יחסי גן עדן-גיהנום

[אחד לאחד]

הדרך אל האושר

קלה סלולה וברורה רק באגדות. בחיים האמיתיים זה תהליך ארוך, קשה ומייגע. יש לך מוטיווציה להקיע המון המון המון? יש לך צ'אנס. בפקס מרשמי הפלא שלי רשום רצפט זה למקרים כאלו: שלב א: לקרוא ו ל ה פ נ י ם את הספר 'גברים ממאדים נשים מנוגה' . זו התחלת ההתחלות, רק לקבל פרופורציה על הנושא. מה כאן זה 'הוא' ו'אני' ומה כאן זה 'גבר' ו'אשה'. השלב השני הוא לקרוא את הספר........... ובעיקר, להפנים ולתרגל אותו. אהה, שם הספר? כמעט שכחתי. זו כבר יותר בעיה , יש הרבה -ואני מדבר על המומלצים. (כשלעצמי התרשמתי מאוד מהספר 'לבסוף מוצאים אהבה'.הוא עוסק ברובו בשיקום אהבות נעורים , אבל התובנות שבו שוות לכל גיל. מה שברור גם לעוור כמוני שהתגובות שלו די 'גבריות קלאסיות' , ושלך יש בעיה בפתרון הזמין שלך לכל בעיה (במקרה זה 'בוא נפרד' בעקבות שתיקתו). אם תביני שפתרון הבעיה תלוי בשניכם , ושבעצם את היכולת להוביל מהלך של היפתחות יש דווקא לך, אז עשית בזה צעד משמעותי. שוני הוא הדבר הכי מפרה שיכול להיות לבני זוג. תנסי לתאר לעצמך את עצמך עם בן זוג תפור עליך לפי מידה , בדיוק כמוך. ילך? לכן שאלת השאלות היא לא האם היחסים ניתנים לשיקום, אלא האם יש לכם רצון חזק דיו כדי לסבול את כל הדרך לבניית הזוגיות המיוחלת. כל הנ"ל ציטוט מילה במילה מפנקסו של הקוסם מארץ גוץ

 

[ריבת חלב]

אני דווקא חושבת אחרת מאלה שמעליי

גם אני בדיוק כמוך וכשקראתי את ההודעה הזדהיתי ואני דווקא חושבת שרוב הבעיה (לא כולה) בך ולא בו. עם החבר אני שמחה ומרוצה בדרך כלל אבל כשרבים פתאום אני מרגישה שאין עתיד ואי אפשר לפתור את הבעיות וצריך להיפרד ואז נכנסים לדרמות רציניות הרבה יותר ממה שצריך. גם חוץ מזה בחיים אני מתאפיינת בראיה של "שחור או לבן" ולפעמים רואה דברים בקיצוניות. אני אהמר שגם את כזאת לפעמים...? שאולי בתוך תוכך את נהנית מהדרמה שנוצרת סביב המתח של הפרידה ועוד יותר מההשלמה אחר כך? את אומרת שטוב לך איתו, את אומרת שהוא יודע לאהוב אותך כך שכנראה למרות שהוא סגור ולא אוהב לדבר, הוא מספיק פתוח כדי לגרום לך להרגיש אהובה. זה כבר חשוב! והכי חשוב לשים לב שאת אומרת שאתם רבים תמיד על שטויות. אז למה משטויות את מגיעה ל"בוא ניפרד"? זה לא רק בגלל שהוא נאלם ולא יודע להגן על עצמו כמו שצריך בשעת ריב. את צריכה להוריד קצת מהלחץ בשעת ריב ובמקום להרגיש שהיחסים מתפוררים לך בידיים, להרגיל את עצמך לזכור גם כשאת כועסת כמה טוב לך איתו בדרך כלל ושהעובדה שיש לו חסרונות או שבאותו רגע אתם לא מסכימים לא אומרת שאתם חייבים להיפרד או לא מתאימים. כשרבים על דברים קטנים לא תמיד מסכימים וגם לא תמיד צריך להסכים. חוץ מזה את צריכה לזכור שלפעמים אנשים (במיוחד גברים, מה לעשות) לא מגיבים טוב ללחץ בעת ריב, במיוחד שנראה לי שאת מתבטאת בצורה שוטפת ובוודאי "מתקיפה" אותו בלי להתכוון. אם יש נושאים באמת חשובים שאת רוצה לדון איתו עליהם כדאי לעשות את זה לא בעת מריבה אלא בצורה רגועה. הדבר הכי חשוב הוא שכשאתם דנים על נושא באמת עיקרי במערכת יחסים, שאז הוא יודע כן לדבר ולהקשיב ולהגיע איתך להסכמה. חבל על הקשר שלכם, אם הוא טוב כמו שאת אומרת... כי בסוף את עלולה לשכנע אותו שבאמת כדאי לכם להיפרד ויום אחד כשתגידי "בוא ניפרד" הוא עלול להגיד "אולי באמת כדאי"...

