יוצרי ריקודי העם

יוצרי ריקודי העם

חברים יקרים, האם מישהו מכם/ן שם לב עד כמה מעטה הנציגות של בנות המין היפה בין יוצרי ריקודי העם??? ולמה בעצם?! הלוא ישנן מרקידות בחסד, לאן הן נעלמות כשמדובר ביצירת ריקודים חדשים??? היתה פעם יוצרת מחוננת, רבקה שטורמן, שיצרה ריקודים רבים שעמדו במבחן הזמן, כמו שמחת העמל, דודי לי, שארם א-שייך, ויבן עוזיהו, הבה נצא במחול ועוד ועוד... אבל - מה קרה לחדוות היצירה של הבאות בעקבותיה? מדוע יצירת הריקודים הפכה כיום לנחלתם הכמעט בלעדית של הגברים?
 
מבלי לגרוע מהשאלה היפה של סתיו

אשר הזכירה את הגדולה מכולן הגב' רבקה שטורמן ז"ל. הנה רשימה מהירה של נשים שחיברו במשך השנים ריקודי עם ישראלים. מריקודי ילדים, שורות, ועד מעגלים וזוגות : מאיה מרון, מלי (מלי ומשה), נונה מלכי, ניצה רז, פרח יערי, ציפי כהן, רעיה ספיבק, שושנה דודאי, שושנה קופלביץ, שרה לוי-תנאי, תמר אליגור, חנה ניצן, טובה צימבל, יוני קאר, ירדנה לייב, לאה ברגשטיין, ליטל גלבוע, אלזה דובלון (מים מים), גורית קדמן, מרגלית עובדיה, פנינה דיקמן, נעה רימון, סמדר עשור, נטע פורת, ראומה אורן, רות מוטס, תמר הלפרין ועוד. לא אלמן ישראל ! דבל'ה.
 
ומבלי לגרוע מתשובתו של דב

איך אפשר לרשום ולהזכיר בנשימה אחת יוצרות כמו: רבקה שטורמן או שרה לוי תנאי וכל הגברדיה הותיקה ,מיסדת ריקודי העם, לחבורה המכובדת החדשה שהבאת כאן כגון: ציפי כהן, יוני קאר, נעה רימון ? (מבלי לפגוע באף אחת מהן, שאיני מכירה כלל), עם כל הכבוד דב לתשובתך לגבי "יוצרות" אלו אני חייבת להסתייג ולהסכים עם סתיו שחיבור הריקודים היום נמצא ברובו בידי הגברים, להבדיל ממה שהיה עם קום המדינה ותנועת ריקודי העם, שרוב מקימיה , יוצריה ומיסדיה היו נשים. לצערינו הכוח "והיצירה" נשלט בידי הגברים,הם השולטים הכמעט בלעדיים והדומיננטיים בשטח, גם בהרקדות הגדולות וגם בחיבור ריקודים. וח"ו לא מפאת שהנשים לא מסוגלות לחבר ריקוד אלא יתכן ונמאס להם מעומס הריקודים החדשים שנוצרים. חומר למחשבה!
 
לדעתי הנשים לא יוצרות ריקודים

לא בגלל ש"נמאס להם מעומס הריקודים החדשים שנוצרים" - מה ההבדל ולגברים לא נמאס מהעומס? - הן לא יוצרות כיוון שאולי אינן מעוניינות, כמו כן הן לא מרקידות מאותה סיבה שאולי אינן מעוניינות, כיוון שנושא זה פתוח לשני הצדדים, אין כאן שום "הפלייה" בין גברים לנשים.
 

Gabi37

New member
לכנרת2 היחידה - זה באמת חשוב?

כשאת לומדת ריקוד, שמוצא חן בעינייך מבחינת המנגינה והצעדים - באמת חשוב לך מין היוצר/ת? ואם כן, מאיזו בחינה? מבחינת "אופי" הריקוד או הגאווה הנשית? אנחנו מתלוננות אם אין "מספיק" בנים בחוגים (כי יש חוגים כאלה, במיוחד בחו"ל). לדעתי העובדה שהיוצר ו/או המרקיד גם גברים יוצר דוגמא אישית טובה ואולי יגרום לכמה ביישנים ומתלבטים להחליט להצטרף לריקודים. מה רע?
 
