יומן על רומן שהיה

[הילה301]

../images/Emo45.gif כרגיל , מתחברת מאד

 

[נעה שבדרך]

כתבת יפה כתמיד..אני רק חייבת לציין

אתה מפריז בתגובה שלי ממש ממש לא הבעתיאת הזעם שלי נהפוכהו התאפקתי קשות והפעלתי טונות של שיקות דעת. כל התיאורים שלך נכונים לגבי מה שקרה לי בפנים... אבל בחוץ ממש לא עשיתי מלמחמה ולא השתוללי. ואולי אפילו לא השתוללתי מספיק! אך בכל אופן - הפואנטה שלך מובנת! נשים נשים - גברים גברים ולטיפשים - מסתבר - יש קבוצה משלהם!

 

[Rtitan]

../images/Emo7.gif קראתי... קניתי וקראתי...

כמו שכתבתי קודם - ירדתי למטה לרחוב, קניתי את הספר ל-X-ית שלי ובדרך חשבתי לעצמי "למה שלא תקרא אותו בעצמך?" אז קראתי אותו. איזה מזל שרוב העבודה שלי במוזיאון היא לקרוא וללמוד... מה גם, שהמשרד שלי בכלל בקומה השניה, הכי בצד, עם החלון הכי גדול והנוף הכי יפה אל מפרץ חיפה... אני יכול לשבת לי סתם ככה, ולקרוא ספר שלם - את העבודה ממילא אשלים אל תוך הערב או מחר בבית. יודעים מה? נהניתי... ולא - אינני קורא סיפורת בדרך כלל. אני קורא המון ספרי מדע (לא מדע פופולרי - אלא מדע עם כל המשוואות והבלגאן), הגות ופילוסופיה, היסטוריה... אבל לא קורא סיפורת - לא יודע למה. ככה. עניין של טעם אישי. עוד דבר - אני לא מקבל אחוזים מהמחברת, וגם לא מאף אחד אחר - החלטתי לקרוא אותו רק כדי להבין על מה המהומה ולהיות יכול לומר את דעתי אחרי שקראתי אותו... נו - אז...: נהניתי. טוב - "נהניתי" אולי אינה המילה הנכונה לומר את הדברים - במשך רוב הקריאה היו לי דמעות בעיניים, מחנק עז בגרון ותחושה של "איזה טמבל אני... איזה פיספוס...". הספר כתוב בדיוק כמו שהוא צריך לחהיות כתוב - הוא עוטף אגרוף כף יד זועמת בכפפת משי עבה, מעטר את העמודים בציורי ילדים תמימים, הבעות רגש של אותיות מתכופפות (גאוני!!) ובכל העוצמה השמורה רק למילים - הספר חובט בסרעפת של הקורא בכל הכוח, ומותיר את הקורא (כן, גם את הקורא... לא רק את הקוראת) חסר נשימה מוטל על הכיסא נלחם לקחת עוד נשימה מבעד למחנק שלופת אותו, בעודו מנסה לשווא להמשיך לקרוא. בכל מצב שכזה עצרתי קצת, הנחתי את הספר בצד וקראתי עוד חלק ממאמר שאני קורא. רק כדי שלא תחשבו שאני רפה שכל הקורא רומנים זולים או משהו דומה, אציין ששם המאמר הוא "אסטרוביולוגיה בסביבת כוכבי סדרה ראשית: אפקט הקרינה של הפוטוספירה"... בתרגום חופשי מאד, מסופר שם על השפעת קרינת האולטרא-סגול של כוכבים דמויי שמש על מולקולות אורגניות בכלל וה-DNA בפרט (תגידו תודה לאל שלא נולדנו לפני 3.5 מיליארד שנה... בתנאים שהיו אז על כדור הארץ, ה-DNA היה נהרס פי 10 מיליון יותר מהר מהיום). חזרתי לספר. סיימתי אותו. מה שאני הכי זוכר ממנו הוא את ההתחלה - כשהיא כל כך חולה והוא כל כך אטום. כשהיא מספרת כמה אהבה אותו... וזה נגמר. כשהיא מרגישה את מבטו כשהוא בא לקחת את הילדות... והיא עוד תוהה בין "היה לנו סיכוי" לבין "אבל איתו הרי זה נגמר"... והאושר שלה שיש לה חבר!!!!!!!! החבר הזה...

