יו... תאהב אותי

[שירה כמים]

יו... תאהב אותי

תאהב אותי
כמו הייתי אחותך
המתה תאהב אותי תאהב אותי
עד שאחנק תקליל אותי תקליל אותי
עד שאהיה צל של עצמי תכריז עלי
גזירת עולם בזרועותיך
להיכחד עד עולם

 

[שירה כמים]

תבצע בי את מעשה המת

לא אאשים אותך לעולם
תמיד אומר: יו... היה כל כך טוב אלי
יו... החזיר לי אהבה כמו לילדה
תמיד אומר יו... הוא איש כל כך טוב
וכולם כל כך יסכימו
כולם כל כך יאמרו אמן
ואף יגזימו ויבהילו
כולם יזמזמו במקהלה
הו, יו... הטוב,
הו, יו... הנפלא,
עד שאפול חבוקה בזרועותיך הנדהמות
וגם על זה, ברבות הימים, ימים רבים רבים רבים לאחר לכתי,
תהיה לך בדיחה.

 

[שירה כמים]

הגשם יורד עכשיו על סבתא חנה

רוצה למצוא גם לזה
איזו בדיחה טובה?
רוצה לנזוף בי
בהרתחה גדולה?
הגשם יורד על סבתא חנה עכשיו ומטיח בה מילים קשות הברות בפולנית מתגלגלת:
"חנה," אומר הגשם ומשתתק, "חנה," אומר הגשם
וכובש עוד חלקה, חלקה טובה, חלקה יפה, אולי זו
של אחותך, יו...
מה אתה אומר
איך זה כשהגשם נועץ את קרנו החדה
בחלקה של אחותך המתה ואיך זה
שכל שאר המתים מסרבים
שירה, סרבני שירה, אנחנו רצינו אותם בקול פוצע, בקול רע,
איך זה כשהגשם נועץ את קרנו האחת החדה באחותך המתה, האם
עולה בך הרצון שינעץ את קרנו השנייה גם בי,
שרציתי להיות אחותך החיה,
ולא איפשרת?

 

[שירה כמים]

סבתא חנה מבקשת שאבוא לבקר

סבתא חנה נשארה לבד
והתנור בוער, סבתא, מתי נפגשת עם סבא
ואיפה, והאם אהבת אותו, ולמה
את בוכה כל כך בכל פעם
שמשהו קורה ולמה אימא
צורחת עלייך ולמה את
מעון מאושפז, סבתא חנה,
האם תתני לי גרעין של מקום
בקברך, ואולי אהפוך לכלב ואולי
ואולי אהיה לתמר

 

[שירה כמים]

אצלי כולם אכלו ושתו

אצלי כולם אכלו ושתו, אמר האח
במחלקה כירורגית ב' בסורוקה
ועצמות לחייו הבריקו כשחייך.
רק את גבו ראיתי כשהתרחק ממני
וכל כך שמחתי שחייך
וכל כך שמחתי שכל כך טובה הייתי
שאכלתי מהמגש: את הפסטה החמה
ואת השעועית הירוקה, והוא הבחין. מעבר לכתפי
דודה פרישמן שמחה גם היא אבל אני לא ראיתי
כי כל כך הייתי עסוקה במלאכת ההבנה והפענוח
של עולמי הצר: עורפו של האח, האחות המחליפה,
בת הלוויה, הבלונדינית שעשתה קיצור קיבה
במיטה מולי חייכתי ונופפתי אליה בידי והיא
חייכה אלי ברפיון. ידעתי שזה סרט מצויין
שאני משחקת בו, אבל בכל זאת רציתי לצאת ממנו
ולחזור אל הרחובות ההומים. והימים
ימי קורונה.

 

[שירה כמים]

שוב באה אישה

שוב באה אישה שלא חשבה עלי
והימים ימי קורונה גם
ומלאים בפטפוטים
עד אין הכר
עד אין מקום
ואז
שוב באה אישה שלא חשבה עלי
וכבר הייתי ילדה, וכבר הייתה מלחמה, וכבר נעזבתי
בבית החולים רדומה, והנה שוב באה אישה
שלא חשבה עלי, אלא שבאה למקום אחר
ולא אלי כי לא חשבה עלי ולא היה לי זמן לומר
"שוב באה אישה שלא חשבה עלי" כי טרודה הייתי
בעניינים של חיים ומוות, כיסי מרה ומגיפות. והשנה
אלפיים ועשרים, ולי מלאו כבר שישים,
ואני,
מפגרת שכמוני,
שוב הרשיתי שתבוא אישה
שלא חושבת עלי. ולא היה לי כוח לעפעף
ולא היה לי כוח למחות
אותה מעלי.

