יונתן לא מאושר

[נטעטע]

אני חשבתי שבעזרת הכניסה של מורן לגן

אצליח למצוא גם לי חברה, אבל בגן הקודם בו היינו מעל שנה נוצרו רק שיחות על השביל של הגן וגם זה לקראת הסוף, על רקע בעיות בגן, אנחנו גרנו מחוץ לשכונה ואחה"צ אפילו פעם אחת לא פגשתי ילדים מהגן, גם לא במקרה. בגן החדש (עברנו בית) השנה בינתיים אין לי שום קשר עם אף אחד, בקבוצה של מורן לרוב הילדים זו שנה שניה, אפילו בארוע עם ההורים בסוכות עמדתי די בודדה. ברור שהבעיה היא אצלי כי לא נראה שלמורן יש בעיה חברתית, בגן הקודם הוא היה מהילדים האהובים יותר, אך זה עדיין לא היה הגיל בו מבקשים ללכת לחבר, ובגן הזה למרות התנאים הקשים (הוא הכי קטן בקבוצה וכמעט החדש היחיד) נראה שהוא מתחיל להשתלב, בשבוע הבא קבעתי לדבר עם הגננת כדי לשמוע איך הוא באמת משתלב. מה שכן בבית החדש מצאתי לי חברה עם ילדה יותר קטנה וזה בהחלט עושה הרגשה יותר טובה. יעזור אם אני אגיד שרחובות היא העיר בה תמיד רציתי לגור? (לאחר שנת שירות בעיר) זו עיר החלומות שלי שכנראה לעולם לא אגור בה, לעומת זאת אני גרה בחיפה שעדיין לא למדתי לאהוב

. מאחלת לך שתמצאי לפחות עוגן אחד שיחבר אותך ואת יונתן לעיר.

 

[irisgh]