היא בהתחלה אפילו לא ממש רצתה אותו - אבל הוא התעקש כמו שרק גבר שמתאהב (רגע!!! הפעם אני מבקש מהקוראות לא לדקור למוות בסיכות את בובת הוודו שלי הערב בפאב...

- הרי אף פעם לא הייתי בחורה מאוהבת, ואני לא חושב שאי פעם מישהי היתה מאוהבת בי

אז מאיפה לי לדעת??) באישה מיוחדת יודע להתעקש... וכעת כל כך טוב לה איתו, פשוט הייתי מאושר בשבילה! והייתי כל כך עצוב כשהיא אמרה לו שזה לא יילך ביניהם...

כאן - מילה לנשים: תנו לנו צ'אנס. נכון, אנחנו לפעמים מתנהגים כמו ילדים. טוב, נו, אפילו די הרבה מתנהגים ככה... אבל נסו לפעמים, במקום לחתוך וזהו, "זה לא יילך בינינו..." לבדוק מי האיש שעומד מולכן. רובינו, הרבה יותר חושבים, הרבה יותר קשובים והרבה הרבה יותר מסוגלים להרגיש אתכן ממה שאתן משערות. רובינו נוותר על משחקי אגו ונקשיב אם רק תדברו... זהו, ספר נפלא - אני בכנות רבה ממליץ לכל גבר לקרוא אותו... אתם יודעים מה? אם תפנימו היטב, בכנות את מה שהספר הזה אומר - יכול בהחלט להיות שהוא יהיה ההבדל בין גרושין גם בפרק ב' שלכם לבין נישואין מאושרים... לכו קנו אותו. אה, כן... קניתי עוד ספר אחד איתו: "החלומות של אינשטיין" - על הקשר שיש בין החלומות של מדענים לבין התגליות שלהם... אני את החלק הכי חשוב במחקר שלי "חלמתי בהקיץ" בזמן פקק תנועה בין צומת יבור לצומת יגור בצפון באחד הבקרים הגשומים לפני שלוש שנים בערך. דרך אגב, למרות שאני מאד מעריך את רונן ברגמן, ספרו נחמד, טופח מאד על האגו הישראלי אבל מי שבאמת רוצה להבין איך איראן נפלה מבעד לאצבעות האמריקניות והישראליות אל ידיהם של האייתולות, מוזמן לקרוא את ספרו של דר' הנרי קיסינג'ר - "מדיניות החוץ האמריקאית" שמסביר בדיוק כיצד ערב רב של קנאים יכול לסובב על אצבע אחת קטנה את הגדולה שבמעצמות על כל עוצמתה - ולא יהיה לה את האמצעי להחזיק נכסים מולם. תהנו

ספר נהדר בהחלט.

 

[Rtitan]

../images/Emo163.gif../images/Emo163.gif../images/Emo12.gif נעלמה לי פסקה שלמה מהסוף!!!!

רק עכשיו אני קורא שהפיסקה האחרונה שכתבתי נעלמה לי כשתיקנתי משהו אחרי ה"צפייה המוקדמת"... וחשוב לי לומר אותו: בשום נושא, משום צד - אל תהיו נעולים. כמו שהדגשתי בקצת ציניות לאורך כל מה שכתבתי כאן, אפשר להינות מכמה סוגי ספרים. סוג אחד לא סותר את הסוג השני. אפשר להינות מאד מ"נקודת האל-חזור" של רונן ברגמן, ממאמרים מדעיים, מספר של קיסינג'ר וגם מאביטל דיקר. לאף אחד אין בעלות על רמת IQ, על אינטליגנציה ועל רגשות... להרגיש לא עומד בסתירה ללחשוב, ולחשוב לא סותר להרגיש. אפשר לקרוא ולהינות מכל מה שעושה לנו טוב. ממש כמו מוסיקה - רוק כבד, מוסקיה קלאסית ו(כמעט) כל מה שביניהם - מה שעושה לנו טוב.

