למצוא לעצמי עתיד. לעצב אותו כמו כדי שכשהוא יהיה הווה, אני אראה אותו כמו שאני רוצה שהוא יהיה..... עדיין לא ממש מבינה???? זה בסדר. גם אני לא......

 

[AHT]

לא הבנתי למה את מתכוונת

כשאת אומרת "סגרתי כבר את העבר שלי עם עצמי...ניסיתי לחיות את ההוה... איך אפשר לסגור את העבר....ומאידך איך אפשר "לנסות לחיות"...

 

[שם ים]

אדם..

לשכוח זה אנושי. לסלוח זה אלוהי. ... כדי לסלוח, צריך קודם לכעוס. כדי לכעוס צריך אומץ. כי זה לומר ´ניפגעתי´. ... שם ים.