אוי הילהל ויונתן ../images/Emo24.gif

לא, זה לא

גם אני מאלו שסובלות מהנסיונות להזמין חברים חדשים. זה גורם לי למתח רב. בשנה שעברה לא מצאתי שום ילדים שליניב הייתה כימיה איתו, ולי עם ההורים. היה ילד אחד שאמא הביאה אותו והלכה. זה היה לי הרבה יותר נוח. יותר קל לי לטפל בשני ילדים, מאשר בילד ואמא... גם על השביל אני עושה נסיונות, אבל זה לא זורם לי. לא נרשמתי לקאונטרי שעולה אלפי שקלים, ששם כנראה חלק מההורים מתחברים. אבל גם אם הייתי נרשמת, לא הייתי מתחברת, באווירה הזו. ישנם שני הורים שנפגשתי עם הילדים שלהם. וזה לא היה בגלל שיש לילד כימיה. אלא בגלל שהם יזמו. לא היה שם אף אחד ש אני לא מחפשת חברים בין ההורים בגן. באופן כללי, אין לי צורך בחברה חדשה. אבל אפילו לאירוח משותף, צריך להרגיש נוח עם ההורה. וזה לא פשוט. ובכל זאת, גזרתי על עצמי ששבוע הבא אקבע. זה דורש ממני. וזה קשה לי. אבל אני יודעת שזה טוב לילד. ועשיתי עוד כמה דברים שטובים לילד בגן. הראשון - כתבתי קודם - התנדבתי לוועד. וזה הופך אותי לדמות קצת יותר משמעותית גם לגננת, ופחות 'נמחקת'. אין לי מושג איך זה בנעמת. אולי הם רוצים כמה שפחות קשר עם ההורים. פה בגן דווקא שמחים שאני מסתובבת. עוד כמה דברים שעשיתי, אולי כי יותר קל לי עם ילדים בגן של בני, מאשר עם הורים שאני לא מכירה: ביומולדת של יניבי הקראתי סיפור ויזמתי הפעלה. אז כל הילדים כבר מכירים אותי. פעמיים שלוש עשיתי, בזמן הבאת הילדים, ובסוף הצהרון (שזה זמן קצת מת), באופן ספונטני, 'קסמים' לילדים. (אתם מכירים את הקסם שבו מוציאים לילדים מטבע מהאוזן? משהו כזה אבל כדור מהבטן. בקיצור שטויות שילדים בני 4 רואים בהם קסמים. יונתן יותר צעיר, אבל אולי הוא כבר מבין מה לא אפשרי..). בכל אופן, הילדים נשבים בזה. יניבי מת על זה שאני עושה קסמים לחברים שלו. [הוא הלך אח"כ לחבר שלו ואמר 'אתה רואה?! אמא שלי יודעת לעשות קסמים!' בגאווה לא מוסתרת]. אז אני חושבת שגם זה עוזר ליניבי בגן. שאמא שלו לא מתביישת בעצמה. שהילדים מכירים אותה. זה גם עזר לילדים לדעת בכלל מי זה יניבי, כי אני מציגה את עצמי שם כ 'אמא של יניב', ולא טורחת להוסיף שום שם אחר. הרי מה שחשוב לי זה שליניב יהיה טוב עם הילדים. אז הילהל - תזכרי שאת אדם מקסים, ושיש לך המון מה לתת. ותתחילי לתת את זה. לילדים בגן של יונתן. להורים של ילדי הגן. הם הורי הייטק? אז מה. בהורות יש לא מעט בדידות, והרבה הורים רוצים מאוד לחלוק בנטל. כך שיש להם מה לקבל ממך. למה אני מדברת על נתינה? כי נדמה לי (ותתקני אותי אם אני טועה, זה סתם רושם מאינטרנט. נפגשנו פעם?) שאת בנאדם של נתינה. אם תתחילי למדוד 'שווי' מול האנשים החדשים, לא תצאי מזה. אבל דרך הנתינה שלך, יהיה לך הרבה יותר קל. זה יוצא ממך טבעי. רק תני לזה לצאת. תמצאי דרכים. וחוץ מזה, משהו לא קשור. פשוט הזכרת לי את יניבי, ואת בשבילי הזדמנות לחלוק בו... אז לגבי יניבי: הוא דווקא משתלב. אמרתי לו כמה דברים שאני רואה, והוא הגיב ואישר או לא. אמרתי שיש לו כבר חברים בגן, והוא ענה שנכון, הילדים 'קצת חברים' שלו. אמרתי שהגננות אמרו עליו דברים טובים. אמרתי שהגננות אמרו שהוא שמח בגן. יניבי ענה: אני לא שמח. אני לא בוכה, ויש לי חברים. אני לא שמח. שאלתי למה. ויניבי ענה: אני לא שמח כי אני לא אתך. אני רוצה להיות כל היום עם אמא ואבא ותינוקי.. האמת, למרות שהכל בסדר, וזה הרגיע אותי כי הוא כבר לא אומר דברים רעים על הגן, זה גם קצת העציב אותי. שבעצם עצם המסגרת, נתפסת לו עדיין כמשהו שהוא לא יכול להיות בו שמח.

 

[הילהל]

תודה על כל הרעיונות והעידוד ../images/Emo140.gif

גם אבא של יונתן קרא את השרשור. הוא אומר שהבעיה העקרית היא שאני בחודש לחוץ (בעבודה שלי היינו שתיים חדשות, ואת הבחורה השנייה פיטרו השבוע. בגלל חופשות הלידה המרובות, אנחנו 2 מתוך 4 עד אמצע נובמבר - וזה קשה). הוא אומר שכשאני סופסופ אגיע בשעות מוקדמות ולא סחוטה מעייפות - אני בטוח אמצא איך לבקר ולהכיר (הוא עצמו זאב בודד כל חייו וכך טוב לו). צודק. אתמול גם התקשרתי לגן ה"ישן" פשוט כי הרגשתי צורך לומר להן כמה נהדרות הן היו וכמה הן חסרות. ומשום מה השיחה המשתפכת עשתה לי טוב (מסתבר שהמטפלת שכ"כ חסרה לו בכתה גם היא בגלל החסרון שלו בתחילת השנה!). יש לי צרור החלטות לגבי ההמשך. וצרור שאלות לגננת - למה לא מאפשרים כניסת הורים לפעילות? - כי הרבה כאן ציינו שזה עוזר, ואני גם זוכרת כמה הילדים בגן הקודם היו "חברים" שלי כשהייתי בועד. אני אשאל גם מה הן עושות כדי לעזור ליונתן להתחבר - הן מכירות היטב את הילדים הותיקים, אולי הן יכולות לקרב אליו ילד/ה חברותי/ת במיוחד? וכמובן - אנסה לנדב את עצמי לעניין דף קשר (אין כזה) וברגע שיהיה יום שפוי - להזמין מישהו מהגן לכאן או להיפך. והעיקר - אני לא בוכה כבר. אני עושה!