 

[שחR]

נרגעתם ? חחה

אני מרגיש בשירשור הזה בדיוק את אותה החוויה שאני מרגיש בתור למספרה. תמיד על השולחן מונחים אחר כבוד שבועוני לאישה לדורותיהם, כן כן תמיד יש שם את הגליון ההוא עם יעל בר זהר בשער עם בגד ים פילפל שהיתה עוד בת 15. שנים אני מנסה להבין איך יכול להיות שעיתון רדוד כזה מצליח כל הרבה שנים לעורר בי גיחוך לפני תספורת. ממש חוויה אנתרופולוגית שצריך לברר כמה דורות של נשים הוא הרס. חברים יקירים כתבתי כבר בצהרים שבין השורות יש פה הבדלי תפיסה עמוקים בין גברים לנשים בכלל ובלונדיניות בפרט. היכולת שלכן להתמוגג משוקו שנשפך על החולצה של הילדה, הוא בהחלט ראוי להערצה. גם אם אסע ברכב צהוב עם גג פתוח פלוס 4 כוסיות חשופות חזה במידה C ומעלה כל הדרך ליוטבטה, לא אוכל להינות משוקו כמו שאתן ביטאתן את הנאתכם הצרופה פה

160 עמודים של שטויות בכריכה דקה שנכתבו בידי בלונדינית יכולים לעורר בי רצון עז לא להסתפר וזה כולל ויתור על החופפת שנדבקת

אתם מוכנות לקחת את הסיכון ? חחחה בחיי הזוי פה היום, אבל משעשע. היה לי לעונג להיות בשבוע הספר איתכן. יתכן והבאתן לי השראה לספר אוטו ביוגרפי חדש " הדרך ליוטבטה לא נגמרת בשוקו ". שאו ברכה, היום יום חמישי לא ? יש סמבה בעיר ... תרצו או לא אוהב אתכם, חדש שטויות

שחR

 

[שחR]

חדש=חדל

 

[ו ו י נ ס ט ו ן]

לא נרגעתי ../images/Emo88.gif

ואני מקצין בכוונה - גם מזדיינת בסרט כחול קוראת לעצמה שחקנית זכותה... וזכותם של אנשים לאהוב סרטים כחולים אגב שחR - מכונית המנהלים שלך עם חלונות פתוחים ומוזיקה בפול ווליום כשיצאנו מ'פלפלה' אחלה מכונית

לדעתי התאור הנילווה שתארתי לא מתאים לאדם בגילך ובמעמדך אם הייתי עוצם עיניים הייתי מדמיין מישהו אחר יושב ליד ההגה נ.ב גדלתי על לאישה - מאחל לכל אחד ואחת אמא כמו שלי

 

[Rtitan]

שחR, אתה יודע מה כל כך מפריע לי?... ../images/Emo46.gif

שאתה כגבר, מייצג בדרך אגב דעות סטריאוטיפיות של גברים, ובדרך עקיפה מאד גם את שלי - אני חייב להגיב בצורה פעילה לדבריך פשוט כי אני לא רוצה שמישהו, מישהי או מישהם - יראה בדעות הללו דעות כוללות של כל הגברים בכלל - ושלי בפרט.

אז לא, "לאישה" הוא ממש לא פאר היצירה, אבל גם הוא - עיתון שעושה טוב לאנשים, אז מי אתה שתגיד להם מה כן לקרוא ומה לא? אתה מוסיף חטא על פשע, ומדגיש "בפרט" את סטראוטיפ "הבלונדה-הטיפשה". אתה יודע למשל כמה בלונדיניות עובדות בנאס"א? הרבה... והאמן לי - אל תנסה להתחרות בהן במנת המשכל שלהן - לגבי מה שהן כותבות, אני בספק אם תצליח להבין את הכותרת... אל תדאג - גם בהיי-טק הן יכולות ללמד אותך דבר או שניים

. לו ירדת לסוף דעתה של שמ"מ, הייתה מבין שלא היא ולא הסופרת התמוגגו משוקו מטפטף על השמלה - נהפוך הוא - הן נעלבו מאי האכפתיות של מי שהיה אז בן הזוג של הסופרת, שיכול היה להמשיך לישון כשהיא חולה, ומתמוטטת מתשישות אבל מצליחה בסוף להוציא את הילדות לגן ולטיפת חלב. כשהוא היה ישן במיטה, בדווקאיות ועדיין מתפלש בכעס על ויכוח מליל אמש... אין לך את הלגיטימציה לזלזל באינטליגנציה של אף אחד ואף אחת - ואתה יודע מה? אל תכעס, אבל יש גם מי שיש לו IQ יותר גבוה משלך, יש מי שקורא ספרות הרבה יותר אינטליגנטית גם מרונן ברגמן למרות הדוקטורט שלו. "גזענות אינטלקטואלית" כינו את זה כאן - ואני מצטרף לאמירה הזו. תגיד רגע... יש לך טלוויזיה בבית? בוודאי שכן - קראנו על הפלסמה החדשה - מזל טוב

