יופי....

[NAVVAN1]

הגיבן מנוטרדם -שונה

 

[טיי 1]

ממש ממש לא ! הגיבן מנוטרדאם נופל

באותה מלכודת. ואני מדבר על גירסת דיסני, שאותה הילדים מכירים (ולא להתווכח איתי ולספר לי שילדים קוראים את הגיבן מנוטרדאם של ויקטור הוגו) וקודם כל ,אתחיל בזה שזה סרט נפלא בעיני, ורכשתי לי עותק מקורי משלי (של דיסני), אבל במובן שדיברנו עליו - ניתן להעביר עליו הרבה ביקורת. אתן לך נקודה אחת. הסרט שוב עוסק בתמות של כיעור ויופי (כיאה לטיב הסיפור) - אבל אם איזמרלדה וקוואזימודו , כל כך מתחברים, והיא מעריכה את טוב ליבו ורואה בו חבר... הרי בסוף גם היא הולכת עם פיבוס, הנסיך יפה התואר, ובסוף הטוב , שבו קוואזימודו יוצא אל ההמון שמקבל אותו למרות כיעורו.. אנחנו יודעים שבמקרה ה"רע" הוא יישאר עם אהבת ההמון, ובמקרה הטוב, הוא ימצא לו איזו אהבה, עוד קואזימדה, כעורה כמוהו, כי אין סיכוי בעולם לאדם כמוהו שישיג את איזמרלדה היפה. יופי חיצוני הולך עם יופי . לא ידעתם ?

 

[הגבירה מן האגם]

דווקא אני מכירה ילדים

שקוראים את ויקטור הוגו... גירסת דיסני אינה הסיפורים המקוריים אלא עיוות ונסיון להיטיב את סופי הסיפורים כדי לא לעמת את הילדים עם המציאות האכזרית. וזה מה שיוצא - ילדים שאינם מסוגלים להתמודד עם המציאות. אבל, גם דיסני זזו משם קצת בעקבות הבקורת. "פוקהונטס" היה הסרט הראשון בו לא היה הסוף מושלם אלא פתוח למחשבה. וחלק מתפקידנו בעולם הסיפורים הוא להחזיר את הגרסאות לתיקנן. לא כל המבוגרים אוהבים את זה אבל אני לא רואה סיבה להמשיך ולגרום כל כך הרבה נזק ועקרות רגשית לילדים. בברכה,

 

[טיי 1]

זה בדיוק מה שאני טוען,

הגירסאות שילדים מכירים ,אומנם עומדות בתקני אנימציה וקסם גבוהים, אבל כמו שכתבתי , חקרתי בעבודה בעבר את הדימוים בסרטים הללו, מהרבה בחינות (החל מתמות של יופי וכיעור, עד ייצוג הומוסקסואליות בסרטי אנימציה), ואין פה מקום אפילו לקצה של האבחנה , אבל הנה עוד כמה דוגמאות שמייצגות חלק ניכר מתפקידי המינים בסרטי דיסני : כמו שכתבנו - רוע מול טוב - הטוב לעולם יהיה יפה חיצונית והרע יהיה מכוער/שמן (יענו - ילדים בתת מודע מפנימים שהילדה הכי שמנה בגן, או הכי מכוערת, היא גם בעלת תכונות רעות, ומלכת הכיתה הנסיכה הקסומה היפה, היא גם בעלת לב הזהב ) . תפקידי הג'נדר - האישה בסרטי דיסני שאיפותיה הגדולות ביותר בחיים תהיינה להתחתן . גם ב"היפה והחיה" שבה בל, הגיבורה נבנתה כדמות קצת יותר פמיניסטית (בעקבות מחאות של תנועות לשיוויון. קודם כל היא לא בלונדינית, היא מוצגת בספר כנערה אינטלקטואלית שקוראת ספרים, שלא מתעניינת בגברברי העיר וכו') , אבל בסופו של דבר, למרות השיר שהיא שרה בהתחלה שבו היא מכריזה על שאיפותיה למצוא משהו נוסף בחיים, למצוא הרפתקאה אתגר, והיא , לדבריה "רוצה משהו אחר בחיים" , בסופו של הסרט, האושר והסיפוק שלה בחיים בה מזה שהיא מוצאת בעל שיטפל בה, ומתחתנת איתו. האושר של האישה הוא בנישואים (ולא נתווכח אם זה נכון או לא נכון , אלא רק בדימוי שזה יוצר אותו דבר בבת הים הקטנה ובכל סרט של דיסני, אין לאישה מטרה פרט להתחתן עם prince charming. אחד הסרטים המאוחרים יותר שבו דיסני היו מודעים לביקורות שהופנו כלפיהם והוא אחד הסרטים הבודדים שלא הסתיים ממש בטקס חתונה היה "מולאן" , שגם בו - מרוב שניסה להראות את העולם המוצלח של הנשים - עד כמה נשים הן "שוות ערך" לגברים ויכולות לעשות כל דבר שגברים יכולים, דרך הפעולה בסרט הייתה להציג את עולם הגברים כעולם נלוז, שבו מה שהגברים יודעים לעשות הכי טוב זה לריב במשחקי שח מט, להתחרות בתחרויות יריקה וכו'. כלומר , על מנת להאדיר מין אחד, צריך לבזות את המין השני ושוב לציין - בעיני מולאן הוא אחד הסרטים הנפלאים של דיסני בשנים האחרונות מה שלא מונע ממני לנתח אותו ככה. רק כדי להציג שיש הרבה נקודות מעניינות שלא בולטות לעין בצפייה ראשונה , אבל בהחלט קיימות בסרטים המצויירים של דיסני.