 

[דה לוקס]

הריבה צודקת במאת האחוזים

אני מסכים עם מה שכתבה ריבת החלב. הייתי בסוג היחסים המתואר אבל מהצד השני. החברה היתה מחליטה מדי תרייסר ימים בערך שהיחסים שלנו נגמרו, או שהיתה אומרת לי אחרי מריבה טריוויאלית שאני "אקח אותה הביתה" הייתי קורא לתכונה הנ"ל שלה "טרור נפשי" מבחינת הטוטאליות והטוליטריות והאיום האקזסטנציאליסטי שהוא השרה על היחסים שלנו. יחסים שחרב דמוקלס תלויה מעליהם על כל נושא פעוט נדונים לכשלון. האשמה כולה תלויה בנקודת המבט המעוותת של הבחורה (במקרה זה וגם במקרה שלי) לגבי עליונותה הרגשית שאת בעצמך מודה בה. אם תכניסי מידה כלשהי של ענווה ליחסים שלך יש סיכוי כלשהו שהם יינצלו. אם לא תוכלי לשנות את נקודת המבט שלך היחסים שלך ייכשלו ואני לא אמליץ לך לנסות לתקן אותם. הוא לא יחזיק מעמד הרבה זמן בתנאים האלה, ואל תנסי לשנות אותו. אם את מעוניינת באיש שלך, אני מאחל לך בהצלחה בעבודה העצמית שלך

 

[נעמה3211]

../images/Emo45.gifריבת חלב, את צודקת בכל מילה

חבל שזה קצת קשה ליישום

 

[צפנתי]

ועוד איך אפשר ליישם, קודם כל ע"י

עזרה של מטפל זוגי טוב, או צד שלישי מיקצועי אחר שיעזור לכם להגדיר את הבעיות, את הרגשות, את הסיבות והתוצאות, לשים אצבע על מה באמת מפריע, ואז לנסות להתמודד. את נשמעת לי בחורה נהדרת ופתוחה, שיכולה להפיק המון מטיפול.... קחי אתכם לטיפול, והלוואי ותצליחו! (אם הוא לא מסכים, לכי לבד)

 

[נעמה3211]

לא יעזור אם אני אלמד

להתמודד עם הבעיות שלי ביחסים והוא לא ילמד להתמודד עם הצד שלו. אני הייתי הולכת בשמחה אבל הוא טוען שהוא לא מרגיש צורך. נראה לי שהוא מפחד ממה שהוא עלול לגלות

 

[קרן של תקווה]

במקומך....

למה שלא תעודדי אותו לרכוש השכלה? אוקי לא הלך ? אממממ אם את מוצאת את עצמך במחשבות על פרידה ונשארת איתו זה רק בגלל מספק סיבות הדירה המשותפת..... מאוד קשה לקום ולומר ביי עדיף לסבול מאשר לפרק הכל ולחלק את הרכוש עבר משותף אתה קשורה אליו בגלל שהוא מנפח לך בעצם את האגו .. הרי שאת לא הייתי רוצה להיות עם גבר שלא יעריך את החוכמה שלך . אבל הוא כן ... חוץ מזה שהוא סמרטוט ושהוא לא יודע לענות לך .... ואם את זו שכל הזמן רוצה להפרד ... והוא פאסיבי בעיניין .. .אז הוא יהיה פאסיבי בעוד 20 שנה אבל אז את לא תהיי צעריה מושכת ומשכילה מספיק ... בשביל להתחיל מחדש את החיים שלך . תמצאי לעצמך מישהו ב"מעמד" שלך . שיצאים את הציפייות שלך ותחיי באושר . אם את רוצה רק מאהב אז ... תשארי עם הנוחכי... אגב גם את הנישואים בסוך את תציעי לעצמך... כי .... הוא יהיה איטי מידי .

