ייאוש הלא נודע...

[איב פרידמן]

ייאוש הלא נודע...

ייאוש בפורים חחחח (זה השלב שכבר הגעתי לציניות שבדבר..) מכירים את זה שאתם במצב של חוסר וודאות.. להיות תלויים באויר בלי לדעת לאיזה כיוון אתם ממשיכים.. זה נורא! בא לי למות.. זה כל כך מבאס... ועכשיו אחרי שהתבכיינתי לכם.. שיהיה לכולכם חג פורים שמח!!! אוהבת מאוד איב

 

[*אביבה*]

חג פורים שמח גם לך מתוקה

 

[rubber duck]

פורים שמח איב יקרה ../images/Emo13.gif ../images/Emo23.gif

למה למות הרי פורים זה חג שמח

ואגב גם אני עוד ממש לא יודע למה להתחפש ומה אני עושה מחר

איזה כיףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף

שרון

 

[adam33]

איב היקרה

שרק תחייכי ואם תעצבי אזיי תשתפי ואוליי תחייכי מה שבטוח תוציאי וכך תחדשי ותמצאי את השביל הנכון ללכת בו... ובקיצור מה שלומך איב..חג שמח לך

 

[איב פרידמן]

נמאס...

נמאס לי להיות מבואסת, נמאס לי להיות מדוכדכת, נמאס לי לא להצליח להתרכז, נמאס לי מהכאבים בבטן, נמאס לי להרגיש שאני נותנת המון ולא מקבלת בחזרה, נמאס לי שאין לי את הכוח, נמאס לי שכולם מבינים אבל לא יכולים לעזור, נמאס לי שאין לי תשובה, נמאס לי שאני לא החלטית, נמאס לי שאין לי את האפשרות להיות זו שמחליטה, נמאס לי לא לוותר, נמאס לי להיות עקשנית, נמאס לי להבין כל כך, נמאס לי לאהוב, נמאס לי להיות במערכת יחסים כל כך הרבה זמן ולא להפסיק לאהוב יותר משאני אוהבת את עצמי, נמאס לי שהוא אומר שהוא אוהב ומתגעגע ורוצה שנהיה יחד ובאותה נשימה שהוא מפחד, נמאס לי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ואני עדיין לא מוכנה לוותר.. למה אני עושה את זה לעצמי, מה אני מזוכיסטית???!!! ו.. זהו הוצאתי הכל....

 

[איב פרידמן]

סליחה על ההתפרצות...(באמת)

 

[*אביבה*]

איב יפה.

המשיכי אם את רוצה. אני מוכנה גם שתרביצי אם זה עוזר לך. אני כאן.

 

[adam33]

איבוש

את זוכרת איך שטסת והינו במפגש פורום בתל אביב עד כמה שהית מאושרת ואיך רצית להיות איתנו? יש כל כך המון דברים שעושים טוב גם אם הכל נראה שחור והאמיני לי שלפני חודש גם אני ראיתי הכל כך אבל הכל התהפך אנחנו בני אדם מה שלא טוב אתמול יכול להיות שונה היום וחוץ מזה אנחנו אוהבים אותךךךךךךךך את שומעת???? חבל שאין לי כרטיס קול כאן במחשב !!! אז איב... דעי לך אנחנו תמיד מרגישים ואוהבים ולעולמים לא נדע מה הולך בראש של הבן זוג שלנו העיקר שצריך לקחת דברים בפרופורציה וחבל שהאהבה הינה כך כואבת היא זו שגורמת לנו להיות הכי מאושרים בעולם וגם להיות הכי מדופרסים בגללה למזלנו השכחה הינה מתנה שעוזרת לנו לשכח דברים כואבים אני מאמין שהוא אוהב אותך כי הרי אי אפשר שלא לאהוב אותך...

 

[איב פרידמן]

יש לי רק דבר אחד לומר לכם...

אני אוהבת אתכם כל כך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! איב (שוב מצטערת על מקודם לא יודעת מה קרה לי)

 

[שם ים]

אלללללללללללל !!!

