יומן של אחרי ליל שבת
אתמול הייתי במסיבה קטנה. רק בנות. היתה שם מישהי עם קלפי טארוט. קטנה ממני בכמה שנים. ילדה מיסטית. אמרתי סבבה..יכול להיות מעניין. קראה לי בקלפיה. נרות. שולחן. מפה שחורה. אני קטנה מלאת תהיות, וצורך עז בחיבוק. קלף ועוד קלף. מונחים זה לצד זה בנגיעה אנרגטית מעוררת ספק. והיא קוראת "וואו". ואני חושבת "האם אני פרושה בפניה"? "מה כבר אפשר להוסיף לי"? והכול עמוס בחרבות. חרב מונפת לצד שמאל, ועוד חרב מונפת מימין. קלפים חזקים "מהרמה האנרגטית הגבוהה ביותר". והנה עוד קלף של קרן אור חזקה. קרן שמש. וגם עליו קלף נסיכה שולפת חרב. "את בעבר"- היא מספרת לי עליי. "הרבה עסוקה בעבר- היא מוסיפה בשקט. אפילו העתיד הראה הרבה עבר. "הרבה בוחשת, מתייסרת, נלחמת, מתגוננת, נאבקת". "תחדלי, תניחי לו כבר". "ספרי לי משהו שאני לא יודעת"- ביקשתי ממנה. (משהו טוב). "עד שלא תניחי לעבר, שום קרן שמש לא תחדור אלייך". הנה דמעות. הנה אני שוב שבלול. "יש לך נפש מעט מיסטית, את מחפשת צדק".. "עזבי את העבר". אם לא היתה שם מישהי שמכירה אותי היטב, ודאי היתי חושבת שאני הוזה. הזיות זה הרי עניין טבעי כשבקושי ישנים. "לא נותנת לאור להיכנס לתוכך. גם אם הוא חבר טוב ואמיתי. את פוחדת ממנו. מרחיקה אותו לא מאמינה בעצמך". "והכול בשליטה שלך", את מחליטה"... מונעת על ידי רגשות סבוכים. אני כותבת את זה כדי להאמין? או אולי כדי שזה ילך ממני.
אתמול הייתי במסיבה קטנה. רק בנות. היתה שם מישהי עם קלפי טארוט. קטנה ממני בכמה שנים. ילדה מיסטית. אמרתי סבבה..יכול להיות מעניין. קראה לי בקלפיה. נרות. שולחן. מפה שחורה. אני קטנה מלאת תהיות, וצורך עז בחיבוק. קלף ועוד קלף. מונחים זה לצד זה בנגיעה אנרגטית מעוררת ספק. והיא קוראת "וואו". ואני חושבת "האם אני פרושה בפניה"? "מה כבר אפשר להוסיף לי"? והכול עמוס בחרבות. חרב מונפת לצד שמאל, ועוד חרב מונפת מימין. קלפים חזקים "מהרמה האנרגטית הגבוהה ביותר". והנה עוד קלף של קרן אור חזקה. קרן שמש. וגם עליו קלף נסיכה שולפת חרב. "את בעבר"- היא מספרת לי עליי. "הרבה עסוקה בעבר- היא מוסיפה בשקט. אפילו העתיד הראה הרבה עבר. "הרבה בוחשת, מתייסרת, נלחמת, מתגוננת, נאבקת". "תחדלי, תניחי לו כבר". "ספרי לי משהו שאני לא יודעת"- ביקשתי ממנה. (משהו טוב). "עד שלא תניחי לעבר, שום קרן שמש לא תחדור אלייך". הנה דמעות. הנה אני שוב שבלול. "יש לך נפש מעט מיסטית, את מחפשת צדק".. "עזבי את העבר". אם לא היתה שם מישהי שמכירה אותי היטב, ודאי היתי חושבת שאני הוזה. הזיות זה הרי עניין טבעי כשבקושי ישנים. "לא נותנת לאור להיכנס לתוכך. גם אם הוא חבר טוב ואמיתי. את פוחדת ממנו. מרחיקה אותו לא מאמינה בעצמך". "והכול בשליטה שלך", את מחליטה"... מונעת על ידי רגשות סבוכים. אני כותבת את זה כדי להאמין? או אולי כדי שזה ילך ממני.
