יורם חן זה בשבילך
קראתי הבוקר את המייל שלך ובסקירת בוקר יומית של אתרי מזג אויר מצאתי את זה וחשבתי עליך.
אזהרת מסע: פוסט קצת ארוך...
.
קראתי עכשיו את האי-מייל ששלחת ואני מרשה לעצמי לצטט את מה שכתבת, כי מעבר להערכה הרבה שיש לי לפרויקט הזה, למשתתפיו ומארגניו כשאתה בראשם, זה גם משהו שצריך כל פעם מחדש לשתף וכמה שיותר אנשים.
שנדע להכיר ביכולות שלנו למרות המוגבלויות ואולי בזכותן.
שנדע לתת ולהעניק מעצמנו לאחרים ולא רק לנו ולביתנו.
שלא נשכח את הדברים החשובים באמת.
ועל הדרך שיר ששמעתי על הבוקר ברדיו שאני מאוד אוהבת: אהוד בנאי \ רוחות הצפון.
והוא לימד אותי האקורד האמיתי ואמר מכאן אתה ממשיך לבד.
צריך להקשיב ללב, לים ולכאב.
אם תפתח חלון תשמע את רוחות הצפון.
נאחז בתקווה של הבוקר.
נאחז ברוחות הצפון.
ואלו כבר דבריך יורם:
"חברים, הרשו לי לשתף אתכם בחווית קצה ממנה חזרנו לפני יומיים. מסע אתגרי עם קבוצת עוורים בירדן. כתבתי כמה מילים וצירפתי כמה תמונות. מוזמנים לטעום מהחוויה. אנחנו כאן עכשיו, הראש עדיין שם.
האמנת, יגעת ומצאת. סיפור מסע
עַתָּה, קֻמוּ וְעִבְרוּ לָכֶם--אֶת-נַחַל זָרֶד; וַנַּעֲבֹר, אֶת-נַחַל זָרֶד. (דברים ב', פסוק יג'). עשינו זאת! העזנו והצלחנו. חזרנו אתמול ממסע בן 4 ימים בירדן, במהלכו צלחנו את נחל זרד האתגרי, עם קבוצת "בעיניים אחרות" ע"ש חזי רול ז"ל. חבורה מופלאה ואמיצה המורכבת מחברים עיוורים ומלווים. חבורה גדולה מהחיים שהגדירה מחדש את המושג אומץ לב, נחישות, יכולת פיזית ומנטלית, במסלול קשה למיטיבי לכת ומורכב מאין כמוהו, ללא כל אפשרות מילוט באמצע. הרבה הכנות היו לקראת הטיול, במהלכו הלכנו עם כל הציוד על הגב, לנו לילות בשטח, תחת כיפת השמיים בתוך הואדי הזורם, הכנו לעצמינו מזון שסחבנו, התארגנו עם ציוד חירום וחבלים והיינו נחושים. באופן שאינו מפתיע, היו גם הפתעות לא צפויות, כמו התקלה מצד הרשויות המקומיות, אשר חרף תיאום מוקדם, עצרו אותנו בדרך ליעד וסירבו לאפשר לנו את הכניסה לואדי, בטענה המתבקשת שעיוורים אינם יכולים לבצע זאת. גם הפעם מצאנו את עצמינו במלחמת אין ברירה, 'מעטים מול רבים', אבל יכולנו להם. לאחר מו"מ ארוך אבל לא מתפשר, ניצחנו את הבורות ואת הדעות הקדומות. קיבלנו אישור להמשיך, ולא נסוגנו חרף האיחור המדאיג בזמנים. נכנסנו לקניון האדיר של הזרד והתחלנו ללכת, לומדים אט אט את האתגרים והמכשולים שהתוואי מציב. שום צעד לא דומה למשנהו. אין דפוס קבוע ואין שביל. יש רק עזרה הדדית וערבות. יש אמון לא מסויג ומטרה משותפת, עד שכל הטור, 28 איש, נראים כמו גוף אחד שמתקדם בהרמוניה. איבר אחד דוחף, השני מושך, זרוע נתמכת וכף יד מעודדת, עד שלא ברור מי הדומיננטי ומי המשני, מי המוביל ומי המובל. צלחנו בריכות ומפלים, קרים וחמים, גועשים ורגועים, עמוקים ורדודים. זכינו לראות חוויה על חושית כששחר צרח משמחה במפל החם או כשדינה שברה את הפחד מטבילה במים עמוקים. היום הראשון היה תובעני וארוך, אבל בסופו צמצמנו כמעט לגמרי את הפער בזמנים ויצאנו בתום המסע מהקניון כמתוכנן, מאושרים ושלמים. זכיתי לקחת חלק ולהוביל מסלול שהוא חוויתי וכיפי עם מכשולים שיהוו אתגר לכל אדם אבל בעיקר אתה מרגיש זכות להיות שותף למשהו שהוא חד פעמי, שהוא יכול לקרות רק כאן ועכשיו ועם החברים האלו, גם אם יש לך ניסיון רב בסיטואציות דומות וגם אם החד פעמי הזה כבר קרה פעם, אבל אחרת. אתה לומד לכבד את האדם, לכבד את איתני הטבע, לבוא בצניעות אבל בנחישות. לשאוב כח מחבריך לקבוצה ולתת את כל מה שאתה יכול חזרה. אתה לומד להכיר את עצמך. רובינו מאמינים כשהם רואים. אנחנו למדנו שצריך קודם להאמין כדי לראות. לימדו אותנו שיגעת, מצאת - תאמין. אנחנו האמנו, יגענו ומצאנו. ל"ג בעומר שמח לכולם!
