יום שכזה.

[KaTh13]

יום שכזה.

זה נשמע מוזר, אבל אני פשוט צריכה תמיכה ו/או הזדהות בעניין. אמי נכה, לוקה במחלה הפוגעת בעצבים במוח. עד עכשיו כבר התרגלתי למחלה שלה, לכך שהייתה צריכה עזרה ללכת לשירותים ולישון, להחליף בגדים וכדומה. אבל עכשיו המחלה שלה התדרדרה ופגע גם בזכרון שלה לטווח קצר. אני מוצאת את זה קשה להתמודד עם העובדה שיש לי אמא צעירה (בת 51) עם תואר בכלכלה וסטטיסטיקה שפתאום באמצע ארוחת ראש השנה שואלת איזה חג זה. או ששואלת את אותם שאלות לאחר 5 דקות. או אומרת שהסיסמה לפתח הבית הוא הקוד של כרטיס האשראי שלה. איך אפשר לקבל את זה שהאדם שאתה מכיר כל החיים שלך משתנה, מעבר לפן הפיזי (דבר שגם לקח לי הרבה זמן לקבל), להיות גוש בשר מנוון שמתקשה לזכור את הדברים הכי קטנים? הסיבה שאני כותבת את כל זה בפורום הוא מכיוון שאני חיילת בגיל 19, ואין לי חברות שבאמת מבינות על מה אני מדברת כשאני אומרת שאני שחוקה כבר מהמסיכה שאני עוטה מולה כדי שלא תדאג. איך אפשר להתמודד וקבל את המצב היום-יומי הנורא הזה?

 

[ענתר]

כל כך קשה לקבל את זה

זה בטוח קשה לכל אחד בכל גיל, אך בוודאי לבחורה צעירה כמוך זה יותר קשה. האם יש אפשרות לקבל תמיכה בצבא?

 

[KaTh13]

לא.

הצבא יותר קמצן ממה שהוא נותן לאחרים לראות.

 

[ענתר]

אני לא בטוחה שזה עניין של קמצנות

מנסיון של בנותי בצבא, זה עניין של קטגוריות וחוקים. אני מבינה את הרתיעה מהקב"ן, אולי כדאי לך להתיעץ קודם עם משקית הת"ש. זה לא תפקידה, היא צריכה לבדוק עם מגיע לך ת"ש כלשהו אבל אולי, היא תוכל להסביר לקב"ן שאת לא רוצה להשתחרר, רק עזרה בדיבור

 

[לאייה]

כמה קשה לקבל את זה

קשה לקבל את זה בגיל ארבעים,חמישים ויותר מכל כשבגילך הצעיר את נאלצת להתמודד עם מצב כל כך קשה. העצה היחידה שאני יכולה לתת לך זה שתדאגי לקבל תמיכה מקבן או מגוף סוציאלי שאמך מטופלת דרכו ,את חייבת להיעזר במישהו מקצועי על מנת לעבד את מה שאת עוברת . בנוסף - למרות שהחברות לא מבינות הן יכולות לתמוך בך ולשמש אוזן קשבת וכתף תומכת,חשוב שתקיפי את עצמך באנשים שיוכלו לתמוך בך ברגעים קשים.

 

[הילהל]

../images/Emo201.gifאיזה קושי עצום

איפה אבא שלך בעניין? אחים ואחיות? אני יודעת שבעבר בביטוח הלאומי הופעלו קבוצותתמיכה למה שנקרא caregivers, שאלו אנשים המטפלים בבן משפחה חולה או נכה אולי שווה לברר אם זה עדיין רץ ליבי איצתך, חבל שאין לי משהו יותר פרקטי להציע פרט לחיזוק וירטואלי והמון הערכה אליך

 

[KaTh13]

זה קושי שמתרגלים אליו, כמה נורא שזה נשמע.

הורים גרושים. קורה. יש לי עוד אח בוגר אבל לרב הוא עובד או לומד. ובכל מקרה, לא הוא ולא היא רוצים שאחי יעזור לה בדברים היותר... אינטימיים. יש לנו גם מטפלת,זה נכון, והיא מורידה ה-מ-ו-ן מהלחץ היום יומי.אבל יש יום בשבוע שבו אני צריכה לעשות את מה שהיא עושה על בסיס יומי. באותו יום שבו כתבתי את ההודעה, אני מניחה שפשוט הגעתי לנקודת שבירה. אחות אמי התקשרה אליי והתחילה לדבר בלי סוף על מצבה המתדרדר של אמא, וכל הדברים שאני צריכה/יכולה לעזור, ופשוט הרגשתי חנוקה. הרבה יותר קל פשוט לא להיות בבית מאשר לראות בן-אדם שאתה מעריך רק יושב כל היום מול הטלוויזיה. תודה על החיזוק. זה עוזר, תאמיני או לא

 

[חני ב]

עצוב מאד לקרוא

לא יודעת איך אפשר להתמודד מלבד לקחת עזרה לבית, לפחות להקל עלייך בדברים הפיזיים.