מותר לך להיות עצובה ומיואשת. בטח שמותר לך. את יודעת מה שבר את גב הגמל? קש. תרשי לעצך לחוות גם את הרגעים הללו. למי את נותנת חשבון על העצב שלך? זה שלך. זכותך לבות ולהתייאש. ואיב, זה מראה על חוזק, לא על חולשה. חלש בעניי הוא אדם שלא יכול להרגיש. אני הייתי חלשה. לא יכוןלתי לאפשר לעצמי להיות עצובה. שמרתי את הכוחות, שמסתבר שהיו לי לרועץ. ... איב, מותר ורצוי להרגיש טוב!!שזה אומר גם להתייאש ולבכות, אחרת איך ניגדל? שם ים.

 

[*אביבה*]

שם שם

כאן, במה שכתבת לאיב, יש משפט שאני רוצה להבין אותו לעומק. "שמרתי את הכוחות שמסתבר שהיו לי לרועץ".... מוכנה להסביר.?

 

[שם ים]

הגנות. חומות הגנה.

המילה ´רועץ´ קצת לא פיירית כלפיי. כי הם בסך הכל הגנו עליי. אך כל התהליך הזה של ללמוד להרגיש, וללמוד לתת גם לעצב לגיטימציה, הוא תהליך מאוד קשה. את האישורים לכך קיבלתי מאשה ניפלאה, והיא לא אמא שלי

, מהפסיכו´ שלי. האישור הזה לחוות, הוא אישור מאוד חשוב. כי כלפיי חוץ, מה שנראה ´חזק´ נחשב ל´יפה´. ויאוש..שזה מין תחושה אפורה, דיכדוך שנראה שאין לו סוף, עצב שנוחת מנו וואר, זה לא משו שחשבתי איי פעם להתגאות בו, האמת, אפילו לא לתת לו מקום. כי מה, אני אתייאש? אני שסבלתי כל כך הרבה בחיי, אתייאש? הייתה לי ילדות מאוד קשה. רצופת מעברים ומשברים. ומה שהחזיק אותי בחיים זה הפאנטזיות. וה"יהיה טוב".. הייתי נישבעת לעצמי בדמעות שליש שיהיה לי יום אחד טוב. אבל אפילו לרגע לא חשבתי שזה פה...כל הזמן. זה כאילו מצפים כל החיים למשו, ובעצם מתעסקים בציפפיה, כשהחיים הם כאן. מישו שאל אותי מה הדבר הכי עצוב שקרה לי בחיי. אביבית, אני ישבתי במשך דק´ ספורות, ולא גיליתי דבר אחד עצוב. וה עצוב.. כי בעצם לא יכולתי לאפשר לעצמי לחוות דברים. לא יכולתי לאפשר לעצמי להיפגע ולבכות ולהתייאש. כי פחדתי. לפני שנתיים, בהתחלת התהליך הטיפולי, נותרתי לי דירה. בדיוק ניגמר החוזה, והייתי צריכה לגור שבועיים אצל חברה. בדיוק גם חויתי פרידה מבן זוג. ניכנסתי לחרדה. אבל לא ידעתי שזו חרדה. ישבתי והחלטתי שאני עושה רשימה של פחדים. יש לי עדין את הדף הזה. בעצם ארבעה דפים

. אין פחד שלא הזכרתי. ואז ניסיתי להיכנס לעצמי בראבאק. וניסיתי להדריך את עצמי בשיטת הדמיון המודרך איך אני יוצאת מזה

. היום. שנתיים אחרי, בתוך תהליך טיפולי מאוד לא קל, אני לומדת לחוות. לומדת שזה לגיטימי לבכות ולגיטימי להתייאש. ולגיטימי לבכות. כי בעצם איך נשנה, אם לא ניבכה. לא מתוך שנאה כלפיי עצמינו. אני לא אגיד לך שאני כבר מטורפת על עצמי. וזו גם לא השאיפה. השאיפה היא לחיות את מה שאני. על כל המישתמע מזה. השאיפה היא שלא המיסביב ישלוט בחיי. השאיפה היא למצוא איזון. (עכשיו אני לא כל כך יודעת על מה אני שחה, כנראה שעדין לרא לגמריי היגעתי לזה, אך יש תקווה, והפעם זה לא פאנטזיה) שם וים ושמש כאן.

 

[*אביבה*]

בעיני, מה שכתבת זה כמו

מסמך חשוב שהרבה אנשים יוכלו למצא את עצמם בתוכו. גם אני. קראתי את מה שכתבת 3 פעמים. נתת לי שמחה הבוקר. כי אני מרגישה שאת בדרך הנכונה. כל כך הרבה יופי יש במה שאת כותבת.