יורם חן, מארגן ומוביל המסע"
קראתי הבוקר את המייל שלך ובסקירת בוקר יומית של אתרי מזג אויר מצאתי את זה וחשבתי עליך.
אזהרת מסע: פוסט קצת ארוך...
קראתי עכשיו את האי-מייל ששלחת ואני מרשה לעצמי לצטט את מה שכתבת, כי מעבר להערכה הרבה שיש לי לפרויקט הזה, למשתתפיו ומארגניו כשאתה בראשם, זה גם משהו שצריך כל פעם מחדש לשתף וכמה שיותר אנשים.
שנדע להכיר ביכולות שלנו למרות המוגבלויות ואולי בזכותן.
שנדע לתת ולהעניק מעצמנו לאחרים ולא רק לנו ולביתנו.
שלא נשכח את הדברים החשובים באמת.
ועל הדרך שיר ששמעתי על הבוקר ברדיו שאני מאוד אוהבת: אהוד בנאי \ רוחות הצפון.
והוא לימד אותי האקורד האמיתי ואמר מכאן אתה ממשיך לבד.
צריך להקשיב ללב, לים ולכאב.
אם תפתח חלון תשמע את רוחות הצפון.
נאחז בתקווה של הבוקר.
נאחז ברוחות הצפון.
ואלו כבר דבריך יורם:
"חברים, הרשו לי לשתף אתכם בחווית קצה ממנה חזרנו לפני יומיים. מסע אתגרי עם קבוצת עוורים בירדן. כתבתי כמה מילים וצירפתי כמה תמונות. מוזמנים לטעום מהחוויה. אנחנו כאן עכשיו, הראש עדיין שם.
האמנת, יגעת ומצאת. סיפור מסע
עַתָּה, קֻמוּ וְעִבְרוּ לָכֶם--אֶת-נַחַל זָרֶד; וַנַּעֲבֹר, אֶת-נַחַל זָרֶד. (דברים ב', פסוק יג'). עשינו זאת! העזנו והצלחנו. חזרנו אתמול ממסע בן 4 ימים בירדן, במהלכו צלחנו את נחל זרד האתגרי, עם קבוצת "בעיניים אחרות" ע"ש חזי רול ז"ל. חבורה מופלאה ואמיצה המורכבת מחברים עיוורים ומלווים. חבורה גדולה מהחיים שהגדירה מחדש את המושג אומץ לב, נחישות, יכולת פיזית ומנטלית, במסלול קשה למיטיבי לכת ומורכב מאין כמוהו, ללא כל אפשרות מילוט באמצע. הרבה הכנות היו לקראת הטיול, במהלכו הלכנו עם כל הציוד על הגב, לנו לילות בשטח, תחת כיפת השמיים בתוך הואדי הזורם, הכנו לעצמינו מזון שסחבנו, התארגנו עם ציוד חירום וחבלים והיינו נחושים. באופן שאינו מפתיע, היו גם הפתעות לא צפויות, כמו התקלה מצד הרשויות המקומיות, אשר חרף תיאום מוקדם, עצרו אותנו בדרך ליעד וסירבו לאפשר לנו את הכניסה לואדי, בטענה המתבקשת שעיוורים אינם יכולים לבצע זאת. גם הפעם מצאנו את עצמינו במלחמת אין ברירה, 'מעטים מול רבים', אבל יכולנו להם. לאחר מו"מ ארוך אבל לא מתפשר, ניצחנו את הבורות ואת הדעות הקדומות. קיבלנו אישור להמשיך, ולא נסוגנו חרף האיחור המדאיג בזמנים. נכנסנו לקניון האדיר של הזרד והתחלנו ללכת, לומדים אט אט את האתגרים והמכשולים שהתוואי מציב. שום צעד לא דומה למשנהו. אין דפוס קבוע ואין שביל. יש רק עזרה הדדית וערבות. יש אמון לא מסויג ומטרה משותפת, עד שכל הטור, 28 איש, נראים כמו גוף אחד שמתקדם בהרמוניה. איבר אחד דוחף, השני מושך, זרוע נתמכת וכף יד מעודדת, עד שלא ברור מי הדומיננטי ומי המשני, מי המוביל ומי המובל. צלחנו בריכות ומפלים, קרים וחמים, גועשים ורגועים, עמוקים ורדודים. זכינו לראות חוויה על חושית כששחר צרח משמחה במפל החם או כשדינה שברה את הפחד מטבילה במים עמוקים. היום הראשון היה תובעני וארוך, אבל בסופו צמצמנו כמעט לגמרי את הפער בזמנים ויצאנו בתום המסע מהקניון כמתוכנן, מאושרים ושלמים. זכיתי לקחת חלק ולהוביל מסלול שהוא חוויתי וכיפי עם מכשולים שיהוו אתגר לכל אדם אבל בעיקר אתה מרגיש זכות להיות שותף למשהו שהוא חד פעמי, שהוא יכול לקרות רק כאן ועכשיו ועם החברים האלו, גם אם יש לך ניסיון רב בסיטואציות דומות וגם אם החד פעמי הזה כבר קרה פעם, אבל אחרת. אתה לומד לכבד את האדם, לכבד את איתני הטבע, לבוא בצניעות אבל בנחישות. לשאוב כח מחבריך לקבוצה ולתת את כל מה שאתה יכול חזרה. אתה לומד להכיר את עצמך. רובינו מאמינים כשהם רואים. אנחנו למדנו שצריך קודם להאמין כדי לראות. לימדו אותנו שיגעת, מצאת - תאמין. אנחנו האמנו, יגענו ומצאנו. ל"ג בעומר שמח לכולם!
יורם חן, מארגן ומוביל המסע"