גבי- לא דיברתי על החשיבות

ועל רע או טוב , אלא ציינתי עובדה ביחס ליוצרות הראשונות לריקודי עם שהן למעשה הקימו ויסדו את התנועה. לא הבנתי את הקשר בין מיעוט הגברים להיצע הגדול של המדריכים הגברים. יש בשטח מדריכות טובות, אולם הן עובדות בחוגים קטנים יותר(מה שאני אישית מעדיפה)ועושות עבודה נפלאה. המין הגברי שולט בשטח , וזו עובדה! וכמו כן רוב הריקודים מחוברים על ידי הגברים, וגם זו עובדה! האם חשבת על זה שאם היו יותר מדריכות ומחברות ריקודים, אולי יותר גברים היו מצטרפים למעגלי הריקודים?
 
ועם עובדות אין להתווכח !

כותבת כנרת : "המין הגברי שולט בשטח, וזו עובדה! וכמו כן רוב הריקודים מחוברים על ידי הגברים, וגם זו עובדה!" ולכן השאלה של סתיו בפתיחת הנושא מעניינת, מרתקת ודורשת תשובה עניינית, במיוחד של הנשים שביננו. הרי איך ניתן להסביר שבכל תחום שרק אני מעלה על הדעת, שולטים הגברים שליטה ניצחת ללא עוררין, שליטה חד משמעית וברורה. אם היתה השליטה רק בנושאים "נוקשים" כביכול, כמו ספורט מאומץ (כדורגל, אטלטיקה, האבקות, ג'ודו ריצה) פיסול, בנייה וכדומה, מילא. אבל איך תסבירו לי אתן הנשים, שגם במקצועות "רכים" כביכול, כמו עיצוב, ציור, מדע, בישול, מוסיקה, ואפילו ספרות נשים, תמיד בנות המין היפה הן מנגנות "כינור שני" בלבד, לעומת הגברים הדומיננטיים ? ובתחום שאנו עוסקים ריקודי עם : צודקת סתיו לבן שהזכירה את רבקה שטורמן ז"ל שהייתה בזמנה הגדולה מכולן. כי מאז רבקה ז"ל, ובמיוחד בשנים האחרונות, אין אף ולו אשה אחת, שתוכל להתחרות עם היצירה הגברית האין סופית, הבאה לידי ביטוי באופן חד משמעי וברור, בכמות היצירות החדשות המתפרסמות. עם עובדות קשה להתווכח, אבל אתן הנשים אולי תנסו. דבל'ה. נ.ב. : אין הכוונה להרגיז אף אשה - אלא להביע תמיהה.
 
נשים - בעמדת פתיחה נחותה

יש קורלציה בין התמדה בעבודה לבין הצלחה. כל שמדריך מתמיד בעבודתו, לא "נוסע לחו"ל", "לא חולה", "לא משנה מקום וזמן" - הוא מצליח יותר. תבדקו , כמה מדריכים נכשלו בעבודתם בגלל העדרות ממושכת. הרוקדים "מטיילים" - כמו בשוק מציאות. כשמדריך לא מקיים את פעולתו , הרוקדים מתארחים בחוג אחר, סביר שהמדריך החדש יקבלם בסבר פנים יפות , ויתעודד מקבלת אורחים חדשים. כשהדריך - חוזר , "גוד שפט" , כבר מאוחר. הרוקדים מתברגים במקומם, ולא נודדים בחזרה. הנשים הצעירות יולדות לפעמים , נאלצות להיעדר או לצמצם את עבודתן בהרקדה. (התינוק/ת מרקיד/ה אותן מספיק) זה גורם מכריע שהתנופה שלהן נעצרת. הבחורים יותר אגרסיבים. החיוכים והסחבק משלים את כולם. כל אחד בתוך ליבו הטהור והמפרגן, מפעפע מעין הרצון להצליח ולהוכיח את יכולתו. על כן, נערות עדינות - עוברות כמצטינות באולפן ואהובות על כולנו. במציאות "נירמסות" בגלל המ שהזכרתי לעיל. רק מדריכות מעיזות, כמו החיילות שמאמנות בנין בצה"ל.- תנצחנה במאבק הזה. מאבקים על הפרנסה - זה לא לוקסוס. צריך קצת אגרסיביות. מאחל לכל המדריכות , שכבר הגיעו להישגים מרשימים להמשיך ולא להרתע מהקשיים.
 
יענקלה, מסכימה עם דבריך

לגבי הדרכה בשטח, נשים מטבע בריאתם, נועדו ללדת ילדים, לגדלם,לעבוד, וגם לרצות את הבעל(נשים לא להתנפל עלי, אני למענכם), מה יגידו הבעלים כאשר יהייה על נשותיהם לעבוד 7 ערבים בשבוע, נראה לכם שהם יסכימו לדבר כזה? לי נראה שלא. עדיין האישה היא המפרנסת השנייה בבית(ולא נעשה הכללות). הגבר לפי יענקלה הרבה יותר אגרסבי מהאישה, ובלי מרפקים היום, כנראה דבר לא זז(אנא על תתנפלו עלי כולם ביחד). אולם לי עדיין לא ברור מדוע יש כל כך מעט מחברות ריקודים. אולי גם בגלל האגרסיות הגברית, איני יודעת. חומר למחשבה!
 