 

[הגבירה מן האגם]

עניין הנישואין כמטרה גבוהה לנשים

אינו פסול. יש לזכור שסיפור משקף את התרבות בה הוא נוצר. אם נישואין היו מטרה גבוהה בזמן שהסיפורים נוצרו, אז למה לא? צריך לזכור מה מייצגים הנישואין, מה עומד מאחוריהם. אם נלך לעומק, יש כאן משהו מיסוד האיחוד, הגשמה ארצית של רעיון האחדות הגבוה והמיסטי. אם נישואין הם דרך להגיע לשם, יפה. אבל, כמו הרבה רעיונות גבוהים אחרים, כשהם נפרטים למעשה, הם מתחילים להיות מושפעים מטבע האדם שאינו מושלם וגם זה בסדר. הבעייה כיום היא, שהרבה אינם תופסים את הנישואין כאפשרות הגשמה מהסוג הזה ולכן או שזה נשמע סאכאריני, או שזה נראה מוגבל, או נדוש או סוגר. במסגרת עיסוקנו, אנחנו יכולים לבחור להדגיש או להעצים את הרעיונות שהיו חשובים לתרבות שיצרה את הסיפור אם רק נטרח ללמוד קצת יותר לפני שאנחנו מספרים. בברכה,

 

[טיי 1]

בוודאי. ואני מקבל ומפנים את הערתך

לגבי ידע תרבותי על האגדה לפני שמספרים אותה כפשוטה. אך כמו שאמרתי - ההתעסקות שלי בנושא היא מתוך עניין מחקרי גרידא - לא מתוך זעקה פמיניסטית קורעת לב מצד שני , אל תשכחי שאותם סרטי דיסני (זה הנושא אליו התייחסתי) - נעשה בשנות ה 90 של המאה ה 20 (כמה מוזר לכתוב את זה) ,ולכן לא מדובר בתרבויות ובפולקלור קדום. ואוסיף יותר מזה, מכיוון שמדובר בסרט אנימציה, המניפולציה והכוונה היא ערמומית ומכוונת יותר, שכן ליוצרים יש יד-אלוהים בהכל, והמראה של הגיבורים החל מרמת היקף החזה, השיער הגולש, והמותניים הצרות של הגיבורה, הכל נתון לשליטת האנימטור, ככה שכל פרט בסרט האנימציה מוקפד ומכוון היטב. אפשר גם לטעון לזכות דיסני שהם בסך הכל עושים אדפטציה לאגדה שקיימת כבר עשרות בשנים . אבל גם זה לא מדוייק, מכיוון שידוע איך בדיסני , כשהם רוצים הם יודעים לנתב את האגדות , לשנות באגדה את האלמנטים שלא מתאימים להם, כדי שיתאימו לערכים האמריקאים שהם מחפשים להנחיל לילדים. אבל באמת זה דיון שגולש אולי קצת מעבר לנושא הפורום