 

[Melody Clark]

הממממ

"בא ניפרד" כתשובה ל "לא יודע" ??? זה פיתיון? את החכה והוא הדג האילם? יום אחד תשמעי את התשובה שלא כל כך ציפית לה.... התמונות המילוליות שבחרת לצייר לנו פה ממש לא נשמעות לי כמתכון מהיר להרמוניה... בן זוגך יודע לריב...אולי הוא בוחר לא להכנס לחיכוכים מילוליים איתך בשל העובדה שאצלך זה ממש הפך למשחק כוח.... השכלה אינה מילה נרדפת לאינטיליגנציה...במיוחד לא אינטיליגנציה אמוציונאלית...

 

[נעמה3211]

הרגתם אותי

תקפתם אותי מכל הכיוונים ואולי מגיע לי. לא התכוונתי להישמע מתנשאת, אני אוהבת אותו מאוד וחוסר השכלה ממש לא מפריע לו , פשוט ניסיתי להמחיש את ההבדלים ביננו ואולי לא עשיתי את זה כל כך טוב.

 

[crazy mary]

מתוקה...

אני לא ממש יודעת איך להגיב, כי אני חייבת להגיד שאני מבינה לליבך... גם לי ולחברי יש הרבה מריבות, אבל אני יודעת שרובן באשמתי. לכן, ההרגשה של רצון להפרד נעלמת מהר מאוד בהבנה שאני קצת...לא הייתי בסדר... אם את מרגישה טובה יותר ממנו, אני לא רואה יותר מידי טעם בקשר שלכם, כי בקשר צריך להעריך את בן הזוג יותר מכל...

 

[צ י ק ו ש]

לנעמה

מכיר את הסיפור ש"כשאנחנו רבים והוא לא עונה לי או עונה "לא יודע" אני פשוט משתגעת ואומרת בוא ניפרד" (ציטוט). חשבת פעם למה את מגיבה כך? האם זה באמת בגלל שנדמה לך שאת מהירת מחשבה והוא יותר איטי (שקול), חשבת פעם למה הוא סגור ואת יותר משוחררת? חשבת פעם למה את שופטת ומבקרת והוא לא? גם אם הרקע שלכם שונה עדין לא אומר שאתם לא מעניינים זה/ו את זו/ה והעובדה שאת נמשכת אליו, בטח יש בו צדדים יפים יותר וצדדים יפים פחות כמו אצלך. זה שרכשת ידע (מה שנקרא השכלה) והוא פחות עדיין לא עושה אותך טובה ממנו, גם אינשטין למד רק בשנות ה-40 לחייו. חישבי על כך שבמריבות שלכם את בסך הכל רוצה "תשומי" והוא לא כל כך מבין את זה ואולי לא כל כך יודע לתת תשומי, אם את אוהבת אותו באמת תיידעי אותו על כך במקום לריב איתו. גם לי היתה פעם בת זוג שחשבה כמוך, והיתה רבה איתי על כל דבר קטן עד שהסתבר שהסיבה למריבות היא רצונה ב"תשומי". מאז שניפרדנו, אני רצתי קדימה והיא נותרה במקום, כיוון שהיא חשבה (כמוך) שהיא משכילה (אגב לכולנו יש שכל, בבית ספר ובאוניברסיטה אנחנו רוכשים ידע לא שכל)שהיא משוחררת, שהיא יודעת להתבטא, ושהרקע שלה טוב משלי, איפה היא היום ואיפה אני..... סיכוי לקשר בינכם יש בתנאי אחד - שתתחילי להרגיש שאת שווה לו והוא שווה לך, שתוכלי לשוחח איתו בפתיחות גמורה , גם אם זה יקח לו קצת זמן להיפתח, אחרת באמת אין שום סיכוי, כל עוד תרגישי עליונות עליו לא תהיי שלמה עם עצמך וזה הסדק הראשון בזוגיות. חישבי על כך חתימה טובה

 

[נעמה3211]

איך ירדת עליי...

אני לא חושבת שהשפלתי את החבר שלי באיזו שהיא צורה, סה"כ רציתי להתייעץ. אולי לא הבנת את הבעיה שלי כל כך, בטח שלא ניסיתי להתנשא - זה הבן אדם שאני אוהבת!!!