 

[שם ים]

תוך כדי כתיבה

דמע לי קצת. זה מאוד לא קל.. את בטח יודעת. אך יש שאיפה להצליח. את מכירה את המושג "ללכת על גחלים", יש יגידו שזה מנהג. אני אומרת מושג. כי ללכת על גחלים זה אומר לעבור דרך הכאב. זה לא שנעשה לעמינו רע במכוון, זה פתטי קצת, אז לא, אך לעבור דרך הזיכרונות הקשים, ולחוות אותם שוב, אך הפעם ממקום בטוח יותר. שמעת על הדחקה פוסט טראומתית? אז יש כזה דבר. ואני אגיד לך משו נוראי, פיזית אני חווה ברגעים מסויימים את הכאב. נגיד עברתי אלימות פיזית, אז בלילה, כשהגוף רגוע, אני חשה שאני מרגישה את המכות בגב. הגב ממש כואב. ומשו שהבנתי, זה שצריך לתת לכאב הזה להתבטא. כי ככה הוא ג יעלם. כילדה לא יכולתי ממש לתת לעמי להרגיש. אסור היה לי, זה היה מחרפן אותי לגמרי. אז ניתקתי את עצמי ע,י פאנטזיות. עד היום יש לי עולם פנימי דיי מעניין.. ´להיות בראש של שם ים´- שם הסרט

. אך עכשיו אפשר לאט להיפתח גם לעולם החיצוני. ואני חשה לפעמים שאני נולדת מחדש. את מכירה את ההתבעסויות הללו מנגיד בוס או חברה שעיצבנה? אז כשילד בא לאמא שלו ומספר לה שהציקו לו, האימא, ברוב המיקרים

, מקשיבה ומחבקת. ונותנת לו אפשרות להיות עצוב. לי לא הייתה אמא כזו שאיפשרה את החיבוק, והעצב, אז גם לא הייתה לי לגיטימציה להיפגע, אז תירצתי עבור כל אלו שפגעו בי שזה בסדר, שזה נובע אצלהם מכאב, שזה...בלה בלה בלה. היום אני יודעת לתת לזה ביטוי. כן, אני פגועה, ואת יודעת מה?, בהתחלה אלו היו הסיפורים שהייתי באה איתם לפסיכו´, לרגע לא באתי אליה עם זיכרונות כואבים, כי הייתי עדין בשלב של לבכות בגלל שפגעו בי בהווה. לאט לאט בטחתי בה, ולאט לאט נתתי לעצמי לגיטימציה להיפגע. וכבר אני לא מתרצת עבור אף אחד. אין סיבה שיפגעו בי, ולא משנה איזו ילדות הייתה להם. ויש לי יותר אפשרות לטפל במקומות הבאמת כואבים. וואאווההוו מה קורה פה? השתפכויות

שם ים.

 

[שם ים]

האמת...

מגיע פירגון לעוד כמה אנשים ניפלאים, ודוקא מהאינטרנט. אני משתתפת בפורומי תמיכה למיניהם, ואני רוצה לומר לך שקיבלתי המון תובנות ותמיכה בהם. שם ים.

 

[AHT]

את כל כך יפה

שבא לבכות ממה שאת כותבת.

 

[שם ים]

אל תיבכי../images/Emo13.gif

את מקסימה. מאוד התגעגעתי למקום הזה. כשהגעתי לכאן לראשונה, זו הייתה הפעם הראשונה בעצם שאיפרתי לעצמי להרגיש טוב. אלו היו כמה ימים מאוד מאושרים שלי.. פשוט הרגשתי מתרגשת. .. היום אני באתי ממקום אחר. גם כן כדי להרגיש טוב(!!!). כיף להיות פה. שם ים.

 

[AHT]

כיף איתך

הכנות של דברייך. הנכונות לעזור ולתרום. בורכנו בך. אני בורכתי בך. המון דברים שאת כותבת נוגעים גם לי. בעצם אפשר להגיע מכל מקום ולהרגיש טוב!!!!

 

[שם ים]

../images/Emo24.gif

 

[AHT]

ומה את אומרת?

זו היתה שיחה לעומק?