 

[הגבירה מן האגם]

זעקה פמיניסטית? לא אני../images/Emo6.gif

אני סתם בעד שכל אחד יעשה את הדבר שהוא הכי טוב בו ויעשה אותו כמו שצריך לטובת עצמו ושאר העולם... דיסני שואלים סיפורים של תרבויות קיימות אבל מזמנים מוקדמים יותר. סיפורים שיש בהם אלמנטים אוניברסליים בחלקם ובחלקם, לפחות במקור - לא אוניברסליים. מה שהם עושים זה סוג של מקדונלד'ס - האחדה או גלובליזציה אם תרצה. האמצעים העומדים לרשותם יוצאים מן הכלל אין ספק וכמי שעסקה באנימציה ועדיין חרופה עליה ביותר - העבודה של האנימטורים היא מרשימה ביותר, מעניינת, מקורית, יצירתית. המניפולציה אינה של האנימטורים אלא של כותבי התסריט והבמאי. מי שיוצר את הכוונה הוא המניפולטור לא בעל המיומנות. למה זה רלוונטי בעיני לנושא הפורום ואני מודה לך על שהצבת את הדיון? מספרי סיפורים הם עוד יותר בעלי יכולות מדיסני. הם גם בעלי הכוונה וגם אוחזים במיומנות. אנחנו יכולים לנתב עוד הרבה יותר טוב מהם ובכל פעם בדרך שונה ומדוייקת יותר, לפי מה שאנחנו מרגישים בחושינו החדים שהקהל צריך. אף אחד לא באמת משגיח עלינו ואנחנו יכולים לשטח, לרומם, להאדיר, להדגיש, לדלל - אנחנו יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים. וזה מסוכן לא פחות ממה שזה יפה...

 

[חברה6]

תבניות

שלום לך, ההתעסקות בסטראוטיפיים בסרטי דיסני זה עולם ומלואו - אני מסכימה עם דבריך - רק רוצה להביא את חשיבותן של תבניות חשיבה אצל ילדים ולו רק על מנת שיהיה מה לשבור אחר כך וממה לצאת. הסטראוטיפיים הללו נמצאים אצל הילד גם ללא דיסני - אבל זה שהסרט מעלה את זה למודע - מאפשר לדבר על זה ולהתמודד עם זה. רזה-שמן, יפה-חכמה - כל זה היה לפני פרוץ דיסני ואפילו יותר חזק - הילדות שלנו היתה הרבה יותר שמרנית מהדור הזה - אז אולי זה דוקא עושה בדיוק את הפעולה ההפוכה.... סתם מן מחשבה שכזאת....

 

[חברה6]

פחדים

גבירתי בקר טוב, עם הההצלחה לא מתווכחים - סרטי דיסני אולי מייפים את ההתמודדות אך לא מונעים אותה. אפשר קודם כל לדעת את זה מכמות הפעמים שילד רואה אותו הסרט - מה שמצביע על התמודדות שלו עם משהו פנימי - וגם טיפ נוסף... אפשר לדעת על ההתמודדות מאותם הורים "חושכי התמודדות" שתמיד באים אל הגננת ומבקשים ממנה לא להראות את במבי כי יש את הקטע של מות האם... איפה שמזהים הורים לא מתמודדים - יש התמודדות.

 

[הגבירה מן האגם]

כלומר,

מנגנון הצורך להתמודד פועל בכל מקרה...יפה. בעניין סרטי דיסני, האמת היא שלילדים לא באמת יש הרבה מדי אפשרויות. הלוואי והיו מבחינתי. אני משערת שגם אז, הרבה היו מעדיפים את סרטי דיסני משום שהם מאפשרים התמודדות במינונים נמוכים יותר. מה שמפריע לי הוא האחדת המסרים הסופיים מהסוג שטיי1 ציין - הכנסת אופציות בחיים לרובריקות ברורות מדי, קושי להתמודד עם סוף ללא סוף - אותם מצבים בהם הסוף אינו סוף הסיפור וכדומה. לטעמי זה מצמצם את כמות הרצפה והבטחון שיש לילדים להתמודד עם עוד אפשרויות.