לי אין בבית טלוויזיה - אני חושב שרוב מה שמשודר בה רדוד מדי, כן - גם ב"ערוצי המדע" - אם הייתי סופר כמה פעמים מצאתי שגיאות גסות בדברים שנאמרים בהם - כשעוד צפיתי, סביר שהייתי מתפלץ. כן, ואומר את זה בצורה ברורה: כשהייתי נער, צוות ביה"ס שלמדתי בו סבר שאני על גבול הפיגור - ולכן רצו לשלוח אותי למוסד לימודים מיוחד. הורי שהכירו אותי קצת יותר לעומק, לקחו אותי בתיאום עם ביה"ס לבדיקת רמת IQ, כך שאני יודע מה הוא היה אז בצורה מדוייקת, ולאור עיסוקי במהלך השנים - סביר להניח שהוא לא נפגם ואיננו כיום ממה שהיה אז... יש בערך פרומיל אחד באוכלוסיה הבוגרת בעולם המערבי עם IQ גבוה משלי

... ונהניתי מהספר מאד - הוא ממש לא ספר "לא חכם". הספר הזה השאיר אותי חושב, השאיר אותי מפנים לקחים, והשאיר אותי מבין קצת יותר טוב מה הביא אותי לכתוב הלילה בפורום "גרושים צעירים" במקום לישון ליד מי שהיתה אישתי. אולי בזכות הספר הזה, בעוד זמן, ואני מקווה שאהיה בזוגיות - שהפעם לא תדעך ותתפורר כמו הקודמת... שיהיה לך לילה טוב, וסוף שבוע נפלא - סך הכל, בדרך כלל מאד אוהבים לקרוא את מה שאתה כותב ומאד אוהבים אותך כחבר (ע"ע סוף השבוע שעבר

).

 

[Rtitan]

רק תיקון קטן... לגבי ה-TV ../images/Emo202.gif

קודם קצת כעסתי על הזילזול של שחR, והתמונה שמצטיירת אינה שלמה: לכן אני חייב להשלים את התמונה לגבי הטלוויזיה: לא - באמת אין לי TV, אבל נזכרתי שיש שתי תכניות שאני כן אוהב בטלוויזיה - ומן הראוי לציין אותן... "סיינפלד" ו"חברים" - לא סתם "אוהב", אלא די מת עליהן

רק שבשבילן לקנות TV?... אותן אני רואה דרך כרטיס TV במחשב שלי. אה, כן... גם את CSI מדי פעם... וסרטי קולנוע. לגבי ערוצי המדע - הם באמת לא משהו - אבל שוב, אני מכיר לא מעט אנשים שמאד אוהבים לצפות בהם, וכאן החשיבות הגדולה שלהם - הם מקרבים אנשים לתחומים שאחרת לא היו מגיעים לזה. אחד הדברים שאני הכי מקדש הוא אנשים שמתקשרים אלי "RT, ראיתי בערוץ _____ ש... - זה נכון?" או כל גירסה דומה לזה. וזה נפלא בעיני, כן - יחד עם השגיאות שיש בערוצים הללו

.

 

[שוב מתחילה מחדש]

RT הרשה לי לי להיות בוטה איתך לרגע

אתה טוחן מים. כתבת כל כך יפה ומרגש את הדבריםשלך, אבל אני בספק אם שחר יבין על מה אתה מדבר. זה פשוט לא מעניין אותו. אחרי שכתבת שקראת את הספר חשבתי לעצמי - וואלה, אולי אני אתן לגרוש שלי לקרוא אותו. אולי הוא יבין על מה דיברתי וכעסתי. אבל אני חושבת שהגרוש שלי הוא בדיוק כמו שחר. אצלו הכל בסדר וכולם מסביב דפוקים (לי, אגב, הוא לא קורא פרעה כמו ששחר קורא לגרושתו. לי הוא קורא ושתי עוד מהתקופה שהיינו נשואים). לאישה רדוד? סבבה אני בטוחה שהוא חושב שבלייזר (שאגב עיתון מצחיק לאללה) הוא פאר היצירה. בעיקר החלק עם התמונות של הבלונדיניות שאפשר להסתכל עליהן בשירותים