כשאני כך לבדי אני חוזר לסמטאות ילדותי, אל נעוריי שנעלמו עם השנים לחברים שלי ההם הישנים. היינו ילדים וזה היה מזמן אנ וסימון ומואיז הקטן. מוזי ,היו לנו ימים פעם,אייה הם? ואייך את? }{
למדני, אלי היקר, להתחיל מחדש לשבור את דפוסי האתמול, לא לומר איני יכול, כשיכול אני. לא לומר אינני כשהנני. לא לומר שתקוע אנוכי בשעה שחופשי אני לחלוטין. (רבי נחמן מברסלב) מן לילה שכזה....
רוח שורקת אלף מנגינות. חצר פניה מליטה עוצרת את נשימתה כי בא אורח.... הלילה הזה שום סימנ הוא לא נותן והוא חושב שילדים מאמינים לזה, מין לילה שכזה כזה... אני יודעה שזה לא פורומ שירה.