היות ועם "עובדות אין להתווכח! -

מי אני שאתווכח? אני רק רוצה להעיר כי "אין דבר העומד בפני הרצון" - ובנושא זה יש "הזדמנויות שוות לשני המינים".
 
דב היית מתון, אם היית מירי עכשיו

היית עונה לי ,נראה לי בצורה הרבה יותר חריפה!
לפי דעתי אנו בנויות אחרת, נפשית וגופנית, לביטוי "כינור שני" איני מסכימה, כי לפי דעתי אנו "כינור ראשון", אבל בגלל אופיינו המתפשר והטוב אנו נותנות לכם הגברים להרגיש כאילו אתם הראשונים, האם שמעת את המשפט כי מאחורי כל גבר עומדת אישה? החלוצות של פעם, הגיעו לארץ בתקופה שונה לגמרי מאשר היום. הנשים לדעתי אינן אגרסביות כמו הגברים,דברים חשובים הרבה יותר מעסיקים אותנו, הילדים וגידולם,שמירת המשפחה ולכן אנו מתקבלות "כמין החלש", אבל אל לכם הגברים לזלזל בנו, אנו עשויות להפתיע אותכם, אם נחליט. ואל תהייה תמהה, אתם הגברים לקחתם על עצמכם את "הכוח" ו"השליטה", אך לא לעולם חוסן!
מעניין לאן הובילה השליטה הגברית בשנים האחרונות! יכול מאוד להיות שאם אנו הנשים נשארנו "בשלטון" הכל היה נראה אחרת!.
 
כנרת - יש לך טעות בניסוח !

הגברים הם "המין החזק" והנשים הן "המין המחליש"
ומעבר לזה - אני מכירה גברים רבים שמגדלים את ילדיהם ועושים עבודה נפלאה. ולנשים פשוט "נוח" להיתלות בתירוצים אלו. אישית - אין לי בעיה מי יוצר/מחבר ריקוד העיקר שאני אוהבת אותו ונהנית ממנו. לא בכל תחום צריך תמיד לשאוף לשויון הזדמנויות וזכויות. ולא צריך לחכות ש"יתנו" לנו הזדמנות ויפנו לנו את השטח. צריך לדעת "לקחת" ו"לעשות".
 

Gabi37

New member
לא נראה לי...

למשחקי כדורגל הם הולכים בגלל הנשים שנמצאות שם? (המממם, אולי כן....אולי זה הסוד שלהם!! אני לא יודעת, אף פעם לא הייתי במשחק כדורגל
גבי
 
מירי החמודה(כוחו של הרגל) איך הצלחת

למצוא את כל הרשימה הארוכה הזאת.האם זה מזכרונך או שבמחשב שלך את לוחצת ויוצאת לך רשימת כל היוצרות לריקודי עם.
 
מוסיף.קלמנטין קפצון. ריקוד החתונה.

ועוד ריקוד שורות. בהשתלמות של יואב אשריאל.
 
עזרא, אתה צריך להתרגל

(ובעצם גם אני) שמירי כבר לא איתנו ותישאר (לטוב ולרע) רק בזכרון. אך משום מה מקננת בי תחושה חזקה, שלו מירי הייתה כאן, הייתה בודאי משיבה תשובה ניצחת לשאלה שנשאלה, מדוע הנשים הפסיקו לחבר ריקודי עם, והשאירו את הבמה אך ורק לגברים. דבל'ה.
 
אני לא "מירי" אך אענה לך באפן דומה

אתם יודעים מדוע אלוקים (אלוהים) המציא את ה"אדם" לפני "חוה"? והתשובה: כי לפני כל יצירת אמנות חייבים לעשות טיוטה אני מקווה שזה יענה לך בגדול על השאלה.
 
דבל'ה, אתן לך חומר למחשבה

היצירות הגדולות חוברו כבר על ידי המאסטריות בנושא(רבקה שטורמן,גורית קדמן, שרה לוי, ירדנה כהן, תמר אליגור,ועוד..). אנו בהמתנה, נותנות לכם הגברים להביע את עצמכם,- כי הרי אנו פשרניות וטובות לב,- לאחר שכל הזרם הבלתי פוסק של הריקודים הגבריים שמחוברים מבוקר עד ערב ידלל, ואז אנו היוצרות נחזור לשטח, לחומר קצת יותר משובח.
מה דעתך על הרעיון הזה?
 
למעלה