 

[תרנגולת ערומה]

זה באמת נשמע כמו התמודדות נוראית

במיוחד בגילך הצעיר. יש בתפוז פורום "אל תשליכני לעת זקנה" שעוסק בדיוק בנושא זה. נדמה לי שאחת המנהלות שלו גולשת כאן. כדאי לך להתייעץ שם.

 

[ליידי דרמה]

קשה להתמודד עם הורה חולה - קשה בכל גיל

ובטח כשאת כל כך צעירה וגם אמא שלך.אני מניחה שזה מאוד משפיעה על החיים שלך. יש מישהו מבוגר נוסף שיכול לסייע? אולי גורמים בעיריה? ארגוני מתנדבים? אולי מישהו מהצוות הרפואי המטפל בה יכול להפנות אותך לקבלת עזרה לה וגם לעצמך, כדי להקל עלייך את ההתמודדות. את מזומנת להישאר איתנו

,

 

[KaTh13]

תודה על ההזמנה

האמת שאני שוקלת ללכת לקב"ן (קצין בריאות הנפש) אבל יש לי הסתייגויות מהנושא. גם ככה יש לי סעיף נפשי על "דיכאון קליני" אז יש לי הרגשה (בין אם היא מוצדקת או לא) שאם אפנה אליו הוא פשוט ירצה להוציא אותי מהצבא על סעיף 21.

 

[גנגי]

חברה הפנתה אליי את השאלה שלך

ואולי הקומונה שלי היא באמת המקום בשבילך. אמנם אנחנו לרוב רואים מצבים כמו אלו שתיארת אצל הורים זקנים, ולא אצל צעירים, אבל מה לעשות, פה ושם נכנסים גם אנשים שיש להם הורים לא מבוגרים ובכל זאת הסימפטומים הם אותם סמיפטומים של זיקנה - איבוד הקשה למציאות, ירידה קוגניטיבית או הידרדרות פיזית. כל מה שאת מתארת עברתי עם אמא שלי, אלא שאמא שלי הייתה מבוגרת הרבה יותר. אני מאמינה שלמרות ההבדל בגילים, הכאב דומה. הקומונה שלנו קצת שקטה כיום, לאחר שבחודש יוני רובנו איבדנו את הוריינו. כן, באותו זמן, באותו חודש בדיוק. מוזר, נכון, אבל ככה זה היה. מדובר בקרוב לעשרה אנשים שאיבדו באותו זמן את הוריהם. ובכל זאת, עדיין יש פעילות שם. יותר של תמיכה הדדית. ויש עוד שניים-שלושה אנשיםשנותרו להם הורים ושנכנסים לספר על הוריהם ועל מצבם הנוכחי. אני מזמינה אותך לבוא לשם ולנסות לקבל את התמיכה שאת זקוקה לה שם. אולי נוכל לסייע גם בתחום הטכני - למי לפנות, מה לעשות, ואולי רק בתחום הרגשי, אבל בכל זאת כדאי לך לנסות. ואם את רוצה ומעדיפה לדבר במסרים - את יכולה לפנות אליי גם באופן כזה. להתראות - גנגי

 

[שלס רוני]

מבינה מאוד את הקושי..

אני חושבת שבפורום אלצהיימר ,שמתייחס לאלצהיימר ולבעיות זיכרון אחרות,תקבלי הרבה מאוד תמיכה ושיתוף מאנשים שעוברים זאת יום יום שנים.. כולל כל מילה שכתבת כאן. ממליצה לך להכנס לשם.

 

[nutmeg]

ראשית

עשית צעד חשוב בכיוון ההתמודדות והקבלה בזה שהודית בזה שאת צריכה תמיכה ועזרה. עכשיו רק צריך לראות איפה הכי נכון לך לקבל אותה. מקום קל להתחיל זה עם המטפלים של אמא שלך. אני מניחה שיש לה מלווה - ואם לא צריך להתחיל תהליך בביטוח לאומי לקבל מלווה. בתהליכים הללו פוגשים על הדרך עובדים סוציאליים שמעבר לידע שיש להם לגבי "מה מגיע" לנכה מבחינת החוק, הם יכולים להפנות אותך לגורמי סיוע בקהילה לתמיכה שאת זקוקה לה. ובקשר לצבא - כל עוד את מתפקדת ועושה את העבודה שלך, לאף קב"ן אין אינטרס לשחרר אותך עם פרופיל 21.