 

[שירה כמים]

אמא ואבא הלכו למסיבה שלהם

למסיבה שלהם הם הלכו אמא ואבא יחדיו
לבושים ביפעת מחלצותיהם
מריחים במיטב בשמיהם
התגנבו השאירו
ילדה קטנה לבד שלא מםסיקה לבכות עד היום
אימא אבא
אין לקולה הד

 

[שירה כמים]

לא רוצה לזכור

איך הפכו אהבות גדולות
לאפר מנצחים במלחמה
שיש בה רק מפסידים

 

[שירה כמים]

הכאב הזה

הכאב הזה שמטפס ועולה ומשתכן
ברגע הזה אני מבינה היטב
מהיכן בא המונח "כאב לב" או "שברון לב"
הוא נוסע עכשיו בתוכי,
כן, השתכן בלבי אך יוצא לטיולים בחזי בבטני
כאילו לא שמע על איסור היציאה של נתניהו.

 

[שירה כמים]

האם זה עדיין לא ברור

רציתי שתהיה לי אח.
זה עדיין לא ברור
לך
ולי ודאי שאינני יודעת מה פירוש אח,
אני רק מדמיינת.

 

[שירה כמים]

אני נכנסת לבית ערבי

אני נכנסת לבית ערבי בעיר העתיקה
אני משתמשת במפתחות
כמו במושכות אני מיומנת
בכל המנעולים, בכל הגומחות,
אני מכנה אותו "בית הגומחות"
ומנסה להשכיח ממוחי את המבט החטוף
שנתן בי הערבי רגע לפני שנכנסתי לשער הראשי.
אני לא רוצה לחשוב מה חשב הערבי.
אני לא רוצה לחשוב.
בכלל.

 

[שירה כמים]

שכחו את הילדה

שכחו את הילדה
והילדה עברה ניתוח
ושכחו אותה - אימא ואבא -
שכחו. הגשם או שירד או שלא ירד
זה לא משנה, חד הקרן נכח בגרון של הילדה
והאישה המבוגרת נעלמה כאשר הילדה השתלטה עליה
ורצתה לקרוע את בשרה מעליה כי
שכחו אותה אימא ואבא שלה שכחו
והיא דווקא הייתה ילדה טובה
והגלידה קררה את נגיחות חד הקרן בגרון
אבל לא ריככה ולא שיככה גם אחרי
חמישים שנה.

 

[שירה כמים]

הייתי רוצה לא להיות כאן יותר

הכאב כואב והסבל סובל
והעז בחצר ביתו של סבי
מתמונה ישנה נושנה
והחיוך היפה של אמי
איך הם שייכים
לילדה שננטשה
ולחד הקרן שבקע
בגרונה

 

[שירה כמים]

תעלי במדרגות

תעלי במדרגות עם התחבושת המדממת
יש לך מין מנהג כזה
את אוהבת להשאיר דם אחרייך
יש לך מין מנהג כזה
ואת בסך הכול ילדה
ולי לא אכפת ממך
ואני אבא שלך אז אני נאנח ואני אומר לך
שאני אבא שלך ולי יש חיוך יפה ואני מבשל וגם אופה
ולי לא אכפת ממך אז תעלי במדרגות את כל הקומות
תעלי ותפסיקי להשאיר דם ותפסיקי
להיות מפונקת קצת חום רק קצת חום ודם
את תעלי במדרגות הן לא נגמרות אבל תעלי
בהן גם אם את לא יכולה לדרוך על החתך תעלי בהן
את עולה? אני אבא שלך ואני נאנח ואני אומר לך לא לא אכפת
אז תעלי במדרגות אל קופת חולים
עם אמא שלך ואני את החיוך שלי
אתן לנשים היפות ואני מכאן אסע
הנה אני נוסע אני אבא שלך ולי לא אכפת
תעלי במדרגות לקופת חולים ואני את החיוך שלי
לנשים היפות שהן לא אימא שלך ותיזהרי לא לדרוך
ותיזהרי הדם שלך את תיזהרי לא לקלקל את הניקיון
ואת המדרגות ואני את החיוך שלי
אקח מפה עם האוטו שלי נו את
תטפסי
תטפסי

 

[קרנף לבן 1]

את כותבת טוב ורגיש

 

[שחרזדה האחת]

עשה לי קצת עצוב השיר שלך

 

[שירה כמים]

תודה, חברים