 

[NAVVAN1]

לא מכיר את גירסת דיסני, היום אראה

 

[NAVVAN1]

מעניין שאת פינוקיו בגירסה האיטלקית

אפילו לא הביאו לארץ

 

[הגבירה מן האגם]

הגישה הויקטוריאנית מכה שנית!

גם בדור הזה משתדלים הורים רבים "למנוע" מילדיהם פגיעה, אכזריות, סופים לא טובים, אלימות וכד', ותראו מה קורה מסביב. אם היינו מספרים את הסיפורים כפי שנוצרו והתגבשו - הרבה מזה היה נמנע. כי זה גם חסרון העיסוק שלנו - אפשר לבקש מהמספר שידאג "לסדר" את הסוף על פי רצון המזמין, שיירכך דמויות, שיעבד, יעגל, שיוציא רעיונות פוליטיים, סצינות קשות וכו'. והמספר יכול לעשות את זה בקלות. השאלה היא, מה יוצא מזה?

 

[טיי 1]

פינוקיו של בניני ? זה היה בקולנוע

לתקופה ממש קצרה. הייתי בטוח שהסרט לא יכול להיות גרוע כל כך כפי שהציגו אותו. בכל זאת, ולו רק בגלל הקסם והחינניות. אני לא זוכר כבר הרבה מהסרט, אבל רק שהוא באמת באמת גרוע כמו מה שאמרו עליו

 

[NAVVAN1]

לא הסרט - הסיפור בגרסה האיטלקית

 

[הגבירה מן האגם]

ומשום מה, בזכרון עמום,

אני זוכרת שראיתי משהו כזה פעם... רק אין לי מושג איפה ומתי. אולי כשהתעסקתי באנימציה. יכול להיות. חוץ מזה, שאשפר לעשות את זה. אפשר לבקש מבית אריאלה לערוך מרתון הקרנת סרטים על אגדות ומעשיות בגרסאות לא-דיסני. הממ... מן רעיון שכזה.

 

[NAVVAN1]

יש את הסדרה הפלאה של ג'ים הנסון

מספרי הסיפורים

 

[טיי 1]

the storytelly , גון הארט והכלב,

שלושה עשרה פרקים בלבד (שלדעתי יש לי כמעט את כולם בוידיאו) והייתה מין סידרת המשך על אלים יוונים.

 

[בינקיס]

סיפור על יופי, מעולם קסום.