 

[לורליי43]

קחי דבר אחד נוסף (אחר) בחשבון

אני בטוחה שחשבת על הנושא במסגרת השיקולים בבחירת המעון, אבל אולי עכשיו אם תסדרי שוב את הנתונים הם יראו לך אחרת. מהניסיון שלי, אין כמו גן בקרבת הבית אליו הולכים ילדים מהשכונה- מבחינה של הכרת חברים ויצירת קשרים חברתיים. אם אתם מתכננים להמשיך בשנים הקרובות באותו מקום- זה אומר גם חברים שממשיכים איתם לבית ספר. אנחנו עברנו מגן פרטי שמרוחק כ-1/2 שעה הליכה בסך הכל מהבית, לגן עירוני שנמצא רחוב אחד ליד הבית. עולם הקשרים החברתיים שנפתח לפנינו הוא ממש עצום. גם בגן הקודם (שהיה באותה עיר), היו לנו לפחות 5 חברים, אבל זה משהו אחר לגמרי כשהכל כל כך זמין וקליל. במיוחד אצלכם, זה באמת קושי אוביקטיבי גדול מאוד- העובדה שהילדים לא מגיעים בהכרח מאזורים קרובים. ולגבי ההבדל בין גן למעון מבחינת שעות פעילות- בגן אצלינו, אחרי הגן מתקיים צהרון (באותו מבנה), עם ילדי הגן- כלומר יש פתרון מבחינת שעות לפחות עד 16:00. אז נכון שהשנה כבר התחילה, אבל אולי, לאור הבעיתיות (האוביקטיבית) של הקטע החברתי בגן, זה הזמן המאים לבדוק שינוי בכיוון הזה. אני הייתי עושה בדיקה בעיריה לגבי גני עיריה (עם צהרון) שיש בהם מקום, בסביבת המגורים שלך.

 

[הילהל]

אנחנו במצב ארעי מידי

שכרנו כאן דירה, ואנחנו לגמרי לא בטוחים כמה זמן נשאר בה. הדבר הבטוח יחסית הוא שאני נוסעת ברכבת לעבודה ובעלי עובד ממש ליד המעון (הוא גנן בפקולטה לחקלאות ובפארק המדע שהגן מוקם בתוכו). להחליף גן לאזור הזה, ואז לגלות שאנחנו לא נשארים בו יהיה בעייתי. מצאתי אמא אחת שגרה קרוב אלי ושאפילו חברה בפורום אחר איתי כאן בתפוז - ואני מקווה שמשהו יסתדר איתה. יש משבו מדכא בכמות האילצים והפשרות שהחיים מובילים אליהם, אבל אני חייבת למצוא דרך להתמודד.

 

[ליביתי]

../images/Emo24.gif נראה כי קצת קשה לכם

בהתאקלמות החברתית במקום החדש. במצבים שכאלה, אין ברירה וחייבים לעשות מעשה מכוון כדי לצאת ממן מעגל סגור. אני שמחה לראות שאת כבר מאוששת ומעודדת, ובטוחה שבקרוב מאד תספרי פה על הפעולות שנקטת בהן וכיצד הן שיפרו את מצבכם.