הי לכולכם! קפצתי לביקור, החודש הזה קצת עמוס, סוער וסעור(?) נתקלתי בכזה שרשור- אז ב-מ-ק-רה באמתחתי סיפור: הקמטים של אמא/ מתוך: "הנערה שאהבה סכנות" הרצליה רז. טנביה נולדה כבת למשפחה ברוכת ילדים בכפר קטן. בכפר עבדו כולם קשה לפרנסתם, ואילו טנביה אהבה לשבת על שפת-הנחל ולהתבונן בבבועתה המשתקפת במימיו, לקשט שערה בפרחים, ולצחקק אל עצמה בשביעות רצון. יום אחד עברה במקום אישה זקנה, חרושת קמטים שצעדיה איטיים. התבוננה בילדה ואמר: "צחקי, ילדה, צחקי כל עוד את יכולה, כי יום אחד לא תאהבי כלכך לראות את עצמך במים. לא תמיד תראי כך." "אני?" אמרה לה טנביה. "אני לא אהיה זקנה אף פעם. אמא שלי ספרה לי על מעיין פלאים, השוכן לא רחוק מכאן, וכל הטובל במימיו נהפך צעיר, יפה וחזק כמו שהיה בעלומיו. אם תרצי אראה לך אותו". "לא, תודה" ענתה הזקנה. "אין לי כל צורך לחזור לנעורי. אני גאה בקמטים שלי, ואין לי כל תשוקה לחזור על חיי. די לי במחזור חיים אחד." משכה טנביה בכתפיה, וחזרה להתבונן בעצמה, והזקנה פנתה והלכה לה. כך חלפו השנים. טנביה בגרה ונישאה לאיש. לזוג נולדו שני בנים ובת קטנה. הם עבדו קשה לפרנסתם, ובמרוצת הימים, היתה טנביה "מגניבה" הצצות קטנות במימי הנחל, ומחייכת. עם השנים, פקדו אסונות את המשפחה: בעלה של טנביה יצא לצוד, חיה טרפה אותו והוא לא שב. הבן הבכור חלה במחלה קשה לאחר מכן, ונפטר. לאחר שנה, יצא הבן הצעיר לגרש את הנחשים שפשטו על השדות, ונחש הכיש אותו וגם הוא מת. טנביה נותרה עם בתה הקטנה ועבדה כעת קשה מתמיד לפרנסה. כעת לא נותר לה זמן לתהבונן במי הנחל, והיא חשה עייפה וזקנה. יום אחד, בשובה מן השדה וערימת עצים על גבה, להבעיר אש בבקתה, חשה עייפה מתמיד ודאגה כיצד תוכל להמשיך לעבוד כל כך קשה. היא נזכר בסיפורה של אמה, על מעיין הפלאים. והחליטה. בהגיעה לבקתה, מצאה את הילדה יושבת ומחכה. הבת רצה אליה וחיבקה אותה וביקשה אוכל, וסיפור. טנביה הכינה אוכל, השכיבה את בתה לישון וספרה לה סיפור על מעיין הפלאים. הבת חייכה וליטפה את מצח אמה: "אמא, צמח לך קמט קטן, חדש." בבוקר השאירה טנביה את בתה מחכה על סף הבקתה וצעד לכיוון היער. למקום בו שוכן מעיין הפלאים. היא פשטה בגדיה, ונשאה תפילה: "מעיין פלאים, החזר לי את כוחותיי, את נעוריי, מראי הצעיר והרענן, כדי שאוכל לפרנס את בתי." היא צללה. מי המעיין געשו ורעשו, ומתוכם עלתה טנביה הצעירה, הרעננה והחזקה. היא פילסה דרכה בקלילות ולכיוון הבקתה, וקראה בצהלה: "בת שלי חזרתי אליך" אבל הילדה החביאה פניה ממנה "זאת אני, אמא." "את לא אמא שלי. לאמא שלי יש קמטים יפים על הפנים. אמא שלי היא הכי יפה בעולם. אני לא אוהבת אותך ככה". הילדה התרחקה מטנביה. וכך עברו הימים. בלילות שמעה טנביה את הבת בוכה: "איפה אמא שלי, אני רוצה את אמא, עם הקמטים היפים." בימים התחבאה הבת בפינה. טנביה החליטה לעשות מעשה. בבוקר השאירה את הבת ליד הבית, וצעדה שוב אל מעיין הפלאים: "מעיין פלאים, החזר לי את מראי הישן, החזר לי את אהבת בתי." מי המעיין רעשו וגעשו. ומתוכם עלה טנביה- תשושה וחלושה יותר מקודם. בקושי רב עשתה דרכה הביתה. אך כשעמדה בפתח הבית, זנקה ילדה קטנה וקלילה לעומתה, נפלה על צווארה בנשיקות וקראה: "אמא, סוף סוף חזרת אליי!"

 

[הגבירה מן האגם]

עוד אחד../images/Emo92.gif

סבתא ונכד הלכו לבקר ביריד. הם עברו בין המתקנים ובין השאר ראו גברת יושבת ליד שולחן ומאפרת ילדים. "גם אני רוצה" אמר הנכד. סבתא אמרה "אז בוא נעמוד בתור. למה אתה רוצה שהיא תאפר אותך? נמר? אריה? טרזן?" "לא יודע אמר הנכד, אני אשאל אותה מה היא יודעת." הם עמדו בתור שעה ארוכה. פתאום משך הנכד בזרועה של הסבתא ואמר "סבתא, הילדה הזו לפני מציקה לי כל הזמן. היא קוראת לי 'נמש' כי יש לי נמשים על כל הפנים. זה מעצבן אותי. הלוואי ולא היו לי נמשים זה מגעיל." סבתא התכופפה אל הנכד, נמוך נמוך, וכשעיניה היו ממש מול עיניו הסתכלה בהן ואמרה "לדעתי, נמשים זה הדבר הכי יפה בעולם." "לא נכון" ענה הנכד "קמטים".